בעקבות הזכייה  של "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שמבוסס על ספרו של א.ב יהושע בפרס אופיר, בעקבות הסרט המדובר החדש של ניר ברגמן "ספר הדיקדוק הפנימי" על פי ספרו של דוויד גרוסמן ושליחתו לאוסקר של "אם יש גן עדן" שהפך לבופור וגם כמעט זכה בפסלון ,החלטנו להכין עבורכם חמישה ספרים ישראלים שפורסמו, ושמישהו פשוט חייב להרים את הכפפה ולהפוך אותם לסרט טוב אז קבלו המלצה לחמישה שוברי קופות פוטנציאלים ועכשוויים.

אין תמונה
סרט הכי תל אביבי שיש. עטיפת הספר "אלנבי"
"אלנבי" מאת גדי טאוב

עלילתו המסועפת של הרומן אלנבי אורגת יחד שלושה סיפורי אהבה עזים, פרועים לעיתים, לא לגמרי מפוענחים. אירוע בודד של מכות במועדון, בו גבר צעיר מכה נערה, סוחף לתוכו את כל מי שעובר לידו: בעלי המועדון, בריונים של חברות אבטחה, שוטרי סיור, חרדים שמפעילים בינגו בתחנה המרכזית, חשפניות ממועדון ברחוב שלמה, ורבים אחרים. בעין ריאליסטית ונטולת סנטימנטליות משרטט גדי טאוב גלריה רחבה של דמויות מורכבות ופורש תמונה של מרקם חיים שלם, וגם של תל אביב הסמויה מן העין. המלצה לספר טוב שיכול להיות גם סרט מרתק שהכוכב שלו זה רחוב אלנבי, המתאר שוליים צבעוניים אלימים ומסקרנים.

את מי היינו רוצים לראות בתפקיד הראשי: עדי אשכנזי. הדמות הכי תל-אביבית בסרט הכי תל אביבי.

הוצאת ידיעות ספרים. 526 עמ'.

אין תמונה
ירושלים של שנות החמישים תראה מעולה על המסך. עטיפת הספר "ימיו ולילותיו של הדודה אווה"
"ימיו ולילותיו של הדודה אווה" מאת אמנון דנקנר

בבית קטן בירושלים של שנות החמישים גר ילד יתום מאם עם אביו ועם משפחה נוספת. הילד מתנהל בעולם ומבקש אהבה בכל אשר יפנה. אל בני הבית הזה, שכל אחד מהם נושא עמו שק של כאב, מצטרפת בלילה גשום אחד גברת שפניה חבולים ומבטה מבועת, ובלבה פקעת של סודות. אך מתחת לאיפור והשמלה מסתתר בכלל גבר במנוסה. "הדודה אווה," כך קורא לו הילד היתום ונפשו נקשרת בעבותות של אהבה אל הזר המוזר הזה, שמסוגר רוב היום בחדרו, מתפרנס מכתיבת רומנים רומנטיים, ושותה בצמא את דיווחיו של הילד על סרטי האהבה שהוא רואה בקולנוע. אך כשירושלים כולה, על קדרות קנייניה ויושביה, נזעקת לאור מעשים מחרידים שאירעו בה, הטבעת הולכת ומתהדקת סביב הדודה אווה וסביב עולמו של הילד. המלצה לספר ממגנט שיכול להיות סרט עלילתי דרמטי רב משמעויות על רקע ירושלים של שנות החמישים.

את מי היינו רוצים לראות בתפקיד הראשי: מוני מושונוב. שחקן אגדי שמשחק נשים וגברים כאחד.

הוצאת אחוזת בית. 558 עמ'.

אין תמונה
כבר כתוב כתסריט. עטיפת הספר "גוף שני יחיד"
"גוף שני יחיד" מאת סייד קשוע:

הרומן שוזר את סיפוריהם של עורך דין ממזרח ירושלים, סטודנט מטירה, נער ישראלי משכונת בית הכרם ואמו, למסכת עוצרת נשימה על אהבה ובגידה, אמנות ונאמנות, ועל הסתירות והעמדות הפנים שבתוכן אנו חיים את חיינו.הנה קטע מתוך הספר, שממש כבר אפשר לדמיין אותו על המסך:

"שלום," אמרתי בעברית לאיש שעמד בפתח.

"אתה יונתן?" הוא ספק שאל, ספק קבע.

"סליחה," השבתי, "אבל מי רוצה לדעת?"

"סתם עורך דין שמחפש את יונתן," הוא השיב.

"למה? מה הוא כבר עשה?"

"כלום," השיב האיש, "הוא לא עשה שום דבר. אז אתה לא יונתן?"

"כן, אני יונתן," עניתי לו בחוסר סבלנות. עכשיו כבר הייתי בטוח שהאורח הלא-צפוי הוא ערבי.

"אני יודע מי אתה," הוא אמר לפתע בערבית. "אתה לא יונתן, אתה אמיר. אתמול ביקרתי אצל אימא שלך בג'לג'וליה. מעניין מה היא תחשוב כשתגלה שהבן היחיד שלה מת."

שתקתי רגע והמשכתי לעמוד מול האיש, ששלף מכיס הז'קט שלו קופסת סיגריות ומצית.

"מעשן?" הוא שאל בערבית.

הנהנתי בראשי ולקחתי סיגריה. אחר כך נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר.

את מי היינו רוצים לראות בתפקיד הראשי: אלון אבוטבול. גם שחקן גדול, גם חזות מזרחית, גם חתיך. לא צריך יותר.

הוצאת כתר. 318 עמ'.

אין תמונה
שלושה סיפורים שהם בעצם אחד. עטיפת הספר "צמאון"
"צמאון" מאת שולמית הראבן

קובץ כובש ביופיו ובו שלושת הנובלות הנודעות של שולמית הראבן. כל אחת מהן בעצם עומדת בפני עצמה, אך יחד הן מהוות רצף כרונולוגי ובעיקר רצף רגשי, סגנוני וספרותי. הראשונה מתרחשת בתקופת הנדודים במדבר, השנייה בימי ראשית ההתנחלות בארץ, והאחרונה בראשית תקופת השופטים. ועם זאת, העלילה נוגעת בשורשיה החשופים של ההוויה האנושית בכל עת שהיא. בשלוש הנובלות, הכתובות באיפוק ובצמצום, מפעפע מתח תת-קרקעי עז ומרגש, הנחשף במלואו עם כינוסן של השלוש לכרך אחד. ספר מהפנט שיכול להפוך לסרט קולנועי תקופתי המתרחש בעת העתיקה.

את מי היינו רוצים לראות בתפקיד הראשי: רונית אלקבץ, כדמות נשית מובילה מהעידן התנ"כי. וגם, נו, זו רונית אלקבץ, אנחנו לא באמת צריכים להסביר.

הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר. 213 עמ'.

אין תמונה
גאון מי שיצליח לעבד את זה למסך. עטיפת הספר "עשו"
"עשו" מאת מאיר שלו:

רומן שהפך לקלאסיקה ישראלית, וגאון יהיה מי שיצליח להפוך אותו לסרט עוצמתי. הרומן הצבעוני פורש בנשימה ארוכה, במונולוג אחד, ובשלושה סיפורים, את תולדותיה של משפחת אופים ומציג יחסים מורכבים של אבות ובנים, אהבת אם ואהבת אישה, סיפור של שכול ומסירות, כאב וזיכרון. מירושלים והגליל של ראשית המאה העשרים, עד לכפר בשפלה של שנות השבעים. כל זה בכתיבה הכנה, העשירה, ורבת ההמצאות והדמיון של מאיר שלו.

את מי היינו רוצים לראות בתפקיד הראשי: עוז זהבי כדוכס אנטון. סקס אפיל זה כל העניין בסרט הזה.

הוצאת ידיעות ספרים ועם עובד. 432 עמ'.