שי מיקה יפרח, אולי הבחורה הכי חייכנית בסביבה, הגיעה להתראיין בתכנית הרדיו שמגיש חברה לבית "האח הגדול", שי חי יחד עם מיקי לוין ברדיו 103 ללא הפסקה. השיחה, שהחלה בשאלות על הסטטוס הזוגי של שי מיקה, תפסה במהרה כיוון מאוד לא נעים כשלוין תפסה את המושכות על השיחה למגינת לבו של שי חי, שניסה להרגיע את הרוחות ללא הצלחה.
המאזינים הפנו שאלות שונות לשי מיקה כשאחת מהן כמובן עסקה בפרשת תאיר ראדה הכאובה, פרשה עליה השתדלה שי מיקה בכל מאודה לא להגיב גם כשהופנו כלפיה טענות קשות ובלתי מבוססות אפילו מכיוונה של אמה של ראדה, אילנה.
אחרי אין ספור הפצרות ושאלות שדחקו אותה לפינה, שי מיקה נשברה ובעל כורחה, נאלצה לדבר לראשונה על התחושות הקשות איתן היא מסתובבת עד היום בעקבות הטענות הקונספירטיביות לגבי המעורבות שלה ושל חברותיה לכאורה בפרשה. בזמן הראיון, לוין אף העלתה שאלה שעסקה בנושא בפני שי מיקה.
"הייתה איזושהי שאלה שאותי יותר משכה על קשר השתיקה שלך ושל החברות שלך על פרשת תאיר ראדה".
"ט"ו באב שמח. נקסט".
"למה את לא מגיבה?"
"הגבתי מספיק. די".
"את לא הגבת עד עכשיו בכלל".
"לא מעוניינת לדבר על זה ברדיו ובכלל".
"למה?"
"לא מעוניינת".
"אבל השתמשת בזה ככרטיס כניסה שלך לבית 'האח הגדול' אז למה עכשיו לא?"
"ממש ממש לא. אני נכנסתי לאח הגדול בזכות עצמי. חברים שלי, שהם חברים שלי מתל אביב ובכלל כל הסביבה החדשה שלי, בכלל לא ידעה על הסיפור הזה. מעולם לא השתמשתי בזה. מעבר לזה, זה שזה נחשף ככה, אני מאוד כעסתי כי כל החיים נלחמתי להיות בזכות עצמי והגעתי לאח הגדול בזכות עצמי".
"אבל את דיברת על זה בעצמך"
"מיקי יקירתי, אני מכבדת אותך, בואי נסיים את השיחה על זה".
"אני רוצה להבין, מוטל על כתפייך משא מאוד כבד ואת רוצה להיות כוכבת ילדים. יש לך הזדמנות חד פעמית להפריך את כל השמועות שרצות ברשת"
"אני רוצה להבין מי האנשים שמאשימים ילדה בת 15 ברצח של החברה הכי טובה שלה? אז איזה קשר שתיקה?
"אף אחד לא מאשים אותך ברצח אבל טוענים שאת יודעת דברים ואת לא מספרת"
"אני, את כל מה שידעתי כילדה הלכתי, גם אם זה היה כל יום בחיים שלי, למשטרה וסיפרתי מהלב כי אני אוהבת את הילדה הזאת ואני הראשונה שרוצה לדעת מה קורה שם ומה קרה שם. אני לא אלוהים, אני את מה שידעתי סיפרתי ואם רק היה ספק שהייתי יודעת עוד משהו נוסף, אני הראשונה שהייתה רצה ומספרת אותו. אני את שלי עשיתי מהלב והנשמה מעבר לזה, זה של אלוהים, של המשטרה, של מי ששייך לסיפור הזה. אני מבחינתי איבדתי את החברה הכי טובה שלי ולנצח זה הדבר שהכי יכאב לי בעולם. מעבר לזה, מה אני יכולה לעשות?"
"את בקשר עם האימא?"
"לא, אני לא בקשר עם האימא".
"למה?"
"מיקי, אני לא באתי להתראיין על זה".
"אני מבינה לגמרי שלא באת להתראיין על זה אבל יש לך סוף סוף הזדמנות"
"אין לי הזדמנות. אני לא צריכה להוכיח לאף אחד שום דבר. את יושבת פה ואת מראיינת אותי על כאב שלי, אני באתי לפה לא כדי להתראיין על הכאב שלי. אני לא מאחלת לך שאנשים כל הזמן ינסו לגרום לך להוכיח שלא עשית משהו לחברה שלך".
"יש לך סוף סוף הזדמנות ואת בוחרת בשתיקה"
"לא רוצה את ההזדמנות, תודה רבה. אני לא צריכה, זאת לא שתיקה".
"אז למה את בוחרת לא לדבר על זה?"
"כי זה כואב לי! כי זה קשה לדבר על דבר כזה כל הזמן מחדש".
"אני עיתונאית כבר 9 שנים. תמיד יושבים איתי מרואיינים, מן הסתם אנחנו מעלים ומברכים אבל מצד שני, יש גם את השאלות הפחות טובות והיותר קשות, אין מה לעשות. שי, אני מבינה שאת רוצה לצאת מהאולפן"
"ממש ממש לא. אני רוצה בבקשה פשוט להפסיק לדבר על הנושא זה. זה לא פשוט לי".
"אני הכי מבינה אותך בעולם"
"סליחה, אני לא בבית משפט".
"אני לא חוקרת אותך"
"אז די! אז מספיק עם הנושא! בבקשה, אני מכבדת, באתי לתכנית הזאת להתראיין בקטע כיפי. אני לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד. אני נתתי את שלי, אני יודעת מי אני, אני יודעת שהיא החברה הכי טובה שלי בעולם, אני יודעת שהיא גאה בי על הדרך שאני עושה, היא יודעת שאניי לא משתמשת בה ולא אשתמש בה בחיים. אני לא רוצה לדבר על זה כי יש משפחה גם ששומעת אותי, שהיא המשפחה שלה. אני, מהנשמה שלי, את כל חיי אתן בשביל זה אבל יש לזה מקום וזה לא ברדיו וזה לא מול מדינה שלמה. מה שהייתי צריכה, את השליחות שלי, אני עשיתי כילדה בת 15 בחדרי משטרה, בבתי משפט. מישהו יודע איזה קשה זה? עשיתי מהלב, נתתי, אם הייתי יכולה לעזור בעוד משהו הייתי עוזרת".
