"כשהמטוס עמד לנחות ראיתי מהחלון את השכונות הדרומיות של תל אביב והן הזכירו לי את נאפולי, ולא במובן הרומנטי של המילה", טוען העיתונאי-סופר האיטלקי רוברטו סביאנו, שהגיע אמש לישראל לביקור מתוקשר, ובעיקר מאובטח, לרגל עליית הסרט "גומורה – המאפיה של נאפולי" למסכים בארץ.
אפוס הפשע רחב היריעה של הבמאי מתאו גארונה, שזכה להצלחה מסחררת באיטליה וברחבי העולם, מבוסס על ספרו רב המכר של סביאנו, "קאמורה", שנמכר עד כה בקרוב ל-3 מיליון עותקים. סביאנו, רק בן 29, חשף בעקבות תחקיר מקיף שערך את האמת המדהימה מאחורי השתלטות משפחות הפשע המאורגן על נאפולי.
אבל סביאנו שילם מחיר אישי יקר. מאז יצא הספר, לפני שלוש שנים, הוא חי תחת שמירה צמודה של 24 שעות ביממה אחרי שהמאפיה של נאפולי, ארגון הפשע הקטלני בעולם, הוציאה חוזה לחיסולו. כשהוא לא נוסע להרצות במדינות שונות, הוא מסוגר רוב שעות היממה בביתו ברומא (הכתובת נחשבת סוד מדינה ומוחלפת לעיתים קרובות), חי עם חמישה מאבטחים צמודים ועובד על תחקירים נוספים. אין באפשרותו להסתובב בחופשיות ברחובות, להשתמש בכרטיס האשראי שלו (מה שיחשוף מיד את מיקומו הפיזי) ורוב חבריו נתקו איתו קשר מחשש לנקמה בו דרכם.
"לא תיארתי לעצמי שאגיע למצב הזה", הוא מודה במסיבת עיתונאים שקיים אמש בסינמטק תל אביב, בסיומה נכח גם בהקרנה חגיגית של הסרט ונטל חלק במפגש עם הקהל. "חשבתי שהספר יימכר ב-5,000 עותקים ורק אליטה המתעניינת בנושא תרצה לקרוא אותו. כילד שגדל בנאפולי, וראה קרובים וחברים נפגעים מהאלימות (מאפיונרים הכו ופצעו קשה את אביו לנגד עיניו כשהיה בן תשע), כתבתי את הספר מתוך כעס גדול ורצון לחשוף את מה שאיש לא העז לדבר עליו בגלוי. לא האמנתי שהספר יגיע לכל כך הרבה קוראים ויעורר מודעות כזו למתרחש בעיר".
"דווקא כאן אני מרגיש נוח כמו שלא הרגשתי הרבה זמן"
איך אתה מתמודד עם החיים בהסגר, ותחת פחד מוות תמידי?
"אחרי שנה וחצי הרגשתי שאני מאבד את שפיותי. יש הרבה רגעים קשים, והאמת שאין לי מושג מתי ואם אזכה לשוב לנאפולי. לא רק המאפיה רוצה לנקום בי, גם לא מעט תושבים מאמינים שהטלתי רפש בעיר. סדר היום שלי די משעמם. אני סגור בחדר ומעביר זמן, או סגור בחדר וכותב. כל יציאה שלי מהבית היא מבצע צבאי, כך גם נסיעות למדינות זרות. בספרד, למשל, האבטחה סביבי הייתה כל כך הדוקה שזה הפריע לסדר היום של התושבים".
עדיין הסכמת להגיע לישראל.
"דווקא כאן אני מרגיש נוח כמו שלא הרגשתי הרבה זמן. אני יודע שהנוכחות שלי לא מפריעה. אני מתכוון לטייל קצת, להגיע לירושלים, למרות שאיני יכול לציין מתי ואיפה. גם שם המלון בו אני מתאכסן שמור בסוד".
למה אתה מתכוון כשאתה אומר שדרום תל אביב מזכירה לך את נאפולי?
"היות וממילא כבר הרגזתי את המאפיה, אני ממשיך לחקור את פעילות ארגוני הפשע הבינלאומיים גם מחוץ לאיטליה. ישראל, לצערי, הופכת במהירות למעצמת עולם תחתון. בעיקר המאפיה הרוסית. סחר בנשים מתנהל אצלכם במימדים הולכים וגדלים, כך גם סחר בסמים סינתטיים. ממשלת ישראל עסוקה בבעיות רבות אחרות, ולא מקצה מספיק מחשבה ומשאבים לפיתרון הבעיה. כחברה, עדיין לא פיתחתם את הנוגדנים לזהות את התופעה ולהתכונן לה, ואני מקווה בכל ליבי שזה יקרה לפני שיהיה מאוחר מדי".
"הוליווד עדיין לא מוכנה לקלוט סרט פשע מהסוג הזה"
סביאנו מדגיש שוב ושוב כי סרטו של מתאו גארונה אינו מבוסס ישירות על הספר שכתב, אלא מהווה מאין המשך והשלמה שלו. בגלל מגבלות האבטחה, סביאנו נמנע מלהגיע לסט הצילומים אך היה מעורב בעיבוד לתסריט ובייעוץ להפקה. התוצאה היא אחד מסרטי הפשע האלימים והקודרים שנוצרו אי פעם, למרות שהסרט לא היה מועמד בסופו של דבר לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
"שמחתי על כך", טוען סביאנו, "אני חושב שהאקדמיה בכלל, והוליווד בפרט, עדיין לא מוכנה לקלוט סרט פשע מהסוג הזה. אין ביצירה של גארונה שמץ מהזוהר שמעניקה הוליווד לסרטי המאפיה שלה. זוהר שרק מחריף את הבעיה, כי הוא מציג את משפחות הפשע כסביבה המעניקה לנערים צעירים גישה מהירה לעולם של כסף, נשים ובתים מפוארים. הוליווד כל כך מוקסמת מ'קוד הכבוד' של המאפיה שהיא מתעלמת לחלוטין מהסבל שהאנשים האלה גורמים לחברה. במפתיע, דווקא סדרה כמו 'הסופרנוס' העניקה חשיפה מאד אמינה לחיי היומיום האמיתיים של בכירי המאפיה הנפוליטנית. לשמחתי, 'גומורה – המאפיה של נאפולי' זכה להצלחה מסחרית גדולה בארצות הברית, לא מעט בזכות התמיכה של הבמאי מרטין סקורסזה, וההצלחה הזאת חשובה לי יותר מכל פרס. הקוראים שלי, כמו הצופים בסרט, הם ההגנה הטובה ביותר עלי. הם יבטיחו שהאמירה שלי תשרוד, לא משנה מה יקרה לי בעתיד".
האם במאי כמו סקורסזה אינו אחראי במידה רבה לאותה הילת זוהר שהוליווד מעניקה למאפיה?
"דווקא אותו אני מעריך מאד. מי שגרם את הנזק הרב ביותר הוא פרנסיס פורד קופולה וסרטי 'הסנדק' שלו, או סרט כמו 'פני צלקת' עם אל פצ'ינו. אלו סרטים שבהם מאפיונרים חיים כמו מלכים, והעלילה מתעלמת כמעט לחלוטין מהדרך שבה הגיעו למעמד הזה. מראים רק את התוצאה. מה הפלא שבני 13 ו-14 בנאפולי מנסים בכל דרך לחדור לשורות המאפיה? הם חושבים שזה יהפוך אותם למיוחדים, יעניק להם גישה מהירה לכסף גדול ולנשים יפות".
חששת שהצלחת הסרט תגביר את החשש לחייך?
"החוזה עלי כבר חתום. הסרט לא היה משנה דבר. גם לא חששתי לביטחונם של הבמאי והשחקנים, כי ברור לי שמבחינת המאפיה בנאפולי אני המטרה. אני עושה הצרות שבחר לדבר במקום בו אחרים שתקו, והאחריות היא עלי בלבד".