מיטל דה רזון
"כשהייתי קטנה, בחטיבת ביניים, נסענו לבקר את המשפחה שלי בתורכיה. שם לקחו אותנו לפארק מים ואני לא אשכח את זה בחיים. אני ואחי התגלשנו במגלשת מים ממש מפחידה, ולפני שיצאנו לדרך המדריך אמר לכל הילדים לשים ידיים על הראש ולהתכופף, לעמוד במין עמידה מתגוננת, ואז הוא דחף כל ילד למטה כדי לתת תנופה לגלישה. הוא נתן לאח שלי דחיפה והוא עף מהמגלשה, היה כמה שניות ארוכות באוויר ונחת עליה באמצע ואני גם עפתי באוויר והתרסקתי על המגלשה. מההתרסקות גם נקרע ונפל לי החלק התחתון של בגד הים וגם קיבלתי מכה חזקה בראש. המכה הייתה כל כך חזקה שגיליתי כמה שניות אחרי שזה פשוט גילח לי חלק מהקרקפת באמצע הראש. זה היה נוראי - גם כאב וגם הסתובבתי בלי פיסת שיער תקופה ארוכה עד שזה גדל, וזה היה באמצע הראש, היו צוחקים עליי בבית ספר ואני התחלתי לקרוא לזה הציצה כי גדל לי טיפת שיער קוצים באמצע, וזה היה ציצת שיער".
זה עשה לך טראומה?
"זה עשה לי פחד מפארקים של מים וממגלשות, התרסקתי מול כל הפארק. מאז לא עליתי על מגלשה כזו גדולה. באופן כללי ממים, לשמחתי, אין לי פחד או בעיה".
וכשאני מזכירה לך את נהר האמזונס?
"ישר עולה לי לראש פיראנות ותנינים. את האמת שבאמזונס זה היה ממש מפחיד כי נושכים ועוקצים כל הזמן, זה גם הייתה חוויית מים מלחיצה אבל איכשהו עם המגלשה היה הרבה יותר גרוע".
בואו להצביע לסיפור המים הטוב ביותר>>
בתיה שיף
"כשהייתי בת 11 הייתי עם חברה בבריכה בפתח תקווה, בילינו ואז החלטנו להישען עם הרגליים על הדפנות ולדחוף את עצמנו לתוך הבריכה. עשינו את זה אלא שהחברה שכחה להגיד לי שהיא לא יודעת לשחות. זה היה בצד של המים העמוקים והיינו במרחק די גדול מדפנות הבריכה והיא פשוט התחילה להיאבק עם המים, נשענה עליי תוך כדי והורידה אותי מתחת למים כדי להישאר למעלה. נאבקנו 2-3 דקות במים, אני לא יכולתי לנשום כי היא הייתה חזקה ופשוט הייתי מתחת למים כל הזמן הזה. למזלי, אחרי כמה דקות שתי בנות גדולות הגיעו ושלפו אותנו החוצה. אני הרגשתי ממש שאני טובעת ואחותי אחר כך סיפרה לי שממש רעדתי כולי ולקח לי זמן להירגע".
זה השאיר לך טראומה עם מים?
"למזלי לא. הספורט האהוב עליי זה שחיה. ובכלל, אני מאוד אוהבת כל מה שקשור למים. זה היה בגיל מאוד צעיר ואחרי זמן קצר, עוד באותו היום, חזרתי לבריכה כאילו לא קרה כלום ואני חושבת שזה עזר".
ומה לגבי המים של נהר האמזונס? איזה אסוציאציה זה מעלה אצלך?
"תלוי, לפני או אחרי התוכנית? כי אלו שתי תשובות שונות לגמרי. לפני התוכנית זה מקום מופלא שממש הייתי רוצה לטייל בו, אחרי התוכנית זה חוויות מטורפות שהייתי עושה אותן שוב. זה מקום שהשאיר בי את חותמו".
הגר קרויטורו
"לפני כמה שנים נסענו לנופש משפחתי בצפון וכחלק מהעניין לקחנו את האטרקציה של הקייקים בנהר הירדן. גם סבא שלי, שאז היה בן 80, היה איתנו ואבא שלי, אני, בן דוד שלי והוא עלינו על הקייק. במהלך השיט הקייק התהפך, אנחנו לא יודעים בדיוק איך זה קרה, אבל סבא שלי לא יודע לשחות ובנאדם בן 80 שלא יודע לשחות ובהיסטריה זה מלחיץ ממש. זו חוויה שחרוטה אצלי".
איך התאוששתם מזה?
"כולם היו בהיסטריה סביב זה ואני לא כל כך זוכרת את מה שהיה שם בתוך ההמולה. זה היה מבהיל לכמה דקות אבל בסוף הכל הסתדר".
איך את עם מים באופן כללי?
"אני אוהבת מים אבל אני חושבת שיש משהו מפחיד בים, בגודל שלו ובמים עמוקים. בכללי אני לא חברה טובה של כל עניין האקסטרים, אבל אני אוהבת שיט ואין לי מחלות ים למיניהם".
אז אם אני מחזירה אותך לנהר האמזונס- מה עולה לך?
"הנהר הזה הוא פשוט עולם בפני עצמו, גם מבחינת הגודל שלו וגם מבחינת כל מה שישי בתוכו, צמחיה וחיות, הוא פשוט עולם שלם והתופעות טבע שראינו שם מדהימות. אין אותם בשום מקום אחר בעולם. הייתי עושה את זה שוב בשמחה, זה מהמם".
אביאל כהן
"לא היה לי משהו ממש מטורף, אבל כן נסעתי לפני כחמש שנים עם כמה חברים לצפון הארץ. עשינו טיול טרקטורונים בשטח ובמהלכו הגענו לאזור עם צוקים מגניבים. החלטנו לעצור ולקפוץ כולנו מהצוק לאגם. זה נגמר בשלום".
היו שם עוד הרבה אנשים?
"זה לא מקום שמגיעים אליו אנשים, אלא אם אתה יוצא לטיול שטח. עשינו טיול, פתאום מצאנו את הצוק וניצלנו את ההזדמנות".
ולא חששתם?
"ממה יש לנו לחשוש? אנחנו לא מפחדים מהמוות. בסוף כולנו נמות, השאלה רק מתי".
יהודה יצחקוב
"אחרי השחרור שלי מצה"ל, בגיל 22 בערך, נסעתי באופנוע ים בכנרת ונתתי גז כמו מתלהב ואז הגיע מעין גל קטן. האופנוע קפץ ועפתי באוויר. זה לא היה מפחיד כמו שזה היה מצחיק, החברים שלי שהיו איתי במים לא הפסיקו לצחוק עליי".
אתה אוהב מים?
"אני אוהב מאוד ים ובריכות. תמיד חלמתי לגלוש אבל אף פעם לא יצא לי כי אף פעם לא היה לי פרטנר לזה. אבל זה סתם תירוץ, אולי אני באמת אעשה את זה בעתיד. אני חולה על סקי ואבובים באילת, ואני לא פוחד או נרתע ממים באופן כללי".