ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת דן בשבוע שעבר בגורלם של שני ילדים – בני 9 ו-4 – שמתגוררים אצל סבתם מאז שאמם חלתה ואחר כך נפטרה מסרטן.
השאלה שעמדה בפני סגן הנשיא אסף זגוריעסקה בבקשת הסבתא לקיים את צוואת בתה המנוחה ולהתמנות כאפוטרופוסית של הילדים, כולל בענייני הרכוש. הבעיה היא שהסבתא מונתה כמשפחת אומנה וחוק האומנה אינו מאפשר לה לשמש גם כאפוטרופסית לענייני הרכוש של הילדים.
סיפורם של הילדים עגום ללא ספק. זהות אביו של הבכור אינה ידועה. במקרה של אחיו הקטן, אביו פגש אותו פעם אחת לפני כשלוש שנים, ומאז לא שמר על קשר. בהליך זה הצהיר שהוא מתכוון לעזוב את הארץ ומסכים שסבתו ודודתו של הילד יהיו אחראיות עליו.
לאחר מות אמם מונתה להם מה שנקרא "אפוטרופא לדין". גם היא וגם עובדת סוציאלית דיווחו כי שני הילדים מתגוררים עם סבתם ומטופלים על ידה היטב. גם על צוואת האם אף אחד לא ערער.
הצוואה לא ערכה הבחנה בין אפוטרופסות לעניינים אישיים, רפואיים או רכושיים, וניכר היה שרצונה האחרון של המנוחה היה שאמה תטפל בכל ענייניהם.
לאחר דיון בבית המשפט, סגן הנשיא זגורי החליט (בהסכמת כל הצדדים, כולל נציג היועמ"ש לממשלה) להכיר בסבתא כמשפחת אומנה של הילדים ולמנות אותה כאפוטרופא לגופם ואת דודתם כאפוטרופא על רכושם. כך למעשה פתר סגן הנשיא את הבעייתיות שהציב בפניו חוק האומנה.
לא מעשי ולא הגיוני
בתוך כך השופט הביע את דעתו על האיסור, שלשיטתו יוצר סרבול רב בהתנהלות משפחת האומנה כשמדובר בסבים וסבתות, שכן קצבאות השאירים, דמי מזונות מהורה וכיוצא באלה, משולמים לאופטרופוס לרכוש ולא לאומנה, מה שעלול לעכב את העברת הכספים ולהקשות על סיפוק צרכי הילדים.
"ניתן היה לפשט זאת הרבה יותר באם האומנה יכולה הייתה להיות גם האפוטרופא על ענייני הרכוש של הילד בנסיבות ובמקרים חריגים", כתב השופט.
בשורה התחתונה, השופט זגורי סבר שבמקרים מתאימים יש להעניק לבית המשפט שיקול דעת לסטות מהוראות חוק האומנה לצורך הבטחת טובת הילד, או לחילופין לתקן את חוק האומנה כך שאומנה תוכל לשמש אפוטרופוס לרכוש הילד וענייניו הכספיים.
לעמדתו, הליכה בדרך אחר נראית מסורבלת ומיותרת, ועלולה לפגוע בטובת הילדים.
"המנגנון של השמת הילדים אצל הסבתא כמשפחת אומנה אך מניעתה מלשמש אפוטרופא לרכושם וכספיהם ו/או מניעת יכולתה לשלוט ולתעל קצבאות המגיעות להם בשל המגבלה שבחוק האומנה ולשם כך מינוי הדודה כאפוטרופא הוא מנגנון אפשרי, אך לא המוצלח ביותר, לא המעשי ביותר ואיני מוצא את ההיגיון שבו בנסיבות המקרה דנן", כתב השופט, והוסיף כי "ראוי היה שהמחוקק ייתן דעתו לסוג פרטני זה של נסיבות ולבעייתיות הנובעת מהן בצל או לאור החקיקה האמורה".
במקרה זה, היות שבמקרה זה גובש מנגנון "עוקף" והדודה והסבתא נמצאות ביחסים טובים, השופט לא נדרש להכריע בעניין לגופו.
לא צוינו שמות באי הכוח עו"ד משפחה שייצגו בתיק
עו"ד איליה וייסברג עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.