בשבוע שעבר חשף הבי.בי.סי את שמו של "דוקטור הו" החדש - פרט שכל מי שהוא לא באמת אנגלי יכול היה לפספס בקלות אלמלא הופיע בכל עיתוני המדינה בעמוד הראשי. לפני החדשות מעזה, לפני אירועי היום בפרלמנט, לפני העדכונים בנושא המשבר הכלכלי: גם ב-"Sun" הצהבהב, גם ב-"Daily Mail" וגם ב-"Times" הרציניים. פה ושם נצפית הסדרה הזו גם על מסכי הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל, אבל קשה להגיד שהיא ממש תפסה אצלנו, והאמת שגם לא בשאר העולם. דוקטור הו, עם הומור יבש וסגנון שמזכיר סדרות לילדים, הוא כוכב שרק האנגלים יודעים מדוע ולמה הם אוהבים.
הסדרה הושקה לראשונה ב-1963 כתוכנית לימודית לכל המשפחה. כוונת הבי.בי.סי, המחנך הלאומי של בריטניה, הייתה ללמד קצת היסטוריה וקצת מדע פופולרי דרך סיפור הרפתקאות, בדומה לתוכניות שהציפו את הטלוויזיה החינוכית שלנו בשנות ה-70. על מנת להצליח ולערבב את שני נושאי הלימוד בסדרה אחת, רקחו התסריטאים את דמות הדוקטור שנוסע בזמן בין תקופות חשובות בהיסטוריה להתרחשויות עתידניות בחלל החיצון. התפאורות היו מקרטון, האפקטים היו זולים ואת האווירה הגלקטית השיגו בעיקר על ידי שימוש בפסקול אלקטרוני - שדווקא נחשב מהפכני למדי בשנות ה-60.
התוצאה הצליחה מעל המשוער, ודר' הו הפך במהרה ללהיט בקרב כל הגילאים. עם הזמן ועקב העדפת הקהל, נטשו הכותבים את הנושאים ההיסטוריים והתוכנית הפכה באופן רשמי לסדרת המד"ב הבריטית הראשונה, שיש טוענים שאף השפיעה על יוצריה של סדרת קאלט קצת יותר מפורסמת, "מסע בין כוכבים". אחד מכותביה של הסדרה, תסריטאי צעיר בשם דגלאס אדאמס, הפך עם השנים לאחד מסופרי המד"ב החשובים בעולם עם סדרת הספרים (שעובדה אף היא לבי.בי.סי) - “מדריך לטרמפיסט בגלקסיה".
הסדרה רצה במשך 26 שנים רצופות, במהלכן נכנסו לנעליו של הדוקטור כמה וכמה שחקנים שונים, שחוץ מהיותם לא אטרקטיביים בעליל, אין ביניהם שום מכנה משותף. חלקם היו קומיקאים, חלקם מהתיאטרון, חלקם עברו את גיל חמישים וחלקם אפילו לא הגיעו ל-30. אבל עד ירידתה הזמנית ב-1989 הצליחה דמותו של דר' הו לצבור פופלריות מדהימה בקרב כמה דורות ולהפוך ממש למוסד לאומי. תעשיית הפולחן סביב הסדרה הנפיקה ספרים, מרצ'נדייז וחוברות קומיקס וגרמה לכך שכמעט לכל מי שגדל באנגליה ב-40 שנה האחרונות יש איזה מוצר עם דמותו של גיבור העל המנומס.
ב-1996 ניסו להפיק בהוליווד סרט קולנוע על בסיס הסדרה - ניסיון שנכשל בקופות והוכיח באופן סופי שלדר' הו אין מה לחפש מחוץ לממלכה המאוחדת. לקח עוד 9 שנים, והרבה שידורים חוזרים, עד שהבי.בי.סי החליט לחדש את הסדרה ולהחזיר את הדוקטור בגדול.
והוא אכן חזר. עם אותם אפקטים אנאלוגים ורובוטים שדומים לחביתוש המיתולוגי מהטלוויזיה החינוכית, אבל גם עם שמות כמו קיילי מינו ובילי פייפר שמוסיפות לסדרה קצת בלונד. "דוקטור הו" המחודש וסדרת הבת הבוגרת שלו, Torchwood"", הוכיחו שהקסם ממשיך לעבוד. לרגל ההצלחה אף השיקה הבי.בי.סי תערוכה נודדת המאפשרת למיליוני המעריצים האנגלים, וגם לכמה תיירים מזדמנים, לחזות מקרוב בתלבושות ואביזרים מקוריים מתוך הסדרה.
לפני כשנה הכריזה הרשת על עונה חדשה לסדרה, שתעלה במהלך שנת 2010, ומאז אנגליה כולה רוחשת ובוחשת בשאלה מי יהיה הדוקטור הבא. והדוקטור הבא: שחקן אלמוני בשם מאט סמית, שהוא כבר מספיק חתיך ומסוקס כדי לסייע בייצוא ההיסטריה גם אל מחוץ לאי הבריטי. האם גם האפקטים ישודרגו והקצב יעודכן? לא בטוח. האנגלים כנראה מעדיפים את הגיבורים שלהם עם ניחוח של פעם. בדרכו הלואו-טקית והמאופקת, דר' הו הוא האנטיתזה המוחלטת של גיבורי העל האמריקאים הנוצצים – וזה כנראה מה שהאנגלים אוהבים בו יותר מהכל.