את המושג "יוקר המחיה", שקנה אחיזה בשיח הכלכלי הפופולרי בשנים האחרונות החלה מחאה על קוטג'. לא קשה למצוא מי שיגידו ש"הכל כאן יקר יותר". אבל האם זה נכון, והאם זו מגמה ייחודית לישראל, או ששוב אנחנו נסחפים אחרי טרנדים בעולם?
אם ניחשתם שהמחירים עלו, אתם צודקים. העלייה כוללת כולל בעיקר את מחירי הירקות והפירות. ישנה מגמה של עלית מחירים במחצית ממוצרי הצריכה שאנחנו קונים. אמנם הקמח, האורז והספגטי ירדו אבל כדאי לבחון את מחיר העגבניות למשל ולהבין למה אנחנו מרגישים שהכל יקר. כאן אנחנו מציגים לכם את המחירים של 10 מוצרים מרכזיים בסל הקניות של כולנו, והשינויים שעברו עליהם בעשור האחרון, בעזרת נתונים שנאספו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ד"ר אביחי שניר, מומחה לכלכלה מאוניברסיטת בר אילן ומכללת נתניה מסכים עם התחושות. "החיים עולים יותר ולכן אנחנו מוצאים פחות על מזון. החלק של מזון בתוך כלל הצריכה של הצרכן הישראלי הולך ויורד. הוא היה 17.3 אחוזים לפני 10 שנים, והוא 16.7 אחוזים כיום. כך שמזון הופך להיות חלק פחות חשוב מסך הצריכה שלנו. אנחנו מוציאים יותר על דברים אחרים".
לדברי ד"ר שניר, חלק מהאחריות למגמה הזו היא העלייה בהוצאות על מחירי הדיור. לפני 10 שנים, משפחה ישראלית ממוצעת הייתה מוציאה 21.6 אחוז מההכנסות שלה על דיור. כיום ההוצאה עלתה ל-25 אחוזים. "איך שלא יהיה, זה אומר שההשפעה של מחירי המזון על חיינו קצת פחתה ב-10 השנים האחרונות", הוא אומר.
מרכזים עליות
העשור האחרון היה מלא בתנודות מחירים. משנת 2006 ועד 2011 עלה מדד המחירים לצרכן ב-18 אחוזים בממוצע. לעומת זאת, מחירי המזון עלו בכמעט 32 אחוזים.
ד"ר שניר מאשים את העלייה התלולה הזו בריכוזיות יתר במשק. התרסקותה של רשת "קלאב מארקט" וההשתלטות של שופרסל על סניפיה הובילה לתחרות נמוכה עוד יותר, כזו שבה ירידות מחירים לא היו חלק מהאג'נדה של רוב הקמעונאים.
ריכוזיות נוספת נוספת שמזהה שניר היא הריכוז של היצרנים. "תנובה למשל, נרכשה ב- 2006 על ידי גוף פרטי (קרן אייפקס ושמיר) והם הזמינו עבודה שתבדוק איך כדאי להם להגדיל רווחים. התשובה שהם קיבלו הייתה שכדאי להם להעלות מחירים כי הצרכנים שבויים. זה בדיוק מה שהם עשו, והם שלחו איתות לכל השוק לבוא אחריהם", אומר שניר.
לא לזלזל במחאה
רוב המוחים במחאה הגדולה של 2011 קיוו להוזלת מחירי הדיור. זה עדיין לא קרה, אבל מחירי המזון אכן ירדו. מאז מגמת המחירים יציבה למדי, ואף יורדת באופן מתון.
בין הסיבות לכך אפשר למנות את ההלם הראשוני של החברות מעוצמת המחאה, שגרם להם להוריד מחירים, ולהימנע מהעלות לאחר מכן, כדי למנוע מחאה נוספת. מנגד, זה לא מנע מחלק מהיצרנים להקטין את האריזות, כדי להעלות את המחיר בלי שהצרכנים ישימו לב.
בנוסף, הממשלה ביצעה הורידה חלק מהמכסים, שחלקן הצליחו להשפיע על המחירים בשווקים שבהם בוצעו הפעולות. מדובר בעיקר בשוק הבשר הטרי, שם הייתה השפעת הייבוא חזקה יחסית. בענף הגבינות ההשפעה של הייבוא הייתה מוגבלת יותר. גם בשוק הטונה שאמור היה להיפתח לייבוא (ולא נפתח בצורה מלאה) ההשפעה היתה יחסית מוגבלת.
שינוי נוסף היה בהרגלי הצריכה עצמם, טוען ד"ר שניר. בעקבות המחאה, הצרכנים נטו יותר אל עבר המותגים הפרטיים הזולים יותר של הרשתות. נרשמה, למשל, פגיעה גדולה בנתח השוק של תנובה (בקוטג', בגבינה לבנה ועוד), ובנתח השוק של קוקה-קולה. כלומר, חברות שחשבו שהמוצרים שלהם חסינים לתחרות כי הצרכנים הישראלים יקנו "רק את שלהם" גילו שהצרכנים יכולים לעבור למוצרים אחרים.
וכמובן, אי אפשר להתעלם מהגידול המשמעותי של רשתות כמו רמי לוי, חצי חינם, יוחננוף, ועוד שהחלו להתחרות בשופרסל תחת הדגל של מחירים נמוכים.
השוק עדין מבלבל ומורכב, מסביר ד"ר שניר, ומציין כי למרות ההיחלשות המסוימת בכוח של המגזר הקמעונאי בגלל התחרות הגוברת, עדיין יש להם כוח לא מבוטל. ב- 10 השנים האחרונות יש ירידה למשל בתקבולים של החקלאים, למרות שמחירי הפירות והירקות לצרכן הם במגמה של עלייה.
עולם קטן וגלובלי
אבל לא רק הנעשה בישראל אחראי למחירים שאתם משלמים בסופר. מחיריהם של חלק ממוצרי הבסיס מתואמים באופן הדוק עם המחירים בעולם. זה בולט בעיקר במוצרים כמו סוכר, קמח ומוצרים מבוססי קקאו (שוקולד).
בכל זאת, לא את כל השינוי במחירים אצלנו אפשר להסביר בעזרת המחירים העולמיים. מחירי הסוכר הם דוגמה טובה. עלייה חדה במחירי במחירי הסוכר בעולם הובילה לעלייה במחיר בישראל מ- 3.83 שקלים ל- 5.29 שקלים (עלייה של כמעט 40%). עם זאת, לאחר מכן המחירים בעולם ירדו חזרה לרמתם מלפני העליות הגדולות, בזמן שאצלנו הם אומנם ירדו קצת, אבל עדיין נשארו מעל הרמה של 3.83 שקלים. בינתיים, אנחנו ממשיכים לשלם את המחיר.