אישה הלוקה בהפרעה פסיכיאטרית הביאה לעולם בן בתחילת 2015 כתוצאה מקיום יחסים עם אדם שזהותו אינה ידועה. את התינוק ילדה לבדה בביתה בשעת לילה מאוחרת ולאחר הלידה התקשרה למדריכה השיקומית שלה שהזמינה אמבולנס שפינה את האם ובנה לבית החולים.
זמן קצר לאחר הלידה מסרה האם לעובדת סוציאלית שהחליטה שעדיף שהילד יימסר לאימוץ וחתמה על הסכמה לאימוצו. התינוק שוחרר מבית החולים והועבר למסגרת של השירות למען הילד. כשהיה בן 8 חודשים נמצאה לו משפחה אומנת שגם הייתה מעוניינת לאמצו.
במאי 2015 יצרה דודתה של האם קשר עם מחלקת הרווחה וטענה שנודע לה רק לאחרונה על הולדת הקטין והיא מעוניינת לגדלו. במקביל, האם חזרה בה מהסכמתה למסור את הילד לאימוץ.
בנסיבות אלה הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה לבית המשפט למשפחה בנצרת להכריז על הילד כבר אימוץ כלפי אמו. כמו כן הוא ביקש שהקטין יימסר לאימוץ למשפחת האומנה ולא לדודה.
היועץ המשפטי טען שהאם אינה כשירה לגדל את הפעוט ואין כל סיכוי שתהיה לה מסוגלות לעשות כן בעתיד. לדבריו, לאם אין מסגרת תעסוקתית, היא אינה עובדת, משוטטת ברחוב, מקיימת יחסי מין תמורת תשלום, תנאי מחייתה קשים ביותר ואין לה תמיכה משפחתית של ממש.
בכל הנוגע לדודה היועץ המשפטי ציין שהיא ובן זוגה היו בעבר מכורים לאלכוהול והסתבכו באלימות ועבריינות וכיום נתמכים על ידי הביטוח הלאומי. בנם הביולוגי הוא בעל צרכים מיוחדים וכשהיה תינוק הושאר על ידם לבדו כל הלילה כשהוא צורח במשך שעות. לדבריו, הכנסת ילד נוסף למשפחה עשוי להיות גורם דחק שעלול להביא לנסיגה בהליך השיקומי בו הם נמצאים ומהווה אתגר גדול מדי למשפחה.
האם ציינה שהיא מודעת לכך שלא תוכל לגדל את הילד אך מעוניינת שהוא יימסר לדודתה וכך יגדל בחיק המשפחה הביולוגית.
הדודה מצדה הדגישה שהיא ובעלה עשו כברת דרך משמעותית בכל הנוגע לכישורי ההורות שלהם והיא תוכל להתמודד היטב עם כל קושי שיביא עמו גידול הילד.
בלי ניסויים מיותרים
"הילד במרכז החדר", כתב סגן נשיא בית המשפט השופט אסף זגורי שסבר כי אין ספק שטובתו לגדול אצל המשפחה האומנת המיועדת לאמצו.
השופט ציין שכל גורמי הטיפול היו אחידים בדעתם שלאם אין מסוגלות הורית. לדבריו, על רקע הזנחה רגשית של האם בילדותה היא מתקשה בשמירה או הבנת גבולות ופועלת מתוך אימפולסיביות במעין הישרדות.
השופט הוסיף שגם המסוגלות ההורית של הדודה ובן זוגה מוגבלת. הדודה, בדומה לאם, סבלה בתקופת הילדות ונראה ששאבה מהקשר המנוכר עם הוריה את כל האלמנטים השליליים.
הפעוט עצמו סובל מאיחור התפתחותי, ולא ברור כלל שהדודה ובן זוגה יכולים לפתח כלפיו רגש קרוב וחם, זאת לעומת הורי האומנה שאותם הוא מכנה "אבא ואמא".
השופט הוסיף ש"קשר הדם" אותו הדגישו האם והדודה רחוק למדי ואינו פועל לטובתן שכן קיומו של קשר בין הילד לאמו יכול להזיק יותר מאשר להועיל. לדבריו, היענות לבקשת הדודה יגרום לכך שה"לופ" האינסופי של ההזנחה יונחל לדור הבא ואין לעשות בילד "ניסויים" מיותרים.
לפיכך החליט השופט שהילד יאומץ על ידי משפחת האומנה.
ב"כ היועמ"ש: לא צוין
ב"כ האם: עו"ד גלית ביטון לנקרי
ב"כ הדודה: עו"ד מרינה גולדווג קון
עו"ד אלי בראלי עוסק/ת בדיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.