אילור בן השלושה שבועות מונח נינוח בידיים של אמא שלו. הוא יונק במרץ מפטמת בקבוק, עיניו מזוגגות באוויר. כמו כל התינוקות הרכים הוא נראה כמו המשך ישיר של מתאר גופה של אמו, חן טל. השכונה המנומנמת בפתח תקווה מעניקה לנו דממה מוחלטת, כשבתוך השקט נשמעים רק קולות של מצמוץ תינוקי, והתפעלות האם. אידיליה. אלא שאושיית הרשת חן טל לא רוצה לככב בתמונה אידילית. אם אין לה עיגולים שחורים מתחת לעיניים, היא מבהירה לי, זה קשור לתאורה – המשאלה שלה כעת היא לילה שלם של שינה. יותר מדי דברים, לטענתה, היו מושתקים במסע שלה אל האמהות, ולא עוד. חלקים מהאמת כבר התחילה לחשוף - המדינה געשה כשפרסמה תמונה שלה בתחתונים וחזייה שבוע אחרי הניתוח הקיסרי שעברה, עם בטן נפוחה ונפש מצולקת, תמונה שהוסרה, ככל הנראה, על ידי פייסבוק – אבל זו הייתה, מתברר, רק ההתחלה.

"אי אפשר להתכונן לאמהות בשום צורה", אומרת טל בת ה-28 היום, "זה לא דומה לכלום. זורקים אותך למים העמוקים ואת צריכה לשחות ונכנסים לך מים לפה ואת נחנקת, אבל את לומדת בסופו של דבר לעשות את זה", היא נאנחת. "בהתחלה שכחתי מי אני בכלל, הכל זה אילור. היו רגעים אחרי הלידה, שזה כאילו אין אף אחד אחר, כולם סביבו ואף אחד לא רואה אותי. והלו, עברתי טראומה הרבה יותר קשה ממנו, איפה אני? הרגשתי שאני מתחרטת שעשיתי את זה, שעולמי חרב עלי, זהו כבר אין חן ואלירן, הכל משתנה. אחרי צירים מטורפים וניתוח הגוף שלך נראה נורא, ואת מדממת בכמויות מטורפות. ואז מגיע הבכי הבלתי נשלט הזה, שאת לא יודעת למה את בוכה"

הורמונים.
"כן, אז אומרים הורמונים מה הורמונים, אבל הרגשתי שאני נחנקת. אז את יוצאת עם העגלה לסיבוב בשכונה. סבבה, הלכת שעה. ומה? זה לא נותן לי כלום. אין לי חברות אמהות, אז כנראה לא הכינו אותי מספיק לדברים כאלה. כשכן דיברו איתי, דיברו רק על גזים ושיניים, לא על כל הרגשות שאני אחווה. כל הזמן דיברו איתי עליו, לא עלי. אף אחד לא מדבר על מה שאת עוברת. יש הסתרה של זה. זה הרשויות, קופות החולים, כולם. אולי מסתירים את זה, כי רוצים להגביר ילודה ולא להלחיץ. אולי אם היו אומרים את האמת זה היה מרתיע נשים מלהביא ילדים".

מה יכול היה לעזור לך?
"הייתי שמחה אם בקורס ההכנה ללידה, במקום ללמד אותי רק לשאוף ולנשוף, שברגע האמת את לא זוכרת כלום מזה, יספרו לי שיכול להיות שלא אוהב את הילד בהתחלה, שאבכה בלי סיבה, שלא ארצה לאכול. שתביני, לא אכלתי שבוע ימים אחרי הלידה, הייתי סמרטוט מהלך. לא אכלתי פירור, רק הרחתי אוכל ורציתי להקיא. היו לי מחשבות על מה יהיה ואם זה יעבור או לא, ואולי אני דפוקה. אבל אז התחלתי לקרוא באינטרנט, והלכתי לרופאת המשפחה שלי והיא אמרה לי שזה בסדר, זה קורה ל-80 אחוז מנשים, ושזה יעבור".

חן טל (צילום: זוהר שטרית)
חן טל. "אני לא מנסה להיות סופר מאמא" | צילום: זוהר שטרית

היא הציעה לך כדורים?
"לא, המצב לא היה עד כדי כך חמור, זה לא דכאון אחרי לידה. אולי זה דכדוך אחרי לידה. עכשיו אני מרגישה ממש טוב. אמרתי לעצמי – זה המצב הנתון, את רוצה לבכות, תבכי. לא רוצה לאכול, אל תאכלי. אם את אוהבת אותו פחות, את תתאהבי בו עם הזמן. אחרי העשרה ימים הראשונים זה התחיל להשתפר. אני לא מנסה להיות סופר מאמא - כל זוג ידיים שמציע עזרה אני לוקחת".

בשיא המשבר, שבוע אחרי שאילור הגיע לעולם - חן העלתה את התמונה המפורסמת לאינסטגרם ולפייסבוק. אבל פייסבוק, שאישרו בעבר תמונות חושפניות בהרבה של חן, כולל הומאז' לשער העירום של קים קרדשיאן - הסירו, לכאורה, את התמונה הזו. המוסר הכפול הזה היה די צורם לאור המסר המעצים והדיון בתרבות הגוף שחן התכוונה לעורר. "אני עדיין לא מבינה בדיוק מה קרה", היא אמרת, "התמונה מופיעה בפרופיל שלי ואצל חברות שלי, אבל בשאר פייסבוק רואים רק את הטקסט בלי התמונה. אם זה באמת מה שהם עשו, זה מכעיס ברמות שלא יתוארו. הרי יכולתי להתאפר ולסדר את השיער וללבוש שמלה מחמיאה, שכולם יראו איזה יופי אני נראית אחרי הלידה, אבל זה הרי רחוק מלהיות ככה. לא הפרתי שום תקנון, לא ראו פטמה ותחת, אז איך זה שאת התמונה הזו מורידים ואת התמונה שבה אני נראית כמו קים קרדשיאן לא?"

כבר קרה בעבר שהפרופיל שלך נחסם ל-30 יום.
"נכון, זה היה כי עשיתי שיימינג למישהו שהטריד אותי. את המטריד לא חסמו. שלחתי וואטסאפ למישהו מפייסבוק ישראל והוא כתב לי שאני זו שעברתי על התקנון, ולגבי מה שהוא כתב לי, אני יכולה ללכת למשטרה. זה מטופש נורא. אבל לפחות הוא קיבל את השיימינג שלו"

תפסתי את הרופא בחולצה ואמרתי לו - "אם אני לא הולכת לקיסרי עכשיו, אני מתאבדת"

הניסיון להבין את חן טל - את השילוב בין סקס ופמיניזם, את הרוח, החושפנות, הרעב הבלתי פוסק ליצירת דיון – מניב, כרגע, בעיקר מסקנה אחת: אכפת לה. כל מילה ומשפט שלה מלאים בכוונה, ניסיון לחנך מישהו, לשנות משהו. גם כשהיא לא לגמרי רהוטה או מנומקת, האותנטיות שלה שובה את הלב ולגמרי יוצאת דופן במרחב. וכן, חייבים להודות - היא בעיקר יוצרת דיסוננס מרענן אצל כל מי שהיה משוכנע עד לאחרונה כי מדובר בנציגה של הדור הנרקיסיסטי ביותר בהיסטוריה. בכל זאת, אנחנו מדברים על אישה ששברה את האינטרנט, מבלי שרוב האנשים מבינים מה היא עושה למחייתה. אישה שהתפרסמה כשהצטלמה בבגד ים כדי ליחצ"ן מסיבות, ואמרה בלי להתבלבל "אני עובדת בלהיות חן טל". איך הגענו מכאן לאג'נדות על פמיניזם, טבעונות, הומניזם - זה בכלל אמיתי, כל זה?

אין תמונה
התמונה ששברה את הרשת: חן טל שבוע אחרי הלידה. "אחרי צירים מטורפים וניתוח הגוף שלך נראה נורא"

"הגיעו אלי שמועות שאני לא כותבת את הסטטוסים שלי", היא אומרת בחיוך, "שאני לא יודעת לדבר או שיש לי שגיאות כתיב, אז זה בכלל לא אני. וזה לא נכון. אני באה מבית שאם תגידי שלושה במקום שלש יחטיפו לך. צריך להבין שגם לפני שהייתי בשיח הזה, חשבתי את אותם הדברים. הייתי מעלה תמונות מתוך פמיניזם, אישה שחוגגת את הגוף שלה". ניסיונות, אם כן, להבין, איך הפכה להוגת דעות, יעליבו אותה. היא לא "הפכה" - היא תמיד הייתה. הקו בין מי שמשחקת בזירה הגברית למי שנלחמת בה, נמצא במקום מאוד פשוט – השליטה. בכל פעם שזו נלקחת ממנה, טל מתקוממת. כך עשתה כשסרטון אינטימי בכיכובה הופץ בוואטסאפ, וגרם לה לחבור לח"כ יפעת קריב לקדם את "חוק הסרטונים" ("עכשו החוק הזה יעזור לשרון פרי, ואני מקווה שהיא תלך עם זה עד הסוף, אם ימצאו את האשם"), וכך היא עושה כשמצפים ממנה לספר על נשיות שכולה חיוכים, ולצנזר את כל היתר. הכניסה לעולם האמהות חושפת את טל למרחבים חדשים של אג'נדה. החל מהעובדה שאילור מקבל בקבוק ("לא רציתי לאבד את עצמי, אז עוד לפני הלידה החלטתי לא להניק. לקחתי כדור שייבש את החלב".), דרך תאור תכולת הבקבוק הטבעונית ("זה תמ"ל צמחי, כמו שלא היית רוצה שיקחו את החלב שלך ויתנו אותו בכוח לילדים אחרים, ככה אני לא אקח מפרות את החלב שלהן"), ואפילו עד לצבע הבקבוק, ("פעם נתתי לו בקבוק ורוד בבית חולים וחשבו שהוא בת, ועשו לי פרצופים, אבל זה לא מזיז לי").

קו פרשת המים היה בקיץ שעבר, כשפרסמה פוסט קורע לב על הפלה שעברה. פתאום, בתוך מבול של תמונות חוטיני וחיוכים סחים, ותארים כמו "המונח המחופש ביותר בגוגל ישראל לשנת 2014" - הגיעו מילים נוקבות על חוויה נשית מושתקת. הפוסט זכה לאלפי שיתופים, ולהזדהות מקיר אל קיר. "אחרי ההפלה חרב עלי עולמי", היא אומרת, "במשך שבועיים בכלל לא הייתי פה, כל היום בכיתי. ושיתפתי את זה עם הקהל שלי, כי בשבילי זה סוג של טיפול, במקום איש מקצוע שישמע אותי אני נותנת למאות אלפים לשמוע אותי. הפידבקים שקיבלתי על הפוסט הזה עזרו לי להבין את מימדי התופעה, להבין שהרבה נשים עוברות את זה. אחרי כמה חודשים נכנסתי שוב להריון".

ההריון שהגיע לאחר מכן ולווה כמובן בתמונות בטן רבות ושמחות, הסתיים בלידה שטל מגדירה כטראומטית. רק למשמע שלושה ימים של צירים, רוב הנשים יצטמררו - אבל זה לא נגמר בזה: "ניסו לתת לי אפידורל והוא לא תפס", חן משחזרת בפנים מלאות בכאב, "מסתבר שיש לי תופעה מיוחדת שאני לא מגיבה לאפידורל. לא יכולתי יותר, צרחתי מכאבים שלושה ימים. זה הגיע למצב שתפסתי את הרופא מהחולצה ואמרתי לו - 'אם אני לא הולכת לקיסרי עכשיו, אני מתאבדת. רוצה לקחת את זה על אחריותך?' ועדיין לא הכניסו אותי לניתוח. אני חושבת שזה משיקולים כלכליים, בתי החולים כי מקבלים על כל יולדת 13 אלף שקל, ומעדיפים לחסוך בהוצאות. וחדר ניתוח זה יותר הוצאות".

היא הגיעה לחדר ניתוח לאחר שאילור היה במצוקה עוברית, כיוון שחבל הטבור נכרך סביב צווארו. "הוא יצא מהבטן כחול ולא בכה, ובקושי נשם. שמעתי את אלירן צורח - 'למה הוא לא בוכה?' והתעלפתי מהלחץ. זה היה נורא. אלירן היה כל כך מסכן בכל הימים האלה. הוא כמעט לא ישן ולא אכל, הוא ירד חמישה קילו".

חן טל (צילום: זוהר שטרית)
טל. "יש כאלה שרוצים להעלות תמונה של סלון חדש שקנו, אני רוצה להעלות תמונה של בגד ים חדש שקניתי" | צילום: זוהר שטרית

החלמה מניתוח קיסרי גם היא לא קלה.
"לא, זה מאוד קשה. את לא יכולה להתרומם משכיבה לישיבה, בקושי ללכת, ש לך תפרים עם סיכות, את מדממת והבטן נפוחה ואת לא הולכת לשירותים כי אם תעשי צרכים את מרגישה שהכל יתפוצץ. ואז את רק רוצה להרים את הילד שלך ולהאכיל אותו, ולזה את צריכה עזרה. אלירן עזר לי, וגם ההורים שלי. לא יכולתי להתקלח לבד, להרים את הידיים לחפוף. ואז עוד מפילים עלייך ברית".

את לא שלמה עם הברית?
חן לוקחת נשימה ארוכה ומביטה בעיניים מצועפות בתינוק שלה. "היו על זה שיחות ודיונים, אבל זה מה שהוחלט בסוף. לדעתי אם אדם נברא ככה, אז למה לשנות את זה? במיוחד שזה קורה בארוע של שואו אוף, תחשבי על ילד מסכן חסר אונים בלי הרדמה וכולם עומדים סביבו וצוחקים ומתרגשים, אני חושבת שזה הזוי. אבל במדינה שלנו להיות שונה זה משהו מאוד קשה ומסובך, בין אם יש לך משקפיים או ג'ינג'י או כתם לידה על המצח. משהו שיבדל אותך, אתה תרגיש את זה, וילד לא נימול ירגיש שונה. בכל מקרה, אם זה היה תלוי רק בי יכול להיות שלא עושה לו ברית, אבל זה לא ילד רק שלי".

"אני נגד הביטוי 'חופשת לידה', אין שום דבר חופשתי בזה"

היא נולדה בפתח תקווה, בת אמצעית למשפחה שבבעלותה חנות למוצרי חיות, אותה היא מנהלת היום. היא הייתה ילדה דעתנית, לוחמת, שאוהבת בעלי חיים שחולמת להיות וטרינרית. בגיל ההתבגרות נוספה לה עוד תכונה - סקסיות על. היא לא רצתה, ולא ניסתה, להצניע אותה. מבחינתה, הכל מגיע מאותו מקום - רצון עז בתשומת לב, שחן לא מוצאת שום סיבה להסתיר. "תמיד אהבתי להיות במרכז העניינים, להבליט את עצמי משאר הבנות, ולא היה לי אכפת מה אומרים עלי. זה לא היה מרצון להיות מפורסמת, אבל כשהתחלתי ליחצ"ן מסיבות זה הלך לשם".

לא חלמת להיות כוכבת?
"לא ממש. תמיד התפרנסתי מהחנות, המסיבות פשוט היו עוד משהו אקסטרה שעשיתי, וכדי לקדם אותן הצטלמתי עם בגד ים, כי אני פשוט אוהבת את זה. עם הזמן זה נהיה בשביל הפאן. יש כאלה שרוצים להעלות תמונה של סלון חדש שקנו, אני רוצה להעלות תמונה של בגד ים חדש שקניתי. היום אני כבר לא מקדמת מסיבות, שולחים לי לפעמים חבילות הביתה לקדם מוצרים ברשת, אבל כסף מזומן אני לא עושה מזה".

חן טל (צילום: זוהר שטרית)
הזמינו אותי לשבת בפאנלים על פמיניזם "במכללת ספיר ובמכללת יפו תל אביב. זה היה רגע של ניצחון" | צילום: זוהר שטרית

בן זוגה, אלירן, עובד איתה היום בחנות המשפחתית, וגם חן כבר לוקחת כמה משמרות, בין חיתול לבקבוק. "החלטתי לצאת לעבודה פעמיים בשבוע, לחצי יום. גם אילור כבר היה בחנות".

את לא מעדיפה להיות לגמרי בחופשת לידה?
"אני נגד הביטוי 'חופשת לידה', אין שום דבר חופשתי בזה. צריך למצוא לזה שם אחר. והייתי חייבת לצאת קצת מחוץ לארבעה קירות. קשה להיות איתו משמונה בבוקר עד שמונה בערב. מלבד טיפול בילד אני צריכה לכבס ולתלות ולקפל ולנקות את הבקבוקים, זו עבודה קשה יותר מכל עבודה אחרת".

גם בר רפאלי חזרה לדגמן זמן קצר אחרי לידת בתה ליב, וחטפה על הראש.
"מה אכפת לאנשים שהיא עובדת ולא מניקה?" אומרת חן בזעם, "ראו תמונה שלה עם עדי יוצאים למסעדה, הלוואי שאני אוכל לצאת ככה. אני מתה לצאת עם אלירן למסעדה, שרק יבואו לשמור על אילור, למה לא? בא לנו לנשום קצת אויר שונה ולאכול משהו טעים, זה חובה. לשכוח קצת מכל הטירוף לשעתיים שלש, לשתות משהו".

חן עדיין מתאמצת לשמור את כוחה ברשת. "אם יש לי 200 אלף עוקבים, זה אומר שאני שווה לכם רייטינג, כסף, קריאות. עובדה שאנחנו יושבות כאן. לראיון הראשון שלי למאקו היו קרוב ל-400 אלף צפיות, נראה כמה זה יעשה", היא מהרהרת. על השאלה למה זה עדיין כל כך חשוב לה, אם כבר לא מדובר בפרנסה – קשה לקבל תשובה ישירה. מה שבטוח הוא שטל אוהבת להרגיש שדעתה נחשבת, גם אם היא מתקבלת בחשדנות.

"הזמינו אותי לשבת בפאנלים על פמיניזם במכללת ספיר ובמכללת יפו תל אביב. אני יושבת וכל אחת היא פרופסור זו וזו ודוקטור זו וזו, ולידן יושבת חן טל. זה היה רגע של נצחון. בשלב השאלות מהקהל מישהי קמה ויצאה עלי, היא  לא הייתה לטובתי. היא אמרה שאני לא פמיניסטית בכלל בגלל מה שאני עושה. אז שאלת אותה - 'למה באת?' היא ענתה שהיא באה כי היא רצתה לשמוע מה יש לי להגיד. אז אמרתי לה – 'זו התשובה'. יש לי כבוד לדוקטוריות ולפרופסוריות אבל אותי לא עניין לשמוע מה הן אומרות. הן דיברו על פמיניזם של ויקיפדיה, של ההיסטוריה. לא אכפת לי מה היה לפני 600 שנה. אני רוצה לדעת מה קורה היום, והפמיניזם שאני מייצגת הוא מודרני ועכשווי. אני עממית, בגובה העיניים, אני לא באה להרצות אלא לדבר תכלס. עכשיו נרשמתי לקורס מגדר בבית ברל, כי אני בכל זאת רוצה לדעת יותר. אני כבר מתה להתחיל ולהעשיר את הידע שלי".

אופירה אסייג אמרה לאחרונה שהיא לא מגדירה את עצמה כפמיניסטית - למה נשים עדיין מפחדות מהתווית הזו?
"אנשים מפחדים מהגדרות בכללי, ממשהו שיבדל אותם, הם רוצים להיות כמו כולם. אבל פמיניזם זה לא מה שחושבים, זה לא לגדל שיער בבית השחי. בעיני את לא צריכה לענות על מבחן כדי להיות פמיניסטית. אני גדלתי בבית מאוד שיוויוני, שאצל אחרים לא ראיתי. בבתים של חברות אמא הייתה מכינה אוכל והאבא מגרבץ, אצלנו אמא שלי לא מבשלת אלא אבא שלי, שניהם עובדים מהבוקר עד הלילה. ראיתי ביניהם חיבור ואהבה וכבוד. חונכתי ככה, זה הושרש בי. זה פמיניזם בעיני".

גם אלירן פמיניסט?
"יש ביננו שיוויון מלא. הוא עוזר לי מאוד".

זהו, הרסת הכל. למה 'עוזר'? זה גם התינוק שלו.
"לא, נו, הוא עוזר לי ואני עוזרת לו. אנחנו מתחלקים בעבודות הבית, הוא קם לאילור בלילה. אישה צריכה להיות עם מי שיתמוך במה שהיא אוהבת, ויהיה לצדה ויעזור לה להגשים את עצמה. אם את משתנה בשביל מישהו - זה לא את. והוא יאבד את מי שהוא הכיר"

נשמע כאילו זה קרה לך פעם.
"כן, היה בחור שנשאבתי אחריו, הייתי שואלת אותו איזו תמונה להעלות לפייסבוק, הרגשתי מטומטמת, אני מתביישת לספר אפילו. אבל ככה זה, אהבה יכולה לעוור אותך. עשיתי דברים כדי לרצות אותו, הדלקתי נרות שבת למשל. ואיך את יכולה לאהוב מישהו שלא מקבל אותך כמו שאת?"

זה נראה כאילו את בן אדם אחר לגמרי היום.
"אני לא. החיים שלי שקטים לעומת מה שהיו, הייתי פארטי גירל והיום פחות, אבל אני אותו אדם. נהניתי מהכל, גם מהדברים לא הכי טובים או יפים או נכונים, ואני שלמה עם הכל. אם הייתי חוזרת עם התובנות של היום לגיל 15? אולי לא הייתי מבריזה מבית ספר, אבל לא הייתי מצטלמת אחרת לפייסבוק. אם הייתי מתחרטת על התמונות, הייתי מוחקת אותן, לא? ועובדה שכולן עדיין שם".

צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: אנה קרפונוב | איפור: מיכל בלילוס מנוליאו | שיער: יוסי טייר | בגדים: חזייה לבנה וקימונו: Etam, מחטב: אפרודיטה, תכשיטים: She-Ra Jewelry, חולצת פסים: קסטרו, חזייה שחורה: ג'ק קובה, מכנסיים וחגורה: קסטרו, נעליים: ALDO, חולצה כחולה: לילמיסט, צ'וקר תכלת: s.m.color, עגילים שחורים: ALDO.