אסיף אלקיים יושב מולי כשבידו כוס של קפה שחור, על השולחן שתי כיפות תפורות ועל המדף מאחוריו הספרים שכתב. הוא יושב ומנסה להבין יחד איתי איך בתקשורת נוצר לו שם של הבאד גאי הלאומי. איך אמרו עליו שהוא לא רציני, שהוא זרק את מעיין אדם כי היא רצתה ילדים, שהוא לא רוצה להקים משפחה, שהוא מפחד ממחויבות. "אני חוזר ואומר בפעם האלף", הוא יורה, "אני רוצה ילדים. תמיד רציתי ילדים ותמיד רציתי משפחה. אני לא יודע איך יצאתי כזה עקום בתקשורת, אבל מאז ומעולם החלום הכי גדול שלי הוא להקים משפחה. הסיפור שלי ושל מעיין לא היה על זה שאני לא רוצה ילדים", הוא ממשיך. "הסיפור היה על דדליין. על לדחוק אותי לפינה שבה אני צריך לקבל החלטה כל כך משמעותית וגדולה מתוך לחץ".
אני מניחה שקשה לנהל זוגיות עם התחושה הזו.
"נכון. הגעתי לפינה בחיים שבה אני נעמד עם הגב לקיר ומבקש מהציבור שייתן לי לנשום לרגע וייתן לי לקבל את ההחלטות שלי לבד. לאורך כל הדרך אמרתי לכולם וגם לבת זוגי: אם רק נשחרר את זה רגע, אם רק לא תשימו אותי עם גב לקיר או עם שעון חול אני אגיע לזה לבד".
והגעת?
"היום בדיעבד אני יודע שצדקתי. כל מה שהייתי צריך זה שמישהו ייתן לי את האוויר לחוות את העולם כמו שאני רוצה לחוות אותו, ולהגיע להחלטות מהמקום שאני רוצה להגיע אליהן, מהמקום שאני, אסיף, חולם להקים ממנו משפחה. לא בגלל שמישהו עומד ואומר לי 'נו, נו, נו' עם דד ליין".
נשמע שאתה קצת כועס.
"כועס? ממש לא. אני לא כועס על שום דבר, אין לי באמת על מה לכעוס. מעיין ואני נפרדנו כי אנחנו לא רצים באותה מהירות".
בחודשים האחרונים הוא רץ במהירות שלו, רץ כדי להישאר בתנועה ובעשייה. לראיון שלנו הוא מגיע רגע אחרי צילומים לתכנית שהוא מגיש ורגע לפני עוד פאנל פוליטי שבו הוא משתתף. בין לבין הוא מנסה למצוא זמן לכתוב שירים ומחפש דירת יחיד במרכז הארץ. "את יודעת, אם כל החיים התלוננתי על כמה לא טוב לי ועל כמה חרא לי, היום אני עוצר ואומר: ברוך השם טוב לי".
מה קורה היום?
"היום אני מרגיש שהעשייה שלי מאזנת אותי. פעם, למשל, הייתה לי תקופה של הנאות. תקופה שבה הייתי משתכר בכל לילה ועושה מלא סקס ומלא סטוצים עם בחורות. היום אני כבר לא שם, העובדה שאני בעשייה גורמת לי להרגיש במקום הרבה יותר נכון וטוב".
יפה להרגיש ככה בגיל 29.
"תשמעי, פעם הייתי אדם פואטי, עמוק וכבד ומלנכולי, הייתי יושב על התדמית של האמן המיוסר, היום אני כבר לא שם. למדתי להקליל. זה כבר לא כיף להיות כל הזמן עמוק ורגיש. זה מביא אותך לאיזשהו חוסר סיפוק תמידי מהחיים. אז אני מנסה להקליל, נהייתי מיינסטרים".
אני רוצה לדברר רק את עצמי
לאורך השיחה עם אלקיים קשה להתעלם מהאש בעיניים שלו כשהוא מדבר. הילדות, החוויות המעצבות בנעורים וחיי האהבה מתווכים באותו הלהט ובאותה הכנות שבו הוא מדבר על ההתמכרויות, על השירות הצבאי ועל פוליטיקה. איש טוטאלי, כמעט לא משנה מה הנושא. "אני מגיל עשרים וארבע עובד בלקדם את עצמי. תמיד קידמתי את עצמי, חוץ מבתקופה שבה הייתי דובר ושם קידמתי מישהו אחר. אבל היום אני כבר לא במקום הזה", הוא מוסיף. "היום אני הדמות ואני רוצה לדברר רק את עצמי".
לדברר, כלומר, גם בהקשר הפוליטי?
"האמת היא שקיבלתי מלא הצעות עבודה לאחרונה, ולא רק מהימין. שרים פונים אלי כדי שאסביר הצעות חוק שלהם. בימים האחרונים קיבלתי ממפלגה מסוימת הצעת עבודה אחת קונקרטית שאני שוקל בחיוב. כרגע אנחנו עוד בודקים את ההתאמה האידיאולוגית שלנו, רוצים לראות שאנחנו אכן רואים עין בעין את הדברים. כמובן שאם ייסגר משהו בקרוב כולם ידעו".
בדיוק לפני שנה הוא נכנס לבית "האח הגדול" בעונת שכונתה "עונת הקורונה". חוץ מ"האקס של מעיין אדם", אלקיים הגיע גם על תקן הדובר לשעבר של אורן חזן והיועץ הפרלמנטרי לשעבר של אמיר אוחנה. הוא נכנס כשבידיו שני ספרים שכתב, "פואטיקת השש-בש" ו"עשרים אלף זריחות". מי שאז היה מוכר בעיקר בקרב חוג מעריציו המצומצם ופעילי ימין, הפך בן לילה לדמות ציבורית ובולטת, אדם שלא מהסס להביע את הדעות שלו גם אם מבחוץ זה לא נראה הכרחי."כשאנשים מדברים על יוצאי ריאליטי הם אומרים שיש להם חמש עשרה דקות תהילה, אצלי החמש עשרה דקות תהילה התחילו בגיל עשרים וארבע, עם הוצאת הספר הראשון, וכמו שאת רואה מאז עברו הרבה יותר מחמש עשרה דקות", הוא מחייך. "כל החיים הרגשתי שאני מספיק מיוחד כדי לקבל הזדמנות להתפוצץ, אז הנה, קיבלתי אותה. אני יכול להתמרמר בבית ולהגיד 'כוסאומו החיים שלי איך יצאתי מהאח לתוך תקופת קורונה' או שאני יכול לנצח את זה. ושברתי את הראש. את לא מבינה בכלל איך שברתי את הראש כדי לנסות להבין איך אני יכול להגשים את עצמי אחרי שיצאתי, איך להמשיך".
להמשיך מה?
"מה שניסיתי להשיג בריאליטי זו חשיפה. אני מאמין בעצמי ויודע שיש לי מה לתת. אני מתייחס אל עצמי כאל מלך בעולם הזה. ולא רק אני, מבחינתי כולם מלכים. וכן, מתוך התובנה הזו ניסיתי שיחפו עלי ושישמעו את מה שיש לי להגיד. ועכשיו כשאני שם אני צריך לשמור על האוזן שלהם אצלי".
אלקיים נולד וגדל בפוריה שליד טבריה. אמו מורה ואביו מתמודד נפש עם פוסט טראומה מהשירות הצבאי שלו. הוא הקטן מבין שלושה אחים ("הילד הכי מפונק בעולם, תשומת לב, אהבה, דברו אלי, תכילו אותי"). עד גיל 14 למד בבית ספר דתי, ואז, בעקבות סיטואציה חברתית מורכבת, החליט לעזוב את הבית ולברוח לירושלים. "חייתי בירושלים חודשיים לבד לגמרי ועשיתי שם כל מה שצריך בשביל לשרוד, בין אם זה דברים לגיטימיים כמו לנגן ברחוב ובין אם זה פחות לגיטימי, כמו לשנע דברים ממקום למקום".
סמים?
"כל מיני דברים", הוא מנסה למשוך את השיחה שלנו חזרה למקומות שהוא יותר גאה בהם. "הסתובבתי במקומות של נוער בסיכון, כבר אז הייתי שותה אלכוהול, הייתי על הספקטרום של להיות ילד בסיכון בעצמי".
ניצלו אותך?
"ניסו. את יודעת, גם דברים מיניים, ברור. הייתי ילד יפה וסקרן ומשהו בי עניין הרבה אנשים. אבל לא משנה מה היה לי חשוב לא לצאת פראייר אף פעם. בואי נו, מי יכול עלי? ילד ערס מטבריה. תשמעי, אני לא יודע איך אבל משום מה העולם היה טוב אלי. יש לי איזה מלאך שומר כי ביחס לשיט שעשיתי בחיים איכשהו יצאתי די בסדר".
בגיל שבע עשרה, כשהוא לומד בפנימייה צבאית ומדריך בבני עקיבא הוא התאהב לראשונה. גם בדת וגם באישה. "התאהבתי באיזו מדריכה דוסית שהייתה איתי בקבוצה". הוא מספר מחויך, כשכיפה בידו, במקרה או שלא. "תקשיבי. שנה בחיי הייתי בזוגיות עם שמירת נגיעה. מגיל מאוד צעיר חיבבתי נשים. ופתאום הפכתי לאחד ששומר נגיעה, ממש דוס, מי חשב בכלל על זה שאהיה במצב הזה? אחרי שנה חשבנו אם להתחתן כי זה מה שנהוג, אבל אז הבנתי שאני לא שם. שברתי לה את הלב לגמרי". באותה שנה הוא סיים תיכון ובחר לא לעשות בגרויות. "איכשהו שכנעתי את כולם שהשליחות שלי בעולם היא לא לעשות בגרויות. יצאתי בשאלה. אמרתי לעצמי, מה הקשר ציציות עכשיו? בא לי להתקרחן".
חייתי חלום של מישהו, אבל זה לא היה החלום שלי
הוא שירת כמ"כ בגולני עד ששנה וחצי לאחר מכן נפצע מרסיס בברך ובשל כך הפרופיל הצבאי שלו הפך ללא קרבי. "שם נפלתי לדיכאון עמוק, פתאום הרגשתי חסר אונים. חלמתי להיות רמטכ"ל ופתאום אני אפילו לא יכול לצאת לקורס קצינים. אני זוכר שכשאמרו לי בוועדה שהורידו לי פרופיל המשטרה הצבאית הייתה צריכה להוציא אותי בכוח מהחדר. הפכתי שם שולחנות ועשיתי להם דרמות. אחר כך עברתי להיות מפקד בחוות השומר, חייל איים להתאבד בגלל ההתנהלות שלי כמפקד שלו. הוא עלה לגג הבסיס וכיוון נשק לראש שלו. הוא אמר שזה כי הבאתי אותו לקצה רגשי", אלקיים נזכר. "ואז נאלצתי ללמוד איך לפקד. אם עד עבדתי בלשמר את הגבריות שלי כמפקד, באותו אירוע הבנתי יש לי המון מה ללמוד".
"כשהשתחררתי הדבר הראשון שעשיתי היה לפרוק כל עול. ניגנתי במסיבות טראנס, יצאתי למסיבות טבע, סמים, אלכוהול, נשים, סטוצים, חיפשתי ריגושים, רציתי לטרוף את העולם, חייתי חלום של איזה מישהו בטח. אבל זה לא היה חלום שלי".
אחרי השחרור הוא התחיל לעבוד בחיי הלילה בצפון הארץ. אז, עשה מה שקורא לו "כתיבה על הבר". "הייתי מסיים משמרת וכותב על הבר כשאני שיכור, ואז גם התחלתי את הקמפיין מימון המונים לספר הראשון שלי, ופתאום הוא הפך לרב מכר ואנשים התחילו להעריץ אותי. כשהספר שלי התחיל להצליח התחילה גם ההתמכרות לאלכוהול עד שלאט לאט איבדתי אחיזה במציאות".
מה זאת אומרת איבדתי אחיזה?
"הרגשתי שאני ענק. שאני על גג העולם, חוויתי עוצמות שלא חוויתי בחיים. אבל מה שפספסתי הייתה את ההלימה למציאות. בואי, מה שאני חוויתי כענק בתכלס לא באמת היה כזה גדול".
סוג של היבריס.
"בדיוק זה. לא הייתי מחובר למציאות. לא היה לי מה לעשות חוץ מלכתוב ולחפש השראה דרך האלכוהול".
"עם האלכוהול באו החרדות", הוא ממשיך. "שנאתי את עצמי. שנאה כנה, עמוקה ומלאת תוכן, שנאתי את עצמי על המון דברים. על איך שהתייחסתי לאנשים, שנאתי את עצמי על התלות שלי באלכוהול. על הבדידות. הייתי מסתכל על עצמי ופשוט שונא את מה שאני רואה. החרדות התחילו בקטן בגיל עשרים ושלוש ונגמרו כשהייתי בן עשרים ושבע, בלילה אחד של סימפוניה של חרדות. לילה שבו אני מתעורר ומרגיש שזהו, אני עומד למות. קמתי באמצע הלילה מזיע ורועד, הלכתי לשירותים והתרסקתי. חוויתי חרדה בעוצמות שאני לא יכול להסביר. הבנתי שאו שאני נכנס לגמילה או שזהו, אין לי איך לצאת מזה".
את הגמילה מהאלכוהול הוא העביר על הר נידח בצפון הארץ בליווי פסיכולוג שמתמחה בהתמכרויות. באותה תקופה הוא קיבל הצעת עבודה מחבר הכנסת אמיר אוחנה ("הוא קיבל אותי בלי שידעתי את ההבדל בין קואליציה לאופוזיציה. למדתי הכל מאפס") והכיר את מעיין אדם, שאז שידרה ברדיו גלי ישראל ובעברה הייתה הדוברת של חברת הכנסת מירי רגב. "באחד הדייטים הראשונים שלנו היא שאלה אם אני רוצה ילדים ומתי". ארבעה דייטים זה לקח עד שהרגישו "שזה זה", והוא ארז מזוודה ועבר לגור בבית שלה. "פתאום גם לא הייתי צריך יותר את האלכוהול. הפכתי להיות אדם שעושה. קם בבוקר לעבודה וחוזר בערב לאישה שלי. הדבר האחרון שרציתי זה להשתכר".
אז מעיין הרימה אותך.
"זה היה הדדי. אני הרמתי אותה והיא הרימה אותי. לפני שהכרתי את מעיין לא האמנתי שאני יכול להיות בן זוג טוב. בתחילת הזוגיות שלנו היא שאלה אותי כל הזמן איפה הקאץ', היא אמרה שאני בן זוג מושלם, ובאמת הייתי בן זוג מושלם ואני לא מתבייש לומר את זה. בשלב ההוא היה בינינו קשר מוצלח".
בשלב ההוא.
"כן. בהתחלה הקשר הזה היה נכון לשנינו. ובשלבים אחרי זה התחילו מורכבויות. בעיקר המורכבויות הידועות סביב הילדים אבל זה הרבה מעבר לזה, כי פתאום הבית הפך להיות פחות נעים עבור שנינו, איבדנו את הנכס הכי גדול שהיה לנו כזוג וזה היכולת שלנו לדבר אחד עם השנייה".
נורא עצוב לבשל רק לעצמך
הפרידה הראשונה הייתה מתוקשרת. היא האשימה שהוא לא רוצה ילדים והוא ניסה להגיד שהוא צריך קצת זמן. בכל הראיונות השניים הקפידו לכבד אחד את השנייה, לשמור על שיח נעים ולהגיד כמה הם אוהבים ומתגעגעים זה לזו ולהיפך. רגע אחרי שיצא מבית "האח הגדול" הוא כבר התייצב שוב בפתח ביתה של מעיין, מה שנראה כמו חזרה רשמית של הצמד הפוטוגני. "תשמעי, אחרי שאתה סגור ארבעה חודשים בתוך בית כל מה שאתה רוצה זה לחזור לאהבת חייך. ואני אומר שאת זה בגלוי. זמן סגר, שמתי פס על הכל וחציתי את כל המדינה כדי להגיע אליה".
וגם החזרה הזו לא החזיקה.
"מבחינת שנינו החזרה הזו הייתה כמעין ניסיון אחרון לזוגיות שלנו. חשבנו שאולי הפעם נצליח להוריד את הרגל מהגז ולתקן את מה שהתקלקל. ניסינו, וזו הייתה החלטה חכמה, כי גם לקבל החלטה שזה לא זה היינו צריכים להבין. היינו צריכים להגיע לקצה של הזוגיות שלנו בשביל להמשיך הלאה".
איך מתמודדים עם הפרידה?
"האמת אני אגיד לך", הוא לוקח שלוק מהקפה השחור שעל השולחן ומחייך. "אני חושב שהתמודדתי עם הפרידה הזו הכי קרוב למושלם. ברמה של ילד, אני מסתכל במראה, טופח לעצמי על השכם ואומר: כל הכבוד על איך שהתמודדת. יום אחרי הפרידה כתבתי על דף את כל היעדים שלי לשנה הקרובה. יעדים שאני רוצה להשיג ומה אני לבד רוצה לעשות עם החיים שלי. ברובם כבר עמדתי, הדבר היחיד שנשאר לי זה משפחה".
שמת בדף היעדים שלך לשנה הקרובה ילדים? חשבתי שאתה לא מוכן לדדליין בנושא הזה.
"טוב, את זה לא השנה, אבל זה במטרות שלי. אני רוצה את זה, תמיד רציתי את זה".
מה בכל זאת קשה לך בתקופה הזאת?
"הבדידות כן קשה לי. קשה לי לחזור לבית ריק. חסר לי לשתף מישהי בניצחונות שלי ובהישגים שלי. אני מאוד מתגעגע ללבשל למישהי. זה נורא עצוב לבשל רק לעצמך. אני מתגעגע ללכת לישון מחובק, אני מתגעגע לקום בבוקר לצד מישהו. ברור שאני מתגעגע".
מתגעגע לזוגיות או מתגעגע למעיין?
"מתגעגע לחוויה של לא להיות לבד".
לא ענית לי.
"בואי נגיד שהדמות לא מהותית לי לא כמו המהות של זוגיות. אני מתגעגע ללהיות בזוגיות, מאוד".
אל מול השאלות האישיות באמת, אלה שמערבות אדם נוסף, אלה שעוסקות בעניינים שבלב, אלקיים מאדים בקלות. ניכר שהעיסוק בנושא, גם אם כבר נפרש לאורך, לרוחב ולעומק בתקשורת, עדיין מביך אותו. הוא מסתובב בדירה שלו ומתעסק בדברים שעל השולחן, לא לגמרי רגוע. מי שמחזיק בשלושה ספרים בהם הוא מתאר במילים שלו את החיים שלו כרצונו, מרגיש פחות נוח כשלא הוא בוחר השאלות. ״אני עונה לך על הכל״, הוא זורק מדי פעם. ״אבל אני צריך לחשוב איך לנסח את התשובות שלי כדי שזה לא יצא לא טוב״. מי שבנה את הקריירה שלו על ידי מילים מחשב הפעם כל אחת. הוא כבר לא אותו כותב עם קבוצת המעריצים הקטנה, היום מאה חמישים אלף אנשים עוקבים אחריו ברשתות, הכל כבר ידוע לציבור ולמילים יש משקל אחר.
בחודש שעבר יצאו שני אייטמים במקביל. הראשון, דיווח על כך שאדם נמצאת בתחילתה של זוגיות חדשה, והשני, שיצא שבוע לאחר מכן, בישר שגם אלקיים התחיל קשר זוגי "עם מישהי מפורסמת". "כשראיתי שלמעיין יש זוגיות הלכתי שלושה ימים עם מועקה בלב. לא בכיתי, זו גם לא הייתה קנאה, זה היה רגש ילדותי ומכוער שאני לא אוהב. עזבת את המקום הזה, בחרת לא להיות שם. זו הייתה בחירה שלך. ועכשיו כשיש לה מישהו כואב לך? זה רגש מכוער ודוחה".
אז מעיין בצד. בוא נדבר על הזוגיות שלך.
"אני רווק". הוא אומר והפנים שלו מאדימות שוב.
אבל האייטמים.
"אני לא יודע מה קרה שם באייטמים. תשמעי, לפני יותר מחודש יצאתי עם מישהי מפורסמת לכמה דייטים, הרבה לפני שהאייטמים האלה יצאו. ניסינו, יצאנו וזה נגמר. הבנו שהקשר הזה צריך להיות חברי ולא רומנטי. אבל אני חייב להגיד לך שאחרי שיצאתי איתה חוויתי משברון קטן שאני מאוד מרוצה ממנו. מבחינתי זה שנשברתי אומר שאני לחלוטין יכול ופנוי לחפש לעצמי אהבה גדולה ומשמעותית".
אני בטוחה שמתחילות איתך בנות.
"ברוך השם. אבל לא קל לי כרגע". הוא מודה. "לאט לאט אני מנסה להבין מה אני רוצה לגבי הבת זוג העתידית שלי. בחודש האחרון הייתי בשני דייטים אבל זה לא הלך".
כי?
"כי אני לא יודע מה לעשות. לראשונה בחיים אני יוצא לדייטים וזה כל כך מביך אותי. אני לא יודע מה לשאול ואני לא יודע מה אני אמור להגיד או לחפש. שני הדייטים שהיו נגמר בגללי, לא רציתי שזה ימשיך, זה לא עבד לי".
מה אתה מחפש?
"אני מחפש מישהי להעריץ. מישהי שאני אעריץ אותה ושהיא תעריך אותי. לאחרונה גם נפל לי האסימון שאני רוצה שהילדים שלי ילמדו בחינוך דתי לאומי, ושהיה להם מסורת בבית, ואני לא רוצה לגור בעיר. איזה בית קטן במושב".
נשמע שאתה יודע מה אתה רוצה.
"אני אגיד לך את זה ככה. אני רוצה זוגיות שתהיה כמו ערק ולימונענע. אם ערבבת אותם יחד לא תוכל כבר לשתות את הערק נקי, כי לא תוכל להפריד ביניהם. זה מה שאני צריך ערק לימונענע".
צילום: אור דנון | סטיילינג: תומר אלמוזניניו ל"סולו" | איפור ושיער: ניב דהאן | ע' סטיילינג: נועה שבי | הפקה: רותם פנחס