הוא סלביונר ראוותן שהנחה תכנית ריאליטי-טראש והתגפף עם דוגמניות ומלכת יופי, פשט רגל ארבע פעמים והסתבך בפליטות פה על נשים, מהגרים וסתם אנשים שעברו שם במקרה - אבל ייתכן מאוד שממחר הוא יהיה הנשיא החדש של ארצות הברית: רק בשבוע שעבר קבע סקר של רשת ABC והוושינגטון פוסט שהמועמד הרפובליקני דונלד טראמפ מוביל על הילארי קלינטון באחוז אחד, ומאז שום דבר כבר לא בטוח. כל אלה שפטרו בזמנו את טראמפ בתור בדיחה שלא תחזיק מעמד יותר משבועיים, מכרסמים כובעים בכמויות.

אז האם כל אחד, עם האמביציה הנכונה, יכול להגיע לעמדה פוליטית בכירה גם אם אין לו שום ניסיון בעשייה ציבורית חוץ מהופעות אורח בסיטקומים? הרי אפילו אצלנו בישראל, מנהל קזינו שהתהולל עם קריסטל ונערות ליווי הפך לסגן יושב ראש הכנסת וחבר ועדת חוץ וביטחון, ככה שאף פעם אי אפשר לדעת: הפוליטיקאים של היום הם כבר מזמן לא דודים מכובדים בעניבה שאומרים "כמדומני". הבליין שמסניף עכשיו קונפטי מחזה של חשפנית על עמוד משומן במועדון אילתי יכול להיות מחר מנהיג העולם החופשי. האם גם טמבלית מעצבנת כמוני, עם לא מעט שונאים ודי הרבה שטויות מביכות ברזומה המקצועי, כולל ראיון בלעדי עם כלבה פוזלת, יכולה – עם האימון הנכון – להפוך לפוליטיקאית בכירה ומכובדת שתחרוץ את גורל המדינה באופן יומיומי? והאם גם אתם, שסרוחים כרגע בתחתונים מול הלפטופ עם פירורי שומשום בקפלים, תוכלו עם קצת רצון טוב למצוא את עצמכם יושבים בקבינט הבטחוני בשנה הקרובה?

טראמפ ומיס פינלנד לשעבר (צילום: תוכנית של דיוויד לטרמן)
הי, זה נראה קל. דונלד טראמפ עם ידידות | צילום: תוכנית של דיוויד לטרמן

גם ל"הצל" יש כוח פוליטי

כדי לבדוק איך עושים את זה, שלפתי מהאינטרנט את אייל פרדיס, קואצ'ר שמעניק "אימון תוצאתי לנבחרים ואנשי ציבור" – כלומר, שתפקידו לעזור לכם להפוך לפוליטיקאים המכובדים שתמיד חלמתם להיות. פרדיס כבר עבד בעבר כיועץ פוליטי בממשלת רבין, עסק בייעוץ אסטרטגי וניהל קמפיינים פוליטיים, אבל בשנתיים האחרונות הוא בעיקר מלווה אנשים שקמו בבוקר והתחשק להם פתאום להיות ראש ממשלה. 

אייל, אני רוצה להיות ראש ממשלה!

"טוב, זה לא יקרה כל כך מהר. קודם אני צריך לבדוק מה הערכים והתכונות שלך, להבין מה מניע אותך לפוליטיקה, מה היתרונות שלך ומה החסמים, ואחר כך נבנה לך תכנית פעולה מסודרת שתתאים לך".

ככה זה קואצ'רים, תמיד רוצים לעשות לך "הגדרת יעדים", "פירוק חסמים", "פיתוח כלים" ו"גידור שרעפים". תהליך קצת חופר אבל די פרקטי - כדי להיות פוליטיקאי מצליח, מסביר לי פרדיס, אתה צריך להתאים את המסלול הפוליטי לאישיות שלך. כי פוליטיקה, כמו דיאטה, היא דרך חיים, והיא צריכה לשבת עליך בטבעיות, עם כל הפאקים והחסרונות שלך. "אם פעם קמפיינים פוליטיים התבססו על אידיאולוגיה, כיום הם מתבססים על אישיות", הוא אומר, "אנחנו יודעים הכול על המועמד שלנו, עוקבים אחריו בפייסבוק ותופסים כל פליטת פה וכל פפארצי בלתי-מחמיא שלו, כך שאין טעם להסתתר מאחורי סיסמאות. ואם הדימוי הפוליטי שאתה מנסה ליצור לא תואם את הערכים האמיתיים שלך, הציבור יזהה מיד את הזיוף. מירי רגב, למשל, הבינה את זה מצויין, והיא יודעת לנצל את התכונות הטבעיות שלה ולהפוך את החולשות ליתרון".

האם גם הפוליטיקאים שלנו עברו קואצ'ינג? במהלך השיחה אחד מחברי הכנסת, לא חשוב שמות, מתקשר לפרדיס לצורך התייעצות מאמן-מאומן, ופרדיס יודע לספר שגם ראש הממשלה שלנו עבר כבר את התהליך אצל קואצ'ר אחר. לא מפתיע במיוחד, ביבי הוא קורס-דינמיקה-ארגונית-למנהלים מהלך, שבטח עשה לעצמו שיחת יעדים כבר בגן. הלקוחות של פרדיס הם גם פוליטיקאים מכהנים, שרוצים שיעזור להם לשדרג את מעמדם הנוכחי, וגם אזרחים מהשורה שרוצים לפצוח בקריירה פוליטית. בלא מעט מהמקרים, הם מגלים שהתהליך דורש הרבה יותר עבודה מהדפסת סטיקרים וראיון ל"השבוע בחדרה", ושוקלים מסלול מחדש.

מה קורה אם בא אליך לקואצ'ינג מישהו שבכלל לא מתאים לפוליטיקה? אתה יכול לקדם אותו לשם בכל זאת?

"יכול להיות שאני אפנה אותו לאפיקים אחרים של עשייה ציבורית, כמו להצטרף לארגון חברתי או להשפיע דרך הרשתות החברתיות. 'הצל', למשל, הוא אדם עם הרבה השפעה בזכות עמוד הפייסבוק שלו, ויש לו כוח פוליטי אדיר שיכול אפילו להביא אותו לכנסת, הרי מספיק ש-3 אחוזים מהעוקבים שלו יתפקדו וכבר אפשר יהיה לסגור עסקאות במפלגה. זה עידן חדש, אתה כבר לא צריך לטפס במעלה ההיררכיה מאיש שטח לנבחר ציבור, להיפך - במציאות של היום לאנשי השטח הכי קשה להתקדם".

פרדיס מחלק את הפוליטיקאים לסוגים שונים של טיפוסים, כשכל טיפוס דורש תהליך עבודה שונה: הפעיל החברתי, האינטרסנט, המפורסם מראש, המזליסט, המשובץ ועוד. הפוליטיקאי שמגיע למערכת כשהוא כבר מפורסם ומקושר (יאיר לפיד, למשל), יכול להשתמש בחשיפה שלו כמשאב אסטרטגי, אבל מצד שני ייאלץ להתגבר על מכשול הדעה הקדומה שיש לציבור עליו. הטיפוסים שיצטרכו לעבוד הכי קשה כדי להגיע לעמדה בכירה הם אנשי השטח, האידיאליסטים, והקרייריסטים הפוליטיים – למזלי, כרגע לא נראה שאני אף אחת מהם.

אז אתה יודע לצפות מי מהפוליטיקאים שלנו ייכשל בגלל התנהלות לא נכונה?

"כן. בלי להגיד שמות, אני יכול להגיד לך שייכשל מי שמנותק מהשטח, מזגזג בדעותיו, עובר מפלגות, שהתפקיד הפך אותו למתנשא, שבוחר בני ברית לא נכונים, בולט מדי ועצמאי מדי". בקיצור, לא הייתי מפתחת יותר מדי ציפיות אם השם שלי היה מתחרז עם "קיפי ציבני".

אין תמונה
קמפיין פוליטי חייב להיות מבוסס על אישיות". אייל פרדיס"

להשיג שלום עולמי בארבעה שלבים

השיחה עם אייל על תלאות המסע הפוליטי משכנעת אותי לצמצם את המטרה הסופית שלי מ"להיות ראש ממשלה" ל"להיות חברת כנסת". אפשרי, לא? סתיו שפיר קטנה ממני בשנתיים, אני לוקחת אותה בהליכה, קצת קשקושי צדק חברתי ואני שם. "אבל קודם את צריכה להגדיר לי את החזון שלך", אומר פרדיס, "ומשם נגזור את יעדי הביניים ונבנה את המסלול שלך כדי להגיע לשם. מה, בגדול, את רוצה להשיג כפוליטיקאית?"

שלום עולמי!

"אוקיי, אז כדי לממש את הרעיון הזה אפשר לפעול בכל מיני תחומים, לאו דווקא מתוך הכנסת. את יכולה להתנדב לארגוני סיוע, להצטרף לארגונים כמו 'שלום עכשיו', לגייס עצומות..."

נרדמתי.

"אז אם את מתעקשת לקדם את החזון שלך דווקא באמצעות פעילות פוליטית בכנסת, אני אזרום איתך. בואי נתחיל".

סוף סוף, הקואצ'ינג יוצא לדרך. אני מקבלת מפרדיס שאלון ארוך ומפורט על הערכים שלי, התכונות שלי, האמונות שלי והמניעים שלי, שאותו אמלא מאוחר יותר בבית סלאש אחרטט את חלקו תוך כדי צפייה ב"המפץ הגדול". אחר כך פרדיס מושיב אותי לסשן פסיכולוגי: הוא מבקש שאספר לו על עצמי, על המשפחה שלי, על החלומות שלי, על תקופת הילדות שלי, ובכלל על כל שלב בחיי עד ימינו אנו, כדי להבין איזה טיפוס אני באמת. מהסשן עולה שאני בחורה לא חברתית במיוחד, מוחצנת, מחפשת לצאת ממסגרות, זקוקה להכרה וגרועה בפיננסים. בקרוב בכנסת שלכם. "אני עושה לך עכשיו גרסה מקוצרת של הראיון האישי, בדרך כלל זה נמשך חמישה מפגשים", הוא מבהיר. 

אחר כך, בבית, אני ממלאת את השאלון שקיבלתי: מהם החסמים שלי להצלחה? מהן הציפיות שלי מפוליטיקה? מה הוא לדעתי "פוליטיקאי מצליח"? אף שאלה לא מתעניינת בדעות הפוליטיות שלי: הן לא רלוונטיות. פוליטיקה היא פוליטיקה, והיא דורשת את אותן מיומנויות, בין אם את חנין זועבי או בצלאל סמוטריץ'. בסופו של דבר, התהליך הוא אותו תהליך, והבורקס במזנון הכנסת הוא אותו בורקס.

לאחר ניתוח התשובות, הגיע סוף סוף הרגע לבנות את תכנית הקריירה הפוליטית שלי. פרדיס מרכיב אותה מארבעה יעדים עיקריים: מפקד -> פריימריז -> בחירות כלליות -> שלום עולמי. בקטנה. מתחילים עם היעד הראשון - "מפקד". "פוליטיקה היא מתמטיקה, ורק ספירת קולות קובעת", אומר לי פרדיס, "לכן היעד הראשוני שלך הוא לגייס חברים שיתפקדו למפלגה ויצביעו לך, כדי שתהיי כוח משמעותי ונחשב".

נו פרובלם, יש לי 26 אלף עוקבים בפייסבוק, קטן עליי לגייס אותם. "היי חברים", אני כותבת בפוסט, זוכרת שפרדיס אמר לי להיות לבבית ואמפתית, "אני צריכה לדעת כמה מכם היו מצביעים לי אם הייתי רצה לכנסת, אז מי שתומך בי שיעשה לייק". כאלף גולשים הצביעו, לא ממש מנדט אבל זאת התחלה. חוץ מזה בין המצביעים יש כל מיני סלבס כמו מולי שגב, עורך "ארץ נהדרת", שזה משאב יח"צ לא קטן, ופרדיס מסכים איתי. ביום פקודה, אוכל להדפיס את תמונותיהם בלי רשות על הפוסטרים של הקמפיין ואני מסודרת מבחינת באזז.

רוח רעננה, ביצ'ז

כדי לצלוח את יעד ה"מפקד", פרדיס מכין לי טבלת משימות המורכבת משש קטגוריות: מחקר, פיננסים, תפעול, ארגון, יחסי אנוש ושיווק. בתור מחקר, למשל, הוא מציע שאנסה לעבוד כיועצת פרלמנטרית בכנסת לתקופה של שלושה חודשים, כדי להכיר קצת את החיים הפוליטיים מקרוב ולצבור ידע וניסיון. די מבאס, לא הצטרפתי לפני ארבע דקות לפוליטיקה כדי לסחוב ליחימוביץ' קלסרים. "חייבים סבלנות במקצוע הזה", הוא מזהיר אותי, "זה תהליך ארוך, אנשים שמגיעים לפוליטיקה וישר רוצים להיות שר עלולים להיות מאוד מתוסכלים".

לדאבוני אין לי סבלנות, אז לעת עתה אני דוחה את עניין המחקר. בקטגוריית ה"פיננסים", לעומת זאת, אני די מסודרת: פוסט נוסף שאני מעלה בפייסבוק (לבבית ואמפתית!) מגלה שהעוקבים שלי מוכנים לתרום לקמפיין שלי, במצטבר, כ-25 אלף שקל. כל הממים המצחיקים שלי השתלמו! תודה לכם, ארנבים עם פפיונים!

גם קטגוריית ה"שיווק" מטופלת חיש מהר. אני פאקינג אשת תקשורת, אני יודעת איך עושים תעמולה, ואני אפילו לא צריכה לשלם לגרפיקאים על עיצוב מודעות כי יש לי תואר באמנות ואני יכולה לעשות את זה בעצמי. בתוך דקות אני מכינה פלאייר מהודר שכולל בתוכו גם את החזון שלי וגם את היתרונות האסטרטגיים שלי, כפי שפרדיס ניסח אותם, כדי שגם המצביעים יוכלו להתפעל מהם:

פרדיס, קיבלת את הפלאייר ששלחתי לך? מה דעתך?

"זה סבבה, אבל סלוגן פוליטי טוב הוא עד ארבע מילים בלבד. אני הייתי מציע 'צעירה ונמרצת – לשינוי בכנסת!' זה יהפוך את חוסר הניסיון שלך ליתרון, כי אין לך קליקות או התחייבויות פוליטיות. גם התמונה שלך משדרת רוח רעננה".

יופי! אז כמה זמן השלב הראשון של התכנית ייקח?

"לפני התנאים שהצגת, זה יכול לקחת שנתיים עד ארבע שנים. מדובר בשנים של פעילויות בערבים, השתתפות בכנסים, היעדרות מהבית ופגיעה בתפקוד המשפחה..."

מה.

"יהיו לך גם הרבה הוצאות כספיות, ברמה היומיומית – אירוח, נסיעות, מתנות לאירועים חברתיים..."

אני שונאת אירועים חברתיים!

"יחסי אנוש ושיווק עצמי זה חלק חשוב מהעניין ".

ונגיד שאני אעשה את כל זה, מה לדעתך הסיכוי שאני אגיע למימוש החזון שלי בסופו של דבר?

"אמממ, די נמוך לצערי. האישיות שלך לא כל כך מתאימה לחיים פוליטיים. את אנרגטית וחסרת סבלנות, לא נהנית באירועים פוליטיים ויהיה לך קשה מאוד לשחק את המשחק הזה. את גם אישה שחשוב לה מימוש עצמי, ומתוך הכרותי עם המערכת הפוליטית היא לא תספק לך אותה כמו שאת חושבת. גם החזון שהצבת לעצמך הוא די גבוה. צר לי".

אם כן קבלו תיקון, לא כל טמבל יכול להפוך לפוליטיקאי חשוב, אלא רק טמבלים מסוג מאוד מסוים, שהם כנראה לא אני. אצטרך להסתפק בלכתוב תגובות טיפשיות לפוליטיקאים בפייסבוק שלהם ולהחשיב את זה כפעילות ציבורית. אבל אם אתם כן נהנים באירועים חברתיים, ויש לכם סבלנות, והחזון שלכם לא מי יודע מה מסובך, מי יודע? אולי אתם תהיו האורן חזן הבא. הנה שאלון ה"האם אתם מתאימים לחיים הפוליטיים" של אייל פרדיס, תבדקו בעצמכם. ואם תצליחו מתישהו לעשות שלום עולמי, אל תשכחו לתת לי קרדיט.

השאלון של פרדיס: