כמעט ארבע שנים עברו מאז ששופטת "מאסטר שף", מיכל אנסקי, התעוררה במהלך טיסה למציאות בה חצי מפניה היו משותקות. משדה התעופה היא הובהלה ישירות לבית חולים איכילוב, שם הרופאים אבחנו כי מדובר בשיתוק על שם בל. מאז, היא מתמודדת מדי יום עם כאבים בפנים, וגם בנפש. על כך היא כתבה בפוסט מרגש באינסטגרם, בו חשפה את אשר על ליבה.
"'זה לא החיוך שלי, החיוך הזה עקום ומכוער. כל מה שאנשים רואים כשהם מסתכלים עליי זה את האי סימטריה שהותיר השיתוק'", פתחה אנסקי את הפוסט האמיץ והסבירה: "כל המשפטים האלה היו כמו שלטי ניאון מהבהבים אצלי בתודעה. אפס שליטה על המחשבות והביקורת העצמית - כל גל מזיז אותי כרצונו, ולא חסרים גלים. בכל פעם שאני צוחקת אני מסתירה את הפנים עם היד, כמו עונש. מרגישה לעיתים כמו אישה שמתאבלת ולא מצליחה לשמוח עד הסוף".
"אבל המשכתי קדימה בעשייה ובהגשמה, ובחרתי להאמין למה שהרופאים והמטפלים שלי הבטיחו, שזה יעבור כלא היה", המשיכה, "עונה חדשה של 'מאסטר שף' ועוד עונה, המשכתי להצטלם לפרסומות ולנסוע לחופשות, ולעלות עוד תמונה באינסטגרם שאני מחייכת קצת, קצוות השפתיים נמשכות עד שהן שוות - לא יותר. אני שמחה? לפרקים, אבל עם זר קוצים שקוף על הראש".
"לא הבנתי בשנתיים הראשונות שמדובר בפוסט טראומה", כתבה באומץ בהמשך הפוסט, "אבל האבחון הגיע, ואיתו ההבנה שהשיתוק שחטפתי והטיפולים הרבים לא שלא עזרו, היו אירוע של טראומה מתמשכת. החיים שלי התחלקו ללפני ואחרי השיתוק. הימים התמלאו במחשבות חוזרות סביב האירוע, משפטים שנאמרו, חלומות ותחושות קשות של בושה וערך עצמי שמציפות מחדש את הכל - את הכאב הפיזי והנפשי".
בהמשך, אנסקי סיפרה כי מה שהיא פרשה באותה העת כחוסר איזון הורמונלי, התברר כמחלה של הנפש כתוצאה של מה שהיא מתארת כבגידה של הגוף. "זה התברר כמחלה של הנפש שמוצתת מטריגרים קטנים המפעילים את מערכת הכאב הזו. האבחה הייתה עבורי הקלה, משום שהבנתי שזה בא בגלים - אהיה עצובה ואז זה יעבור. למדתי לזהות מה מפעיל את הכאב ולהימנע מכך. יום טוב הוא יום בלי מחשבות רעות".
"מצאתי את עצמי מרוחקת מסיטואציות, כמו דמות בתוכן אבל לא באמת, כאילו אני מסתכלת מבעד מסך על מה שמתרחש. כבר כמעט ארבע שנים", המשיכה וסיפרה על תגובות החברה: "הקולות מבחוץ אמרו: 'איזה שטויות, תראי איך את נראית שבועיים אחרי לידה. אף אחד לא מסתכל לך על השפתיים, מקשיבים למה שאת אומרת. החיים שלך מושלמים, את השראה, מה את מתבאסת על השטות הזו'".
"ובתוכי, הכל הצטמצם לכדי בגידה אלימה מאד של הגוף. מדובר בשיתוק - ושום דבר לא באמת מצליח לרפא אותו עד הסוף. בארץ לא יודעים כמעט כלום סינקנזיס, הסיבוך של פציאליס, המחלה הכרונית ממנה אני סובלת", המשיכה וסיפרה על הכאבים שהיא חווה: "בשנתיים האחרונות אני אוספת במרץ קבוצה של רופאים ופיזיותרפיסטים כדי להתייעץ כיצד אפשר להקל על התחושה הלא נעימה בשרירים, לשפר את הסימטריה ולהקל על הכאב ותחושת האי נוחות בפנים. אבל בעיקר עוסקת בהמלצות לכל מי שפנה ופונה אליי מדי יום וזה דורש מידיות, כי אם מטפלים נכון ב- 72 השעות הראשונות הסיכון לסיבוך של פציאליס מצטמצם משמעותית".
אלא שאז היא הבינה, כי היא צריכה לרפא את הראש המוצף במחשבות. "בחרתי לשים לסחרחרה הזאת סוף", כתבה, "משום שכל כך הרבה דברים טובים קרו בעקבות השיתוק: ראיתי כמה דניאלה שלי גאוות חיי ונהדרת בחוכמתה, גבריאלי אחת פיה קסומה ומאודי שהיא הלב. יש לי גם אהבה עצומה, ענקית, כזו שאפשר לחלום איתה על איך ייראה מחר ולרקוד כל הלילה בסלון עד שהבוקר יגיע. יש לי משפחה, את כל מה שלא היה אז והייתי לא שמחה".
היום, אנסקי מנסה לאהוב את עצמה כפי שהיא. "אני עובדת על לאהוב את מה שהתעקם, אדוה אומרת שרק אני רואה שיש שם 'כתם', שזה אפילו סקסי", כתבה וקינחה בעוצמתיות: "בפוסט הזה אני אומרת, אני היא זו, ואני ממש אחלה. מי שהייתי כבר לא כאן ואני מפסיקה לחלום על מכונות זמן ועל תרופות פלא. אני לא 'איך שאני נראית'. אתם כבר קיבלתם אותי ככה, עכשיו רק נותר גם לי לקבל".