תחזיקו חזק: היי פייב חוזרים! והם מחפשים רקדנים שיפזזו על הבמה, יוסיפו אנרגיה להופעה שלהם ובאופן כללי יעזרו להם לעלות במדרגות ולחצות את הכביש בדרך לנוקיה כי הם כבר לא צעירים. מכיוון שאני עצמי עונה על שלושת המאפיינים של הנבחנים באודישן - אני רוקדת מקסים, אני מלאת אמביציה ואין לי מושג מי אלה היי פייב - החלטתי לנסות גם אני להתקבל ולפזז מעט ברחבת האודישן. כשהתעוררתי מעלפוני ויתרתי על החלום וחזרתי לתחקיר המקורי.
ממצאי התחקיר: רוב הנבחנים היו בגודל פירור כשהיי פייב פרצו לראשונה, והם מכירים אותם בעיקר מוויקיפדיה; שתי בנות מחו"ל התפתו להגיע להיבחן כי סיפרו להם שזו להקת אן סינק הישראלית, אך התקשו למצוא אותם בגוגל; ואפילו אמיר פיי גוטמן לא יודעת למה שרים "היא לא הייתה היחידה" ב"יום מעונן". מה יגידו אזובי הקיר?
אבל היה זה יום מרגש. אפילו קבוצת הקשישים שערכה טיול שמשי בקרבת מקום לא הסתירה את התרגשותה לנוכח האירוע שהתקיים מטרים ספורים ממנה ("לא עכשיו", נהם אחד מהם בתשובה לשאלתי איזה שיר של היי פייב הוא האהוב עליי ביותר), מייקל הרפז לימד אותי צעדי ריקוד מדליקים ואייל שחר הודיע שהוא שונא לרקוד ושהוא שמח שהביאו אנשים שיחליפו אותו. מה אפשר לבקש יותר מזה ביום שמש אביבי? רק ארטיק פירות אולי!