כמה שעות אחרי גמר "האח הגדול", יש אנשים שקורעים היום קרע בבגדיהם, שזועקים חמס, שלא יודעים את נפשם מרוב זעם. הם לא מאמינים שזה קרה להם. הם לא מבינים איך, בשנייה האחרונה וכנגד כל הסיכויים, הם הפסידו במלחמה שכולם היו בטוחים שהם הולכים לנצח.
ההלם שלהם היה אותנטי, כמעט נוגע ללב, אבל קשה שלא לשחרר אנחת רווחה לנוכח ההפתעה המרעישה של אתמול בלילה. מדובר בניצחון השפיות, בהוכחה שהמדינה הזו עוד לא אבודה כמו שאפשר היה לחשוב, בסיבות לאופטימיות זהירה. מי שחשב שגזענות, בהמיות, עילגות, בורות וסתם התנהגות אנושית מזעזעת הם קלפי ניצחון בישראל 2008, קיבל סטירת התעוררות שהוא לא ממש ציפה לה.
מי ששחרר מבקבוקו המאובק את השד העדתי וחשב לעשות עליו סיבוב ציני כל הדרך למיליון, גילה שזה לא כזה פשוט, שהרוב המוחלט של מסמסי ישראל לא ממש בעניין של לשתף פעולה, ושלמרות שלפעמים לא הכי כיף פה, יש גבולות שאנשים עדיין לא מוכנים לחצות. שבדיחה היא בדיחה עד שהיא כבר לא מצחיקה יותר.
כן, מדובר רק במשחק, בתוכנית טלוויזיה, אבל מאחר שהמשמעויות החברתיות שלה כבר מזמן הוצאו מפרופורציות, ניצחונה של שפרה הוא ניצחון חשוב. מהפך 2008 מוכיח שיש תקווה, שהטובים עדיין יכולים לנצח. הבובלילים ועדת מעריציהם יאלצו לחיות מהיום במציאות שתהיה מאד קשה עבורם. לא רק כזאת שבה שפרה היא הנינט החדשה, אייקון ישראלי עולה שלא ייתן להם מנוחה ושאת פרצופו המחייך הם יראו בכל מקום, אלא גם מציאות שבה התגלתה אתמול עובדה שזעזעה את עולמם: שהאלוהים שהם כל כך אוהבים לצטט כשנוח להם הוא בעצם פרידמן. יש אפילו שיגידו פרידמנית.