סיפור עלייתו ונפילתו של לב לבייב

בבוקר יום ראשון השבוע, במלון קראון פלזה הולידיי אין, האווירה הייתה משועשעת. נחמדה. התיירים הסתובבו בלובי שזופים, מחפשים איך לבלות טוב יותר את הימים האחרונים של הקיץ הישראלי. אבל למטה, במרתף, האווירה הייתה שונה לחלוטין. קודרת. עצובה. רצינית מאוד. מי שישב במרתף הוא הבעלים של המלון, לב לבייב.

הטייקון הבין-לאומי כינס בקומה מינוס אחת מסיבת עיתונאים בהולה שבה הודיע בקול עייף, שהוא כבר לא מה שהיה, שהוא איננו עוד גביר העיירה, וביקש מאתנו, האזרחים, עזרה. במשפטים קצרים סיפר לבייב שאפריקה ישראל לא תוכל להחזיר את מלוא חובותיה, ושהוא מבקש להגיע להסדר חובות.

כך הפך לבייב לטייקון הישראלי הראשון שהמשבר העולמי שובר את עצמותיו, ועוד יותר מזה - מרסק את כבודו העצמי. עד לפני 13 שנים איש לא ידע מי הוא לבייב. שמו נלחש רק בקרב אנשי תעשיית היהלומים כאשר בנק לאומי הציע את אפריקה ישראל למכירה, הודיע לבייב: אני קונה, ובבנק לא ידעו איך להתמודד עם ההצעה ואיך לעכל את האיש.

כבר בגיל 16 הוא יצא לעבוד כמלטש יהלומים. אחר כך שירת בצהל כמשגיח כשרות. כשהשתחרר, פתח עם גיסו חברה לסחר ביהלומים. ומכאן הכול התחיל להמריא. הוא קנה מלטשות יהלומים ברוסיה. קנה מכרות יהלומים באנגולה, ואפילו נלחם נגד דה-בירס, ענק היהלומים העולמי.

אבל כל זה לא סיפק אותו. לבייב אוהב לקחת סיכונים. כאשר היה מחסור עולמי ביהלומים גולמיים, נסע לאפריקה להביא חומר גלם, וכמעט שלא חזר מהג'ונגל. לאחר אסון התאומים רבים האמינו שדאון טאון מנהטן
אבודה, שהמגדלים הגבוהים יתרוקנו מאנשים, ומחירם היה אז בשפל היסטורי.

לבייב הלך נגד הזרם. הוא קנה בניינים, שיפץ אותם, ומכר אותם במחיר של פי עשרה. שנות האלפיים העליזות, עם הריביות הנמוכות והצמיחה הגבוהה, עשו לו רק טוב. הונו האישי הוערך אז בשבעה מיליארד דולר. העיתונאים הכלכליים הכתירו אותו כאיש העשיר ביותר בישראל.

אחד הסימנים להתמוטטות צפויה של עסק הוא מעבר ההנהלה לבניין משרדים מפואר. בישראל זה קרה באמצע שנות השמונים לחברת תדיראן. ההנהלה עברה למבנה דמוי מלון היאט בסאן פרנציסקו עם גנים תלויים במרכזו. לאחר תקופה קצרה התמוטטה החברה. ללבייב זה קרה לפני שנתיים. בדצמבר 2007 החליט לבייב
שבני ברק קטנה עליו, ועבר ללונדון לאחוזה שיש בה הכול: בריכה מעוטרת זהב, מועדון, חדר כושר, סאונה, אולם קולנוע, ספא ומספרה. גם מטוס מנהלים במחיר של חמישים מיליון דולר רכש.

באותם ימים התראיין לניו יורק טיימס, ואמר שהוא לא פוסל את האפשרות שיהיה ראש ממשלה בישראל.הפוך מצניעות. הפוך מזהירות. לבייב החל כנראה להאמין בתדמית שנבנתה לו כבעל מגע יד הזהב. לכן המשיך לרכוש נדלן, הן בניו יורק והן במזרח אירופה, במחירים גבוהים, כאשר הבועה כבר הלכה והתנפחה, ולשם כך לקח הלוואות עתק.

כתוצאה מכך הוא הכניס את אפריקה ישראל לסיכון מטורף. הוא רכש את בניין הניו יורק טיימס
במנהטן תמורת 530 מיליון דולר, ושיפץ אותו בעוד 220 מיליון. ובכל זאת הנכס הזה עומד עכשיו כמעט ריק.שוויו ירד לשליש. הבועה שהתפוצצה חתכה את מחירי הנדלן במנהטן בכ-60 אחוז, ואת המחירים במזרח אירופה ב-30 אחוז.

אבל את ההלוואות לבייב צריך להחזיר באופן מלא. שבעה מיליארד וחצי שקל, שאותם לקח בימי השפע מגופים מוסדיים בישראל - מקרנות הפנסיה, מביטוחי מנהלים ומקופות הגמל. כספים של עם ישראל, שמיועדים לפנסיה של כולנו.

האם לב לבייב יכניס את היד עמוק לכיס? מקורביו אומרים גם היום שהוא יחזיר את כל החוב. אבל אפילו אם אפריקה ישראל תינצל, כבר אף אחד לא יוכל לקרוא לו האיש בעל מגע יד הזהב.