בבוקר השבעה באוקטובר מחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל וביצעו טבח נוראי ומזעזע בתושבי עוטף עזה ובמאות מבלים בפסטיבל "NOVA" שנערך בקיבוץ רעים. בפרויקט מיוחד ומרגש, הסלבס פגשו את שורדי הטבח מהמסיבה ושמעו מהם ממקור ראשון את העדויות המצמררות מאותה שבת שחורה.
עדן סבן פגשה את תאיר בארנס שסיפרה לה כיצד היא ניצלה בנס מהטבח כשהמחבלים היו מאחוריה וירו לכיוונה, וסיפרה על חברה הטוב ברק, שנרצח לאחר שתפס מחסה במיגונית שהתבררה לבסוף כמלכודת מוות. "תכננו את המסיבה הזו כל כך הרבה זמן. הגיעה השעה שש בבוקר, כולנו ברחבה בלי יוצא מן הכלל, כל מי שישב הגיע לרחבה, זו ה-שעה, הזריחה, לשם כך התכנסנו".
"בשש וחצי פתאום המוזיקה עצרה, הסתכלנו לשמיים וראיתי טילים בכמויות. אמרתי 'משהו פה קורה', כי כמות כזו זה לא משהו הגיוני. רצתי לתיק שלי לטלפון, תוך כדי זה נפלתי, נשכבתי על החול, כאוס מוחלט. גם לא היה לי מושג איפה הרכב שלי, 3,000 אנשים מחפשים את הרכב שלהם. מצאתי את האוטו איכשהו, וכשיצאנו אז על הכביש בפנייה שמאלה עמד שוטר. ניסיתי לעקוף את כל הפקק והשוטר ממש עצר אותי בגוף שלו. בדיעבד הוא הציל לי את החיים כי שנייה אחרי זה סובבתי את הראש וראיתי שירו בשוטר ובעוד ילדה שיצאה מהרכב.
"שמעתי יריות על אוטומט, ריסוסים. בא שוטר וצרח 'צאו מהמכוניות, תתחילו לרוץ לכיוון מזרח'. התחלנו לרוץ לכיוון השדה, ורצתי ורצתי, ולא ידעתי לאן אני רצה. שמעתי את הכדורים מאחוריי. רצנו והמחבלים לא הפסיקו. עד שכבר אמרתי 'אני לא יכולה להישאר פה, אני כבר לא יכולה לרוץ יותר'.
"החלטתי שאני קופצת על איזשהו אוטו, וראיתי בו שני אנשים, אחד מקדימה ואחד מאחורה, זה שנהג היה בסדר אבל מבוהל ברמות, שני האנשים היו פצועים, הכל היה מלא דם. ואמרתי 'היא פצועה, כל היד שלה דם וזה שמקדימה כולו דם וזה שנוהג מבוהל'. נכנסתי לאוטו ועוד יותר קיבלתי התקף חרדה, כבר לא נשמתי והתחלתי לצרוח 'אלוהים מה קורה פה? אני חולמת?'.
"הרגשתי לא בטוחה באוטו, ישבתי שם כמה דקות ופשוט יצאתי ממנו. ואז עבר עוד רכב, שני זיהתה שזה דור, חבר שלנו, ופשוט נכנסנו לאוטו הזה והתחלנו לנסוע. נסענו כמו כוכב. נסענו לכיוון אחד, המחבלים ירו עלינו וחזרנו, ניסינו כיוון אחר, ירו עלינו וחזרנו. במשטרה לא ענו. כבר רק חיכיתי שיירו בי, התפללתי שיירו בי ויהרגו אותי. כל הזמן הזה גם חיפשתי את ברק שהוא החבר הכי טוב שלי בעולם. התברר שהוא הגיע לאיזושהי מיגונית שהייתה מלכודת מוות. הוא היה החבר הכי טוב, היה הבוקר טוב שלי, הלילה טוב שלי.
"יצאנו מהשדה לאיזשהו כביש, התקשרנו למשטרה ואמרו לנו 'תיסעו לצאלים'. נכנסנו לצאלים ונשמנו פתאום. ואז באמת הבנתי מה עברתי, שם קיבלתי את ההתקף חרדה הראשון שקיבלתי בחיי. ואז התאפסתי על עצמי והגיע הרבש"צ של צאלים שהוא באמת מלאך בדמות אדם. הוא אמר לי 'תסתכלי עליי, הכל יהיה בסדר, תהיי בטוחה שמפה את תצאי ואת תגיעי הביתה'.
"הגעתי הביתה ואני זוכרת שפתחתי את הדלת ואמא שלי בכתה, באה לחבק אותי ונפלה על הרצפה, ואני הרגעתי אותה. רק חזרתי הביתה ואני מרגיעה את אמא שלי. ביומיים הראשונים עוד הודיתי על זה שאני פה, ואז זה הלך ונהיה קשה יותר. אני שומעת את הבשורות הכי קשות ואני עכשיו חיה את השגרה ההזויה הזאת, אבל עוד מעט נחזור לשגרה האמיתית, והיא כבר לא תהיה אותה שגרה. זה קשה.
"אני לא אפסיק לרקוד לעולם, לעולם. לזכר כל החברים שלנו שלא ירקדו יותר, אנחנו נרקוד בשבילם ולמענם. נרקוד כמו שלא רקדנו בחיים שלנו".
יצירה בימוי והפקה: סהר נווה
סטילס וסושיאל: תם ביקלס
צילום וידאו: יובל ווזניסנסקי
יונתן טירן
עורך: יואב מורדוך
מפיק מוזיקלי: מיטאגאמי ומתן קידו ז"ל