"אחרי שראיתי בטלוויזיה סרט תיעודי על פועלה של הבמאית רינה פדוה ידעתי שאנצל כל הזדמנות לעבוד איתה", אומרת השחקנית-במאית שירה גפן על המחזה "כפית של זהב", אותו כתבה בהשראת סיפוריהם האמיתיים של כעשרים שחקני תיאטרון כנפיים מיסודן של רינה פדוה ודלית שרון.
כל משתתפי המחזה, שיגיע השבוע לראשונה לבמת מועדון צוותא בתל אביב, אינם שחקנים מקצועיים אלא לוקים במוגבלויות נפש ומוגדרים "בעלי צרכים מיוחדים". פדוה ושרון הקימו את עמותת "כנפיים" לפני כחמש שנים, במטרה להקים תיאטרון שיסייע לאמנים הנמנים על אוכלוסיה זו לקבל הדרכה בתחום אמנויות הבמה והאמנות הפלסטית ולממש את הפוטנציאל שלהם למרות מוגבלותם.
"כפית של זהב" מתרחש כולו במפעל, בו עובדים השחקנים באריזת סכו"מים חד פעמיים באריזות פלסטיק תמורת סכומים פעוטים, בעזרתם הם מנסים בכל זאת לנהל אורח חיים תקין עד כמה שניתן ואפילו לחלום על מציאות טובה יותר.
"זמן קצר אחרי שצפיתי בסרט פגשתי את רינה פדוה במקרה ברחוב, ואמרתי לה שהתרגשתי מאד מרעיון העמותה שיזמה ואם תרצה את עזרתי אשמח לשתף פעולה", מספרת שירה גפן, "לקח לה שנה לחזור אלי, אבל כשזה קרה התחלנו לעבוד כמעט מיד. במהלך העבודה על 'כפית של זהב' נפגשתי עם שחקנים רבים שכבר צורפו לפרויקט במטרה 'לתפור' סוג של מסגרת עלילתית למה שבפועל הוא סדרה של מונולוגים אישיים שהייתי צריכה בעיקר לערוך ולסדר".
מי העלה את הרעיון למקם את העלילה במפעל לאריזת סכו"מים?
"אני, אבל זה התבקש מהסיפורים של השחקנים עצמם. כמעט כולם אכן עובדים ביומיום שלהם בעבודות מסוג זה, כלומר מטלות כמעט מכאניות ופשוטות לביצוע המאפשרות להם לקיים, למרות מוגבלותם, סדר יום של אנשים עובדים ומתפרנסים. קשה לומר שגיליתי עולם חדש, כי היה לי ידע מוקדם באוכלוסיות מיוחדות ואופי הטיפול בהן, אבל אין ספק שזה מרגיש אחרת לגמרי כאשר יושבים מול האנשים ושומעים אותם מספרים ממקור ראשון איך נראית שגרת היומיום שלהם".
הם מתנהלים, בפועל, כשחקנים לכל דבר, כולל משחקי האגו והמריבות על מי קיבל יותר טקסט?
"ברור. שחקנים הם שחקנים. לא משנה באילו נסיבות קבצו אותם יחד. ברגע שהם בדרך לבמה המנטאליות של כולם זהה".
"כפית של זהב" יוצג ביום שלישי הקרוב (ה-17 בחודש) בשמונה וחצי בערב במועדון צוותא בתל אביב.