ביוני 2015 שני תושבי תקוע התווכחו ביניהם, דבר שהוביל אחד מהם לשלוף סכין ולאיים על השני. שוטרים שהגיעו למקום ספגו אף הם איומים וגידופים מהשכן וכשנה לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום, בו הוא הואשם בהחזקת סכין, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
בכתב האישום נכתב כי בתום הוויכוח אמר הנאשם לשכנו "אני אקרע אותך, אראה לך מי שולט, אתה משת"פ שטינקר" תוך שהוא שולף סכין. מיד לאחר מכן הנאשם זרק את הסכין על הקרקע ושאל את המתלונן "מה קרה עכשיו?".
המתלונן רץ לדירתו, נעל את הדלת והזעיק את המשטרה. הנאשם סרב להזדהות בפני השוטרים ואמר להם "אני יזיין אתכם, ישלח את מולנר לפגוע בכם, היום אתם תמותו אני יחסל אתכם, זיינתי את אמא שלכם [כך במקור א.א.] ".
הנאשם טען להגנתו כי במהלך האירוע היה בגילופין, ולכן לא התקיים בו היסוד הנפשי (כוונה) הנדרש לשם הרשעה בעבירות איומים. בנוסף הוא טען כי עבירת החזקת סכין אינה מתקיימת לגביו שכן הסעיף דורש החזקה "מחוץ לביתו וחצריו" והכל קרה בחצר בניין מגוריו.
העובדות שהנאשם היה שיכור, החזיק סכין ואיים על שכנו ועל השוטרים היו מוסכמות על שני הצדדים. השאלות היחידות בהן נדרש השופט אילן סלע להכריע היו שתיים: האם חצר הבית המשותף נחשבת "חצריו", והאם חלה על הנאשם הגנה לפי סייג השכרות שאומר כי מי שביצע פעולות פליליות בחוסר מודעות, בין היתר עקב שכרות שלא בשליטתו (כלומר, שלא בכוונה או במודעות), פטור מאשמה.
"הוא זכאי"
הכרעת הדין של השופט סלע בתיק ניתנה באחרונה והוא סבר שהנאשם זכאי.
השופט ציין כי חוסר מודעותו של הנאשם למעשיו – אחד התנאים להגנה מפני אשמה פלילית במצב שכרות – הוכח בהרבה דרכים, בין היתר משאלתו את המתלונן "מה קרה עכשיו" כשזרק את הסכין על הקרקע, וגם מטענתו שהוא מקושר ל"מולנר", למרות אינו מקושר אליו.
השופט לא התייחס לשאלה כיצד הנאשם השתכר – האם בכפייה או ביודעין – אף שמדובר באחד התנאים החשובים להוכחת סייג השכרות. במקום זאת הוא התמקד בחוסר המודעות של הנאשם למעשיו ומצבו.
כך, נכתב בהכרעת הדין כי הנאשם – שתיאר את תחושותיו באותם רגעים כ"סכינים בחזה" – לא היה מודע למעשיו עד כדי כך שאחד השוטרים טען שהתנהג כ"אדם לא שפוי" והובאו אף עדויות לכך שפגע בעצמו בנוכחות השוטרים. בנסיבות אלה השופט סבר כי לא ניתן להרשיעו בעבירות האיומים וההפרעה לשוטרים.
לגבי החזקת הסכין, המדינה הפנתה לפסקי דין בהם נקבע כי חצר של בית משותף לא נחשבת ל"חצריו של אדם" גם אם יש לו דירה בבניין, ולכן טענה שהנאשם החזיק בסכין מחוץ לחצריו ויש להרשיעו בעבירה. אך השופט סבר כי המקרה הזה שונה משום שהחצר המשותפת נמצאת בשימוש בלעדי של המתלונן והנאשם בלבד ולכן היא כן נחשבת ל"חצריו". משכך, הנאשם יצא פטור גם מעבירה זו. בסיכומו של דבר הנאשם נמצא זכאי מכל אשמה והתיק נגדו נסגר.
ב"כ התביעה: עו"ד אבי בוזו
ב"כ הנאשם: עו"ד דוד ברהום
עו"ד ישראל מ. ילון עוסק/ת ב- פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.