עוז זהבי קצת משתעמם מדימוי הבאד בוי שדבק בו בעשר השנים שלו בתעשייה. נמאס לו לשחק את הבחור הבעייתי, הפתוח מינית, שלא תמיד מצליח לעבור ליד מצלמה בלי לשלוף אצבע משולשת. לקראת החתונה עם השחקנית ליהי קורנובסקי, שצעירה ממנו כמעט בעשור, הוא מנסה להוריד טורים ומודד תדמית חדשה: "אני לא תופס את עצמי סמל מין. זה העניין, זה מה שאני הבנתי והמדינה ומגזיני התרבות סלאש רכילות לא הבינו – אף פעם לא אמרתי כזה דבר על עצמי, אבל היה נוח להכניס אותי לתבנית הזאת וזה נתפס. זו לא הייתה בחירה".
בכל זאת תרמת לדימוי הזה. סיפרת על חוויות מיניות עם בנים ועם בנות, שידרת משהו מאוד הולל.
"כן, נו, היה את הקטע של להגיד 'איזה באד בוי אני', שמתאים למשבצת. לא יודע, חייתי את החיים שלי. אני בכל מקרה לא מגדיר את עצמי לפי איך שמגדירים אותי. אני יודע שאני קם בבוקר ועושה כלים ומוריד את הכלב ומביא כסף ומשלם חשבונות. אני ממתין בתור כמו כולם ואין לי כסף לעוזר אישי, אני לא מרוויח מספיק בשביל זה. אני לא חי בלה לה לנד, אני אדם רגיל, שיודע מי הוא ומה הוא, ויש לו את הסֶנטר שלו. כל אמירה אחרת היא לא איך שאני חי".
גם להשקות הוא כבר בקושי הולך. "אני מנסה להיעלם מהרדאר, לא הולך לאירועים. אם רואים אותי באירוע אני כנראה חייב להיות שם".
כבר לא מזמינים אותך יותר?
הוא צוחק, "לא! וזה נהדר, את השיר 'אוהב להיות בבית' אריק אינשטיין כתב עלי. כבר הבנתי שהלייפסטייל הפוחז זה פחות אני, אני אוהב לקום מוקדם בבוקר, לטאטא את הבית, לראות סדרות, להיות עם עצמי. אין לי בעיה עם שקט. אדם בפרופיל גבוה, יש סביבו הרבה בלאגן, אז חשוב לתת לעצמך זמן להתבוננות פנימית. כמה פעמים בשבוע אני בבדידות יזומה. גם בן גוריון היה עושה את זה".
לא מפחיד אותך להתברגן?
"תמיד יש את הרצון לא להיות כמו כולם, אבל מצד שני התברגנתי כבר מזמן. תסתכלי מסביב, יש לי תמי4, זה אומר הכל".
"מילת המפתח היא זימון"
בשנה הקרובה תדמית הגבר הממוסד תקבל אסמכתא רשמית, כשעוז וליהי יינשאו. מאז שהכריזו על החתונה בקיץ האחרון, התקשורת מלווה אותם בהתלהבות דביקה - ובטיימינג מושלם יוצא עכשיו לאקרנים הסרט "לעבור את הקיר" בהשתתפותו, שהוא התגלמות הקומדיה הרומנטית מרחיבת הלב: נועה קולר משחקת צעירה דתייה שנחושה להפוך לכלה ויהי מה, כשזהבי הוא אחד הבחורים שעוברים בדרכה לשם. הם נפגשים באומן, שם דמותו של זהבי - זמר מפורסם וסטלן שמשתעשע עם הדת להנאתו - נשבית בקסמי הרווקה הסוערת.
זה סרט שעושה חשק להתאהב, אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה צינית - שהאדם שאיתו את מבלה את שארית חייך, הוא בעצם תוצר של החלטה מקרית. אתה מאמין בזה?
"אני מאמין ששום דבר לא מקרי בחיים. זה כמו בסרט שדה החלומות - 'אם תבנה את זה - זה יבוא'. צריך לבקש דברים מהיקום, אתה יכול להיות בדייטינג או סטוצים שנים, אבל כשתבקש לעצמך זוגיות ותזמן אותה - היא תבוא. מילת המפתח היא זימון".
אתה עשית את זה? זימנת את ליהי?
"לחלוטין. התבשלתי עם עצמי והתחלתי להבין עד כמה אני צריך יציבות ומה היא תתן לי. במהלך הקריירה יש עליות וירידות ואתה רוצה את המקום הזה. יותר בירידות אולי. לא ידעתי את זה בראש אלא בלב. התאהבתי בה כשהיא באה להתייעץ איתי אם ללמוד משחק וזה נבנה משם".
החתונה שלהם תהיה קטנה ואזרחית. "אנחנו לוקחים את זה מאוד באיזי", אומר עוז, "לא מתאים לנו משהו גרנדיוזי, זה לא בשבילנו כל הגלאם הזה. זה יהיה משפחתי וצנוע, ובלי הרבנות מרגיש הכי נכון וטבעי. אני אח לשני אחים גרושים מהרבנות ואף אחד לא יצא נשכר מכזה דבר. לא בא לי על טקס שבו רב אומר דברים כלליים שאת רובם אתה לא מבין ואם משהו קורה מי שנפגעת זו בעיקר האישה, לא נראה לי כיף ובריא".
דווקא היו דיבורים על התחזקותך בתקופות אחרות.
"הייתה תקופה שקראתי והתנסיתי בדברים. אני אדם רוחני, יש לי ספרייה שלמה על יהדות ולקחתי ממנה לא מעט. חייתי תקופה עם מצוות, כשעבדתי לקראת תפקידים זה עזר לי להניח תפילין בבוקר, להגיד תודה על דברים, אפילו על הנקבים שיש לי בגוף כשיצאתי מהשירותים - הכרת תודה זה דבר נהדר. קיבלתי מזה את מה שהייתי צריך, אבל להיות דתי זה להתמיד בזה כמו ספורט, וזה לא בשבילי".
"אני די פמיניסט"
למרות הדיבורים על השלווה החדשה שמקיפה אותו, זהבי עדיין לא לגמרי שם. הוא חזר בו מהטבעונות שאימץ לפני כשנתיים ("חזרתי לבשר כי רזיתי מדי וזה לא הרגיש לי טוב"), ומודה ש"בכל אחד יש דונלד טראמפ קטן".
ומה אתה חושב על טראמפ?
"שהוא פאקינג אסהול", הוא אומר וצוחק. "זו בדיחה מטורפת, זה מדהים איך האמריקאים ילכו עד הסוף כדי שמישהו יבדר אותם. ברור שהוא לא ייבחר, עם כל מה שיצא עליו. הוא נראה לי כזה אדיוט, מה חשבת, שהדברים שלך לא יצופו? העידן השתנה, מה לעשות. הדיבור של לעשות לה ככה וככה זה מלוכלך, וכשהוא תיאר בדיוק איך הוא דוחף ידיים הזדעזעתי. זה אדם שאיבד את הצפון, מגלומן, הוא חושב שהכל מגיע לו. כשאתה שומע את זה אתה לא מתפלא, זה מתחבר לך בול לבן אדם. אני לא מבין גדול בפוליטיקה אמריקאית ולא מבין איך הם בוחרים שם, אבל אובייסלי הילארי קלינטון היא בחירה יותר טובה, וזה קול שהיא אישה. גם אם היא מושחתת, לפחות היא אישה ולא אדיוט גזען בן 70. הוא מנציח דברים שאנחנו כבר רוצים להתקדם מהם".
ומה דעתך על הסערה שיש עכשיו סביב הקולגה מ"זגורי" משה איבגי, שקיבל פרס בפסטיבל חיפה למרות ההמלצה לכתב אישום על הטרדה מינית?
"אנחנו לא בקשר. אני מבין את הביקורת על הפרס אבל לא חושב שפרס כזה נותן לגיטימציה לעברייני מין. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ויש לכל אחד חופש להביע דעה, כולל ארגוני הנשים ואנשים פרטיים בפייסבוק. אבל צריך לזכור גם שבמדינה דמוקרטית אדם בחזקת חף מפשע עד שהוכח אחרת והוא זכאי לכל הזכויות שיש לכל אחד. החקירה בעניינו של אבגי הסתיימה עם המלצה להגיש כתב אישום, אבל הוא עדיין לא הוגש, אני בספק אם יוגש, ואני בספק כפול אם הוא יורשע. וגם אם הוא יורשע, ונאמר יעשה עבודות שירות - לא לגיטימי שהוא יעמוד מול צוות שופטים? אלה שופטים של קולנוע לא של בית משפט. זה לא פסטיבל פוליטי. אותם אנשים שמתלוננים שמירי רגב מערבבת בין פוליטיקה לבין תרבות רוצים לשלול ממנו את הפרס. איזה מין דבר זה? למה שלא יקבל פרס על מלאכה? אם כבר, אז תבואו בטענות למפיקים של הסרט שבכלל הוציאו אותו לאקרנים".
וצריך לבוא בטענות כאלה?
"לא. כי איפה זה נגמר? אולי גם הוט צריכים להוריד את כל הפרקים של הבורר מה-VOD? אולי שלא יתנו לו שירות במסעדה או בתחנת דלק? מטפלים בעניין שלו, הוא משלם מחיר ציבורי ופיננסי כבד, ולדעתי אם הוא היה אנונימי זה גם לא היה מגיע להמלצה לכתב אישום. המשטרה הגיעה לשם כי הופנתה עליה הרבה ביקורת בעניינים אחרים, והייתה צריכה להראות שהיא בסדר".
אתה חושב שהיית יכול להיתפס מדבר כמו טראמפ?
"אני רואה את עצמי כג'נטלמן, צריך להיות בן אדם ולכבד את האנשים שלידך, לא משנה אם הם נשים או גברים. אבל אם הצלחת לעצור את עצמך לרצוח, לאנוס, לשדוד ולגנוב ולהטריד, זה כבר לא מעט. אתה בצד הנכון של המפה. יש קושי היום עם פולטיקלי קורקט, דברים שלא מעוגנים בחוק ולא אתיים, אבל אדם צריך סט ערכים. תהיה מענטש. גדלתי בבית שצריך לכבד אישה בטירוף, גם אמא שלי וגם אחותי. אין לנו את הקונפליקטים האלה בבית, הנשים במשפחת זהבי הן אידאליות, הבית נקי ועם אוכל טוב והן מאוד מועצמות".
אתה רואה את עצמך כפמיניסט?
"אני די פמיניסט".
אתה מודע לכך שזה ציטוט של בנימין נתניהו?
"תשמעי, אני לא שוביניסט ואני לא פמיניסט. יש לי ראייה פתוחה, אמא שלי היא הדמות הנשית המשפיעה בחיי וקיבלתי ממנה את כל הכלים הרוחניים של. היא אישה פעילה, מביאה כסף, חמה, אינטליגנטית, וגם יפה ומטופחת. זה שהיא חכמה ומוצלחת לא מפריע לה להיות יפה ומתוקתקת ומטופחת וזה חשוב בעיני. תמיד חיפשתי אישה שיהיו לה חיים עצמאיים משלה, זה מאוד חשוב. אבל עם כל זה, אם את רוצה גבר טוב, צריך לדעת לטפל בו"
ואיך מטפלים נכון בגבר?
"יש מין משחק פסיכולוגי בין אמהות לזוגיות, צריך למצוא את התמהיל הנכון. אין נוסחה לזה. הבית שלנו תמיד נקי, אבל זה לא זה, אנחנו מנקים ביחד. את פשוט צריכה להעצים את הגבר שאת נמצאת איתו. אם את לא יודעת איך, אני באמת לא יכול לעזור לך".
"המוות של פרס גמר אותי. היד שלו הייתה היד הכי נעימה שלחצתי כל חיי"
זהבי גדל בראשון לציון, בנם הצעיר של יועץ מס ומנהלת משרד. אחרי ילדות שמנמנה, הוא הפך לחתיך והבין שיש לו איזה סטאר קוואליטי שמחכה לפרוץ - מה שהתגלה בגיל 23 בתפקיד בסדרת הנוער "האי", והתגלגל ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין. בתוך 4 שנים החל להיחשף גם לקהל המבוגרים בתפקידים ב"עספור", "התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי ו"זגורי אימפריה", ולאחרונה ב"ג'וני ואבירי הגליל", ו"ארבע על ארבע". בשנים האחרונות הוא גר ביפו בדירה יפיפיה שרכש ושיפץ, ועבר אליה אחרי שנתיים בשוק הפשפשים. "שם לא היה מספיק הארד-קור בשבילי. אבל יפו היא מקום בטוח לחיות בו, כמו כל הערים המעורבות. אני בוחר להסתכל על אנשים כבני אדם. למוסלמים יש את הקללה של הטרוריסטים, אבל הרוב הוא שפוי, זה מה שהילארי קלינטון אומרת בבחירות בארצות הברית, וזה נכון גם אצלנו. גם אצל היהודים קיים מיעוט שהורס לכולם, הערסים על הטיסות זה המיעוט. רובנו עם שפוי, סובלני וסבלני, זו ישראל שכולנו אוהבים, זה הרוב".
אתה בקשר עם השכנים הערבים?
"כן, יש לי שכן דרבוקיסט שמזמין אותי לחפלות. אתה לא יכול לגור ביפו בלי לאהוב מוזיקה ערבית. היום הדבר שהכי מרגיע אותי זה צלילי העוד. אחרי 'זגורי' התחלתי להיחשף לדברים כמו פיירוז ואום כולתום, ואני מאוד אוהב את זה. כשמירי רגב מדברת על זה שהיא רוצה להביא פולקלור אתני לציבור, אלה הדברים שהיא צריכה לקדם. זה מה שאני לא מבין - איך האג'נדה שלה לא באה ביחד עם קידום השלום? זה נשמע לי הדבר המושלם, זה האנשים שבאים מאותו רקע, צלילים, תרבות שאת רוצה לקדם? איך את עדיין תופסת אותם כאויבים?"
איך אתה ממקם את עצמך פוליטית היום?
"אני שמאלני. הצבעתי למחנה הציוני, כי ראיתי את זה ככה שביבי הוא הבריון הכתה והוא עומד מול בוז'י, יו"ר מועצת הלמידים, ואני מעדיף את יו"ר מועצת התלמידים, השקול והענייני, שינהיג אותי. לדעתי הדבר הכי חשוב זה לקדם פתרון של שתי מדינות לשני עמים, ולחיות טוב עם השכנים שלנו - כל עוד העקרון הזה לא דוחף קדימה, הכל ימשיך להיות כמו שהוא. אנחנו כמו אדם שיש לו מחלה גדולה שהוא לא מטפל בה ובשאר הגוף יש סימפטומים, כל האנרגיה הולכת לדבר אחד לא מטופל"
איך הרגשת עם מותו של שמעון פרס?
"זה גמר אותי. כשהייתי בצבא פגשתי אותו, עשינו מרוץ והוא עבר ולחץ ידיים לכולם, אני זוכר שהיד שלו הייתה מאוד רכה וזה הפתיע אותי. היה הרבה בשר בכריות הידיים ומשהו נעים, זו היד הכי נעימה שלחצתי בחיי. זה אומר הרבה על הבן אדם", הוא אומר בחיוך ולוקח שאיפה מהסיגריה. "מרכז פרס לשלום זה כאן ליד, אחרי מותו הגעתי לשם הרבה, דיברתי עם אנשים שהתאספו בחוץ. היו הרבה ערבים שנורא אהבו אותו, וקיבלתי תחושה שהם מאוכזבים מהח"כים הערבים שלא הגיעו להלוויה. לא היה נכון להפוך את המוות שלו לסטייטמנט פוליטי. השלום היה מפעל חייו".
ואיך המנהיגים של היום?
"מה אני אגיד לך, על ביבי אני כבר לא יודע מה אני חושב. אני מצדיע לו כפרפורמר, שחקן, היכולת לדחות האשמות, זה משהו ששחקן יכול ללמוד ממנו. אבל הייתי רוצה לתת למישהו אחר צ'אנס. ההאשמות שלו על התקשורת לא ייאמנו. בחרתם להיות חברי כנסת ופוליטיקאים, התקשורת היא המשטרה האמיתית שלכם, למה אתם נלחמים בה? תהיו בני אדם. צאו מזה. אז התקשורת שמאלנית, סו פאקינג וואט? זו מדינה דמוקרטית ואם זה לא מוצא חן בעיניך - תתבע".
סיפורו הצבאי של זהבי מוכר, ועדיין נדמה אקטואלי מתמיד בזמן שמשפטו של אלאור אזריה נמצא בכותרות. במהלך השירות שלו זהבי נפצע בחברון מאש מחבל במהלך האינתיפאדה השנייה, באירוע בו נהרג אזרח יהודי. במשפט צבאי נקבע כי זהבי היה צריך להסתער, והוא הודח מחטיבת הצנחנים בעקבות האירוע. בשנת 2002 הוא היה הנגטיב לאלאור אזריה - החייל שמעדיף שלא לירות בשביל להרוג. בעקבות התקרית הוא סבל מנדודי שינה ודכאונות, ולאחר שנתיים של שירות צבאי ועדה רפואית שחררה אותו מהצבא.
בראיון ל"7 לילות" לפני כמה חודשים אמר על המקרה ש"בשביל הפלסטינים המפגש עם צה"ל הוא נורא מייאש. הם ממש לא רואים את הצבא המוסרי בעולם".
אפשר לקרוא את הדברים האלה כמו עדות של ארגון "שוברים שתיקה". הם פנו אליך?
"לא, ואם הם יפנו אני לא אעבוד איתם. בגדול הארגונים האלה חיוביים - תפקידם של אקטיביסטים לעורר דיון, יש מה לצלם בחברון, ובזכותם לא מתעלמים מהעניין הזה - אבל לפעמים יש לי ביקורת על האיך. הם באים עם מטען נגד חיילים, וצריך לזכור שחייל זה רק השליח. אם יש טענות, צריך להפנות אותן למדינה, שמאפשרת לישראלים לחיות שם. אם האדמה הזו מספיק חשובה לאנשים, למה שהם ימנעו את זה מעצמם?"
ועדיין, חיילים כמוך שילמו את המחיר. גם נפצעת, גם הוקעת, גם סבלת מפוסט טראומה.
"אז מה הפתרון, לא להתגייס? אני בעד הצבא, אנחנו צריכים אותו, ויש לנו צבא לפנים. אם הייתה מכונת זמן, הייתי חוזר על מה שקרה לי. האירוע שלי לא היה מהמשמחים שהיו בחיי, אבל יש אנשים במדינה הזו שראו דברים יותר קשים".
ומה אתה חושב על המקרה של אלאור אזריה?
"אני לא מנסה להיות פוליטיקלי קורקט, אבל אי אפשר לשפוט מה שהיה לפי סרטון זה או אחר, מה שמקבלים מהתקשורת זו לא התמונה המלאה והיא תתברר בבית המשפט. אני לא חושב שזה פשוט לכאן או לכאן, אם זה היה פשוט לא היה דיון ציבורי. דברים מתבררים, לא כל ירי זה אותו ירי, וכל מקרה לגופו".
את האג'נדה הוא מנסה להכניס גם ליצירה שלו. "האמונה שלי היא שכל אחד צריך לחיות את החיים שלו ואם על הדרך הוא משפיע על אחרים - על הכיף כיופאק. זו מחשבה שמוציאה אותי מהעדר, וכתבתי על זה שיר, 'רץ עם העדר', שאם תקשיבי למילים שלו, תראי שהוא נורא פוליטי. אבל אז אנשים צוחקים על זה, 'הוא הוציא שיר, יופי'".
לא מפרגנים לך?
"זה בסדר, לא ציפיתי שיפרגנו. מי שהיה צריך לשמוע שמע, וזהו. אני לא מתכנן להוציא אלבום, לא מצליח להתמיד בזה. מוזיקה תמיד הייתה אצלי על הדרך".
זהבי מבצע גם את שיר הנושא של "לעבור את הקיר", שנקרא "הולך ובא", ונכתב על ידי יוצרת הסרט רמה בורשטיין. "אני מרגיש כאילו אני זה שכתבתי את השיר הזה", הוא אומר בעיניים מצועפות. "יש אנשים בעולם הזה שיש בהם משהו מיוחד בנשמה, בעשייה, באיך שהם מסתכלים על דברים. רמה היא נשמה שמקפצת בתוך גוף, זה מאוד חזק. היא מגנטה אותי מהפגישה הראשונה, זיהיתי בה משהו חכם שאני מעריך ויכול להתחבר אליו ולסמוך עליו".
למה אתה לא כוכב הסרט? למה תפקיד משני?
"אני לא חושב שהמינוח 'תפקיד משני' בעברית הוא נכון, אנחנו צריכים לקרוא לזה 'תפקיד תומך', כמו באנגלית, כי זה נותן לדמות הראשית משהו להישען עליו. היו דברים שנורא התחברתי אליהם, לדמות שלי יש מעריצות והוא כוכב גדול ובחורות מתרגשות ממנו, אובדות להן מילים לפעמים ומתבלבלות, אני מכיר את התחושה הזו. אבל הוא לא מנצל את זה לרעה, הוא אנתרופולוג, מרותק ממפגשים, שואל – 'מה העניינים, מה איתך, את מלכה בעצמך'. הוא סוג של מנטור וזה באופי שלי".
בקרוב הוא יגלם תפקיד שונה לגמרי, כשבחנוכה יחבוש את מסיכת האיפור של החיה מ"החיה והיפה", באקט שעלול לעורר מחאה המונית - מה פתאום התפקיד הלך לשחקן כל כך יפה? זהבי מחייך בהבנה. "להזכירך הוא צריך להיות יפה בסוף ההצגה, אז מה יעשו עם מכוער? אבל עזבי, גם אם אני אצא עם כרס ובלי שיניים יגידו עלי שאני חתיך. זה כבר עניין של תדמית".
חיה אחרת שמעסיקה אותו היא הכלב שאימץ לאחרונה, תחנה אחת לפני משפחה של ממש. "אני מאוד רוצה ילד. שנינו בעניין, אבל אני לא לבד בסיפור הזה. ליהי עוד צעירה לילדים, היא בשלב של בית ספר למשחק ותפקידים ראשונים, כשאני הייתי במקום הזה לא הייתה לי יכולת להכיל גם ילד. אתה צריך הישגים משלך שיתנו לך כוח, שתוכל להתפנות למשפחה ולדעת שלא עשית ויתור. אני אומר לליהי שעכשיו הזמן שלה להשקיע ולהתעסק בעצמה".
בינתיים הוא מבלה עם ג'ול, רועה בלגי עם שלוש רגליים ונטיות אלימות. כשאנחנו נפגשים זהבי מתקין מחסום לפיו ומזהיר אותי לא להתקרב - כי יש לג'ול נטייה לנשוך. אני דרוכה, אבל זהבי נותר רגוע. "הוא כלב מהמם", מסביר זהבי, "אבל הוא לא סוציאלי בכלל וזה יכול להיות מסוכן. אני יודע כמה הוא מתוק ואחרים מפחדים ממנו פחד מוות. ליהי ואני זה החיבור היחיד שלו לחיים. בלעדינו הוא לא היה קיים".
איך הוא הגיע אליך?
"קראתי לפני שנה וחצי פוסט בפייסבוק על כלב שמחפש בית, זה היה אחרי שהכלב הקודם שלי מת בגיל 15. החלטתי לקחת את ג'ול, אבל לא ידעתי כמה הוא אגרסיבי. יכולתי להחזיר אותו אבל ידעתי שאף אחד חוץ ממני לא יאמץ אותו, אז התמסרתי אליו. אותי הוא אף פעם לא תקף. הוא הבין שזה אני, שאני האחד".
צילום: איתן טל | ע. צלם: שחף מור | סטיילינג: דור מרדכי | שיער ואיפור: רותי עדי | בגדים: סריג חום: ZARA, ז'קט ג'ינס פרווה: CASTRO MEN, מעיל צבאי: RVLT REVOLUTION FOT TRASH TLV, חגורת ניטים: זאדיג & וולטר, ג'ינס קרעים בברך: American Eagle, תכשיטים: JENNIFER LOVE, מעיל כפתורים: ZARA, חולצה משובצת: American Eagle, חולצה לבנה: PULL&BEAR, ג'ינס שחור: Diesel, שרשרת טבעת: Diesel, נעליים: ZARA, סריג גולף ומעיל אפור: רנואר מן, מעיל שחור: PULL&BEAR, קרדיגן אפור: מנגו, חולצת ג'ינס: H&M, חגורה שחורה: American Eagle, ג'ינס קרעים: Diesel, טי שירט ארוכה: CELIO, סוודר אפור: PULL&BEAR, מכנס אפור, צעיף משבצות: American Eagle, תיק גב: מנגו, מעיל שחור ארוך: H&M STUDIO, טי שירט אפור כהה: זאדיג & וולטר, צעיף: H&M, מכנס משבצות אפור: ZARA