בבוקר השבעה באוקטובר מחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל וביצעו טבח נוראי ומזעזע בתושבי עוטף עזה ובמאות מבלים בפסטיבל "NOVA" שנערך בקיבוץ רעים. בפרויקט מיוחד ומרגש, הסלבס פגשו את שורדי הטבח מהמסיבה ושמעו מהם ממקור ראשון את העדויות המצמררות מאותה שבת שחורה.
יונתן כהן הרגיש בטופ חייו כשהיה במסיבה. זאת הייתה אמורה להיות המסיבה הגדולה של השנה מבחינתו, אבל ב-6:30 בבוקר, עם תחילת מטח הטילים, הכל השתנה. בשיחה מצמררת עם טליה עובדיה הוא משחזר את רגעי התופת ומשתף: "כשהתחילו טילים בשמיים היינו עוד רגועים. ידעתי שיש לי 10-15 שניות".
מהר מאוד הוא הבין שהמצב הרבה יותר קשה ממה שדמיין, והוא מאמין שבדרך קרו לו ניסים קטנים שעזרו לו להיחלץ ולשרוד. "התחיל כאוס. התקדמתי לכיוון האוטו, העמסנו את הציוד, עשיתי את הקוד של האוטו והוא לא הניע. התקשרה אליי חברה, קארן, היא הייתה בלחץ ואמרה: 'אתה לא יוצא מהמסיבה, כל מי שיצא מת'. היא הצליחה לצאת מהר וירו עליהם בדרך, אני הייתי כנראה השיחה האחרונה שלה".
כשהתחילו יריות בסביבתו, יונתן חזר לרכב. הפעם הוא הצליח להניע אותו ויצא לכיוון רעים. "נהיה צוואר בקבוק על הכביש. עמדתי בפקק עם האוטו, באתי לפנות ימינה לרעים - והיה מחסום. הייתה ניידת משטרה ואמבולנס שאמרו להסתובב ושאין גישה. היו מלא מכוניות כלואות והיה וואדי קטן צמוד לכביש עם שטח פתוח. החלטתי לרדת מהאוטו, והיריות התחילו להתקרב". יונתן ברח לכיוון השטח הפתוח ושם חבר לניקול. "קשה לרוץ שם. אמרתי לעצמי שאני אשכב בגומה, חבר שכב לידי בגומה אחרת, ובינתיים המחבלים התקרבו ואנשים רצו מעליי. אנשים נופלים לידך ואתה שוכב".
"בהרגשה אני כבר מת, אבל אני מתפקד, חי. קמתי מהבור, הסתכלתי לכיוון האוטו ואמרתי שאולי אצליח לגנוב אותו עוד פעם. הסתכלתי על האוטו, מאחורי הרכב שלי היו שני טנדרים של חמאס שבאו אליי, 150 מטר ממני. כמות של אנשים שרצה אליי, ואני עמדתי ונתקעתי, פשוט עמדתי עם הפנים למחבלים ונהייתה לי דממה כזאת, לא שמעתי כלום, רק את המחשבות שלי".
כל דבר שקרה ליונתן בדרך הוביל אותו לצעד הבא שלו, לנס שהציל אותו. גם ההבנה שהמיגוניות הן לא מקום מפלט בטוח עבורו. "המיגוניות היו מלכודות מוות, כל מי שנכנס לשם אכל אותה".
הייתם במיגונית?
"היינו, אבל בשטח. נכנסנו לאיזה מיגונית וניקול אמרה 'נראה לי אנחנו מטרה. אם מישהו נכנס, הוא מרסס את כולנו'. אמרתי לה 'את צודקת, נחליף מיקום', ואחרי זה גילינו שכנראה התפוצצה המיגונית. בסוף הצילו אותנו האזרחים מפטיש. הם פשוט נכנסו עצמאית לשטח, עם טנדרים, עם נשקים או בלי נשקים. לקחו טנדרים, חיברו עגלות ופשוט צעקו בשטח 'עזרה, עזרה'. ניקול ואני עלינו עם עוד מלא אנשים, כולם גמורים, חלק פצועים".
אתה תחזור לרקוד?
"חד משמעית שאחזור לרקוד, אני גם אחזור יותר מגובש ושמח. לרקוד 'לזכר' - תהיה בזה יותר משמעות".
יצירה בימוי והפקה: סהר נווה
סטילס וסושיאל: תם ביקלס
צילום וידאו: יובל ווזניסנסקי
יונתן טירן
עורך: ספיר מועלם
מפיק מוזיקלי: גניש