אין תמונה
דטנר. שיקם את התיאטרון

לפני כמה חודשים, כשכבר היה ברור שהמחזמר "כנר על הגג" הוא השלאגר הגדול של העונה בתיאטרון הקאמרי, הציע המנכ"ל נעם סמל לכוכב ההפקה נתן דטנר חוזה לחמש שנים כשחקן בית בתיאטרון. דטנר, שנלחם בציפורניו על הזכות לגלם את טוביה החולב (תפקיד שזיכה אותו בפרס השחקן המצטיין בטקס פרסי התיאטרון האחרון), החליט להיענות בשלילה להצעה, בנימוק שעוד נותרה לו עבודה רבה בתפקידו כמנכ"ל וכמנהל האמנותי של תיאטרון באר-שבע. בסוף השבוע האחרון הודיע דטנר לוועד המנהל של תיאטרון באר-שבע על החלטתו לסיים את כהונתו בפברואר 2010, התראה של חצי שנה מראש כנדרש בתנאי חוזה העסקתו.

"היו לי לבטים רבים בשנה החולפת", מודה דטנר, "לא הסתרתי אותם. חלקתי את תחושותיי עם המקורבים אלי, ולא קיבלתי את ההחלטה בקלות ראש. אם לא הייתי מחויב להודיע סופית חצי שנה מראש, סביר שהייתי מתלבט עד הרגע האחרון, אבל יש תקנון מחייב והייתי צריך לקבל החלטה עכשיו. ההחלטה הייתה לא להמשיך".

אף שסירבת בעבר לחוזה לחמש שנים בקאמרי?
"ההצעה ההיא הייתה מפתה גם אז, אבל הרגשתי שיש לי מחויבות למקום שנתפס בעיניי כמקום העבודה הראשי שלי. לא רציתי שייראה כאילו הבאתי שלאגר בתיאטרון גדול במרכז הארץ, ואז הצעד הראשון הוא לחתוך מבאר-שבע. נראה לי לא מכובד ולא ראוי, כי אם יש משהו שחשוב לי להבהיר זו הגאווה הגדולה שלי בהישגיו של תיאטרון באר-שבע בחמש השנים האחרונות".

ניגוד אינטרסים?

אין תמונה
כטוביה החולב. ההצלחה הגדולה?

נתן דטנר, שהחל את דרכו המקצועית כשחקן צעיר ואלמוני בתיאטרון באר-שבע, קיבל לידיו במרץ 2004 תיאטרון גוסס עם מפעל מנויים מדולל וגירעון כלכלי של מיליוני שקלים. הרצון לנהל ולשקם מה שהייתה עבורו חממה מקצועית ראשונה הוביל אותו לנטוש מעמד יציב כשחקן בית מוביל בתיאטרון בית ליסין, ובשנותיו בבאר-שבע הוא הופיע על הבמה רק בהפקות הבית של התיאטרון שאותן גם ביים (שש בסך הכל).

דטנר מותיר אחריו אנסמבל שחקנים קבוע, מספר מנויים שגדל ל-8,500 איש (מ-4,000), 27 הצגות מקוריות שהועלו בחמש וחצי שנות כהונתו, לצד שיתופי פעולה עם תיאטראות רפרטואריים מובילים (הבולט בהם, "אנה קרנינה" עם תיאטרון הבימה), מעבר לאולם בית חדש ושותפות בהקמת בית הספר למשחק ואמנויות בנגב.

ובכל זאת, החלטתו להופיע כטוביה ב"כנר על הגג" בקאמרי, גררה לא מעט האשמות על ניגוד אינטרסים, למרות שדטנר הקפיד להמשיך את פעילותו השוטפת בבאר-שבע. כך או אחרת, תופעת לוואי אחת הוא לא הצליח לעצור.

"התחלתי להתעייף", הוא אומר, "פיזית ומנטאלית. לא גרתי בבאר-שבע, והיו תקופות שבהן נסעתי הלוך וחזור מהמרכז לדרום כמעט מדי יום. חשבתי שאם אין לי יותר כוחות לעשות את עבודתי על הצד הטוב ביותר, זה הזמן לעצור. לקחתי על עצמי, בפועל, שני תפקידים. מנכ"ל ומנהל אמנותי. שיחקתי בהפקות של התיאטרון, וגם ביימתי, וזה היה צ'ופר מבחינתי כי רציתי להתנסות יותר בבימוי. זו הייתה אחת הסיבות שרציתי לנהל את תיאטרון באר-שבע".

משאיר בית נקי ומסודר

דטנר מדגיש בשיחה עמו כי מאז ומתמיד האמין בתיאטרון באר-שבע ובחשיבות הגדולה של המשך פעילותו. דטנר: "שמתי לעצמי למטרה להסיר מעליו את איום הסגירה. בכך הצלחתי, ואני רואה בזה הישג המאפשר לי להמשיך את דרכי המקצועית בלב שלם. המנכ"ל שיבוא אחרי, יהא אשר יהא, יקבל לידיו תיאטרון מסודר עם אנסמבל שחקנים מעולים קבועים, ומפעל מנויים שאני מאמין שיגדל ל-10,000 עד סיום כהונתי בפברואר 2010, בזכות קמפיין שיווק שאנחנו מתחילים בימים אלה. הלוואי שהייתי מקבל את תיאטרון באר-שבע במצב שבו הוא כיום. סיימתי בימים אלה את בניית התוכנית האמנותית לעונה הבאה, כך שאני משאיר בית נקי ומסודר לבא אחרי".

בקשר לבא אחריך, יש מועמד מועדף שעליו תמליץ בפני הוועד המנהל? כבר הועלה בהקשר זה שמו של משה קפטן, שהיה הבמאי שלך ב"כנר על הגג".
"אני לא חושב שיהיה נכון להזכיר שמות בשלב זה. כן, יש מועמד שבעיניי הוא ראוי ביותר ואמליץ עליו בכל ליבי, אבל זה רק יפגע בסיכויים שלו כרגע, כי זה מוקדם מדי. יש לי עוד חצי שנה לעבוד בבאר-שבע, ואני מתכוון להספיק עוד הרבה בפרק הזמן הזה".

לכשתפרוש מבאר-שבע, תחזור לתיאטרון הרפרטוארי כשחקן ובמאי?
"זה הכיוון. בל נשכח ש'כנר על הגג' הוא עדיין להיט ואנחנו לא רואים את סוף הדרך. אני חושב שיהיה נכון להחזיר נאמנות לתיאטרון שנתן לי את ההזדמנות הגדולה הזו. אז כן, אני יכול לאשר שיהיה לי עוד תפקיד בקאמרי בעונה הבאה, למרות שעוד אין הצעה ספציפית".

הבמאי משה קפטן ביקש לא להגיב לשמועות על כוונתו להתמודד על תפקיד המנכ"ל והמנהל האמנותי הבא של תיאטרון באר-שבע.