לפי כתב האישום, באוגוסט 2014 הנאשם דחף את בנה בן ה-12 של זוגתו והדף אותו לרצפה. בהמשך איים על האם כי ״יהרוס את חייה״. השופט אילן סלע לא השתכנעשהנאשם ביצע את המעשים וכתב שנמצאו סתירות בעדויות המתלוננים וכי ייתכן מאוד שהתלונה הוגשה על רקע סכסוך הגירושין בין בני הזוג.

לגרסת המאשימה, לפני כארבע שנים הגיע האיש לבית בו גר אז עם אשתו ושלושת ילדיה מנישואים קודמים. הוא הבחין באחד הילדים צופה בטלוויזיה ובתגובה הטיח את השלט בטלוויזיה ושבר אותו. בהמשך, הוא צעק על הילד, קילל אותו ודחף אותו בחוזקה מספר פעמים כנגד הרצפה והקיר. כתוצאה מכך, נחבל הילד בגבו. עוד נטען כי למחרת התקשר הנאשם לבת זוגו ואיים עליה שיהרוס את חייה.

במהלך המשפט העיד הילד שגם לפני האירוע הנאשם נהג לצעוק עליו, להפריע לו לצפות בטלוויזיה ולקלל אותו ואת אחיותיו תוך איומים שירצח אותם. הוא הוסיף שלפני חתונתם של הנאשם ואמו היחסים ביניהם היו טובים ו״האמת התגלתה לאחר החתונה״. עוד הוא ציין שלושה אירועים אלימים נוספים שהתרחשו לאחר התקרית, ביניהם ניסיון לשרוף את רכבה של אמו.   

האם העידה כי הכירה את הנאשם כשנה והייתה נשואה לו במשך שבועיים בלבד, שבמהלכם התרחש האירוע האלים. היא ציינה שלא ראתה את התקרית מתחילתה אלא יצאה מהחדר שלה בעקבות הרעש ששמעה.

הנאשם לעומת זאת, כפר במיוחס לו וטען שלא תקף את הילד. לדבריו, התלונה הוגשה על רקע סכסוך כספי בינו לבין האם סביב הליך הגירושין.

הנאשם אישר שבמהלך האירוע היה עצבני וצעק על הילד שהוא ״מופרע״ אך הדגיש שלא קם מהכיסא ולא הכה אותו.

ד׳ אמות

עו"ד אליאב פנקס (צילום: חיה גולד, פסקדין)
עו"ד אליאב פנקס | צילום: חיה גולד, פסקדין
״כדרכם של מעשי אלימות בתוך המשפחה, הם נעשים בתוך ד' אמותיו של הבית, כשהעדים לאירוע הם רק בני המשפחה המעורבים בו״, כתב השופט אילן סלע בפתח דבריו.

השופט ציין שלא ניתן לקבוע באופן ברור כי גרסת הילד ואמו עדיפה על פני גרסת הנאשם. לדבריו, הילד נחקר בפני חוקרת ילדים רק 5 חודשים אחרי האירוע, בתקופה בה היה סכסוך משמעותי בין בני הזוג. בנסיבות אלה, יש בסיס לסברה שהאם תיאמה גרסאות עם בנה כחלק מהמאבק.

השופט הוסיף כי מעדות הילד בה ביקש לייחס לנאשם אירועים חמורים נוספים שאותם לא הזכיר בתלונתו במשטרה עלתה מגמה של ניסיון ״להפליל״ אותו.

עוד כתב השופט כי התגלו סתירות בעדויות האם והבן. כך למשל, הילד התעקש שהנאשם שבר את שלט הטלוויזיה במהלך התקרית ואילו האם שללה שבירת חפצים בבית. כמו כן, האם לא טענה שלקחה את בנה לטיפול רפואי בשל המכה שקיבל לעומת בנה שסיפר שאמו לקחה אותו לרופא בעקבות האירוע. 

מנגד, בגרסת הנאשם לא היו סתירות או קשיים והוא הודה ברוב פרטי האירוע מלבד הכאת הילד, מה שמחזק את מהימנותו.

גם ביחס לאיומים לא מצא השופט לנכון להעדיף את גרסת האם על פני גרסת הנאשם ובסופו של דבר זיכה אותו מכל העבירות שיוחסו לו.

ב״כ המאשימה: עו"ד דולי מזעל מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

ב״כ הנאשם: עו"ד פלילי מחמוד רבאח

עו"ד אליאב פנקס עוסק/ת ב- פלילי 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

 

פסקדין