"היצירות הגדולות באמת לא רק נשארות עדכניות, הן תמיד יתאימו עצמן לאקטואליה העכשווית. אין פלא שהמחזה 'אדיפוס בקולונוס', הנחשב בעיני רבים לטוב בטרילוגיה האדיפאלית של סופוקלס, נראה כאילו נתפר לאירועי התקופה למרות שהתחלתי לעבוד עליו הרבה לפני שידעתי שתהיה שנת בחירות ועל אחת כמה וכמה שנת מלחמה", אומר השחקן-במאי ניקו ניתאי, מנהל תיאטרון "קרוב", על הגרסה החדשה למחזה אותו עיבד וביים, ובו הוא מככב בתפקיד המלך המקולל שבלא יודעין רצח את אביו ושכב עם אמו.
"אדיפוס בקולונוס" הוא, כאמור, המשכו של "אדיפוס המלך". מי שהיה שליט רב עוצמה במחזה הראשון הפך לקבצן עיוור לבוש סחבות שהוגלה מארצו תביי. שתי בנותיו של אדיפוס, אנטיגונה ואיסמנה, מלוות אותו בנאמנות. שני בניו שקועים במאבק על כס המלכות שהותיר. הגנרל השאפתן קריאון כבר זומם להשתלט בעצמו על הממלכה. השליט היחיד הנוטה חסד לאדיפוס הגווע הוא תזאוס, מלך אתונה, המעניק לו ולבנותיו מקלט בארצו אך הסוף המר בלתי נמנע. כאמור, ניתאי משלב בטקסט הקלאסי אלמנטים מודרניים בהם כרזת בחירות המבשרת את בואו של תזאוס, שכל משפט שלו נשמע כמו נאום מתוכנן היטב ונענה, בהתאם, במחיאות כפיים.
"לא חשבתי על בחירות מקומיות", הוא טוען, "רציתי לקחת את הדמות של תזאוס, לכאורה מלך טוב ומיטיב, ולהבהיר שכמו כל השליטים במחזה גם הוא מחפש הון פוליטי. תוצאות מעשיו אולי חיוביות, אך מניעיו קרים ומחושבים. הוא רוצה להשתמש באדיפוס לצבור עוד כוח והשפעה".
מה באשר לנבואה של אדיפוס לבניו, שאם יצאו למלחמת אחים שניהם ימצאו את מותם?
"באופן מוזר, זו לא הפעם הראשונה בה אני מביים מחזה על מלחמה ואז פורצת מלחמה אמיתית בעיצומן של החזרות. זה קרה לי גם במלחמת המפרץ הראשונה. ההסבר היחיד שלי הוא, לצערי, שמחזות על מלחמה תמיד יהיו עדכניים. אני גם עושה בהצגה שימוש במצגת וידאו הכוללת תמונות מתוך מלחמות שהתרחשו במאה ה-20, בין השאר להמחיש עד כמה הטבע האנושי לא השתנה כמעט, אם בכלל, מאז סופוקלס. במחזה יש ארבעה שליטים. אדיפוס, תזאוס, קריאון ופולינייקיס. איש מהם לא מסוגל לשלוט בתאוות הכוח שלו, גם אם היא מביאה עליו את אבדנו".
קשה להאמין, אבל ניקו ניתאי כבר בן 77, תיאטרון "קרוב" בניהולו הוא אחד ממוסדות הפרינג' הוותיקים בארץ, ואין לו שאיפות לחזור אי פעם לתיאטרון הרפרטוארי. על רקע זה מצמררת במיוחד הדרך בה בחר לסיים את "אדיפוס בקולונוס", כאשר על מסך וידיאו מוקרן סרטון המראה אותו יוצא, בבגדי המלך-קבצן העיוור, לשוטט בתחנה המרכזית החדשה ההומה בתל אביב המודרנית. המבנה בו שוכן תיאטרון קרוב. "יכול להיות שכאן ערבבתי קצת בין ניקו ואדיפוס", הוא מודה, "בסיום המחזה, אדיפוס מחליט למות והוא מחפש לעצמו קבר. חשבתי: 'למה לא לתעד אותו מחפש בתחנה המרכזית, עם הארומה המעט הזויה ושלל הטיפוסים הססגוניים? גם עלי אפשר לומר שכבר לא אעזוב את התחנה המרכזית, כי בה שוכן התיאטרון שלי ובו אמשיך לעבוד עד סוף ימי אם זה תלוי בי. זה לא נכון שחיפשתי לעשות תיאטרון שונה. רציתי לעסוק רק בחומרים שאני אוהב, וזה מה שהיה דרוש להיעשות כדי שהחלומות שלי יתממשו".
אדיפוס הוא אחת הדמויות הטרגיות הגדולות בתיאטרון בכל הזמנים. תכננת מראש לגלם את התפקיד הראשי?
"לא. חשבתי לקחת שחקן אחר ולהסתפק בעיבוד ובבימוי, אבל הרגשתי שהדרך היחידה בה תהיה לי שליטה מלאה בתהליך היא להיות על הבמה. זו לא התנסות קלה. 'אדיפוס בקולונוס' הוא מחזה מורכב ורחב יריעה, למרות שהצלחתי לתמצת אותו לשעה ורבע. אני נמצא על הבמה כל הזמן, ומפצל את האנרגיות בין השחקן שבי והבמאי הרואה הכול מהצד. ביימתי את עצמי לא פעם בעבר, אבל בעיקר בהצגות יחיד, תפקידי משנה או מחזות אינטימיים קטנים. לביים תשעה שחקנים, כולל עצמי בתפקיד הראשי, זה משהו שלא עשיתי שנים רבות".
"נכון מאד, וזה הבסיס לגאונותו של סופוקלס, שהבין כבר לפני 2,500 שנה שהדרך ללב הקהל עוברת דרך סיפורים על משפחות הנקרעות לגזרים, ורצוי שיהיו עשירות. במקרה זה משפחת מלוכה. זה עובד גם כיום. בהצגות ההרצה ציפיתי שקהל יתמקד בדרמה הפוליטית-חברתית, אבל בפועל אנשים בכו דווקא לנוכח האהבה הגדולה בין בני משפחתו של אדיפוס".
ומה תרצה שיחוש הקהל ביציאה מההצגה?
"במילה אחת? חמלה. אדיפוס עשה דברים איומים בחייו, אבל הצופה בו בזקנתו חייב לחמול עליו אחרת הוא לא בן אנוש".
"אדיפוס בקולונוס" יועלה לראשונה ביום שלישי, ה-13 בחודש ב-21:00 באולם תיאטרון קרוב בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב.