ליוסף סוויד מצוין בברלין, תודה ששאלתם. ההתאקלמות, שהתחילה קשה מאוד לפני שנתיים וחצי אחרי שעבר לשם עם אשתו דאז, הבמאית יעל רונן, ובנם אלכסנדר בן השש, משתפרת בצעדי ענק – אם זה כי הצליח להפוך את הדירה ששכר לאחר הגירושים שלהם לבית אמיתי, שעיצב בעצמו, ואם זה כי השנה האחרונה האירה לו פנים. השיא עבורו הולך להיות תפקיד קטן בסדרה גדולה: העונה הבאה של משחקי הכס. אני שואלת אותו על זה והוא מתפתל ומכחיש. לשנינו ברור, הסכמי הסודיות בהפקות שכאלה מפלצתיים.
דרך הסקייפ, הוא עורך לי סיור מצולם בבית: במטבח תלויה תמונה גדולה ממסעדת "המזנון" שצילמה עדי שילון, בת זוגו של סוויד בחודשים האחרונים, ובסלון עומד לו איתן עץ אשוח קטן ומקושט. "לא פלסטיק", הוא מדגיש בגאווה. "אלכסנדר ואני קישטנו אותו. פעם ראשונה שאני יכול לעצב לעצמי את הדירה. עד היום, גרתי עם שותפים או עם אשתי. עכשיו אפילו ערכתי פה מסיבת כריסמס מדהימה עם חברים ישראלים, סורים, לבנונים וגם שני פלסטינים. לסורים, אגב, הלך לא רע עם הישראליות".
הו הו, להב"ה אחריך.
"תנו ליהנות חברים. יש בברלין מזרח תיכון חדש", הוא צוחק. "אגב, להב"ה הוציאו הודעה שמברכת את יעלי ואותי על הגירושים. הבעיה היא שהחבר הבא של יעלי כנראה יהיה גרמני נוצרי, ככה שנחת לא יהיה להם ממנה".
אם כבר גרמנים נוצרים, מה היה הכי קשה בשבילך במעבר לברלין?
"לא הבנתי את השפה. אתה נוסע באוטובוסים וברכבות ולא מבין מה קורה סביבך, זו בדידות איומה. הגעתי לפה בהתלהבות של 'הנה, אני מתחיל חיים חדשים, הכל פתוח בפניי והעתיד נראה יותר טוב'. אבל אז הגענו, יעלי מונתה לבמאית הבית בתיאטרון המצליח מקסים גורקי, ואני גיליתי שיש לי מלא זמן פנוי והפכתי לעקרת בית. יעלי חיכתה שגם אני אעשה משהו, אבל הייתי קפוא. נכנסתי לדיכאון. אלו היו הרבה חודשים שלא עשיתי בהם כלום ולא פגשתי אף אחד, ובזמן שאני לא מבין מה קורה סביבי, יעלי והילד מתחילים כבר לפטפט בגרמנית".
מה הייתה נקודת המפנה?
"יום אחד מיכאל, אח של יעלי וחבר טוב שלי, הגיע אלינו ומצא אותי בפיג'מה. הוא אמר לי, תתלבש, יוצאים מהבית. הלכתי איתו בחוסר חשק לארוחה אצל חבר סורי, אבל אז הכרתי שם אנשים מעניינים והתמלאתי באנרגיית חיים. פתאום אנחנו קובעים ונפגשים, אני נמצא בקבוצה של אנשים שכותבים יחד ואפילו התחלתי לעשות יוגה. זה היה רגע שהעיר אותי, אני חושב שהאבל על ההגירה הסתיים שם. חצי שנה אחרי שעזבתי, הפסקתי לחשוב על לחזור לארץ".
זו גם נקודת הזמן בה השעון התחיל לתקתק בקשר של יעל ושלך?
"המשבר שלנו דווקא התחיל כשנגמרו הצילומים של 'התסריטאי', שבאופן אירוני מדבר על משבר בנישואים. יעלי גם ביימה אז הצגה שנקראת 'משבר אירוטי', על שחיקה באירוטיקה במהלך הנישואים. שאלנו את עצמנו אם היקום זימן לנו את זה".
כתאב, הדמות שאתה מגלם ב"תסריטאי", מספר לחבר שהוא לא מסוגל לשכב עם אשתו, אבל יכול לדמיין את עצמו שוכב עם כל אחת אחרת.
"יש דברים שכולם חווים ואף אחד לא מדבר עליהם. צריך לדבר על הסודות האלה, לשחרר את זה. אני אספר לך משהו דומה שקרה לי שאף אחד כמעט לא יודע: כמה ימים אחרי החתונה חוויתי התקף חרדה. נפלה ההבנה שזהו, אני נשוי, אין לאן לברוח. תחושה רגעית שאני רוצה את כולן, רק לא את זאת. זה היה ממש קוצר נשימה וזיעה קרה. יעלי לא הבינה מה זה. הסתרתי ממנה, התביישתי בהרגשה הזו שרק התחתנתי ואולי אני בכלל לא אוהב אותה. לימים, פתחתי את זה מול כמה חברים. פתאום הם אמרו שגם להם זה קרה".
בתסריטאי מראים תמונות תקריב של חיי נישואין. השגרה המשעממת, בן הזוג שהופך לשקוף, המילים הקשות. זוגיות ארוכה בהכרח כזו מדכאת?
"זוגיות זה תמיד דבר שעניין אותי. אני מבין את חיי ההורות יותר משאני מבין את חיי הזוגיות. ברגע שאלכסנדר נולד, מיד התחברתי אליו, הבנתי שזה גוזל שתלוי בי ושזו אהבה לנצח. זוגיות לעומת זאת זה דבר הזוי. ההיסטוריה הפרטית שלי עם זוגיות התחילה מזה שרציתי שההורים שלי ייפרדו, אבל הם נשארו בשביל הילדים. אתה מסתכל מסביב ורואה אנשים שנפרדים, או שבוגדים, או שסתם מתוסכלים. זה מן סוד שאני לא מצליח לפצח. גיליתי שאף אחד אחר לא יודע מה הנוסחה".
התסכול סביב הדבר הזה, הופכת את הפרידה לקלה יותר?
"ממש לא, השמיים נפלו עלי. זו הייתה תקופה מאוד קשה, תחושה שמישהו מת לך. אבל המקום הבאמת קשה היה תחושת הכישלון, זה שלא הצלחתי למשוך את זה לכל החיים. ועדיין, עברנו את זה ויש חיים אחרי המוות. אני גאה בנו שאנחנו מצליחים להיות חברים טובים והורים טובים לאלכסנדר - אנחנו חולקים בינינו את המשמורת ויש ימים ששלושתנו מבלים ביחד. לפעמים אני מסתכל עליו ומקנא בו על כל האהבה ותשומת הלב שהוא מקבל. אני אומר לעצמי 'הלוואי שהיה לי אבא כמו שאני'".
"עדי יכולה לשמוח ואז לבכות, כמו אצל ילדים. זה שובה אותי"
אבל כל זה מאחוריו. סוויד (39) נמצא במערכת עם עדי שילון (28) מזה כחצי שנה. שילון, כתבת, מגישה וכוכבת "מחוברים פלוס" לשעבר והבת של וסוויד הפכו לחביבי הפפראצי ומתארחים קבועים במדורי הרכילות. אני מנסה על סוויד את התיאוריה הבאה: גם רונן וגם שילון הן נסיכות ישראליות. אביה של רונן, אילן, הוא מר תיאטרון, ואביה של שילון, דן, הוא מר טלוויזיה. האם סוויד, שלא במודע, רוצה להיות חלק מהישראליות הזו? או לחילופין, מראה מה זה למועדון שלא רוצה לקבל אותו אליו? לסוויד אין כוח לפסיכואנליזה שלי. "אני נמשך לנשים עוצמתיות, עם כישרון, יופי וחיוך מקסים". הוא מסתפק בזה.
כך או כך, יש מצב ששילון היא התרופה לבלוז שתוקף את סוויד מדי פעם. כי כמו שראינו ב"מחוברים", האישה חיה בעוצמות רגשיות גדולות. "עדי יכולה לשמוח ואז לבכות. זה כמו אצל ילדים. זה לחיות כל רגע עד הסוף, ובעיניי, זה מקסים ושובה וזה מאיר אותי. היא הפכה לבנאדם הזה שאני צריך שיבעט לי בתחת. אני יכול לקום בבוקר ולא לעשות כלום, אבל אז אני מדבר איתה בטלפון והיא מיד 'יאללה, תקום, תעשה את זה ואת זה'. האנרגיות האלה מדביקות אותי ומעוררות אותי".
ומה לגבי הלונג דיסטנס? זה ידוע כמסבך קשרים.
"בינתיים זה עובד. הייתי נשוי תשע שנים, עכשיו אני במקום אחר וצריך מערכת יחסים רגועה שבה יש לי את העולם שלי, בו אני יכול להיות לבד כשאני רוצה או עם הילד. מה גם שגעגועים זה כיף - כל פעם שעדי ואני נפגשים זה כמו חופשה, ואז רוצים להיפגש שוב. יכול להיות שזה סוד ההצלחה. לא יודע מה יקרה בעתיד, אבל בינתיים זה נפלא".
לא הרגשת שאתה צריך קצת לבד אחרי הפרידה? נראה שקפצת מקשר לקשר
"אני לא אוהב להיות לבד. חוץ מזה, הקשר הזה נורא שונה ממה שהיה לי בעבר. כשהייתי צעיר ונדלקתי על מישהי והיה לנו טוב, הייתי אומר 'יאללה, בואי נעבור לגור ביחד'. עכשיו אני בתקופה אחרת - אני לא רץ לשום מקום. הלב עדיין פתוח, אבל הביטחון העצמי השתפר עם השנים. פעם, כל מי שרק רצתה אותי, הייתי הולך על זה. הייתי חסר ביטחון וזה היה 'רק תגידו, אני שלכן', גם בעבודה וגם באהבה. עם ההתבגרות, אני בורר גם את העבודות שלי וגם את האהבות שלי".
עדיין מאמין במונוגמיה?
"באחד המשברים של יעלי ושלי הלכנו למטפל זוגי. הוא אמר לנו שלכל זוג עם קילומטראז' כמו שלנו שחווה בעיות הוא מציע לפתוח את הקשר, כי יש כבר ביטחון והסיכון להיפרד בגלל התאהבות באחרים נמוך יותר. זה עוזר במקומות של השחיקה ושל ההתלהבות שנגמרה. הופתעתי כמה הוא אמר את זה בפשטות, לא עשה עניין. אז זו עוד אופציה, מפחידה בטירוף אמנם, אבל אופציה. בינתיים, אני עוד במונוגמיה ומאמץ את מה שאמרה לי פעם קואוצ'רית: 'כשהמונוגמיה לא עובדת יותר, עוברים למונוגמיה אחרת'".
"יהודי וערבי? לא אגיד לבן שלי כלום עד שהוא לא ישאל"
עם כל הכבוד לברלין, סוויד הוא לא אחד שיכול להתנתק ממה שקורה בארץ, למרות שהוא מנסה בכל כוחו. המצב הביטחוני והפוליטי מוצא אותו מיואש ומדוכא מכדי להגיד משהו. אז הוא סותם את הפה כמו שאף פעם לא סתם אותו. כמי שהיה נוהג לענות לטוקבקיסטים, מדובר בקפיצה דרמטית לצד השני של המנעד. "בחודשים האחרונים החלטתי להפסיק להגיב. הבנתי שאף אחד לא רוצה לשמוע, אז מה הטעם? בסבבים הקודמים של האלימות, במלחמות, העליתי סטטוסים לפייסבוק, התראיינתי ופעלתי. עכשיו אני פשוט מתאפק. כותב סטטוס ומוחק אחרי דקה".
בברלין הייאוש יותר נוח?
"לאו דווקא. יש לי הרבה מה להגיד, אבל השיח אלים ואני רק אייצר אנטגוניזם ושנאה כלפיי. אני רואה את החברה הטובה שלי, מירה עוואד, חוטפת, ולא רוצה שזה יפגע לי יותר בקריירה. גם בסוכנות שלי אמרו לי להיזהר כשאני מתראיין, אנחנו כבר יודעים הרי כמה אני יכול לחטוף. למה סטארים ישראלים לא מדברים על פוליטיקה? כי הם רוצים להישאר במיינסטרים. פוליטיקה זה הנושא הראשון שמוחק אותך. אם היה דיאלוג בריא ויפה, הייתי ממשיך להשמיע את דעתי. זה לא שיש לי דעות חתרניות ורדיקליות במיוחד, כל מה שדיברתי עליו היה דו קיום ובואו נשנא את השונאים, אבל בימים האלה גם אלו מסרים נפיצים".
הספר "גדר חיה" העוסק ברומן בין יהודייה לערבי נבעט החוצה מתוכנית הלימודים. האחר הוא לגמרי לא אני.
"הבית היהודי מגשים את שמו. בית רק של יהודים. הם פועלים רק בשביל טוהר הגזע היהודי, טוהר הארץ וכיבוש הארץ. אני אמשיך להאמין שבני אדם שווים. האחר הוא לא האויב או התגשמות הפחדים שלי. יש הרבה אנשים פצועים שפועלים בעולם הזה כדי להזין את השנאה והפחד ואני שמח שקיבלתי מספיק אהבה בחיים האלה כדי להפוך לאחד כזה".
בשלב הזה הוא מחקה את הטוקבקיסטים עלומי השם, מהם נכווה לא פעם: "לך תגור בסוריה, בוא נראה אותך שם. תגיד תודה שנותנים לך לחיות פה, עושה סדרות ומתלונן". שנינו צוחקים, אבל אי אפשר להתעלם מהכאב שלו.
אלכסנדר בן שש. הוא כבר יודע משהו על אישיו הזהות שהולך להיות גורם מכריע בחייו, כמי שנולד לאם יהודייה ולאב ערבי?
"הוא לא יודע כלום והוא לא שואל. אני מצדי לא הולך להגיד לו כלום עד שהוא לא ישאל, מה אכפת לי? כל נושא הלאום הוא אוברייטד. לא מזמן אלכסנדר אמר לעדי 'את יודעת שמאוד כיף לי? אני גם ערבי, גם יהודי, גם ישראלי וגם גרמני'".
ב"תסריטאי", הבן של כתאב פוגש ילדים שלא הולכים לבית הספר, אז הוא שואל את אבא שלו, אותך, למה. אתה עונה שבגלל הכיבוש. הילד אומר, אה, יש להם את "חג הכיבוש"? אני רואה שבחרת באותה הדרך. השאלה היא אם אדם באמת יכול לברוח ממוצאו.
"בברלין יש את כל סוגי האנשים, הזהויות וערבובי הזהויות. אלכסנדר לא עוף מוזר פה. הוא לעולם לא ירגיש כאן משונה ודחוי, זה מקום שמאפשר לו להיות בריא בנפשו".
"המלהקים אומרים לי: זה לא שאנחנו גזענים, אבל בראש שלנו אנחנו חושבים עליך כערבי"
מבחינה מקצועית, השנה האחרונה של סוויד הייתה מאלפת. הוא משחק בשתי סדרות מרכזיות שזכו להמון תשומת לב וביקורות נשפכות: ב"ג'וני ואבירי הגליל" הוא גילם את קייס, נער ליווי ערבי מורכב, חכם ולירי. ב"תסריטאי" שכתב סייד קשוע, האלכימאי שמצליח לייצר זהב, הוא כתאב, כותב מהורהר שנשחק תחת גלגלי החיים, ומזכיר לנו איזה שחקן מצוין הוא - אחד שתמיד משחק נקי ובלי מניירות. "סייד מבריק ומצליח להראות גם לקהל קשה לב שערבי הוא כאחד האדם", משבח סוויד. "עד אז הגישו לנו ערבים שהם או קורבנות או מחבלים. כתאב, שמתמודד עם משבר גיל 40, הוא חרא אבל לא כי הוא ערבי. כיף לדעת שלמרות הימים האלה, האמנות עוד לא התקלקלה והקהל מסתכל ואוהב".
מטריד אותך הטייפקאסט? העובדה שרוב הזמן אתה משחק רק דמויות של ערבים?
"מאוד. אני כל הזמן שואל 'למה?'. אני מחכה לתפקיד גדול שלא יהיה של ערבי, גם בסוכנות עובדים על זה. אני זוכר שפעם מלהקת התקשרה אלי והודיעה שהיא רוצה לבחון אותי לתפקיד ראשי של חוקר משטרה בסדרה חדשה. ואז אני מקבל את הטקסט ורואה שמדובר ביהודי. ישר התקשרתי לשאול אותה אם היא התבלבלה, או שהיא מתכוונת לבחון אותי בתפקיד הזה ואז להודיע לי שקיבלתי תפקיד אחר, של ערבי. לא חשבתי שזו באמת אופציה, שייתנו לי לשחק יהודי. זה תמיד בעיה. אם לא אצל המלהק, אז אצל המפיק. הם אומרים לי, 'זה לא שאנחנו גזענים, אבל בראש שלנו יש קיבעון, יש תפיסות כאלה שנתקעות ולא משתנות. אז אם אנחנו חושבים עליך כעל ערבי, לא נצליח לחשוב עליך בדברים אחרים'. אני מחכה שייצאו מהקיבעון הזה".
גם לא יצא לך להיות פרזנטור של שום דבר. אתה מספיק ידוע ומספיק יפה כדי שיהיה ברזומה שלך קמפיין.
"טוב, הרי איך זה עובד? משרד הפרסום בודק מי קהל היעד של הלקוח, ואז מישהו מהצדדים אומר 'ערבי זה לא טוב בשבילנו'. הייתי מת לעשות קמפיין. אני לא הולך ונהיה צעיר ויפה יותר", הוא מתגלגל מצחוק, "אני מפסיד כסף מהחארות הגזענים האלה".
במטבח ביתו בשכונת קרויצברג הטרנדית, סוויד בדיוק מכין פנקייקים לאלכסנדר, שנמצא בחופשת חג המולד. שיחת הסקייפ שלי מפריעה לשגרת בוקר מתוקה של אב ובנו - הילד רוצה את כל תשומת ליבו, אבל נאלץ להסתפק בסרט שאביו שם לו באייפד. בינתיים, אני מופתעת לגלות שהם מדברים בעברית. "עד שהגענו לפה, גרנו בתל אביב. הוא דיבר עברית בגן ואמו מדברת עברית, אז לזה הוא התרגל. ניסיתי לדבר איתו בערבית אבל זה לא הצליח, ואני עצלן מכדי להתעקש. השלמתי עם זה. אבל עוד שנה תשמעי אותנו מדברים גרמנית, הוא כבר מדבר אותה ואני לומד. אני רוצה לשחק ולהצליח פה, וכמו עם העברית, את תראי שאלמד לדבר בלי מבטא. אגב, לא סבלתי גרמנית. רק כשאלכסנדר התחיל לדבר אותה, אמרתי, הו, זה דווקא יכול להישמע נחמד".
גם בפייסבוק שלך אתה כותב בעברית. הייתי חושבת שבהינתן ההזדמנות, תדבר בשפת אמך.
"אני לא כותב טוב בערבית, ההורים שלי שמו אותי בגן ובבית ספר יהודי. הייתה לי מורה פרטית לערבית, אבל עדיין, אני יותר טוב בעברית. שם זה התחיל, הכשל עם השפה. בימים שאני מדבר בעברית, אני חושב בעברית ומתכנן את היום בעברית. בימים שאני פוגש פה חברים סורים אוו פלסטינאים, המחשבות שלי יהיו בערבית".
אתה יודע, שפה היא בית.
"ומה הבית שלי? העולם היום הוא מקום קטן. הרבה מקומות יכולים להיות הבית. אני מסתדר בכל מקום, אבל חסרים לי החברים שלי. אלה חברים של שנים שקשורים למקום שחיית בו".
אם בארץ יצרת עניין סביב זה שאתה שחקן ערבי ומצליח, המשמעות של להגר למקום אחר, בין השאר, זה גם לזרוק את העוגן הזה. עלתה לך השאלה 'אז מה עכשיו', איך מתחילים מאפס?
"בוודאי. זה היה הייחוד שלי, ועכשיו אני מגיע למקום חדש וקוסמופוליטי ואני כבר לא כזה מיוחד. אני לא יכול יותר לבסס קריירה על הנושא הערבי-יהודי. יחד עם גיל ארבעים שבפתח, הבנתי שאני צריך למצוא בתוכי דברים חדשים שמעניינים ומייחדים אותי. אני מתעסק בנבירה הזו והיא מאתגרת אותי".
ומה באמת עם שינוי הקידומת הקרב? התגרשת, יש לך חברה צעירה – נראה שאתה עובד לפי הספר. מה נשאר, לרוץ מרתון?
"כן, אני ממש קלישאה של בן 40, כבר צחקתי על עצמי שאני עם חברה צעירה. אבל גיל באמת לא פקטור עבורי בזוגיות, גם יצא לי כבר לצאת גם עם אישה שמבוגרת ממני ב-12 שנה. לעומת זאת, על עצמי אני כבר מרגיש את הגיל. פתאום אני רוצה ללכת לישון מוקדם יותר, או לישון צהריים. נגמרו הימים של לשתות עד אמצע הלילה. פעם גם, כשהייתי בוכה בפני חברים שיש לי מפרצים בשיער הם ביטלו את זה, היום כשאני מעלה את זה הם מגמגמים".
* "התסריטאי" משודרת מדי שישי, אחרי "הכוכב הבא לאירוויזיון" בקשת (ערוץ 2)