הכל התחיל מזה שלאבא שלי ובן זוגי פשוט אין זמן. כלומר, יש להם זמן לבלות 3 פעמים בשבוע בחדר כושר, לצאת לקניות, לבלות או סתם להתחרדן על הספא מול משחק "נורא חשוב" בערב, אבל לתלות וילון או לתקן את דלת הארון במטבח – זה כבר כנראה דורש הכנה נפשית מורכבת של כמה חודשים לפחות.
כל התחנונים שלי לא עזרו, גם לא האיום שאביא איש מקצוע שיתקן את כל מה שצריך לתקן בבית כי בואו, למי יש זמן למצוא מישהו אמין וטוב? לנסות לתקן בעצמי כלל לא היה על הפרק. אומנם ניחנתי בשתי ידיים ימניות להפליא, חוש טכני משובח, אבל גם באפס ביטחון עצמי בהחזקת מקדחה או ידע כללי על מה זה בכלל דיבל.
חמושה בחוסר הביטחון הזה ובידיעה שאם הוילון שאני רוצה לא יתלה עד סוף החודש מישהו הולך לאבד את ראשו, התייצבתי לסדנאות הנדימן והנדיוומן אצל צדקי לירן שמצאתי באינטרנט אחרי אינספור חיפושים. מסתבר שתחום תחזוקת הבית לפשוטי העם כמוני - הוא לא תחום שאנשים ששים ללמד אותו. אחרי בירור מקדים היה נראה שמדובר בקורס שאחריו אפסיק להתחנן ואתחיל לעשות.
התייצבתי באחד מערבי חמישי במתנ"ס בתל אביב וציפיתי למצוא שם בעיקר נשים כמוני, שנקעה נפשן מבן הזוג או שאין להן מישהו שלא מפחד לדפוק מסמר בקיר בלי שכל הקיר יתנקם בו וייפול עליו. מה רבה הייתה ההפתעה שאת החדר מילאו גברים ונשים מכל הגילאים כולל כבאי אחד (WHAT) שבעיקר היו צריכים את הביטחון לאשר שמה שהם עושים לא ימוטט עליהם את הבית.
משפט המפתח שהיה בולט לאורך כל הקורס היה אחד: "אם תדעו לעשות את הדברים בעצמכם- תחסכו המון כסף". צדקי, הנדימן לשעבר שפרש כדי ללמד אנשים איך מתקנים דברים בעצמם יודע על מה הוא מדבר. לאורך כל הקורס הוא מספר על טעויות קטנות שאנשים הזניחו בבית וגרמו נזקים יותר גדולים שאחר כך הצריכו התערבות איש מקצוע. "דברים לא יתקנו את עצמם", הוא חזר ואמר. "אם לא תטפלו בבעיה היא תחמיר".
התחלנו עם היסודות ולמדנו על הכלים שכל הנדימן צריך בבית. זה מאוד נחמד לגלות מילים כמו ג'בקה, פטישון ומקדח וידיה. זה יותר נחמד לדעת גם מה הם עושים. בשיעור לאחר מכן כבר למדתי את כל השלבים שצריך כדי לחבר וילון לקיר, כולל הידיעה המרעישה שחוטי חשמל נפרסים בקווים מקבילים כך שאם אחליט לקדוח בנקודה מסוימת שאין בקו ישיר אליה שקע חשמלי – אני מכוסה. מי שיער בנפשו!
בשיעור הרביעי בו צדקי הביא קורות עץ ודרש מאיתנו להרכיב שידה אמיתית ועומדת פחות הצטיינתי אבל גם אחרי שחיברתי את הברגים מעט עקום (מעט זה ההגדרה החדשה להרבה), עדיין היה לי הביטחון ללכת הביתה ולהרכיב לבד ארון נעליים שעלה 89 שקלים ועמד מיותם 3 חודשים באריזתו המקורית כי לא רציתי לשלם עוד 100 שקלים כדי שמישהו ירכיב אותו בחנות.
בסופו של דבר, אחרי שפתחתי בבית לבד לגמרי סתימה בכיור, חיזקתי את הארון במטבח חזרה למקומו והחלפתי ידיות בארון הבגדים אני יכולה להגיד בפה מלא שכל אחד חייב לדעת או לפחות שיהיה לו את הביטחון לגשת ולתקן דברים בבית. מקסימום אם נהרס אפשר לקרוא לאדם מוסמך יותר לתקן, אבל חבל להזניח דברים פשוטים רק בגלל חוסר ידע.
את הוילונות אגב עוד לא תליתי. צריכה ללכת לקנות מוטות מיוחדים אבל למי יש זמן...