ניקול קידמן מגלמת אריסטוקרטית אנגליה, היורשת חווה במערב הפרוע של אוסטרליה, מתאהבת בקאובוי המקומי, יוצאת למסע מפרך ברחבי היבשת, מתמודדת עם הפצצות היפנים במלחמת העולם השנייה ומשמשת תחליף אם לילד חצי אבוריג'ני מקסים.
על מה באמת הסרט?
אוסטרליה לפחות יודעת לבקש סליחה מהאבוריג'נים. האינדיאנים עוד מחכים לזה מהאמריקאים, ואותנו אני בכלל לא מזכיר.
בעלי מלאכה
במאי, תסריטאי ומפיק- באז לורמן ("מולאן רוז'", "רומיאו ויוליה")
תסריט: סטיוארט ביאטי ("מחיר הבגידה"), רונלד הארווד ("הפסנתרן"), ריצרד פלנגן.
שחקנים: ניקול קידמן, יו ג'קמן ("אקס-מן", "המעיין").
הדבר הכי טוב בסרט
הנופים של אוסטרליה, הברקות הבימוי הקומיות של באז לורמן והשחקן האבוריג'ני הכובש, ברנדון וולטרס, בן ה- 12.
הדבר הכי גרוע בסרט
הקצב של הסרט בעייתי והוא לא מצליח להשאיר אותך בתוכו במשך 165 הדקות בהן הוא נמשך.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
באפוס הנרחב הזה יש כמה סצנות גדולות מהחיים: מרדף שוורים על קצה הצוק, סצנות המלחמה מלאות הפירוטכניקה והשלמות המחשב. אבל הסצנות הטובות בסרט הן דווקא הקטנות שבו קידמן שרה את "אי שם מעבר לקשת", ושיר נוסף המתגלה כמחווה לקיילי מינו, אוסטרלית גאה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
לא היה נעים לחזות באחת הדמויות נמחצת תחת עדר שוורים. אאוצ'.
הזווית היהודית-ישראלית
הייתם מאמינים שהתייחסו למלחמת העולם השנייה ולא הזכירו את היהודים? האם העם היהודי לא סבל מספיק? אוסטרלים- מה הם בכלל יודעים על סבל.
סקס
עד שמגיעה כבר סצנת סקס, היא קצרה ולא ממצה. יו ג'קמן מעולם לא נראה חתיך יותר, ניקול היא ברבורה, אבל המשיכה בין שני האוסטרלים לא ממש אמינה.
אלימות
מה שמתחיל בקטטות ברים בלתי מזיקות נגמר במלחמת עולם.
סטיילינג
ליידיז וקאובויז. עיצוב התלבושות בסרט ובעיקר השמלות של קידמן, מדהים, תודות לקת'רין מרטין, שהיא במקרה גם אשתו של הבמאי. כל מה שקידמן לובשת, משמלות צמודות סטייל "מצב רוח לאהבה", ועד חליפות בוקרים א-לה "מכתבים מאפריקה", מרשים ובכלל לא מרגישים שהיא הייתה בהריון וילדה במהלך הצילומים.
פסקול
שימוש מעניין ומגוון בשיר הנושא של הקוסם מארץ עוץ שחודר לפסקול ולעלילה, והברקה קומית אחת עם- Can't get you out of my head"" של קיילי.
מה למדנו מהסרט?
"למי שאין אהבה בלב- אין חלום, אין סיפור, אין כלום".
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אני חייב להשתין.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
לורמן משתעשע עם ז'אנרים כמו ילד בחנות ז'אנרים פוסט-מודרנית. אבל כל הקיטש וההגזמה לא עובדים כאן כמו שעבדו ב"מולאן רוז'".
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איזה נופים! אני חייבת לנסוע לאוסטרליה מתישהו.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"חלף עם הרוח"- ושאר קלאסיקות הוליוודיות גדולות מהחיים.
"ארוכה הדרך הביתה"- שגם מתעסק בפרשת "הדור הגנוב" של ילדי האבוריג'ינים.
מערבונים אמריקאיים קלאסיים, אפוסים רומנטיים וסרטי מלחמת העולם השנייה- כדי לערבב את כולם לתוך סרט אחד.
שורה תחתונה
לא האפוס האוסטרלי הגדול לו ציפינו, אבל עדיין מספק את הסחורה.