סוף השבוע שעבר, בחוץ משתוללת אחת הסופות הקשות ביותר שידעה מדינת ישראל. עשרות אלפי תושבים מנותקים מחשמל וקופאים מקור – אבל בפייסבוק חם. אחת לכמה דקות מישהו מפרסם תמונה של חן טל, חמושה בלבוש מיקרוסקופי במיוחד, ומצרף אליה את הבדיחה שכבר הפכה לסלוגן הווירטואלי של הסערה: "איך יודעים שקר בחוץ? ראיתי את חן טל עם חולצה".
אם השם הזה – חנטל כפי שהיא מכונה ברשת – לא אומר לכם כלום, זה כנראה סימן לכך שהפעם האחרונה בה גלשתם בפייסבוק הייתה ב-2010. עד כדי כך קשה להתעלם כיום מאחת מתופעת הרשת הזו: אישה צעירה, יפה ושופעת, שמשתפת מדי יום את 80 אלף העוקבים שלה בפייסבוק ואת 65 אלף העוקבים באינסטגרם בתמונות פרובוקטיביות וחושפניות במיוחד, בסטטוסים בוטים בצורה יוצאת דופן, ובאופן כללי – בכל מה שאמא שלכם לא תאשר לכם לראות. על הדרך, היא גורפת הררי לייקים ושיתופים, אבל גם יוצרת שובל תגובות מזועזעות, זועמות ואכזריות, שמתחילות ב"שרמוטה" ו"זונה" ומגיעות עד "צריכים להרוג אנשים כמוך, את בושה למדינה".
לחנטל זה לא מפריע, והיא ממשיכה בשלה: פעם לובשת ביקיני מיניאטורי, ופעם מסתפקת רק בחוטיני. פעם הלשון בחוץ, פעם השפתיים משורבבות לנשיקה. תמיד היא מציגה מחשוף עמוק ונדיב ובתמונת הפרופיל שלה היא מצוידת בסט סקסי של הלבשה תחתונה. מה יגידו? נו, זאת שאלה לחלשים.
"כשאני אומרת שלא אכפת לי מה אומרים עליי, לסביבה באמת קשה להאמין", היא פותחת. "אנשים כאן כל כך רגילים להיות מוזנים ממה שאחרים אומרים עליהם, שהם שכחו שאפשר גם אחרת. לא מזמן חברה שלי התקשרה אליי בהיסטריה אחרי שמישהו הגיב לה לתמונה ואמר לה שהיא יצאה פוזלת. באמת? זה מה שמשנה לך, שהוא אמר שאת פוזלת? אני כבר כל כך פיתחתי חסינות לדברים האלה. אם ילד בן 13 יכתוב לי שאני שרמוטה זה הופך אותי לשרמוטה? מי הוא בכלל? וגם אם זה נכון ואני שרמוטה, זה מה שבא לי להיות, מי אתה שתגיד לי מה לעשות?".
כל אחד צריך פידבקים חיוביים. לא אכפת לך איך המעשים שלך נתפסים?
"לא, לא, לא. לא אכפת לי. אני יודעת מי אני ומאיפה באתי, ואני גם יודעת שאם תשבי איתי חצי שעה, תשני את כל הדעות המקדימות שלך עליי ותפסיקי לחשוב שאני איזו פרחה מטומטמת. בכל מקרה, אני לא צריכה לשנות את הדעות של כל המדינה, מספיק לי שהאנשים שקרובים אליי ידעו מי אני. מי שלא מתאים לו, שיעשה אנפולו, שישים אותי על איגנור. כולם כאן חיים את החיים שלהם לפי אחרים, ובגלל זה הם אומללים. תמיד יחסר להם משהו, והם יבגדו, יתגרשו, ילכלכו מאחורי הגב, רק כי הם לא הולכים עם האמת שלהם".
ואת, יכולה להגיד שאת מאושרת?
"כן, אני מאושרת. אפילו מאוד".
למה אני צריכה להתחשב במשפחה שלי?
חנטל מגיעה לראיון הזה עם דף מסרים ברור: היא לא קורבן של החפצת נשים, היא לא בימבו נטולת אייקיו, היא יודעת היטב מה היא עושה. לפגישה שלנו היא מתייצבת דווקא די לבושה ("למה ציפית? קר בחוץ וגם אני אנושית") ושלוש דקות לתוך השיחה כבר ברור שהפער בין התדמית המופרעת לבן אדם שמאחוריה גדול במיוחד במקרה הזה: מדובר באישה צעירה, בת 25, אינטליגנטית מאוד, חריפה ומודעת לעצמה. כזאת שמתעקשת שהכל נעשה לגמרי במודע, ומתגאה בכך שגם את הפרסום השלילי הצליחה לנתב כדי לכדי מיני קריירה שבכלל לא תכננה.
לראייה, רק בשבועות האחרונים קיבלה תוכנית טלוויזיה משלה בערוץ אגו, הייתה מועמדת לפרס תגלית השנה בתחרות נבחרי הילדים של הפורטל המצליח פרוגי והמשיכה לקבל הררי תגובות בעמוד הפייסבוק שלה. רק השבוע התברר ששמה נמצא במקום השלישי ברשימת הערכים שהישראלים חיפשו הכי הרבה פעמים בגוגל בשנה החולפת, ובעוד אנחנו מדברות, מבול של ממים וסרטוני פארודיה בכיכובה שוטף את הרשת. אז מה אם חלק נכבד מהם מבוסס על סרטון סקס פרטי לחלוטין שלה שהופץ בין חצי מדינה? מבחינת חנטל, זה בדיוק סוד הקסם.
"מה שאני עושה כאן קורה בכל העולם", היא אומרת. "פאקינג מיילי סיירוס, בת 21, עולה לבמה עם ג'וינט ומתנדנדת על כדור עירומה כביום היוולדה, אז מה אתם מתרגשים? מי אני בכלל? בסך הכל ישראלית שרצתה ליחצן מסיבה, ראתה שזה תופס תאוצה ומינפה את זה למקום הנכון".
וכאן אנחנו מגיעים למורשת הקרב של התופעה הנקראת חנטל, הרגע בו הכל התחיל: זה קרה לפני שלוש שנים, כשחזרה עם חברה טובה מהים. בעודן לבושות בביקיני, ניסו לחשוב איך אפשר לפרסם ליין של מסיבות שהתחילו ליחצן. "חברה שלי פשוט לקחה ליפסטיק וכתבה לי על החזה את שם המסיבה. העלינו את זה לפייסבוק ופתאום קיבלתי 80 לייקים, שבזמנו זה היה מטורף", היא משחזרת. "ראינו שזה עובד, ומאז כל יום שלישי העלינו תמונה אחרת שלי. פעם עם שוקולד, פעם עם אננס, עד שזה צבר יותר ויותר לייקים והתחלתי להעלות את התמונות האלה בלי קשר לליין. הגיעו עוד ועוד עוקבים, פתחתי אינסטגרם –והנה אני כאן. תשמעי, היום כל בחורה שנייה מעלה תמונות מתאילנד בביקיני, בחוטיני, בברזיליאי. אני חושבת שהדבר היחיד ששונה אצלי הוא שלא אכפת לי מה אומרים והמשכתי בדרך שלי למרות כל הביקורת. אנשים כל כך מתחרפנים מזה, 'איך את עושה את זה במדינה כמו שלנו?', שזה כבר הפך לסוג של הערצה".
אחרי שיושבי הרשת התרגלו לנוכחותה של חנטל, במאי האחרון התוודעו אליה גם שאר יושבי ישראל, כשסרטוני סקס בכיכובה ותמונות בעירום מלא הופצו בוואטסאפ. היא עצמה לא גילתה מבוכה, וחיכתה קרוב לחצי שנה כדי לבשר לעולם שהדמות המופיעה בסרטון המפורסם ביותר שנקשר בשמה, "סרטון השלט", היא בכלל לא היא. "יש סרטון אחד שבו אני נוגעת בעצמי, וזו באמת אני, אבל בסרטון עם השלט זו לא אני. צר לי לאכזב".
למה חיכית כל כך הרבה זמן כדי להגיד שזו לא את?
"כי מה זה משנה מה אני אגיד? אנשים יאמינו למה שהם רוצים והדבר הזה כבר קיבל חיים משל עצמו. עזבי שהבחורה שם אפילו לא נשמעת כמוני, תשמעי איזה קול יש לי ואיזה יש לה. ומי שמכיר אותי יודע שיש לי קעקוע של כוכבים על כל התחת".
מרגיש קצת כאילו השתמשת בזה לטובתך.
"ברור שהשתמשתי. תקשיבי, אין דבר כזה פרסום רע. אם אנשים מדברים עליך, גם אם הם מדברים עליך דברים נוראים, זה אומר שאתה קיים. והסרטון הזה תרם לא מעט לאיפה שאני נמצאת היום, אפילו שזו בכלל לא אני שם".
כל בחורה אחרת הייתה מסתגרת בבית עד להודעה חדשה. את עשית בדיוק את ההיפך.
"ברור! זה באמת היה מאוד לא נעים בהתחלה, והייתה איזו שעה שבכיתי ורציתי להסתגר בבית, אבל אז קלטתי שאני לא עושה שום דבר שמישהו אחר לא עושה. כולם מצלמים את עצמם במצבים כאלה ושולחים את זה לבני זוג שלהם, אז מה הפאקינג ביג דיל?"
לא היה לך קשה להסתכל אחר כך בעיניים של המשפחה שלך? של החברים שלך?
"נראה לך? אני אגיד את זה כמה פעמים שצריך: לא. אכפת. לי. מה. חושבים. אפילו לא המשפחה שלי, שבהתחלה ברור שמאוד כעסה ואמרה שאני לא מתחשבת בהם. ברור שלא, למה אני צריכה להתחשב בהם? אני חיה את החיים שלי וזה הגוף שלי, אני אעשה מה שאני רוצה".
את יודעת מה המחיר: אנשים אומרים שאת בעצם ילדה חסרת ביטחון שנותנת לגברים לנצל אותה.
"ברור שזה מה שיגידו, כי הרי לא יכול להיות שבחורה תיהנה לחשוף את הגוף שלה ולהשתמש בו כדי לבנות את עצמה, נכון? נראה לי שכל האנשים האלה מאוד יתאכזבו לשמוע שלא עברתי ניצול מיני ואני לא איזו פגועת נפש. אם הם היו שומעים את הסיפור שלי הם היו מבינים שזה שאני גאה בגוף שלי ולא שמה זין על אף אחד, זה סיפור של כוח וניצחון. אבל תמיד יותר קל לקחת את זה לשם ולהגיד 'אוי, מסכנה, היא ילדה מטומטמת שלא יודעת מה היא עושה'. את זה יותר קל לעכל".
לוקמיה בגיל 4, אנורקסיה בתיכון
"סיפור הניצחון" שלה כולל התמודדות עם לוקמיה בגיל 4 ("כל מה שאני יודעת על מה שקרה אז הוא רק מסיפורים, אני לא זוכרת כלום"), הרבה מאוד חיכוכים עם ההורים, מרד נעורים במלוא מובן המלה, ובהמשך גם אנורקסיה ובולימיה שהביאו אותה עד לאשפוז במחלקת הפרעות האכילה של תל השומר. "נולדתי למשפחה הכי אשכנזית שיש והייתי הכבשה השחורה מההתחלה", היא מספרת. "היינו בית מאוד קפדני, בית שחשוב ללמוד בו, להשכיל, לשמור על עברית גבוהה ועל נימוסים, אבל אני הייתי שונה. לא אהבתי ללמוד, עשיתי הרבה צרות – שיקרתי, שתיתי, עישנתי, התגנבתי באמצע הלילה. הייתי שומעת מזרחית ואמא שלי הייתה נכנסת אליי לחדר ושוברת לי את הדיסקים. היום אני יודעת שלא צריך ללכת עם ילד ראש בראש, כי אף אחד לא מרוויח מזה. ככל שההורים שלי ניסו להילחם בי, ככה התעקשתי יותר על שלי".
המפלט היחיד שלה מהקשיים, היא מספרת, היה הריקוד, אלא שגם הוא מהר מאוד הפך לנקודת משבר, כשבעקבותיו פיתחה הפרעות אכילה. "בילדות רקדתי כל הזמן, הופעתי בפסטיגלים וכאלה והכל היה בסדר, אבל כשהייתי בת 16 עברנו לשכונה יוקרתית כזאת בפתח תקווה ופתאום החברות החדשות שלי היו עסוקות כל היום בלאכול חסה ולהתחרות האחת בשנייה מי יותר רזה. אני הייתי גם ככה מאוד רזה וחטובה, כי רקדתי, אבל בעקבות ההשפעה מסביב העיסוק שלי במשקל נהיה הרסני. את מסיימת פסטיגל כשאת שוקלת 45 קילו, ולא מסוגלת לאכול כלום והכל מגעיל אותך. כשאת אוכלת, את מרגישה שבא לך להקיא ואומרת לעצמך 'אוי לא, מה עשיתי?'. כל דבר שנכנס לגוף גורם לך לרגשות אשם נוראים ולהרגיש ממש רע פיזית. וזה מגיע למצב שהשיער נושר, המחזור מפסיק. הגוף שלי לא עיכל אוכל".
היא שולפת תמונה ישנה ששמורה אצלה באייפון ומציגה את חן השדופה של אותם ימים – 38 קילוגרמים מחרידים של אומללות. בקול שקט היא מסבירה איך אושפזה לתקופה של שלושה חודשים בתל השומר, ואיך היום היא אישה חדשה. "אני אוכלת מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, בלי שום הרעבות או דיאטות", היא מכריזה. "בשנתיים האחרונות עליתי 13 ק"ג כי אני כל הזמן שותה ואוכלת בלילות. ולא אכפת לי, אני עדיין חושבת שיש לי גוף יפה. הבעיה היא שעד היום אני סובלת מתופעות לוואי פיזיות של השנה ההיא. לפני שלושה שבועות למשל נפלה לי שן. בקיצור, הנה התשובה לשאלה שלך, למה לא אכפת לי מה אומרים עליי. אתם קוראים לי זונה? תראו מה עברתי".
וזה המקום לספר לכם משהו על חנטל: מדי יום היא מקדישה שעות בתמיכה אינטרנטית בנערות הסובלות מהפרעות אכילה. "את השעות הראשונות של היום שלי, בדרך כלל משהו כמו שעתיים-שלוש, אני מקדישה כדי לענות לאינבוקסים שאני מקבלת מבנות שמתייעצות איתי בכל דבר, בעיקר בנושא הפרעות אכילה", היא מספרת. "אני גם מנהלת קבוצה פרטית בפייסבוק שחברות בה 70 בנות עם הפרעות אכילה ונטיות אובדניות. אני לא אמא שלהן שתגיד להן לאכול וזהו, אני יודעת מה צריך להגיד להן כי הייתי שם. גם אם אני עוזרת בקצת, זה מספיק לי. אם בחורה שמקיאה 30 פעמים ביום ועוברת להקיא רק עשר פעמים, אני מרגישה שתרמתי".
מה את חושבת שאת מייצגת עבורן?
"אני פשוט אחת מהן. אני לא בחורה שדופה שעושה לך חשק ללכת להקיא את מה שאכלת ולא בר רפאלי שגורמת לך להרגיש מכוערת. אני נראית כמו בחורה אנושית: שוקלת 62 קילו, לא מידה 36, ואם יש תמונות שיוצא לי בהן איזה קפל, אני לא אתחיל לעשות על זה פוטושופ. אני לא הכי יפה ולא הכי מכוערת, לא הכי רזה ולא הכי שמנה. אני בחורה ממוצעת ואני חושבת שבגלל זה אנשים מתחברים אליי. הבנות אולי לא מסכימות עם התמונות שלי ולא אוהבות את הסיליקון שלי, אבל הן מעריצות את הדרך שלי".
מגיעה למסיבות עם מאבטח ונהג פרטי
באחד על אחד חנטל היא בחורה מקסימה, פשוטה למדי ואפילו די כובשת. אבל לא תראו שום דבר מזה בדמות שהיא מדגמנת לעולם ובשגרת היומיום שלה: עד לפני מספר חודשים עוד יחצנה מסיבות, אבל נכון להיום עיקר העבודה שלה הוא פשוט לפקוד מסיבות ברחבי הארץ, שתמורת ההגעה אליהן היא מקבלת סכומים מרשימים מאוד. לכל מסיבה מלווים אותה נהג פרטי ושומר, ועצם הנוכחות שלה מצליחה למשוך מאות רבות של אנשים.
"בחנוכה היה לי לו"ז יותר צפוף מהפסטיגל", היא צוחקת. "במשך עשרה ימים התארחתי במועדונים בכל הארץ, במקומות הכי הזויים, מהדרום ועד הצפון. משלמים לי כסף רק כדי להגיע למסיבה, ואני עומדת ומצטלמת עם כולם. כשמדובר במסיבות של נוער, אז אפשר אולי להגיד שמדובר בהערצה. כשזה אנשים מבוגרים יותר זה סתם מההתלהבות להצטלם איתי. תאמיני לי, אם אלך עכשיו ברחוב ולצדי תלך סלב כלשהי, לא משנה מי, הסיכוי שיבקשו להצטלם איתי הוא הרבה יותר גבוה. זה נהיה קטע כזה להצטלם איתי ולהעלות לרשת. בני הנוער הם מובילי דעת קהל. למזלי, אותי הם אוהבים".
היה הרבה זעם כלפי המועמדות שלך בפרסי נבחרי הנוער.
"ברור שיהיה. אם הייתה לך ילדה בת 12, היית רוצה שהיא תעריץ אותי? מצד שני, השבוע הייתי בעזריאלי וניגשו אליי אמא ובת דתיות. דתיות! הבת ביקשה להצטלם איתי והאמא אמרה שאני מקסימה וכל הכבוד לי".
חנטל מציגה את החיים שלה כסרט הוליוודי: חיה בלילות, מתעוררת מתי שמתחשק לה, מקבלת הרבה מאוד אהבה גם ברחוב וגם ברשת ("היחס בין התגובות החיוביות לשליליות הוא 80-20, כשפעם זה היה 50-50. אנשים מתחילים להבין שאני לא מה שהם חושבים שאני").
רק העניין עם הזה עם הגברים לא לגמרי פתור: נכון להיום היא יוצאת עם מישהו, ולמרות שלא חסרות תמונות שלו בחשבון האינסטגרם שלה, היא מעדיפה שלא לדבר עליו. הביטוי "זוגיות", כך נראה, מהלך עליה אימים. "אענה לך על זה לפני שתשאלי: כן, מתחילים איתי המון. כל הזמן. אבל זה לא אומר שאני מסיימת כל לילה עם גבר אחר. לפני שלוש שנים סיימתי מערכת יחסים של שש שנים. במשך שש שנים ראיתי רק את העבודה, כשניהלתי סניף לציוד חיות מחמד של ההורים שלי, ואת בן הזוג שלי. יום אחד הבנתי שאני לא רוצה לחיות ככה ונפרדתי ממנו. וברור שהייתה תקופה של השתרללות ושהייתי עם הרבה גברים. אני לא מתביישת בזה, זכותי. אבל בשנה האחרונה למשל, הייתי רק עם שלושה גברים ושלושתם היו מערכות יחסים של כמה חודשים. בקיצור, לא הכל כמו שהוא נראה".
מהתמונות שאת מעלה הרבה אנשים יכולים להישבע שאת מעבירה כל לילה עם מישהו אחר.
"אלה אותם אנשים שמפנטזים עליי אחר כך בלילה, אני יודעת את זה. עזבי, הפסקתי להתרגש. כולם ממילא חושבים שאני איזה קורבן ובחורה מסכנה שלא אוהבת את עצמה. שימשיכו לצחוק עליי, זה לא משנה. גם על קים קרדשיאן צחקו ותראי איפה היא היום".