בראשית הייתה כתבה. היא פורסמה ב"ניו יורק טיימס" בספטמבר 2014 ובשורה הראשונה בה נכתב: "בשנה הראשונה של חיינו בוושינגטון, הבן שלנו נעלם".

הכותרת הייתה "להגיע אל בני הסובל מאוטיזם דרך דיסני". הכותב היה רון סאסקינד, עיתונאי זוכה פרס פוליצר ואבא של אוון. ההיעלמות שהוזכרה בשורה הראשונה הייתה נסיגה פתאומית, כמעט בן לילה, בהתבגרות של אוון: עד גיל שלוש הוא היה נורמלי לגמרי. פתאום הוא הפסיק לדבר, התכנס בתוך עצמו, איבד יכולות קוגניטיביות ומוטוריות. האבחנה הייתה אוטיזם.

בגיל שלוש היה אוון במצב כמעט קטטוני. הוא החל ללמוד במסגרת מיוחדת, אבל כמעט שלא התקדם. פריצת הדרך שלו באה דווקא בבית, כמעט במקרה, כשהוריו הבינו שמלמול חסר פשר שלו הוא בעצם דיאלוג מתוך "בת הים הקטנה". זה היה הצעד הראשון של אוון בחזרה לתקשורת מילולית ורגשית – וכל זה דרך צפייה בסרטים המצוירים של אולפני וולט דיסני.

הכתבה של סאסקינד פורסמה לפני צאתו לאור של ספר פרי עטו, "Life, Animated". היא תורגמה לשפות רבות והייתה הטקסט-שכל-הורה-חייב-לקרוא לשנת 2014. הסרט "החיים, סרט מצויר" של רוג'ר רוס וויליאמס, שישודר הערב (שלישי) ב-yes דוקו, הוא גרסה קולנועית של הספר, ומטבע הדברים מגיע רחוק יותר בביוגרפיה של אוון.

לכתבה של סאסקינד היה סוף טוב, או כמעט טוב, על ילד שהוצל ממש בנס מגורל של בידוד מוחלט. "החיים, סרט מצויר" מלמד אותנו שזה לא כל כך פשוט: אוון, בן 23 בעת הצילומים, עדיין נאבק בקשיים חברתיים וקוגניטיביים בשעה שהוריו כבר נאלצים לחשוב על איכות חייו לאחר מותם. גם אחיו הבכור של אוון - שמו וולט, באיזושהי אירוניה משונה של הגורל – שובר את הראש, ולא רק בנוגע לעתיד. בהווה יש לאוון חברה ראשונה, ואחיו תוהה איך לספר על סקס לבחור שמבין את העולם רק דרך סרטים מצוירים. "במה אני אשתמש, פורנו דיסני?", הוא שואל ברגע מצחיק ומכמיר ופשוט נהדר.

"החיים, סרט מצויר" אינו סרט קל, אבל הוא שובה לב באותה מידה שהוא שובר לב. מנקודת מבט של חובב קולנוע, יש לו כמובן ערך מוסף - הזווית הייחודית הזאת על העוצמה של המדיום. "החיים, סרט מצויר" הוקרן בפסטיבל דוקאביב האחרון, וכשצפיתי בו נזכרתי בסרט החזק ביותר מהדוקאביב שעבר: "מאורת הזאבים" של קריסטל מוסל, על בני משפחה שנכלאו במשך שנים בדירתם ושמרו על שפיות (יחסית) בהמחזת קטעי הסרטים האהובים עליהם. אם זה היה שיעור מאלף בכוח של הקולנוע, מה כבר אפשר לומר על הורים שקיבלו מחדש את הילד שלהם פשוט מפני שהוא צפה בסרטים מצוירים.