אחרי עונה מרהיבה, מלאה בביצועים עוצמתיים, שלישיית הגמר עומדת להתחרות ביום שני הקרוב על הגביע הנכסף. רגע לפני הגמר הנוצץ של "רוקדים עם כוכבים", השופטת רונה לי שמעון, התיישבה לשיחה צפופה עם גלית ואילנית במהלכה חשפה התמודדות עם ביקורת בתור ילדה, ההשפעות שלה וסיפרה מדוע לדעתה מורה כן צריך להיות קשוח, אך אין צורך להעליב כדי להשיג את המטרה.
"חד משמעית הדרך נחשבת", ענתה שמעון על שאלתה של גלית גוטמן, האם הדרך של הכוכבים נחשבת או שהשיפוט יתבסס על ביצוע הגמר בלבד, "אבל אני חייבת להגיד כשגם שהדרך היוותה אלמנט מאוד חשוב בשיפוט שלי, הם הצליחו להפתיע אותי בו הרגע – לטובה ולרעה. פתאום ראיתי נאמבר מאוד טוב, שלא ציפיתי איך זה יכול להיות כל כך טוב, או הפוך שאת אומרת איזה באסה".
שמעון, תפסה במהלך העונה את תפקיד השופטת המחבקת והמכילה, שמבינה את מה שעובר על המתמודדים ברגע שדורכים על הרחבה, הרי היא בעצמה הייתה במקומם בעברה. "לא ידעתי מה יהיה בשולחן, אבל באתי עם קול קטן בתוכי מתוך הניסיון של מה זה היה בשבילי לרקוד כל השנים מול כל כך הרבה סוגים של מורים, ידעתי מה עבד עליי – איזה סוג של מורה וביקורת".
במהלך השיחה הכנה, שמעון חשפה שבמהלך הדרך היא התמודדה עם ביקורת קשה ופוגענית. "ביקורת קשה מידי עשתה לי לא טוב. לקח לי המון זמן להגיד שזה תפל ולא חשוב שאני נראית כמו קוף, או כל מיני מילים שנתקעו לי בתור ילדה. זה יכול להיות הרסני מאוד".
בהמשך הסבירה כי היא כן מאמינה שמורה צריך להיות קשוח, אך אין צורך להעליב את התלמידים. "אני מורה מאוד קשוחה בסטודיו עם התלמידים שלי למשחק וריקוד, אני מצפה מהם להרבה, אבל לא צריך להרוס שום דבר בשביל לגרום לבן אדם להתפתח. אין צורך להגיד משהו מעליב, מבלבל או שיגרום להם לסטות מהמסלול כדי להשתפר, קשיחות לא צריכה להיות רעה".
"אני יודעת לזהות מי מגיע עם רצון אמיתי ללמוד, לספוג ולהתפתח – ומי לא", הוסיפה שמעון ושיתפה: "אני חושבת שבתור תלמידה ידעתי לזהות איזה מורה רוצה לטובתי, אז נתתי לו להיות קשוח איתי. כי אמרתי שהוא מאמין בי, ואני אלך אחריו, הוא יודע לאן לקחת אותי. זאת מערכת יחסים של אמון".
מה את זוכרת מהשיפוט שאת קיבלת כמתמודדת ב"נולד לרקוד"?
"היה לי לא פשוט. אני חושבת שאחד הדברים שלמדתי על עצמי, זה שתחרות כקונספט עושה לי לא טוב. יש אנשים שזה עושה להם נהדר, כמו המתמודדים של הסלוניים שכל החיים שלהם מגיל נורא צעיר, יש להם תחרות כל שבוע, אז הם בונים חוזקה מנטלית להתמודד עם הדבר הזה. אני הגעתי לשם בלי שום מוכנות, אפילו שהגעתי מעולם הבלט שהוא מאוד ביקורתי, לתחרות עצמה לא הייתי מוכנה. אני זוכרת שהייתי בחרדת איימים, זה היה לי לא פשוט בכלל".
יכול להיות ששם ידעת, שלא תהיי השופטת הרעה?
"יכול להיות, דוד היה קשוח איתי. זה מעמד מאוד לא פשוט להיות בו".
זה בטח נורא לא פשוט למתמודדים לעמוד מול הביקורת הזאת, דווקא בגלל שהוא נורא מפורסמים.
"בסופו של דבר חובת ההוכחה היא גם לעצמך ולקהל, כי אתה מבין כמה זה גדול וחשוף. זה לעמוד במעמד הזה מאוד חשוף לביקורת. מישהו שאל אותי היום למה הם לוקחים את כל כך קשה ואישי, עניתי לו שהם שעות בסטודיו, קמים עם כאבים שאי אפשר לתאר אותם".
באירוע הגמר הגדול, רונה לי תעלה גם היא על הבמה ותעניק לנו ביצוע של פעם בחיים. "עידו תדמור, המנטור שלי עושה לי את הסולו, הוא נמצא באל איי, אנחנו עובדים בזום. עם מוזיקה שדידי ארז המוזיקאי ואני כתבנו ביחד. זאת התרגשות גדולה, אני מרגישה שזאת סגירת מעגל, אלה אנשים שגדלתי בתוכם".
כמה את רוקדת במהלך היום יום?
"אני עושה שיעור בלט כל יום ומכון כושר. אני תומכת בזה כל הזמן גם בגלל שאני עושה מחזות זמר וגם בגלל שהרוטינה הפנימית שלי לא השתנתה".
את הולכת לעלות על במה לבד, וקראתי שבעבר אמרת שיש ימים שאת עולה על הבמה עם התקף חרדה. זה מה שקורה עדיין?
"חד משמעית, היום יש לי יותר כלים להגיד לעצמי 'אוקי, אז תעלי עם התקף חרדה'. זה חלק מהמקצוע הזה. זה מגיע ממקום של שליטה, של לעמוד חשוף, אז יש ימים שזה פתאום מתגנב ומנצח אותי".