בנובמבר 2016 הגישה אישה בקשת יישוב סכסוך ליחידת סיוע. פגישת הגישור הראשונה נקבעה לפברואר השנה.
בעקבות בקשה לצו הגנה שהגישה האישה הגיש הבעל בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים (הקבועה בחוק הגישור החדש) ובקשתו התקבלה בבית המשפט למשפחה בפברואר השנה. מספר ימים לאחר מכן הוא הגיש לבית הדין הרבני בפתח תקווה תביעת גירושין שכללה את ענייני הרכוש.
כשבוע לאחר מכן האישה הגישה תביעה רכושית לבית המשפט. הבעל ביקש מבית הדין הרבני לקבוע שהסמכות היא שלו אך בית הדין דחה את הבקשה.
הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. הוא טען שראוי שכל המחלוקות בין הצדדים ובכלל זה עניין הגירושים, הכתובה, הפיצויים ויתר ענייני והרכוש יידונו ב״חבילה אחת״ בבית הדין הרבני, מבלי לטלטל את הצדדים בין הערכאות.
הוא הוסיף שחוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (שהטיל חובת גישור טרם פנייה לערכאות) קובע שפגישות המהו״ת (מידע, היכרות ותיאום) שנערכות ביחידות הסיוע יתקיימו תוך 45 יום מהיום בו הגיש אחד הצדדים בקשה ליישוב סכסוך. התקופה ניתנת להארכה ב-15 יום נוספים ובסך הכל תקופת עיכוב ההליכים עומדת על 60 יום. לדבריו, מאחר שהתקופה חלפה כשהגיש את תביעתו לרבני, התביעה הוגשה כדין.
האישה טענה מנגד כי במהלך 15 הימים שלאחר החלטת בית המשפט על סיום עיכוב ההליכים הייתה לה זכות ראשונים לבחור את הערכאה שבה תתנהל התביעה.
עוד לדבריה, הבעל שיתף פעולה עם הליכים בבית המשפט למשפחה למינוי אקטואר ובכך הסכים בהתנהגות לסמכותו.
הבעל השיב שהסכמתו למינוי אקטואר נעשה במהלך דיון בבקשת האישה לצווי הגנה והמינוי נעשה באופן אגבי ולא מדובר בהסכמה עקרונית לסמכות.
הסכמה מכללא
אך הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז קבעו שהסמכות לדון בעניינים הרכושיים מוקנית לבית המשפט למשפחה.
הם הבהירו שהחוק קובע את גבולות ״תקופת עיכוב ההליכים״ ובסך הכל מדובר בתקופה של 60 ימים שלאחריהם לצד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך יש 15 ימים נוספים לבחור את הערכאה שבה תתנהל התביעה.
הם הוסיפו ש״תקופת הצינון״ הזו חלפה בסוף חודש ינואר השנה ולכן בזמן שהבעל הגיש את תביעתו לרבני לאישה לא הייתה עוד זכות ראשונים והתביעה הוגשה כדין.
הדיינים דחו בהקשר זה את טענת האישה שיש למנות את 15 ימי זכות הקדימה מהיום שבו ניתנה החלטת בית המשפט על סיום תקופת עיכוב ההליכים וקבעו שאין לעמדה בסיס בחוק. הם הדגישו שזכות הפנייה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית שהפגיעה בה צריכה להיות מידתית ובחוק מפורש. הדיינים העירו כי תקופת עיכוב ההליכים שבחוק מסתיימת גם אם לא התקיימו בין הצדדים פגישות מהו״ת כלל בשל העומס על יחידות הסיוע, כפי שהיה במקרה זה.
עם זאת לדבריהם, הבעל הסכים בהתנהלותו לסמכות בית המשפט וניכר שהוא לא התייחס למינוי האקטואר כ״הליך אגבי״ שכן הוא הגיש בקשות בנושא מבלי לטעון נגד הסמכות.
״התנהגות זו יש בה משום הסכמה מכללא לסמכות הערכאה השיפוטית שבפניה עומד בעל הדין״, סיכמו הדיינים ודחו את הערעור.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ המערער: עו״ד משפחה רפי שדמי
ב״כ המשיבה: עו״ד פזית שני
עו"ד חגי צברי עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.