אם עברתם את גיל 16, או שיצא במקרה ואתם נטולי ילדים בגיל המתאים, כנראה שהשם אליאנה תדהר לא עושה לכם כלום. היא תעבור לידכם ולא תנידו עפעף, תהלך לידכם ברחוב באנונימיות גמורה, כפי שקורה לה לא מעט. אלא שאם בורכתם ואתם נמצאים בדיוק בטווח ההורמונלי של תחילת שנות העשרה, או שאתם הורים לאחד כזה, כנראה שמדובר באורחת קבועה אצלכם בסלון, אחת שרק אזכור השם שלה מעורר גלי התרגשות. "דני מהסדרה גאליס", כפי שמכירים אותה רוב ילדי ישראל, היא נכון ל-2013 הכוכבת הכי גדולה של הדור הבא ודמות שיכולה להכניס להלם כל זאטוט שפוגש אותה ברחוב. לשמחתו, הוא בדרך כלל יגיע עם עוד עשרים חברים צורחים, ככה שיש מי שיחפה עליו.
"אם אני הולכת ברחוב וילד אחד או שניים באים זה בסדר לגמרי, זה אפילו חמוד לפעמים. העניין הקשה מתחיל כשהם באים אליי במסה, והם באים", אומרת תדהר בחיוך מתנצל. "בפסטיגל למשל עבדתי מסביב לשעון ועשיתי ארבע הצגות ביום, ואז בהפסקות העברתי את הזמן בחתימות וצילומים עם כל הילדים בסביבה. זה היה קשה, אבל אני יודעת שזה חלק מהעניין – הם הרי רואים אותי כל יום כשהם אוכלים צהריים בסלון עם השניצל, ופתאום אני מולם, הם לא מעכלים. חברות שלי כבר עובדות עם רדאר: כשאנחנו הולכות ברחוב והן מזהות קבוצה גדולה של ילדים, ברור להן שהן צריכות לעשות פניה חדה, ללכת לפניי ולהסתיר אותי".
בפורים האחרון גם ראו לא מעט ילדות עם תחפושת בדמותך.
"כן, זה היה ממש מצחיק. ראיתי ילדים מחופשים לדמות שלי מהפסטיגל ולא האמנתי. אחותי התלהבה מזה מאוד: יש לה שני ילדים בגן, ואחת החברות שלהם התחפשה אליי. הזוי".
אלא שעכשיו, בגיל המופלג 20, תדהר מרגישה שהיא בשלה להמשיך הלאה. זה לא שהיא מתכוונת לנטוש את קהילת הילדים הצווחנים, חלילה, אבל היא בהחלט מתכוונת לעבוד קשה כדי להוכיח גם להורים שלהם שכדאי להם לשים אליה לב. רק לאחרונה לוהקה לטלנובלה החדשה "אניגמה", שם תופיע בתפקיד בלוגרית פתיינית לצדם של עפר שכטר ועדי הימלבלוי – ואם תשאלו אותה, זה לגמרי הזמן שלה להתבגר.
"אני מקווה שהילדים ידעו להפריד", היא צוחקת. "תראי, אני לא מנחה בערוץ הילדים, אני שחקנית, והקטע שלנו זה לעשות תפקידים שונים. יש כל כך הרבה אנשים שפרצו בערוץ הילדים והמשיכו אחר כך הלאה, ככה שאני מרגישה שזה לגמרי טבעי. זה לא שיש לי איזה גבול מוגדר מבחינת תפקידים שאני מוכנה לעשות, אני לא יכולה להגיד לך עכשיו שעוד חמש שנים אני לא אעשה סצינת ערום, למשל".
והיום? תעשי איזה קמפיין הלבשה תחתונה?
"יאללה, תציעי. אם יבוא אז יבוא. אני זורמת".
לדקלם יחד עם נינט
את הטריק הזה תדהר לא המציאה. היו שם לפניה דנה פרידר ועדי הימלבלוי, שידעו לשלב נהדר בין משחקים בבריכת הכדורים של ששטוס לבין החלפת נוזלים עם יהודה לוי. אלא שנראה שהפעם בכל זאת, היקף ההערצה שונה: תדהר, שהחלה את הקריירה שלה רק לפני שנתיים בסדרה "החולמים", הספיקה מאז להפוך לכוכבת ענקית – ולעונה החדשה והשלישית של "גאליס", שתעלה בערוץ הילדים בהוט ביום ראשון הקרוב, היא כבר מגיעה כשהיא נשואה על גלי הערצה מרשימים. כאלה שהביאו אותה עד לזכייה במקום הראשון בפסטיגל האחרון וגרמו למאות ילדות להסתובב בפורים כשהן מחופשות לדמותה. לפעמים, היא מספרת, היא עדיין לא מאמינה לכל ההיסטריה הזאת סביבה – ובעיקר שמחה שלא וויתרה על החלום, גם כשקיבלה בלי סוף דחיות בתור ילדת אודישנים מן המניין בצפון תל אביב.
"זה משהו שנולדתי איתו, אף פעם לא באמת עניין אותי לעשות משהו אחר", היא אומרת. "מאז שאני פירור, ממש מההתחלה, אני יודעת שאני רוצה להיות שחקנית – וההורים שלי ראו את זה מיד. אימא שלי שמה אותי תמיד בכל החוגים האפשריים – פסנתר, חליל, קלרינט – ופרשתי מכולם מלבד משחק ושירה. היא הבינה שאין טעם לדחוף אותי לקבל מאה במתמטיקה כי מדענית אטום אני כבר לא אהיה, ופשוט נתנה לי לפרוח. מכיתה ו' הייתי כבר בלהקת הנוער 'השכנים של צ'יץ', בכיתה ט' הייתי ב"צופי תל אביב", ושם התחיל כל עניין האודישנים. עשיתי עשרות, באמת, ואת ה'כן' הראשון קיבלתי רק בכיתה י"ב, כשהתקבלתי ל'חולמים'. תחשבי כמה 'לא' שמעתי עד אז".
לא פשוט להתמודד עם כל כך הרבה "לא" בתור ילדה.
"בהתחלה זה באמת היה ממש קשה כי בתור ילדה את לא מבינה. בלהקה רק אומרים לך כל הזמן כמה את הכי טובה והכי מוכשרת, ואז פתאום את באה לאודישן ויש מלא כמוך. המזל היה שבשלב מסוים זה נהיה הכי ברמת השגרה – 'מה עשית היום?' 'קמתי, צחצחתי שיניים, הייתי בצופים, הלכתי לאודישן', על הדרך כזה. כשכן התקבלתי פשוט צרחתי משמחה".
וויתרת על הרבה דברים בילדות כדי לנסות ולהגשים את החלום?
"לא נראה לי. תמיד הייתי פחות מהילדות שסתם מסתובבות בשכונה, וזה היה הדבר שבאמת עניין אותי. חברות שלי היו הולכות לקניון ונפגשות אחת עם השנייה ואני למדתי טקסטים ועבדתי כסדרנית בבית לסין כדי להיות כמה שיותר קרובה לבמה. אני ממש יכולה לדקלם לך היום את התפקיד של נינט ב'אביב מתעורר'. לא הרגשתי שזה פוגע לי במשהו, הייתה לי אחלה של ילדות".
הוריה של תדהר - יאיר ואאידה, בעלי מכון לטיפולי יופי בתל אביב, העניקו לה, לדבריה, את כל התמיכה שחיפשה. עבור שניהם מדובר בנישואים שניים, וכל אחד מהם הגיעה למשפחה החדשה הזאת עם נדוניה: אמה עלתה מלטביה עם בת מנישואים קודמים, ואביה הצבר הגיע עם שלושה ילדים משלו. אליאנה היא בת הזקונים המשותפת – ולדבריה, זה מקום לא רע בכלל להיות בו. "אפשר להגיד שאני חצי בת יחידה וחצי לא", מספרת אליאנה, "אחותי עזבה את הבית כשהייתי בכיתה ה', אז כל תשומת הלב הייתה עליי. זה היה אידיאלי, כי הייתי מצד אחד הנסיכה שהגיעה בגיל המאוחר ומצד שני היו לי גם ארוחות משפחתיות גדולות כאלה והייתי יכולה להתייעץ עם אחותי או להתקשר לאחי שיאיים על איזה ילד שהציק לי".
איך המשפחה מגיבה להצלחה שלך?
"הם מתרגשים מאוד, לגמרי. אם אבא שלי לא היה אבא שלי כנראה שהייתי מגישה עליו תלונה במשטרה, כי הוא פשוט סטוקר ברמה הכי גבוהה. אוסף כל פיסת עיתון עליי. האחים שלי ואני צוחקים עליו שהוא יושב עם האצבע על ה'רקורד' בשלט כדי להקליט כל מה שפתאום ישודר עליי. זה הכי חמוד בעולם".
"לא תכננתי להיות כוכבת ילדים"
כבר בשיחה קצרה עם תדהר, משוחררת טרייה מלהקה צבאית, מבינים שהבחורה הזאת היא לא בת 20 טיפוסית. אלה לא רק הרצינות והבגרות שהיא משדרת, אלא גם התוכניות לטווח רחוק שכבר מאורגנות לה טוב טוב בתוך הראש. עולם הפסטיגלים והזוהר, היא מודה, הוא באמת רק שלב – והיעד המרכזי אליו היא מכוונת הוא בכלל התיאטרון, אולי עם כמה עצירות בדרך בשביל להרוויח כמו שצריך.
"אני שומעת מהרבה אנשים שהאופי שלי הוא בוגר כזה, ואולי זה קשור לכל האודישנים שעברתי ולכל הדחיות שקיבלתי", היא אומרת. "אני תופסת דברים אחרת מחברות שלי, וכל מי שפוגש אותי תמיד אומר לי שהוא לא מאמין שאני רק בת 20. אנה ארונוב, נגיד, שאנחנו חברות קרובות מאז הפסטיגל, תמיד יורדת עליי שאני זקנה. היא יותר צעירה ממני באופי.
"לא תכננתי להיות כוכבת ילדים, זה פשוט קרה, והחלום האמיתי שלי הוא להיות על הבמות במחזות רציניים", היא אומרת. "אני חושבת שהיום עולם הילדים זה הבית ספר הכי טוב, מקום נורא מקבל וחם. את לא חייבת להיות השחקנית הכי טובה ועדיין יאהבו את מה שתעשי. אני לומדת שם המון: זורקים אותך למים ללמוד 15 סצינות ביום ואת רוצה להיות הכי טובה שאת יכולה. מלמדים אותך משמעת מהי, ואני רוסיה סובייטית, אז זה כבר ממילא טמון בתוכי".
מפחיד אותך לחזור ולהיתקע במשבצת של כוכבת ילדים? שלא יקחו אותך ברצינות?
"לא, כי זה פשוט לא יקרה לדעתי. אני חושבת שאם אתה באמת רוצה משהו ואתה טוב בו אתה תצליח, ואני יודעת לאן אני רוצה להגיע. בינתיים אני כאן וטוב לי עם זה".
ולא קשה לך עם כל האיסורים שנלווים למעמד כוכבת ילדים? את דנה פרידר צלבו אחרי שהיא צולמה שתויה.
"אני חושבת שבכל עבודה משהו בא על חשבון משהו. אם הייתי מלצרית אז הייתי עובדת במשמרות בוקר ועד ערב, ופה אלו המגבלות. בכל מקרה, אני לא באמת רואה את הדברים האלה כהקרבה כי אני יותר מידי נהנית מהעבודה מכדי שזה יפריע לי".
חולמת על הוליווד?
"לא החלטתי. בא לי הכל מהכל, אבל כרגע בחמש שנים הקרובות אני עדיין בארץ. אם אגיע לכל היעדים שלי בארץ אז בטח אעלה על מטוס, אבל בואי קודם נגשים את מה שיש כאן".
ואת לא חושבת לפעמים מה יקרה אם דברים יתפקששו בדרך? אולי את בכלל צריכה ללכת ללמוד באוניברסיטה.
"אני בטוחה שבשלב מסוים אלמד עוד משהו, אולי פסיכולוגיה או פילוסופיה, אבל להגיד לך שבא לי להיות פסיכולוגית? ממש לא. אם אני אלמד משהו זה רק כי משעמם לי, אבל אני לא באמת רואה את עצמי עושה בחיים משהו אחר, שזה קצת מלחיץ. מלחיץ לרצות לעשות רק משהו אחד ולהשקיע רק בו, כי למרות כל המנטרות שאני אומרת לעצמי של 'אני רוצה, זה יקרה', תמיד יכולות להיות הפתעות, ואז מה אם לא? אבל אני מנסה לחשוב חיובי".
המסר: תנו לי הנחה בטופשופ
מאז שנחשפנו לתדהר לראשונה, כמעט תמיד קיבלנו אותה בחבילה אחת יחד עם הכוכב שלצידה – תובל שפיר. השניים שיחקו ביחד ב"חולמים", המשיכו ב"גאליס" ובפסטיגל האחרון חלקו את המקום השיר הזוכה. שמועות על רומן נפוצו די מהר, אבל לתדהר יש חדשות לא טובות עבור המעריצים בקהל שציפו לסוף טוב. "ילדים רוצים שכל הכוכבים שלהם יהיו ביחד ויקימו משפחה ובית, אבל אנחנו בסך הכל חברים טובים, אני חולה עליו", היא אומרת. "היה לנו ברור כל הזמן שבסופו של דבר כל אחד מאיתנו ירצה לפרוש כנפיים לכיוון אחר, להיפרד מהצמד הזה, ועכשיו זה באמת קורה. הוא עשה את 'פצועים בראש' (הסדרה החדשה של חנן סביון וגיא עמיר, יוצרי "עספור" – י"ה), ואני עושה את 'אניגמה'. זה היה רק עניין של זמן".
תתגעגעי? פאוור קאפל זה תמיד טוב בתעשייה הזאת.
"תאמיני לי, אני ואורן מסתדרים הרבה יותר טוב".
אורן הוא אורן רוגובין (24), סטודנט לארכיטקטורה, שחקן חובב, בנו של הקבלן המוכר קובי רוגובין ובן הזוג של תדהר בארבעת החודשים האחרונים. הם הכירו כבר לפני שנים בצופי תל אביב, ולפני כמה חודשים נפגשו במקרה בבר תל אביבי והרשו לעצמם להמשיך מהמקום בו הפסיקו לפני שנים. "רק ככה זה עובד אצלי, אני לא מדמיינת את עצמי נכנסת לקשר עם סתם מישהו זר שמתחיל איתי בברי", היא מסבירה. "מאוד קשה לי להכיר אנשים ככה על הדרך, כשאני לא יודעת מי הבנאדם, ובדיוק בגלל זה אני יכולה להבין למה קשרים טובים נוצרים בין שחקנים על הסט".
את כבר מעזה לפנטז על חתונה?
"לא ממש. עם כמה שאני בוגרת, אני לגמרי לא רואה את עצמי נשואה עוד שנתיים. מצחיק להגיד כרגע כי לכי תדעי איפה אני אהיה אז, אבל במיינד שלי כרגע לא בא לי להתחתן לפני גיל 30".
בדיוק כשתדהר מסיימת את המשפט עובר לידינו צלם פפראצי מוכר, אומר לה יפה שלום וממשיך הלאה. הוא לא שולף את המצלמה כדי לצלם אותה, ומבחינתה זה לגמרי בסדר. "זה מגניב בעיניי, כי מצד אחד מזהים אותי ברחוב ומצד שני אני עדיין לא מעוררת יותר מידי עניין, אז אני רגועה. זה כיף, כי אני כאילו סלב אבל להרבה אנשים אין מושג מי אני. אני ממשיכה להיות מוקפת רוב הזמן בחברים שלי, שאני מכירה מאז שאני קטנה מאוד, וזה סוג של גדר של שפיות כזו".
ובכל זאת – היית רוצה שגם מבוגרים יזהו אותך.
"ממש לא דחוף לי. אני לא הולכת לעולם המבוגרים כדי שירדפו אחרי ברחוב, אלא כי הדברים האלה הם בדרך כלל יותר בשרניים ויותר מעניינים. מה שכן – אם כן זה ייתן לי הנחה בטופשופ זה יהיה נחמד. יש פעמים שאני הולכת לחנות בגדים עם אנה או עמית (ארונוב ופרקש, בהתאמה – י"ה) ואחרי שמזהים אותן אני אומרת להן שיגידו שגם אני רוצה הנחה. חברים, קחו את זה לתשומת ליבכם".
צילום: עודד קרני
שיער איפור: עידן גיטקר ל"ירין שחף"
צולם במסעדת ARIA