בעלי מלאכה
במאי- אנטון קורביין ("קונטרול”).
תסריט- רואן ג'ופה (על פי ספרו של מרטין בות').
שחקנים- ג'ורג' קלוני, ויולנטה פלסידו (“סרט אפל”), ט'קלאה ראוטן (“ברוז'”).

על מה הסרט?
מתנקש שכיר בודד מתחבא בעיירה איטלקית קטנה, מבצע עסקת נשק, מתאהב ומתלבט על המשך דרכו.

על מה באמת הסרט?
קשה לברוח ממי שאתה.

הדבר הכי טוב בסרט
האווירה. קורביין יוצר אווירת מתח בבחירות בימוי מאוד מדויקות ומסוגננות- צילום יפהפה, תאורה אקספרסיבית, ופסקול דרמתי.

הדבר הכי גרוע בסרט
דמות הזונה בה מתאהב הגיבור. למה זונות בקולנוע תמיד נראות כמו דוגמניות, נהנות בטירוף מהסקס ולא מכורות לכלום? לא אמין.

אין תמונה
קלוני. יודע את העבודה

הסצנה שתלכו איתה הביתה
סיקוונס הפתיחה. שקט, מפתיע ומאפיין היטב את דמותו של הגיבור בדקות ספורות. והכי מדהים שלא קרה שם שום דבר צפוי.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסיום. הדיוק שלו היה טיפה טו-מאצ', ומייצג את הפינות ההוליוודיות אליהן נופל הסרט מדי פעם לפעם.

הזווית היהודית
הכומר המוודה בסרט מעלה שוב את השאלה המציקה למה לנו אין דבר דומה כזה ביהדות. לא יותר נוח פשוט ללכת לוידוי מלצום ביום כיפור כדי לכפר על חטאים?

סקס
הגיבור שנאלץ לחיות לבדו וללא אהבה מוצא את פורקנו רק עם זונות, וקורביין מעניק לו אווירה רומנטית אדמונית לפיצוי. תודות לסצנות הסקס היפהפיות אנו זוכים בערום פרונטלי נשי ובטוסיק הנאה של קלוני.

אלימות
הסרט מתעסק במחיר של הבחירות האלימות בחייו של הגיבור, והאם אפשר לכפר עליהן ולזכות בגאולה. לפרנסתו, מתעסק קלוני כל הסרט ברצח, בהרכבה ופירוק של כלי נשק, הוא מאופיין עם תחילת הסרט כרוצח קשוח, חושש כל הזמן לחייו וחי בחרדה מתמדת- ללא קלוני היה קשה לחבב את הדמות הזו.  

סטיילינג
סרט מסוגנן ביותר. הנופים מדהימים, הנשים יפהפיות וכל הסרט קלוני נראה כאילו הוא בדרך לפרסם עוד איזה שעון, מכונית או איזו מכונת קפה. ובאיזה סרט ראיתם לאחרונה במאי שמתכתב עם הצייר מאנה?

פסקול
היצ'קוקי- מלחיץ, מטריד ועוכר שלווה. מעוטר בשירים איטלקיים משנות השישים, ובשירים בעלי משמעות לעלילה.

מה למדנו מהסרט?
את מה שאומר הכומר לגיבור- הגיהינום הוא לחיות בעולם ללא אהבה.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איזו הפתעה, הייתי בטוח לפי הפוסטר שמדובר בסרט אחר לגמרי. מזל שטעיתי.

אין תמונה
עומקים פסיכולוגיים מעניינים

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
קורביין מוכיח שעדיין אפשר לשחק עם קונבנציות ז'אנר סרטי דרמת- המתח הצפויות, והוא שם לא פחות דגש על הדרמה מאשר על המתח. התוצאה היא אחד מסרטי המתח המתוחכמים והמרגשים. 

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איזה בחור נאה הקלוני הזה. אני עוד זוכרת אותו מ"אי-אר”.

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הסמוראי”- בגלל הרגישות האירופאית.
מערבוני ספגטי של סרג'יו ליאונה- אליהם מתייחס הסרט, בגלל איטליה והגיבור הזר המגיע לעיירה הקטנה.
"ג'יימס בונד”- רק בשביל להציג את הצדדים הפחות נעימים של המקצוע.
היצ'קוקים- בגלל האווירה המותחת והפסקול הדומיננטי.
"אישה יפה”- בגלל הזונה היפה מידי שמסרבת להתנשק.

שורה תחתונה
דרמת מתח מפתיעה, מינימליסטית, מקורית, רעננה שנעשתה בהוליווד אבל מרגישה לגמרי אירופה. קלוני מגלם להפליא דמות שונה מאוד מהמנעד הקבוע שלו- רוצח בודד, שקט, עצוב וזר- ומצליח להעמיס עליה, אפילו רק בקלוז-אפים, עומקים פסיכולוגיים מעניינים. דמותו נותרת אניגמה עד סוף הסרט, ואנו לא יודעים עליו יותר ממה שכן, כל זה לא מפריע לרגע ליהנות מאחד הסרטים הטובים והמפתיעים של הזמן האחרון.

זמן מסך
105 דקות.

>> לכל ביקורות הקולנוע