רגע לפני שאתם פותחים את הבסטה, יש שאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם: מדוע אתם רוצים יחסים פתוחים? כי בן הזוג הפך להיות בלתי נסבל? כי נגמרה המשיכה? במקרים כאלה, לא בטוח שיחסים פתוחים הם הפיתרון. יש מי שרוצים לפתוח את היחסים בגלל שהם מחפשים לברוח, אך לא רוצים או לא מעזים לפרק את הזוגיות והמשפחה. הסיכוי שזה יצליח לאורך זמן הוא כנראה די קלוש - התקשורת תהיה לקויה והבעיה הבסיסית שקיימת בין בני הזוג עלולה להתעצם. לעומת זאת, אם אתם מרגישים טוב אחד עם השנייה אך מתחשק לכם להיפגש עם פרטנרים נוספים בגלל שאתם רוצים להתנסות במשהו חדש ולשמור על המסגרת - יתכן שזה יעבוד. 

איזה מן זוג אתם ביחס לבני המין השני? כאשר היא מתלהבת ממישהו בעבודה או הוא מתלהב מהמלצרית במסעדה – מה זה עושה לכם? מרגישים קנאה או מרגישים דווקא סקרנות ועניין? גילויי קנאה במצבים כאלה הם לא בדיוק סימנים מעודדים להמשך הדרך; במקום זאת נסו לדבר באופן פתוח על אחרים, זה מאוד משחרר. נסו לדמיין – איך אני ארגיש כאשר הצד השני יהיה עם פרטנר אחר? האם תקנאו, האם יהיה בזה משהו מדליק? ואם לא תרגישו לגמרי בנוח - מה הייתם רוצים שיקרה? מה יכול "לתקן" לכם את ההרגשה? איזה סוג של התנהגות הייתם רוצים לראות אצל בן/בת הזוג ואיזה לא? נסו גם לדמיין סוגים שונים של פרטנרים לבן/בת הזוג שלכם – האם יש כאלה שיותר נוח לכם איתם מאשר אחרים מבחינת אופי, מראה, גיל וכדומה?

via GIPHY

איזה סוג של יחסים פתוחים הייתם רוצים? על השאלה הזו כדאי לחשוב קצת יותר משתי דקות: ישנם זוגות שלא רוצים לשתף את הצד השני בכלום – "אל תשאל, אל תספר", ואם אפשר גם להעלים סימנים כמו קונדומים במגירות או ווטסאפים דביקים – מה טוב. אבל אז, את החלל של המלים שלא נאמרות תופס חבר הפכפך – הדמיון שלנו. ולדמיון יש נטייה לסחוף אותנו למקום הכי קיצוני: בדומה למצב בו מישהו קרוב לא חוזר הביתה בזמן ואנחנו מדמיינים שקרה לו משהו רע ומנסים לשכנע את עצמנו שזה לא נכון, כך גם כשבן הזוג נפגש עם מישהי אחרת ולא מספר כלום, את תדמייני כמה טוב להם יחד ואיך הוא נהנה הרבה יותר מאשר איתך, אתה תדמיין דברים דומים עליה ושניכם לא יכולים אפילו לברר עד כמה זה נכון. אבל בואו נעצור לרגע – ואם זה נכון? אז מה? מה בכלל כל זה שווה אם לבן הזוג שלנו "מותר" רק ליהנות פחות מאשר איתנו? אם הפרטנר הנוסף של בת הזוג שלנו לא מצליח להביא אותה לשיאים חדשים? הרי כל העניין הוא להגביר את ההנאה, לא להפחית אותה. כאשר דבר כה מרכזי בחיים כמו פגישה עם פרטנר נוסף, הופך לנושא טאבו בבית, כל אחד נשאר במחשבותיו ובהתלבטויותיו עם עצמו, וקשה מאוד להישאר עם כל המטען הזה לבד. אפשר אולי להכיל את זה לזמן קצר, אבל קשה להאמין שזה יעבוד לנצח.

אז מה כן? דרך אחת של יחסים פתוחים היא חילופי זוגות - מסגרת פחות מאיימת בדרך כלל מיחסים פוליאמוריים, כי מטרת המפגש היא בעיקר סקס ופחות "אהבה", שניכם נמצאים עם פרטנר אחר באותו הזמן וכך אף צד לא מרגיש נדפק (טוב נו, בערך). אם אתם חושבים להיות ממש ביחסים פתוחים ולא רק בחילופי זוגות, כדאי לשתף, לפחות בתמונה הכללית של מה שקורה עם הפרטנר הנוסף. זה גם יעזור להתגבר על אכזבות שוודאי יגיעו מדי פעם.

1. דברו על הנושא

למי שגדל על ברכי התבנית המונוגמית (כולנו), עצם הרעיון של יחסים פתוחים עלול מאוד להרתיע, בייחוד כאשר אנו מדמיינים את עצמנו בתוך זה. מצד שני – כאשר מדברים על מישהו אחר זה פחות מרתיע ויכול גם להתחיל קצת לסקרן. וכאשר כבר עברתם מרעיון כללי למשהו יותר קונקרטי לגביכם – אל תהיו אגואיסטים ואל תתחילו עם עצמכם, אלא כוונו את הדברים אל בן/בת הזוג. נסו להגיד דברים כמו – "מעניין אותי איזה סוג של גבר היית רוצה בשביל סוג כזה של יחסים", או "מסקרן אותי לדעת איך היית מרגיש עם אישה אחרת ללילה אחד." ספרים, סרטים, כתבות על הנושא, הבנת היתרונות והחסרונות – כל אלה יזרעו את הזרע המחשבתי שיעזור לשניכם לצאת מהתבניות המקובלות ולהתחיל לבדוק אילו עוד סוגי קשרים אפשריים לנו.

2. הזדיינו בסבלנות

אז אחרי שקצת נחשפתם לעולם הזה, לפעמים פשוט צריך לחכות. סוג כזה של שינוי תפיסתי דורש זמן עיכול ארוך, זמן שבמהלכו מחלחל הרעיון שזה בסדר להיות זוג לא מונוגמי ואולי זה אפילו קצת יותר מבסדר. זה הזמן להפסיק לפחד להגיד, למשל, שממש מתחשק לכם לנסות לשכב פעם עם מישהו אחר, כי כבר כמעט שכחתם איך זה. זה הזמן להגיד שנראה לכם ממש מגניב למשש קצת את עולם הדייטינג, סתם בשביל להרגיש משהו שונה בחיים. ולא לשכוח גם להבין שלא משנה מה יקרה – תמיד תאהבו, תישארו יחד והזוגיות שלכם מעל הכול, גם ברגעי משבר (ותמיד יש גם כאלה, לא כדאי להגזים עם האופוריה).

3. השתעשעו ברעיון באופן תיאורטי

הפאן יכול להתחיל עוד לפני הנגיעה הראשונה – "במי אנחנו חושקים" - משחק סימולציה נחמד לזוגות ותיקים:
מתוך הזוגות או בכלל האנשים שאנחנו מכירים – מי היה יכול להתאים לנו, עם מי היינו שמחים להשתעשע? כך תוכלו לגלות פתאום למי הפרטנר שלכם נמשך. קחו את זה בקלות, הרי ברור שכולנו נמשכים גם לאחרים. לא הייתם רוצים לדעת למי? מעדיפים לשמור בסוד? תמשיכו ללכת עם זה לגבי אנשים שאתם פוגשים ותראו שאתם לא תמיד באמת יודעים מה הטעם של בן/בת הזוג בבני המין השני. התיאוריה הזו בונה לנו פנטזיות שבמידה ואנחנו בקשר מונוגמי ארוך טווח הן היו בלתי ניתנות למימוש (במקרה הטוב) או לגמרי הודחקו (במקרה הרע). עכשיו אתם אולי יודעים טיפה טוב יותר מה אתם מחפשים.

via GIPHY

4. דברו עם מישהו שכבר שם

זו כנראה עצה כללית לכל דבר בחיים, אבל כשמדובר בתחום שהוא עדיין יחסית טאבו חברתי, לפעמים קשה לנו לדעת למה לצפות, מה לעשות ואיך לעשות. חבר שכבר שם יכול לתת לנו כל מיני כיוונים שלא חשבנו עליהם ולגלות לנו את אותם דברים שאנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו לא יודעים.

5. קבעו מסגרת וכללים

אם וכאשר תיכנסו ליחסים פתוחים, תגלו שמסגרות וכללים הם דברים די גמישים, בייחוד אם אתם סומכים על הפרטנר שלכם ועל עצמכם. זוגות קובעים לעצמם מגוון כללים וכנראה שמלבד הכלל שבסופו של דבר הזוגיות העיקרית מעל הכל, אין פה הרבה נכון או לא נכון. כמה דוגמאות לא מחייבות בעליל:
• לא נפגשים עם מישהו אחר יותר מ-X פעמים בשבוע/חודש;
• לא נשארים לישון;
• נשארים לישון רק פעם ב-X;
• נפגשים עם אחרים רק במקביל / לא נפגשים אם לבן/בת הזוג אין פרטנר כלל;
• לא נפגשים עם מישהו אחר אצלנו בבית;
• לא עושים סקס מלא (יש לא מעט סווינגרס שזה כלל אצלם);
• לא מספרים/כן מספרים ולמי מספרים;
• מותר להטיל וטו על פרטנרים של השני אם משהו שם לא מרגיש נכון.

זכרו - כל עוד הדברים נעשים תוך כבוד הדדי ועם מחשבה תמידית על איך לא לפגוע ואיך "להתנהל" עם זה טוב, כנראה שאתם בדרך הנכונה.