"סוף טוב הכל טוב" הוא מהמחזות הפחות ידועים וגם הפחות מוצלחים של שייקספיר. מעשה די פתלתל, ודי מייגע יש להודות, באחת הלנה, בחורה מן המעמד הנמוך, אבל לא הנמוך מדי, שכן אביה היה רופא מפורסם, ששמה לה למטרה להינשא לבנו של פטרונה, הרוזן ברטראם, ולא נחה ולא חדלה, במשך שעתיים ורבע כולל הפסקה, עד אשר הלז מתחתן איתה, ואז, כמאמר המשורר, סוף טוב הכל טוב.
למה בחר בית צבי דווקא במחזה הזה מכל המחזות שבעולם ומכל המחזות של שייקספיר כדי להעלותו על בימתו? אולי בגלל שמצד אחד הוא מספק מספיק תפקידים "ראשיים", כלומר כאלו שנותנים מקום להפגנת יכולת משחק להרבה שחקנים, ואולי בגלל שמצד שני המחזה מחליף סצנות כמעט בתזזית, ובכך לא מסכן כמעט אף אחת מהדמויות במשחק עומק מורכב ומרגש של ממש.
בכל מקרה, ההצגה על בימת בית צבי מבוימת בקצב רצחני למדי, שלא לגמרי מצליח להתגבר, בטח לא במחצית הראשונה, על המיוגעות הפתלתלה מדי של המחזה, אבל יחד עם זאת מצליח לייצר חן של רעננות, שמפוגג קמעה את עובשו, מה לעשות, של המחזה.
כאנסמבל עושה צוות שחקני בית צבי עבודה יפה מאוד, אבל שני שחקנים בולטים בהפקה הזאת מעל לחבריהם. בין הגברים זהו גיל וייס בתפקיד פארול, עוזרו-משרתו החנף, שחצן, מושחת ובוגדני של הרוזן ברטראם, שמצליח לגלם את הדמות באופן קומי יוצא מן הכלל, ובה בעת מעניק לדמותו של פארול מאפיינים אנושיים מורכבים ואף עמוקים. בין הנשים, ומעל כולם בכלל, בולטת ענבל איצקוביץ בתפקיד הלנה, שהיא לא רק יפה, אלא גם מלאת חן ורגש וכוח פנימי, ומצליחה לפיכך לשכנע באהבתה האובססיבית לרוזן ברטראם - לא רק את כל הדמויות על הבמה, אלא גם את כל היושבים באולם.
הצרה היא שמושא אהבתה, השחקן אפי ביבי, לא מצליח להוסיף לדמותו השטחית הכתובה של הרוזן ברטראם, נופך מרשים כלשהו, מלבד טווסות חתיכית נפוחה, מה שהופך את מרדפה של הלנה-איצקוביץ אחרי ברטראם-ביבי לכזה שקשה להבינו, שכן היא עולה עליו, בכל התחומים ובוודאי במשחקה, בכמה וכמה דרגות.
