מצד אחד, החגים כבר כאן ואיתם שיגעון הסדר והחלפת הריהוט. מצד שני, אחד הדברים שהכי קשים לנו כבני אדם וכישראלים, זה לזרוק מהבית משהו ששילמנו עליו כסף ואולי הוא עוד יהיה שימושי בעתיד, לכו תדעו. אנחנו שומרים ציוד תינוקות עד הגיוס של הילדים, את החומרים מהתואר הראשון עד סוף הדוקטורט של הנכד, כל שפופרת צבע שאי פעם קנינו, מנעולים ישנים, שטויות שהזמנו בדולר מעלי אקספרס רק כדי לגלות שהן לא שימושיות ועוד ועוד. כדי שאפשר יהיה לנשום בבית לצד כל החפצים האלה, חלקנו יבחרו דירה עם מחסן ואצל חלקנו יהיו איזורים שלמים בבית שמוגדרים כ"בלגן", החל מ"מגירת הבלגן" המפורסמת ועד "חדר הבלגן" הפחות חביב.
איך באמת נפרדים בהשלמה? מה כן כדאי להשאיר ומה לא? שרון בירקמן, האישה שהפסיקה לקנות ומפתחת שיטת כלים כלכליים למערכות יחסים בריאות, עם כמה טיפים במיוחד לפתיחת שנה חדשה ומאורגנת.
במטבח
- מזון ומוצרים פגי תוקף מהמקרר
בדיוק כמו בשאר הבית, גם במקרר נאגרים דברים הרבה אחרי שהיו אמורים לא להיות שם. ר' ואני הוצאנו מהמקרר רטבים ומוצרי חלב פגי תוקף (מחלקם היה אפשר להכין מאכלים לצריכה מיידית) וגם מזון מבושל שאיש לא אכל ונשכח במדפים האחוריים. - שקיות וקופסאות של רטבים ממשלוחי מזון
מסעדות נראות לנו נדיבות כשהן שולחות כמות מכובדת של רטבים עם האוכל. הבעיה מתחילה כשהרטבים האלה מאוחסנים במקרר ואף אחד לא משתמש בהם. לא רק שהם תופסים המון מקום (במקרר של ר' הוקדש מדף שלם רק לרוטב סויה בכמות כוללת של פחות מחצי ליטר), הם גם פגים תוקף בשלב מסוים ועדיין נשארים במקרר. - שאריות של מגנטים מהמקרר
דהויים, מכוערים, שבורים – כל המגנטים האלה שמכערים את חזית המקרר ואנחנו מבטיחים לעצמנו יום אחד לעשות שם סדר? היום הזה הגיע. - מוצרים פגי תוקף מהמזווה וממגירת התבלינים
חלק מניהול אופטימלי של משק בית הוא לרוקן את המזווה אחת לכמה חודשים, אבל כמה מאיתנו עושים את זה? בשלב מסוים המזווה נסתם בשקיות חצי פתוחות, קופסאות שימורים ישנות ורטבים ותבלינים שנשכחו, מחלקם אפשר אפילו להכין משהו. - צלחות יומיומיות שהיד לא מושטת אליהן באופן אוטומטי
אלה לא צלחות לאירוח אלא סתם צלחות שסר חינן או שפחות נוח לאכול בהן. בינתיים הן שוכבות ומעלות אבק על המדף בארון. - תבניות וקערות ללא שימוש
השאירו רק את מה ששימושי ומה שמתחבר לכם לזכרונות יפים כמו ימי הולדת של הילדים. - צנצנות ריקות
אמא שלי לימדה אותי שצנצנות הן פתרון חסכוני לאחסון מזון. הבעיה התחילה כשגיליתי שמרוב חיסכון הצטברו לי כמה עשרות מהן. מצאתי את עצמי בודקת איזה צנצנות יכולות להיות בשימוש, גדולות וקטנות, כולן עם מכסים תואמים, ונפרדת מכל היתר. - סירים ומחבתות שרופים
להיפרד מכלי בישול יקרים זה באמת כאב לב, אבל כשהם שרופים, כלומר הפסיקו להיות שימושיים באמת וכבר נרכשו אחרים במקומם – מה הטעם לשמור אותם? - כוסות וספלים
הספל ההוא ממקום העבודה, ספל שהתקבל במתנה עם קניית קפה נמס, ספלים מסטים ישנים שסר חינם, ספל מכנס שאפילו האוכל בו היה גרוע – מכולם הגיעה השעה להיפרד. אפשר להשאיר אקסטרה שני ספלים למקרה חירום. - קופסאות אחסון גרועות
הרבה מקופסאות האחסון שלנו לא שימושיות בכלל: אולי איכותן גרועה, אולי הצורה לא פרקטית לאחסון במקרר ואולי המכסה אבד עם השנים. כך או כך, קופסאות שאין לנו מה לעשות בהן באמת לא צריכות להיות בבית יותר. - כלי אוכל לפעוטות
שנים אחרי שהפעוטות שלי בגרו גיליתי שאנחנו עדיין משתמשים בצלחות הפלסטיק המהוהות שלהם ואפילו סכו"ם הפלסטיק עדיין במגירה. בשלב מסוים כבר היה ברור שלפחות בבית שלנו לא יהיה לחפצים האלה שימוש נוסף – וזה היה האות להעביר אותם הלאה. - מוצרי חשמל מקולקלים או מיותרים
לרוב, אין ויכוח שאפשר להיפטר ממוצרי חשמל מקולקלים שיקר מדי לתקן. זה הגיוני וגם אם לא הוצאתם אותם מהבית מיד, סביר להניח שיהיה לכם קל יחסית להחליט להיפטר מהם. לעומתם ההגדרה של מוצר מיותר יותר מורכבת, וכאן העבודה קשה יותר. למעשה, ככל שהרגלי האכילה בבית יותר קבועים – קל יותר לדעת מה נחוץ.
בסלון
- ניירת מיותרת
ניירת שאף אחד לא צריך, כמו פרסומות, מגזינים ישנים, קופונים פגי תוקף ואפילו חשבוניות עתיקות לא נוחתת פתאום בבית – אנחנו מביאים אותה איתנו כשאנחנו נכנסים הביתה, כך שהדרך הכי פשוטה לא לאגור ניירת היא לרוב פשוט לא להכניס אותה הביתה. במקרים שאין ברירה, למשל קופון שאולי יהיה לו שימוש או חשבוניות שרצוי לשמור למקרה שצריך להחליף או להחזיר את המוצר, הדרך להתמודד היא להגדיר מגש או קופסה ולעבור על תכולתם כל חודש. עצמאים שצריכים לשמור ניירת, הסעיף הזה פחות רלוונטי לכם. - ספרים שאף אחד לא יקרא שוב
ספרי ילדים, ספרי עזרה עצמית, ספרים גרועים – אנחנו עם הספר ושומרים את הספרים שקנינו או קיבלנו גם אם סיימו את תפקידם. אחת מחברותיי החליטה שהיא רוצה לשמור "קלאסיקות לנכדים", ולכן עזרתי לה להיפרד מכל מה שבעיניה לא היה מעניין, ראוי לקריאה חוזרת או קלאסי. - דיסקים
עידן הדיסקים נגמר מזמן. כרגע, למעט דיסקים בעלי ערך אספני או רגשי, אין שום טעם לשמור את הערימות שבזבזנו עליהן כל כך הרבה כסף בגיל ההתבגרות. תקליטים, אגב, עושים קאמבק. - רהיטים וחפצי נוי שבורים או מיותרים
הסלון הוא הפנים היפות של הבית ובאופן טבעי אנחנו שומרים בו פריטים דקורטיביים כמו תמונות, מראות, אגרטלים, פמוטים, פסלונים, עציצים ועוד. עם זאת, לא כל הפריטים האלה שווים באיכותם: יש פריטים שבאמת תורמים לקישוט המרחב, ואחרים שפשוט מאוחסנים שם כי נפגמו עם הזמן או סתם החלפנו סגנון. זה הזמן לציין שגם צמחים מתים צריכים לצאת מהבית, אלא אם כן יש לכם עוד תקווה ורצון להציל אותם. הכלל הזה נכון גם לגבי ריהוט שבור: אם אתם לא מתכוונים לתקן את הרהיט ולא יכולים להשתמש בו במצבו הנוכחי, זה הזמן להיפרד. - גאדג'טים לאחסון ללא שימוש
באלפי הניסיונות של כולנו להגיע למצב של בית מסודר, סביר להניח שכולנו ניסינו כל מיני פטנטים לאחסון: קופסאות, סלסלות, מחלקי מדפים, מפצלי מדפים וכן הלאה. רובם התגלו כלא שימושיים, ואם זה המצב – אין שום סיבה להמשיך לשמור אותם. הם לא יהפכו להיות שימושיים פתאום, זה פשוט לא מתאים לאופן שבו נוח לכם לסדר. - מוצרי אלקטרוניקה ללא שימוש
מכשיר הווידאו, הדיויודי, נגן MP3, טייפ דאבל קאסט, מטען ישן לסלולרי שכבר הוחלף. שמרנו אותם כי רשמית אין איתם שום בעיה אבל האמת היא שאין להם שום שימוש. אם המכשירים האלה גם מקולקלים, זו סיבה כפולה ומכופלת להיפטר מהם. - נרות ומוצרי ריח שלא מריחים טוב
כולנו רוצים שהבית שלנו יריח נפלא לאף שלנו. זה מה שגורם לנו לשמור שלל מוצרי ריח, החל ממטהרי אוויר ועד קטורת ונרות אווירה, שקיווינו שיעזרו לנו להגיע ליעד ופשוט לא התחברנו לריחות שלהם. אם הריח לא נעים לנו, אין שום סיכוי שאי פעם נשתמש בהם ואפשר להיפרד מהם לשלום. - חפצים ש"לא נעים לזרוק"
יש לנו נטייה לשמור קשקושים רק מכיוון שלא נעים לנו לזרוק אותם. זו יכולה להיות מתנה מיותרת, שטות מדולר שהזמנו מעלי אקספרס רק כדי לגלות שאין לנו מה לעשות איתה, "אמנות" שהילדים הכינו בגן או מסגרת משקפיים ישנה שלעולם לא נחזור אליה. כל עוד לקשקושים האלה אין ערך סנטימנטלי, אין שום סיבה לשמור אותם. כשיש להם ערך סנטימנטלי, תהליך השחרור קצת יותר ארוך וכולל לשמור אותם לתקופה מוגבלת, לצלם כדי שתישאר מזכרת דיגיטלית ורק אז לשחרר.
בחדר השינה
- כלי מיטה שלעולם לא יהיו בשימוש שוב
כריות שינה לא נוחות, סדינים ושמיכות קרועים ומוכתמים, ציפיות שלא מתאימות לכריות. כלי מיטה הם דבר יקר יחסית, מה שגורם לנו לחשוב פעמיים אם להיפטר מהם, אבל האמת היא שההבדל היחיד בין מה שאנחנו לא משתמשים בו אף פעם למה שהעפנו, זה כמה מקום הם תופסים לנו בבית. - מועדון הגרביים הבודדים
מישהו פעם יחקור איך קורה שגרביים הולכים לאיבוד בכביסה ומועדון הגרביים הבודדים בכל משפחה רק הולך ועולה. יש אנשים שלא מפריע להם לגרוב גרביים לא תואמים, אחרים מוצאים שימוש יצירתי לגרביים הבודדים. אם אתם לא שייכים לאוכלוסיות האלה ומועדון הגרביים הבודדים שלכם מחכה לכם על השידה, אין טעם לשמור את אותו מעל חודש. קרוב לוודאי שזוגות שלא התאחדו בפרק הזמן הזה כבר יישארו בבדידותם. - תכשיטי אופנה שבורים
תכשיטים זולים שעשויים מחומרים זולים כמו פלסטיק, פרספקס ואפילו מתכות זולות מצופות. אין טעם לשמור אותם אחרי שנשברו – הסיכוי לתקן אותם קלוש והם סתם זרוקים במעין קופסת ג'אנק בחדר. - הלבשה תחתונה לא מתאימה
צפוף, צר, מקדם שפשפת, מכאיב – לפעמים קשה להאמין כמה אי נוחות יכולה להיגרם מהלבשה תחתונה לא מתאימה. אז למה לשמור אותה? - נעליים לא נוחות או שבורות
יש הבדל עצום בין נעליים שהן "סתם" לא נוחות ואנחנו נושאים בליבנו את התקווה שיום אחד נצליח להשתמש בהן ובין נעליים שבורות (סוליה שבורה או עקב שבור), שהן לפעמים נעליים אהובות שעשו איתנו קילומטראז' רציני ואולי עוד אפשר לתקן. כך או כך, נעליים לא שמישות לא צריכות להישאר בארון שלנו, שהופך לבית קברות לנעליים שלא ננעל לעולם. - בשמים שהתחמצנו על השידה
המדף העליון של השידה בחדר השינה הוא לעיתים קרובות מקום האחסון של אוסף בשמים מכובד שמוצג בצורה אסתטית. הבעיה היא שבשמים לא אוהבים במיוחד שינויי טמפרטורה ולא אור שמש, ואת שני אלה אפשר למצוא בשפע על השידה. בשמים שמתחמצנים משנים צבע ולאחר מכן גם ניחוח, ובאופן כללי לא בטוח שכדאי להשתמש בהם. עדיף, כמובן, לאחסן את אוסף הבשמים במקום אפלולי וצונן כדי למנוע מהם להתקלקל. - אוסף תיקים וארנקים שלא נמצאים בשימוש
המחשבה מאחורי שמירת האביזרים האלה היא שאולי פעם הם יהיו שימושיים. בפועל, אנחנו רק מגדילים את האוספים האלה וממעטים לחזור אחורה (חובבי אופנה נלהבים לרוב כן יחליפו אביזרים בהתאמה לבגדים). בנוהל הרגיל, מה שאין לו שימוש – לא אמור להישאר בבית. את חלקם אולי תוכלו אפילו למכור. - שעונים מעוררים שהוחלפו מזמן בטלפון הסלולרי
הטלפון הסלולרי שלנו הוא מכשיר מולטי-טאסקינג שיכול להיות גם שעון מעורר. אם אתם משתמשים בו ועדיין מחזיקים על השידה שעון מעורר ולא כפריט עיצובי – אולי אפשר להיפטר ממנו.
בחדר הילדים
- צעצועים ומשחקים שכבר לא יהיו בשימוש
בין אם הם שבורים או מקולקלים ובין אם הבעלים כבר לא מעוניינים בהם, אפשר להוציא אותם מהבית. - פאזלים ומשחקים שחסרים להם חלקים ומשחקי קלפים שחסרים להם קלפים
אלה בעצם משחקים מקולקלים אבל משום מה יש לנו נטייה להתייחס אליהם אחרת. במצב שבו חסרים להם מספיק חלקים, הם כבר בלתי שמישים וכדאי להיפטר מהם. - ציוד תינוקות שכבר לא ישמש אותנו
הרבה פעמים יש נטייה לשמור את ציוד התינוקות מתוך מחשבה שאולי מתישהו המשפחה תתרחב שוב. לפחות מהניסיון שלי, מגיע השלב שההורים מוותרים על הרעיון הזה – וזה בדיוק הזמן למכור או למסור את כל ציוד התינוקות הישן. - בגדי ילדים שאין מי שילבש אותם
עד שלב מסוים הילדים לובשים בגדים ש"אפשר ללכלך", ואחריו הם כבר הרבה יותר נקיים ומסודרים ואפשר להיפרד לשלום מכל הבגדים שהם נהגו ללבוש כדי ללכלך. - קישוטים שאינם תואמי גיל
כשהילדים קטנים, ההורים מקשטים עבורם את החדר לפי מיטב טעמם ומה שראו בלוח הפינטרסט האהוב עליהם. כשהם גדלים, הקישוטים התמימים בצבעוניות הרכה אולי כבר לא מתאימים להם. - רהיטים לא פונקציונליים
חדר הילדים הוא חדר עתיר שימושים: הילדים ישנים בו, לומדים, מכינים שיעורים, מאחסנים את הציוד הלימודי שלהם, מבלים ומארחים חברים. הרהיטים בחדר צריכים להתאים לצרכי הילד בהתאם לגיל. לפעמים כהורים אנחנו מנסים "למתוח" את השימוש ברהיטים מסוימים (לרוב היקרים שבהם), רק כדי לגלות שהחדר של הילד מתבלגן תוך רגע. זו עדות לכך שהריהוט שיש בחדר לא מתאים וצריך לחשב מסלול מחדש. - ציוד לימודי מקולקל
עטים שלא כותבים, עפרונות שכבר אי אפשר לחדד, סרגלים שבורים, קלמרים עם רוכסן תקוע, טושים מגמגמים, ילקוט פרום, ספירלה תלושה או טיפקס שהתייבש – ככל שיש יותר סוגים של ציוד לימודי, כך יש בחדר הילדים יותר ציוד שכבר אי אפשר להשתמש בו. - ציוד אמנות משנים קודמות
כל שהילדים קטנים יותר, מערכת החינוך דורשת מההורים לקנות יותר ציוד אמנות. ככל שהילדים מתקדמים במערכת החינוך, כך הדרישות מצטמצמות לעט. מה קורה עם ציוד האמנות הישן שנקנה לאורך השנים? סביר להניח שהוא עדיין מאוחסן איפשהו בחדר והגיעה העת להיפרד יפה.
באמבטיה
- מוצרי קוסמטיקה ללא שימוש
גם אם הם עלו הון, יש בחדר האמבטיה מוצרי קוסמטיקה שלא יהיה להם שימוש מהטעם הפשוט שלא נעים להשתמש בהם. אין סיבה לשמור אותם, במיוחד בהתחשב בתנאי הלחות והטמפרטורה המשתנה בחדר האמבטיה, שגורמים למוצרים האלה להתקלקל ממילא. - מוצרים פגי תוקף
בין אם מדובר בתרופות, ויטמינים או מוצרי איפור וטיפוח. על כל מוצר אמור להיות מוטבע תאריך אחרון לשימוש. - גאדג'טים ללא שימוש
אנחנו קונים גם גאדג'טים שקשורים לטיפוח, מי יותר ומי פחות. החל בבקבוק דקורטיבי לסבון נוזלי, מברשת חשמלית ומכשיר להלבנת שיניים וכלה במכשיר אדים לניקוי הנקבוביות. אם הם לא בשימוש, אין סיבה להמשיך לשמור אותם. - שטיחוני אמבטיה מטונפים
יש שטיחונים שכבר אי אפשר להביא למצב שהם נעימים לשימוש ונראים נקיים. אם אתם מוצאים את עצמכם מבזבזים זמן ומגוון תכשירי ניקוי בניסיון להביא את השטיחון למצב שהוא לא מגעיל, כדאי להיפטר ממנו. - דוגמיות שאף אחד לא מעוניין בהן
חנויות קוסמטיקה מפנקות בדוגמיות, ויש אנשים שאוהבים אותן מאוד. לאחרים, לרוב, אין שימוש אמיתי בדוגמיות האלה והן נשארות בארון האמבטיה לנצח. - גלילי נייר טואלט ריקים
נכון שפעם שמעתם על האדם הזה שאסף גלילי נייר טואלט ומכר אותם באיביי? אתם לא האדם הזה. ייקח לכם שנים לאסוף כמות שאפשר למכור, מה גם שעלות המשלוח מישראל תבטיח שאף אחד לא יקנה. אלא אם כן הגננת ביקשה בפירוש לשלוח עם הילד כמה גלילים ריקים (ואז כדאי לאסוף אותם בשקית מסודרת), הגלילים האלה הגיעו לסוף דרכם. - בקבוקי סבון נוזלי חצי גמורים
כל הורה למתבגרים מכיר את זה: סבון תמיד מוחלף לקראת הסוף ולעולם לא כשהוא נגמר באמת, וכך דופן האמבטיה הופכת לתצוגה מרשימה של בקבוקי סבון נוזלי שבכולם יש "רק קצת". זה עובד גם עם שמפו ומרכך, אגב. את כל ה"כמעט גמורים" האלה צריך לחסל ולזרוק. - מברשות ומסרקים ישנים
למה לשמור את המפלצות השעירות האלה שכל כך הגעילו אותנו עד שהחלפנו אותן? לא ברור. - גומיות שיער מרוטות וקליפסים שבורים
אין להם שימוש אמיתי, כמובן. אלה מוצרים שסיימו את תפקידם ובמקום לשים אותם בפח משום מה זרקנו אותם בארון האמבטיה, אולי לצד מברשת ישנה ושעירה. - סכיני גילוח קהים
לחסוך בסכיני גילוח זה מבורך, בהתחשב בזה שחבילת סכינים עם ידית עולה כמו מיכל דלק. ובכל זאת, אם הסכין כבר חלוד או קהה – למה הוא ממשיך לקשט את הארון? - חומרי ניקוי שלא עמדו במבחן
אנחנו טיפוסים סקרנים וחומרי ניקוי הם כר נרחב להתנסויות כי בכל בית יש איזו הפתעת ניקיון שמחייבת טיפול ייחודי. אין כמעט בית בישראל בלי לפחות 3-4 חומרי ניקוי נטולי שימוש (אפילו שימוש נדיר כמו מסיר עובש). אם יש בבית חומרים כאלה שלא עושים את מה שציפיתם שיעשו או שחוויית השימוש בהם גרועה, אל תשמרו אותם "ליתר ביטחון". זה נכון גם לגבי אביזרי ניקוי.
כל מיני
- כבלים, מתאמים ומפצלים מפוזרים בכל הבית
כשמתקלקל לנו מכשיר חשמלי, אנחנו שומרים את הכבל או המתאם שלו. יש לנו גם נטייה לאסוף כבלים מאריכים, מתאמים ומפצלים, גם אם לא ברור לנו מתי זה יהיה שימושי. פה יש לי כללים ברורים: הראשון, אם לא ידוע מה המכשיר שאיתו הגיע הכבל, הוא לא צריך להיות פה. השני, אם יש יותר משלושה מאותו סוג של כבל או מתאם, אפשר לדלל את האוסף. - תא הכפפות והתא ליד מושב הנהג ברכב
מקום מסתור נפלא לכל הדברים ששכחנו לנפות מהם, בין אם זו מסיכה משומשת, כוס אייס ארומה ריקה או עותק של פוליסת הביטוח מ-2018. - ארנק ותיק
כמה חשבוניות, פתקים, רשימות, ציוד ולפעמים אפילו ספרים זרקתם בתיק או בארנק ושכחתם שהם שם? התיקים והארנקים שלנו הופכים למיני-מזבלה פשוט כי אנחנו משאירים בפנים חפצים ולא עוברים על תכולתם בקביעות.
לפעמים אנשים מרימים גבה כשאני אומרת שבלגן בבית עלול לפגוע במצב הכלכלי שלהם. בית עמוס ומבורדק הוא בית שלא נעים לחזור אליו, ואנחנו כבני אדם משתדלים לצמצם את כמות הלא נעים בחיינו. אם לא נעים לנו לחזור הביתה, המוח הפורה שלנו ימצא עבורנו את הדרכים להימנע מזה. בין אם מדובר בימי עבודה ארוכים ושוחקים או בבריחה לקניונים, מסעדות ובתי קפה – אנשים שלא רוצים להיות בבית יגלו בעצמם יצירתיות מפתיעה כדי לשהות בו כמה שפחות. המאמצים האלה יגררו כמעט תמיד פגיעה באיכות החיים, שבתורה תביא לצורך בפיצוי עצמי – ואת זה כרטיס האשראי מכיר מצוין.