אין תמונה
אטלס, מנסטר, הורי וילון מתוך המחזה

כאשר הודיעו לנתן דטנר שהוא זכה להגשים את חלומו לגלם את טוביה החולב, בגרסה החדשה למחזמר "כנר על הגג" המועלית בתיאטרון הקאמרי, הוא ידע מראש מה תהיה השאלה החוזרת בכל הראיונות לקראת עליית ההפקה לבמות. משהו עם נעליים גדולות שצריך למלא.

בתור מנכ"ל ומנהל אמנותי יוצא של תיאטרון באר-שבע דטנר יכול עכשיו לתרום מניסיונו לשחקן עודד מנסטר שנבחר לגלם את אלכס במחזה "התפוז המכאני" - הפקה משותפת של תיאטרון באר שבע וצוותא תל-אביב. "כששאלו אותי על הנעליים הגדולות של טופול עניתי: 'אני ארחיב אותן'", הוא אומר, "תגיד אותו הדבר".

למנסטר, מצידו, יש דאגות אחרות כרגע. בעיתוי הגרוע ביותר מבחינתו, לפחות מקצועית, החלה בימים אלה הקרנה חוזרת של פרקי הטלנובלה "לגעת באושר", שהפכה אותו בשעתו לסוג של מאמי לאומי. לא מצב אידיאלי עבור מי שנבחר לגלם אחת הדמויות האכזריות בתרבות הפופ של המאה ה-20.

אלכס הוא צעיר חובב אלימות, אונס והתעללות המנהיג ביד רמה את חבורת הבריונים שלו, עד שרצח שביצע שולח אותו אל בית הכלא. שם הוא מתנדב לעבור טיפול ניסיוני, העוקר מתוכו את היכולת להגיב באלימות כלפי הסביבה. אז מגלה אלכס על בשרו עד כמה החברה עשויה להיות אכזרית כלפי החלש.

אלכס נברא לראשונה בשנת 62' כגיבור ספרו המהפכני של אנתוני ברג'ס, שהפך בשנת 71' לסרט פולחן של הבמאי סטנלי קובריק בו העניק מלקולם מק-דואל הופעה של פעם בחיים. בשנת 86' עיבד ברג'ס את הספר למחזה, בעיקר בגלל שלא אהב (בלשון המעטה) את העיבוד הקולנועי של קובריק. כאמור, בימים אלה עולה המחזה לראשונה בעברית בעיבודו של בני יזרעאל שגם ביים, ומי שחשב שמעמדו הפולחני של הסרט גרם למנהלי התיאטראות להילחם על הזכות להעלות את המחזה טועה.

"לקח לי שנים למצוא תיאטרון שירים את הכפפה", טוען יזראעל. "כבר כמעט סגרנו עם תיאטרון גשר, אבל אז קיצצו להם מיליון שקל בתקציב השנתי. ולא, אני לא מופתע שהמסע היה ארוך וקשה. עד כמה שהסרט פרסם את הספר, אלו לא חומרים קלים לעיכול וזה לא סוד שהקהל בארץ מעדיף לרוב קומדיות קלילות.

"חוץ מזה, המחזה לא צמוד לסרט. הרי אנתוני ברג'ס עשה את העיבוד הבימתי כדי שיוכל לשלב בו את הפרק האחרון בספר, שקובריק בחר להתעלם ממנו. הסיום המציג את אלכס הבוגר, הממוסד, המחליט מרצונו החופשי לשים קץ לפרק האלים בחייו. כך או אחרת, עבור הקהל הישראלי החומרים הקיצוניים האלה הם תמיד הימור".

"הוא אלים כי הוא יכול"

"התפוז המכאני" בגרסת הבמה, גם אם אינו צמוד לסרט, מזכיר לא פעם רפרוף מהיר על סצנות נבחרות מתוכו שיעלו מן הסתם חיוכי נוסטלגיה על פניהם של המכורים ליצירת המופת של קובריק. כנופייתו של אלכס מכה שיכור זקן, האונס האכזרי של אשת הסופר, אלכס מכה את דים אחרי שזה מפריע לזמרת בפאב לבצע יצירה של בטהובן, המנז' אה טרואה עם שתי נערות לצלילי "העורב הלקחן" ועוד.

הכול על רקע תפאורה מינימאליסטית של זאב לוי המשדרת קור וניכור, ומוזיקה של אסטרל פרוג'קשן שעיבדו במיוחד להפקה כמה מיצירותיו של בטהובן, המלחין הנערץ על אלכס. זו גם הזדמנות עבור הילי ילון, צעירת השחקניות בקאסט, להוכיח שיש בה הרבה יותר מכוכבת הילדים של "השמינייה" ו"חשופים". "בתחילת החזרות חשבו שבגלל שאני הכי צעירה אני לא מכירה את הסרט", היא אומרת, "אבל אני יודעת אותו בעל פה".

אין תמונה
דטנר. גדל על הסרט

נתן דטנר טוען שנדרשו לו כמה שעות בלבד להחליט לאמץ את ההפקה. "קיבלתי את הטקסט, קראתי אותו בבית קפה ועוד באותו יום הודעתי שאני מעוניין", הוא אומר. "כמנהל תיאטרון הנתמך בכספי ציבור, חובתי לעסוק גם בחומרים כאלה. בשביל בידור ורומנטיקה יש לי ברפרטואר את 'אפריל הקסום', אבל יש מקום גם ל'תפוז המכאני'. וכן, גם אני שייך לדור שגדל על הסרט".

אז בלי להיכנס לסוגיית הנעליים הגדולות של מלקולם מק-דואל, איך נכנסים לראש של פסיכופת?
"יש לי ספידות גבוהות ונוחות בנעליים האלה, כי עובד איתי צוות מקצועי מדהים, אבל לעצם השאלה אני חושב שלא צריך להשוות. אלכס במחזה הוא גרסה מרוככת יחסית למה שראו בסרט, למרות שהוא עדיין עוסק באלימות ברבדים הכי אפלים שלה, אבל כשחקן המגלם דמות אני תמיד נזהר לא לשפוט אותה או להצמיד לה כינויים כמו 'פסיכופת'.

"הוא אלים כי הוא יכול. כי זה בטבע שלו, והוא פשוט בוחר להוציא את זה החוצה. אני יוצא מנקודת ההנחה שבכל אחד מאיתנו, כולל הצופים שיגיעו לראות את ההצגה, יש אלכס קטן. זו הסיבה שהם מזדהים איתו, למרות הדברים שהוא מעולל".

בדרך לתובנות חדשות

"בכל אחד מאיתנו קיימת היכולת להיות אלים", מאשר השחקן ליאור שמש המגלם את פיט, אחד מחברי הכנופייה של אלכס (לצד מתי אטלס כג'ורגי' וסמי הורי כדים), "השאלה היא מה עושים עם זה. לתת לזה להשתלט עליך? להדחיק ולמצוא דרכים אחרות לתקשר? עד כמה זה עניין של אופי מולד וכמה קשור בגיל, בניסיון, בתהליך הטבעי של התבגרות? אלו שאלות חשובות שהמחזה מעלה, אבל אני מכיר את הדילמות האלה גם מהחיים האישיים שלי.

"לא מעט חבר'ה שהכרתי בתיכון היו יוצאים למועדונים במטרה ללכת מכות. זו הייתה הסיבה ליציאה בערב. רובם התאפסו בסוף על עצמם, התחילו לנהל חיים נורמליים והכול בסדר, אבל אני יודע גם על אנשים שהפכו את האלימות לדרך חיים".

בני יזרעאל: "במקרה של 'התפוז המכאני' המציאות עולה על כל דמיון. לפני שנתיים, כשנראה היה שההפקה כבר מתגבשת, העלינו רעיון להקרין על מסך וידיאו קטעי עיתונות על מקרי אלימות שבהם מעורבים בני נוער. אז כמעט לא מצאנו כאלה. לו היינו רוצים לשלב את זה בהפקה הנוכחית לא היינו יודעים במה לבחור מרוב שיש הצפה של ידיעות. היינו יכולים להעלות מקבץ חדש בכל הצגה. אלימות של בני נוער היא כיום מגפה בקנה מידה עולמי. הספר הקדים את זמנו בדור כשניבא את התהליך הזה".

לאיזה קהל אתם מצפים?
"בתקווה לבני 18 ומעלה המכירים את הספר ו/או הסרט, אבל עבור בני 18 ומטה שאולי יצאו מהאולם אחרי שעה וחצי עם כמה תובנות חדשות שלא חשבו עליהן קודם זו עשויה להיות הצגת חובה". *