יורם זק, העורך הראשי של המגה־ריאליטי, “האח הגדול”, מעולם לא ראה ערוץ 20. הוא גם לא חלק מ-41.5% ממשקי הבית בממוצע שצפו פעמיים בשבוע בתוכנית. הוא לא הקליט, ולא חיפש ב-mako. הוא בא לעבודה, אולי אחת המבוקשות בטלוויזיה, וחזר הביתה. אלא שביום שלו במשרד, יוצר זק את מבער היצרים העוצמתי ביותר בשיח הציבורי בישראל. משיחת המסדרון בתור בקופת חולים ועד לחדרי ועדות הכנסת, “האח הגדול” דחקה גם בעונה הרביעית, שהסתיימה לפני כשבועיים, כל נושא אחר מסדר היום.
כמה פעמים כבר שמעת שהעונה “זה לא היה זה”.
“כבר בעונה השנייה אמרו ‘איפה בובליל? איפה שפרה?’. מהניסיון שלי בארבע וחצי העונות, עד השבוע השישי של העונה עולות כל הטענות - זה לא זה! מה זה הליהוק המשעמם הזה! אבל אז הדיירים מרשים לעצמם לשחרר את המודעות שאיתה נכנסים לבית”.
"אחד הדברים הלא טובים שקרו, וזה מה שיצר אצלי עוד יותר הזדהות עם הדיירים, הוא אובדן האנונימיות שלי, שהוא אובדן האנונימיות של האח הגדול. מישות, הוא הפך להיות מישהו עם פנים, ויש לו שם ושם משפחה והוא אח של ההיא והבן של ההוא. זה חבל. כי מאוד התאהבתי בישות האמורפית שאין לה פנים או שם”.
נחשפת בעל כורחך.
“נכון. בגלל טעות שלי”.
הטעות שעליה מדבר זק התרחשה בשלהי העונה השלישית של התוכנית. “אמרתי משפט מאוד לא מצחיק לסאונדמן שעובד איתי 15 שנה, כשמבחינתי זה רק אני והוא באוזניות. משם זה כבר הפך בעיתונים למשהו שהטחתי לעבר דיירת בבית, מה שלא קרה כמובן. אף פעם לא הייתי אומר דבר כזה בפניה. מה שקרה שם זה פדיחה. וכולם שמעו אותה”.
במהלך בדיקת סאונד שרבב זק אמירה גסה ביותר המתייחסת למעשה מיני שהיה רוצה כביכול לבצע במתמודדת דנה רון. הקטע נשמע באחד מערוצי השידור באתר מאקו של קשת ונפל לידי בלוגר שמיהר לפרסמו. “הסיפור הזה יצר בדיוק את ההצצה הבלתי רצויה מבחינתנו אל מאחורי הקלעים”, הוא מתעצב. “זה יצר טשטוש. אבל אני למדתי שהקהל הרבה יותר מתוחכם מהמתווכים והמתחסדים. הוא יודע שאותו אח גדול ידע לזרוק הערה מאוד לא במקום, הערה סקסיסטית, מכוערת. אבל זה אותו אח גדול שגם מגיע פעמיים בשבוע, אמפתי, שנון ורגיש, ויש בו משהו מרגיע שמצליח לגעת באנשים”.
אז הפסקת לשחק את הדמות.
“זה קרה באופן טבעי. מעונה לעונה, הקול הפך להיות שלי. הפכתי ליותר אני מאשר איזו דמות מתכתית, רובוטית, כי הרגשתי לצופים קל יותר להתחבר כששומעים את אמפתיה כלפי הדיירים ואת ההזדהות. אבל בד בבד, במקביל לדבר הזה, עברתי גם תהליך מאוד עמוק של התבגרות עם עצמי, כי טעיתי שם בגדול”.
לקחת את זה קשה.
“מאוד. זה גרם לי להבין את הדיירים, איזו סערה יכולה לעורר פליטת פה כזו או אחרת. איבדתי את האנונימיות שלי, כמוהם. פתאום צלמי פפראצי מתחת לבית, אתה בעין סערה. אנשים חושבים שהם מכירים אותך ויכולים להשליך מאיזו שטות שאמרת על כל מי ומה שאתה. יומיים לא יצאתי מהמיטה. כל מיני תופעות דיכאוניות כאלה, שלא היו מנת חלקי עד אז. תופעות של חוסר חשק, של ‘עזבו אותי, מה אתם רוצים ממני’. להיעלם רציתי כבר לפני. חודש לפני הסיפור הזה כבר ביקשתי לעזוב. במהלך העונה הרגשתי סוג של מיצוי”.
מה הביא למיצוי הזה?
“לא יודע. עייפות. זה קרה לי כמעט בכל סוף עונה. הרגשתי שזהו וביקשתי שיצמידו לי את המחליף שלי. ואז קרה סיפור דנה והרגשתי שאנשים חושבים שבגלל זה אני לא עושה את זה יותר”.
מה בת־זוגך אמרה לך?
“אני זוכר שהתקשרתי אליה ואמרתי, ‘שמעי, קרה משהו לא טוב בלילה. הולך להיות סיפור מאוד גדול’. אני מדבר אתה ואני מרגיש איך עולות לי הדמעות. והיא מיד יישרה אותי. היא בכלל לא הבינה מה אני מתרגש. היא אמרה לי, מה אתה רוצה? ככה אתה מדבר. לפעמים אתה צריך שיקרה משהו כזה, לעמוד לרגע בעין הסערה להיות מותקף על ידי כל המ־ תחסדים והצדקנים מסביב, כדי לראות את האנשים שבאמת מכירים, אוהבים ומעריכים אותך ושאתה באמת יקר להם. קיבלתי לדעתי ביומיים 500 סמסים”.
למחרת אותו אירוע זק קורא לדנה רון אל חדר האח הגדול. הוא אינו מדבר אליה פנים אל פנים, אבל אומר שהוא עושה רגע “קאט”, וצריך לספר לה משהו שקרה בזמן בדיקת הסאונד. לדבריו, היא הגיבה בנינוחות לדברים.
ובסוף אותו שבוע היא הודחה.
“כן. לצערי. ידעתי שזה יעורר אחר כך תיאוריות קונספירציה כאילו הוצאנו אותה”.
וגם שסגרתם דיל שכביכול היא מקבלת תוכנית.
“נו, באמת. למזלי היא שמה את זה מהר מאוד במקום הנכון. ידעתי שהנשמות הטובות לוחשות על אוזנה והן יכולות בקלות לשכנע לעשות מזה יותר ממה שזה. והיא עמדה בגבורה מול הדבר הזה, ואני מעריך אותה על כך”.
על העונה הנוכחית של “האח הגדול” העיב דווקא צל כבד מהעונה השנייה. לפני כחודש וחצי מתפוצצת בעיתון “ידיעות אחרונות” הפרשה שזכתה לשם “פרשת הכדורים הפסיכיאטריים”. סער שיינפיין, שהגיע למקום השני בעונה בה זכה אלירז שדה, מגולל בראיון שזוכה לתהודה ענקית, מציאות קשה שעוברת עליו בבית “האח הגדול”. הוא מתאר כיצד מפציר בו הפסיכיאטר שנשכר על ידי ההפקה, אילן רבינוביץ’, ליטול כדורים ומוביל אותו, לכאורה, לעשות מעשים לטובת הצלחת התוכנית. הכתבה מדגישה, כי הכל נעשה בידיעת ההפקה. “קצת חזרה אליי התקופה ההיא של דנה רון. שקעתי בעצבות. ראיתי את הכתבה לפני פרסומה. נכנסתי לחדר עריכה, ישבתי, קראתי והרגשתי זיעה קרה. אני יושב ומוצא את עצמי מנגב זיעה מעצמי”.
זה פגע בעונה הזאת, המשבר הזה השפיע על מהלך ניהול העונה?
“לא. אבל זה מפריע לעבוד. אתה שוקע. וואו, מה יגידו עכשיו? וכתוב ש’האח הגדול’ נותן כדורים אז בטח כולם חשבו שאני גם נתתי למישהו כדור. זה כל כך רחוק מהמציאות, הרי ההפרדה בין התוכן להפקה היא מוחלטת. מוחלטת. וההפקה עשתה הכל באופן הכי אחראי שהיא יכולה לעשות”.
הסיפור מתחיל להתפרסם בתקשורת בערב פורים וזק מחליט לצאת כדי לנסות להתעודד. “הביאו לי מהנסיעה של סופי לארגנטינה חולצה של מסי, אז הרגשתי שאני אפילו מתחפש קצת. עברנו ממועדון למועדון, חברים ואחותי וחיבוקים”. באחד המועדונים ניגשת אל זק אחת הבלייניות ולוחשת על אוזנו, “תתביישו לכם”. בהמשך, שואל זר אחר אם הוא יכול לסדר גם לו כדור. “פתאום אתה קולט שזה שקע. שזה הצליח לשנות משהו במה שאנשים חושבים. עליך, על התוכנית שאתה עושה”.
למחרת בבוקר הוא משכים קום כדי להגיע לישיבה רבת משתתפים בנווה אילן. רוכבת אופניים מבוגרת מזהה אותו ובולמת בפתאומיות על מעבר החציה. “אני כל הזמן מקווה שמבינים שבאמת לא עשיתי שום דבר. והיא נעמדה במעבר החציה, מסתכלת עליי ועושה לי עם היד אצבע משולשת. ‘זין עליך’. זה רגע נורא. אני לא אשכח הפרצוף שלה. איבדתי את האוויר בכל הגוף. אני יכול לחייך מול ביקורות, אני לא יכול לחייך מול אנשים שמסתכלים עליי וחושבים שאני איש לא טוב, שאני איש רע”.
זק מגיע לישיבה עם דמעות בעיניים. “אני אומר להם ‘חבר’ה, אנשים עברו שטיפת מוח, אני אומר לכם שאני חווה את זה’. לא מגיע לאנשים שעושים את התוכנית הזאת כותרות כמו ‘האח הגדול מחלק כדורים’, או האשמות שכאילו אנחנו משתמשים באנשי מקצוע כדי ליצור סצנות כאלה או אחרות”.
כשסער שיינפיין יצא מהבית, הייתה תחושה שמשהו שם לא נגמר כמו שצריך?
“האם צפיתי ששנתיים אחר כך הוא יצא נגד ההפקה? ממש לא. אני יכול להגיד לך משהו שקרה לסער שלא קרה לאף דייר בבית ‘האח הגדול’. משהו שנראה שולי, אבל בעיניי מאוד משמעותי לכל הדרך שלו אחרי העונה הזו. בניגוד לבריטניה, שם מצביעים הצבעה שלילית, בארץ ההצבעה היא חיובית וכל דייר שיוצא זוכה לתשואות מהקהל. סער, ולא בגלל השנאה אליו, אלא בגלל האהבה המטורפת לאלירז, היה היחיד שקיבל שריקות בוז כשיצא מהבית. אני חושב שזה רגע מכונן אצלו. תוסיף לזה קליפ שהוא לא היה כל כך מרוצה ממנו, וראיון לא הוגן לדעתו שנעשה לו עם לינוי בר גפן מיד אחרי”.
אתה מרגיש שסער פגע בשמך הטוב?
“אני לא בטוח. אני לא חושב שזה הוא. הכעס שלי לא עליו”.
על מי?
“על מי שעשה עליו את הסיבוב הזה. מי שדאג לטשטש את ההפרדה המוחלטת הזאת בין תוכן ובין הפקה, ובין טיפול רפואי. מי שדאג לחבר את רצף הדברים כדי שישתמע שאנחנו נתנו כדורים. אני חושב שהביקורת של סער היא בעיקרה לא מול ההפקה וזה לא התיישב עם מי שכתב את הכתבה”.
“ידיעות אחרונות”. זה מה שאתה אומר?
“אני לא רוצה עוד פעם להיות מטרה בידי האנשים הרעים האלה. אני חושב שסער מחבב אותי בסופו של יום. לתאר שיחה שלי אתו בבית קפה, מיד אחרי השאלה ‘האם מישהו איים עליך?’, זה לנסות להכפיש את שמי. סער יודע שאני אף פעם לא קראתי לפסיכיאטר אחרי שיחה שלי אתו. האמירה כאילו הוא רצה לצאת ואז הביאו לו פסיכיאטר שנתן לו כדור והוא החליט להישאר, משוללת מן היסוד. לא קרתה מעודה. אני לא חושב שסער מנסה להכפיש את שמי, סער מנסה להציל את שמו”.
כמה פעמים אתה פגשת את אילן רבינוביץ’?
“במהלך אותה עונה ישבנו פעם אחת לשיחה. שיחה על הא ועל דא, עליי ועליו. לא הספקתי להתרשם ממנו עד כדי כך. היה נראה לי איש מאוד כריזמטי, שיודע מה הוא עושה. אני לא יכול להגיד לך אז, כמו שאני לא יכול להגיד לך היום, אם הטיפול שהוא נתן שם, הוא טיפול נכון”.
ידעת על תכיפות הביקורים שלו?
“לא לגמרי. לא יכולתי באמת להתעסק בכל. היה מי שידע ודאג לעדכן אותי במה שהייתי צריך לדעת”.
משהו השתנה עכשיו בהתנהלות שלכם?
“דבר ראשון יש את הוועדה הפנימית שהוקמה בהשתתפות מומחים לאתיקה ולרפואה, וטוב שכך. אנחנו צריכים עזרה במקום הזה”.
ואתה ברמה האישית?
“אני יכול להגיד לך שאולי היום אני קצת יותר רגיש דווקא לחיים שלהם אחרי. כי במהלך התוכנית אני מאוד שלם עם מי שאני מולם. אפילו מעורב מדי, רגשית. אני נותן לדיירים את מה שהילדים שלי לא מקבלים ממני”.
סער שיינפיין הפנה אותנו לעורך דינו, שסירב להגיב לדברים. מ“ידיעות אחרונות” לא התקבלה תגובה עד לסגירת הכתבה.
הראיון המלא יתפרסם מחר במגזין "פירמה" של גלובס.