לפני כשלוש שנים הלך לעולמו שופט באחד מבתי משפט השלום בישראל, והוא בן 58. מותו עורר מחלוקת לגבי זכאותה של גרושתו לקצבת שאירים מהפנסיה שלו.


 אלא שהממונה על הגמלאות החליט שהגרושה אינה עונה על דרישות סעיף 18 להחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, שמתנה את זכותה של אישה גרושה לקבצת שאירים בכך שהמנוח שילם לה בפועל מזונות או תקבול אחר שמהווה תחליף לכך. הממונה סבר כי ההסכמה בין הצדדים בתוספת אינה עונה על הדרישות הללו והורה כי קצבת השאירים תשולם לשני ילדיו של השופט המנוח עד שיגיעו לגיל 20.

על החלטה זו הגישה הגרושה ערעור בביהמ"ש העליון. היא טענה בין היתר, שיש להעדיף פרשנות המכוונת לטובת המבוטח ושאיריו ומשרתת את תכליתם הסוציאלית של הסדרי הגמלאות. פרשנות הממונה, לטענתה, חוטאת לכך ואף מנוגדת לכוונתה ולכוונת המנוח.

בנוסף היא טענה כי צריך היה לפסוק ברוח החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (על אף שנחקק אחרי מות המנוח), שהרציונל שלו כפול – קנייני וסוציאלי – ולראות בגרושה כשאירה.

המדינה, מנגד, תמכה בהחלטת הממונה שלפיה הסכמה במסגרת הסכם אינה יכולה לגבור על הוראות החלטת הגמלאות, שהיא בגדר "חקיקת משנה".

תחושה של אי צדק

ואכן, השאלה העיקרית בדיון שנערך בביהמ"ש העליון הייתה כיצד לפרש את החלטת הגמלאות, שלפיה גרושה זכאית לגמלה רק אם המנוח נשא בתשלום מזונותיה או ששילם לה תקבולים שמבחינה מהותית ניתן לראות בהם תחליף מזונות.

בשונה מהממונה, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין קבע שניתן לראות את התוספת להסכם הגירושין כ"תקבול שיכול להיות תחליף לתשלום מזונות".

השופט סבר כי כוונת הצדדים בניסוח התוספת הייתה להמיר את תשלומי המזונות בתקבול עתידי של גמלת הפנסיה מתוך הנחה שהמנוח ימשיך לצבור זכויות פנסיוניות במסגרת עבודתו כשופט.

"משהסכימו הצדדים כאמור כי יש לראות בתשלומי הפנסיה תחליף מזונות, והסכמה זו קיבלה כאמור תוקף של פסק דין, דומה כי ניתן לומר שבענייננו נתמלאו תנאי החלטת הגמלאות", ציין השופט רובינשטיין.

על כך השופט הוסיף כי הוא חש "תחושה של אי צדק" אם לא יתקבל הערעור, ולו בחלקו, שכן המערערת חייתה עם המנוח 17 שנה, שבמהלכן צבר את זכויותיו לגמלה. לטעמו, שלילת זכאותה מכל וכל אינה יכולה להיות צודקת, לא כלפיה, לא בהתחשב בהסכם, ולא במבט חברתי רחב יותר.

השופט אף ציין כי "גם רוח החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שורה על ענייננו, אף שפטירת המנוח קדמה לו. על כן יש לומר משפטית, ולוא בדוחק-מה, כי הבטחת החלק בגמלה יש בה בנסיבות 'תחליף מזונות'".

בסיכומו של דבר, נקבע כי המערערת זכאית לחלק בגמלת השארים של המנוח, אך במקום 33% שתבעה, יהיה הנתח בגמלה בשיעור 17%.

לידיעה המקורית

 לפסק הדין

ב"כ המערערת: עו"ד שמואל מורן, עו"ד פרופ' שחר ליפשיץ

ב"כ המשיבים: עו"ד יאנה סימקין, עו"ד מורן פרוינד, עו"ד אבי גולן

עו"ד ורדה חקלאי עוסק/ת ב- דיני משפחה 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.