עוד לא יצא לי לראיין מישהו כשבינינו על השולחן מונח אקדח. "יש לי כמה נשקים, אבל זה האקדח שאני הולך איתו ביומיום", אומר דור רפאלי (36). בשבוע כמו זה, שבו התרחשו שני פיגועים רצחניים, החפץ החריג גם כך נראה פתאום אחרת. "בדרך כלל לא שמים לב שאני מסתובב עם נשק, אבל כשרואים מתחילים לשאול שאלות. בימים כמו היום אני לא צריך להסביר כלום".
מתברר שמדובר בתחביב ותיק של רפאלי. "אני מתחבר לנשקים מגיל מאוד צעיר. העבודה הראשונה שלי בבית הספר הייתה על בליסטיקה של אקדח, הייתי מתחפש לקאובוי רק בשביל האקדחים". ואולי זה אפילו זורם בדמו. "גיליתי שסבא שלי היה יורה ירי מעשי והיה באגודת רובאי ישראל, זו יחידה מצומצמת של צלפים", הוא מסביר. "היום גם אני שם".
הוא אינו בוגר שירות קרבי, אולי הכי רחוק מזה. בצבא שירת בשלישות, אבל מאז הביא את תחום העניין לרמה מקצועית כמדריך ירי במטווחים ברחבי הארץ. "מהרגע שהפכתי למדריך נהייתי מאוד מעורב. יש השתלמויות, כנסים, מפגשי זום עם ראש אגף הקליעה. אחרי אירועים כמו אלה שקרו השבוע אנחנו מנתחים את הירי. בטח עוד מעט נקבל עדכונים".
"כשאני מסביר לאנשים איך לירות", מוסיף רפאלי, "אני מבין כמה הרמה בארץ נמוכה. אני פוגש אנשים שצריכים לרענן או לחדש רישיון. הם לא במצב לחץ, או מצב מאיים, אין אף אחד שבוחן אותם, אני אומר להם לעמוד 7 מטרים מול מטרה שלא זזה, והם לא פוגעים".
בשלב הזה הוא מבקש ממני להצביע לעבר מטרה מסוימת בביתו. הוא נעמד לצדי, מראה לי איך להתמקד במטרה כדי לפגוע בה. "הרבה מהאירועים הביטחוניים בארץ נעצרו על ידי אזרחים שיש להם נשק. מי שעושה קורס ירי מעשי, זה הופך להיות אינסטינקט אצלו, אתה לא יודע לא לפגוע", אומר רפאלי, שנשמע מוכן לכל תרחיש. "כל מי שגר בישראל, מוכשר בירי, ומסתובב בלי נשק – זה עוול. לשמחתי עוד לא יצא לי להיקלע לסיטואציה כזו, ואני לא יודע איך אגיב בשטח, אבל זה כל כך טבוע בי, שהפספוס לא אפשרי".
בעקבות האירועים האחרונים, השבוע קרא ראש הממשלה בנט לבעלי נשק ברישיון לשאת אותו. בתור מדריך ירי, קיבלת יותר פניות מאז?
"כן, הביקוש עלה באיזה 700%. זה קטע, תמיד שואלים אותי למה אני מסתובב עם נשק, היום שואלים אותי איך מוציאים רישיון גם".
איך אתה מרגיש כשאתה שומע על תאונות נשק ועל תקריות ירי מצד אזרחים בעלי נשק ברישיון?
"אני רק יכול לקוות שכל מי שמחזיק בנשק ישתמש בו כמוצא אחרון, לפי החוק. שהאצבע לא תהיה קלה על ההדק בגלל הלחץ, של בנט או שלהם עצמם".
שיראו אותנו כמו שאנחנו
דור רפאלי יודע מה הוא אוהב. יש לו תשעה אופנועים; הוא לובש רק חולצות טי-שירט לבנות של מותג ספציפי; מכור לניקיון, הבית שלו מלא במפיצי ריח; ישן על מצעים בהזמנה אישית, ועל אלה שפרושים כרגע על מיטתו רקום שמו, אבל זה מקרי, הוא אומר. ועדיין ניכר שהוא מנהל אורח חיים ייחודי וברמה גבוהה, כיאה לבית שממנו הגיע.
קריירת הדוגמנות הבין-לאומית של בר בליווי אמה והסוכנת שלה, ציפי, היו אלו ששמו את המשפחה כולה באור הזרקורים. בהמשך עברה תשומת הלב גם לפרשת עבירות המס שבה היו מעורבות השתיים, ושהסתיימה במאסר של האם. אבל רפאלי עצמו מעולם לא בחר בפרסום, ובעל כורחו הוא נושא עמו שק של דעות קדומות. כסף והצלחה הם חלק מהשמות הנרדפים של המשפחה כבר כמעט 20 שנה, אך מתברר שזה לא תמיד היה המצב.
"לא הרבה יודעים את זה עלינו, כי ישר רואים את האחוזה, אבל גדלנו די מרוששים", רפאלי חושף. "לא חסר לנו שום דבר, אבל לא גדלתי עם כסף. את רוב הבגדים שלי עד כיתה ח' קניתי בשוק בפתח תקווה או בראש העין. הבגד שלי ליציאות היה חולצת קטיפה שקניתי בשוק. לקח זמן עד שההורים שלי התחילו להרוויח. לא רק מבר, גם אבא שלי התחיל להרוויח יפה בתקופה הזאת. לא יודע מה היה אז, אבל מלא אנשים קנו סוסים בהרבה מאוד כסף".
והחיים כבן למשפחה מפורסמת, כאח לדוגמנית מפורסמת, זה משהו שהפריע לך?
"כילד ספגתי הרבה בגלל אחותי, ואם לא היו מציקים לי על בר, היו מציקים לי על אמא שלי. יש סטנדאפיסט שאומר שהדבר הכי נורא שיכול לקרות לך בילדות זה שחבר שלך יודע איך קוראים לאמא שלך, כי גם אם הוא לא יגיד כלום, מספיק שהוא יגיד 'אוח, ציפי, איזו ציפי יא אללה'. אז היו הקנטות. און כבר גדל במציאות אחרת. היינו יותר מבוססים, פתאום הייתה בריכה, טיסות לחו"ל, עולם יותר זוהר. מבחינתו זה רגיל להיות מפורסם. אני מסתייג".
למרות ההסתייגות, ב-2021 השתתפת ב"מחוברים".
"אני חושב ש-50% מהסיבה שהסכמתי לעשות את 'מחוברים' וגם את 'רפאליס' אחר כך – זה כי היה לי נורא חשוב שיראו אותנו כמו שאנחנו".
מה למדת על עצמך בתוכנית?
"הבנתי שאני לא מראה את מי שאני. יש כאלו שפוגשים אותי ואומרים אחר כך 'בוא'נה, דור הוא אחלה גבר, חשבתי שהוא סנוב'. אני לא יודע למה אנשים חושבים עליי את הדברים האלה. כשאני מכיר בן אדם לראשונה אני שופט אותו נקי, אותי לא שופטים נקי. אנשים רואים אותי ברחוב ומתבלבלים, לפעמים קוראים לי בר, ואז הם מתרגשים ושוכחים את השם שלי בכלל, ואני אף פעם לא מתקן, אני לא רוצה להביך אנשים".
למה אתה חושב שלא שופטים אותך נקי?
"התקשורת בארץ מחפשת רק צהוב, רק את הרפש. הציבור לא אוהב לפרגן. מחפשים אותנו, לא רק בתור משפחה, גם בתור אנשים".
זאת גם הסיבה שעשיתם את "רפאליס"?
"לכל אחד מאיתנו היה אינטרס שונה. אני ראיתי כמה 'מחוברים' קירב אותנו, זה שהיה לנו בלו"ז זמן שבו חייבים להיות יחד. וגם רציתי שיראו את הצד האמיתי של אמא שלי, ושל אבא שלי, של כל המשפחה".
איך הרגשת כשאמא שלך נכנסה לכלא?
"אני לא תמיד יודע לתת תשובה או להיראות מתרגש. זה לא היה כיף, זה היה מעצבן, זה היה עצוב".
איפה היא הייתה הכי חסרה לך?
"היא הייתה חסרה לי תפיסתית, בבית, עצם זה שהיא לא הייתה. אתה חי אבל משהו לא שלם. זה לא נעים, אבל בסופו של דבר אנשים חווים דברים הרבה יותר קשים".
איך הקשר שלך עם אבא שלך?
"אבא שלי מלך. הוא נראה כל כך לא רגיש, אבל הוא הגבר הכי עדין שהכרתי אי-פעם והאבא הכי מדהים שיש. הוא באמת גידל אותנו, אני רואה חברים שלי שהפכו לאבות, אין להם מושג מה זה לגדל ילדים, אבא שלי היה שם כל הילדות. לקח לחוגים, החזיר, בא לימי הורים. אני גם רואה את זה עכשיו עם הנכדים, הוא חי בשבילם. אני מקווה שאני אהיה חצי מהאבא שהוא".
חשבת פעם מה היה קורה אילו לא היית נצר לשושלת רפאלי?
"מצחיק שאת קוראת לזה שושלת".
שושלת של דוגמנים. יש סיכוי שגם אתה תדגמן?
"לא. אני לא חושב שאני מספיק פוטוגני או יפה בשביל זה. יש גברים הרבה יותר מתאימים. און יפה, יש לו פנים שאת אומרת 'איך ייצרו משהו כזה?'. אף סולד, שיניים מושלמות, זיפים מושלמים, וגם בר. כולנו אותנו שטנץ, אבל אני לא יפה כמוהם, ובעיקר לא מרגיש בנוח מול המצלמה. אני חושב שאני אחלה, אבל לא דוגמן חתיך".
דברים שאני אוהב
רפאלי למד כלכלה וניהול במכללה למנהל, פרש ועבר ללמוד מדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אחר כך החל לחפש את עצמו בעולם העסקי. כשאתה נצר למשפחת רפאלי, ועוד כשהיא בשיא תהילתה, זה נשמע כמו ספתח נוח. אבל מבחינתו – ההפך הוא הנכון.
ב-2015, היה מנהל השיווק של חברת BLINDSPOT, אפליקציה להעברת מסרים בצורה אנונימית, שעם השקתה נמתחו ביקורות קשות על כך שעודדה בריונות. "האפליקציה של אחיה של בר רפאלי סופגת אש ברשת", קראו הכותרות, וקמפיין פייסבוק שהתנהל נגד האפליקציה קודם עם הסיסמה "דור תסגור". "ניסיתי להסביר לתקשורת שאני רק עובד בחברה", הוא נזכר. "אבל אף אחד לא רצה להקשיב כי זה לא היה סקסי מספיק".
זו הפעם הראשונה שהאש הגיעה אליך.
"זה לא היה נעים, אבל בסדר. זה לא שיש לי אופי חזק, פשוט יש לי ניסיון בלראות אנשים אחרים מתמודדים עם זה, אז לקחתי את זה קליל יחסית. אבל זה כן השפיע עליי. סגרתי את עצמי".
גם בטח אנשים חושבים שהכסף שלך הגיע מההורים.
"כן, אבל הוא לא. אני עובד ועשיתי דברים בחיים שלי".
אז ממה אתה מתפרנס היום?
"יש את המשפט הזה שאומר 'תעבוד במה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך'. זה משהו שאני מנסה לעשות בשנים האחרונות. עכשיו יש לי פרויקט חדש שקשור לריחות".
איך הגעת לזה?
"ב-2016 נכנסתי לחנות ונטרפתי מהריח. ביררתי מי עושה את זה ומצאתי שני חבר'ה מדהימים מהדרום שמייצרים ריחות לכל מיני דברים, לקניונים, לחנויות, לאירועים. חברתי אליהם ובקרוב אני הולך להוציא ליין ריחות משלי. מתישהו אקפוץ למים ואולי אעשה בשמים. בדרך כלל כל מיני דוגמניות וזמרות מוציאות בשמים, אבל זה סתם, זה לא באמת בשמים".
מה עושה אותך למבין בתחום?
"מאז שאני זוכר את עצמי, יש לי פטיש לריחות. בגלל שהאף שלי מפותח אני אוהב ריחות שלא כל אחד אוהב, אני נמשך לדברים מסריחים. הנה הבושם שעליי, תריחי, יש אנשים שאומרים שזה ריח של טחב".
במהלך הסיור שהוא עורך לי בדירה, רפאלי שולף בושם מתוך האוסף שלו, ומבקש רשות להתיז אותו עליי. "זה מאוד מרוכז", הוא מזהיר. "הרחתי אותו על בחורה פעם באל-איי, והייתי חייב לרכוש אותו לעצמי. אין להשיג אותו בארץ".
אתה מגדיר את עצמך איש עסקים. מה עוד נכלל בעסקיך?
"חוץ מהמיזם של הריחות, אני עושה שת"פ עם 'הונדה' שבו אייצר אביזרי מיגון לאופנועים, וגם קניתי בניין בברוקלין עם כמה חברים. זה נשמע גדול, אבל האמת שעם כמה שותפים זה לגמרי משהו שאפשר לעמוד בו".
החיים שלך מאוד מגוונים.
"אני מנסה למלא אותם בדברים שאני אוהב. התעסקתי גם עם יהלומים, הייתי שנתיים בדאלאס, אני מאוהב במקום הזה. גם המוזיקה שאני שומע זה ג'אז וקאנטרי".
יש לך תחביבים קצת פריבילגיים.
"כן, במיוחד הירי, את יודעת כמה תחמושת עולה בארץ?".
יש לי נשמה של זקן
בשלב הזה כבר יהיה קשה להימנע מהביטוי "אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה בשלישית". ואכן, פותח-השיחות שמונח על השולחן של רפאלי מופיע שוב כשאני מבקשת ממנו לספר על חייו הגדושים בתחומי עניין, ולפרוט את סדר יומו. "אני אדם של חמש בבוקר", הוא מצהיר ועובר לתאר יום שישי ספציפי שבו השתתף בתחרות ירי מעשי. "פגשתי את 'הפרלמנט' שלי בקפה הקבוע. אחד החברים, שהוא איש עסקים מאוד מצליח, אמר שהוא עוד גמור מאתמול. ואני כבר הספקתי באותו בוקר ללכת לתחרות, לחזור הביתה, לנקות את הנשק, להתקלח ולהגיע לבית הקפה. הוא אמר לי 'תשמע, אל תיקח את זה שיש לך תחביבים כמובן מאליו'. האמת, אני מסתכל על רוב החברים שלי, אין להם תחביבים – ואני מצטער בשבילם. או שאני ממש מבסוט שמצאתי את הדברים שממלאים אותי".
מה עוד ממלא אותך?
"בתכלס, רוב החברים שלי קוראים לי 'אלרגי לכיף'. אומרים לי 'דור, כיף פה, אל תבוא'. אני לא אוהב מקומות עם הרבה אנשים. אין לי פוביה או משהו, יצאתי הרבה מאוד ובגיל צעיר מאוד, אבל אני לא חושב שאי-פעם באמת נהניתי מזה. אני אוהב ג'אז ובלוז, לא משמיעים את זה במועדונים. אני גם מאוד אוהב את הזמן שלי עם עצמי, אני יכול לעבוד על האופנוע שש שעות עם מוזיקת קאנטרי ברקע, להיות עם הכלבים, לנסוע לצפון לבד, להגיע עד לבית שאן, להסתכל על טחנות רוח, על העמק. יש לי נשמה של זקן".
ותגיד, מה הסיפור שלך עם סדר וניקיון? בן אדם, מבריק פה.
"כן יש לי מחלת ניקיון. בחיים לא הייתה לי מנקה, הנה, את החלון השארתי קצת מלוכלך מהגשם. שלא תחשבי שניקיתי במיוחד בשבילך".
תכף תגיד לי שאתה גם מבשל.
"קצת, בנינג'ה. בישול משעמם אותי, אני יכול לעבוד על האופנוע יום שלם וליהנות מזה, אבל לבשל שעה וחצי בשביל 30 שניות לבטן? ואז הכל מלוכלך וצריך לנקות, סירים ונירוסטה. למה זה טוב".
בינך לבין עצמך אתה מרגיש כמו אחד שיש לו הכל, או שאתה רק נראה כזה?
"אני מרגיש כמו אחד שלא חסר לו כלום ונראה לי שיש הבדל. אנחנו תמיד רוצים עוד משהו, וזה מה שמניע אותנו. חשוב שתהיה לך מטרה ודברים שאתה רוצה להשיג. כשיש לך הכל אתה מרים ידיים. אני לא מולטי-מיליונר וזה לא שאני שואף לשם, אני עושה מספיק כדי לשבת איתך פה בכיף בלי לחץ, באמצע היום, באמצע שבוע. אז לא חסר לי כלום כי אני מצליח למצות את כל התשוקות שלי בחיים. זה עושה אותי מאושר".
איך אתה מסביר את הגישה הזאת שלך לחיים?
"אני חושב שעד גיל 23 הייתי רדום, בגלל בן רום ז"ל (חבר ילדות של רפאלי שנפטר ממחלה – ל"ש). איבדתי הרבה חברים מאז, רק לפני חצי שנה חבר שלי נפטר באמצע הלילה מדום לב – אבל המוות של בן לא היה רגיל, כי הוא לא היה בן אדם רגיל. אני לא מאמין גדול בדת, אבל הוא נפטר בערב יום כיפור, אם את מבינה מה זה אומר. אחרי המוות שלו נכנסתי לתקופה של לחיות את החיים עד הסוף. אנחנו עסוקים יותר מדי בלתכנן את החיים שלנו, אז בשבילי הזמן הוא עכשיו. כנראה שצריך מכה חזקה כדי להבין את זה, מבחינתי אין זמן, אין עתיד. יש עכשיו".
לא תשפוט
רפאלי מכוסה בקעקועים, ובעזרתם יוצאים לאור גם החלקים המופנמים יותר באישיותו. על הזרוע מצוירת תמונה שלו בתור ילד מפריח בועות סבון ומביט באבא שלו בהערצה. בין שאר הקעקועים יש ראשי התיבות של חברו שנפטר, שני כלבים, שני אקדחים, גיטרות, וגם המשפט Be Curious, Not Judgmental, שהוא, למעשה, כל מבוקשו. "אנשים רואים בן אדם מטר תשעים, שוקל 105 קילו, נוסע על אופנועים, יורה באקדחים, גר בתל אביב, חושבים 'בטח מזיין מלא'. אבל אז מכירים אותי ומגלים משהו אחר".
מדובר במארח המושלם: מכין קפה נהדר, דואג למלא את כוס השתייה בכל פעם שהיא מתרוקנת. הוא אפילו יוצא מביתו כדי לתת לי פרטיות כשאני נאלצת לענות לשיחת טלפון. אחרי זמן מה במחיצתו, אני מנחשת בקול רם שנשים בטח מתקשות שלא להתאהב בו. הוא, מצידו, חווה את זה אחרת. "האמת שלא מתחילות איתי הרבה", הוא אומר. "כנראה שיש בי משהו שלא מראה נגישות".
אתה רווק, נאה, עומד בזכות עצמך. אתה מה שנקרא "האזבנד מטריאל".
"את גורמת לזה להשמע מפתה. זה לא".
למה זה לא קורה לדעתך?
"פשוט לא בא לי. אתמול היו אצלי זוג חברים, ראינו 'צומת מילר'. זה קרע אותי מצחוק, אבל אני רואה שם כל מיני סצנות, ולא בא לי להיות שם. לא חשבתי שיש בעיה עד שאנשים התחילו לדבר איתי על זה כאילו יש בעיה. זה דבר אחד שסבתא שלך שואלת למה אתה עדיין רווק, ודבר אחר כשהחברים שלך שואלים למה אתה לא רוצה מערכת יחסים. אבל אני לא רוצה לצאת בהצהרות, אני לא נגד חתונה או נישואים, סתם אנשים עושים מזה אישיו".
ובעוד חמש שנים?
"כן הייתי רוצה ילדים, אבל אני לא חושב על אמא שלהם. אני מדמיין אותם, רואה אותם, אבל היא זה כמו דמות כזו, מין ישות, לא ספציפית. וזה לא חסר לי כי כרגע, ולא חסרים לי ילדים. עוד חמש, עשר שנים אני מאמין שכן, יהיו לי".
בין היתר יצאת עם קורל סימנוביץ', עדן פינס. בתור אחד שנרתע מפרסום, לא העדפת נשים אנונימיות.
"הייתה גם יעל והייתה גם דנה וגם עוד כמה שמות שכן תכירי. קורל לא הייתה מפורסמת כשהיינו ביחד, וגם עדן, אני מכיר אותה מילדות. זה לא שחיפשתי מישהי מפורסמת. אין לי טייפ קאסט".
בסוף תיתקע בתדמית הרווק הנצחי.
"לא אכפת לי מה יגידו, על הזין שלי. היו לי מערכות יחסים ארוכות, האהבה הכי גדולה שלי נמשכה שלוש שנים ואני מטורף עליה עד היום, היא בן אדם מושלם".
אז לכל הבחורות שבטח ירצו לכתוב לך בעקבות הכתבה אתה אומר – עדיף שלא?
"לא יודע. תשמעי, גם לפני עדן יצאתי בהצהרה שלא בא לי חברה, אבל כשזה מגיע וזה נכון – זה פשוט קורה, וזה מה שיפה. אני חושב שהרצון למצוא מישהי מייצר דברים לא אמיתיים. פתאום אתה מוכן להתפשר על דברים, אתה מתחיל לראות דברים שאתה רוצה לראות. כשאני מרגיש משהו שאני לא יכול להתכחש אליו, אז זה אמיתי. וכשזה יגיע זה פשוט יקרה".
"רפאליס" משודרת בימים שני עד רביעי בשעה 20:15 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-Next TV
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אור לוזון | איפור: שירן קמר | הפקה: רותם פנחס