פרנצ'ייז רב שנים, זכויות, פסגות וגאיות מגיע לנקודת הכרעה: לאחר אתחול מוצלח מוצו ההפתעות והטוויסטים שאפשר לייצר על הציפיות של הצופים. אי אפשר עוד לשחק על הטיקט של "תראו איזה ריענון עשינו למותג העבש שלנו", כי הגרסה העדכנית היא כבר הרף החדש, המובן מאליו, הציפייה המוקדמת. מה עושים? איך מחדשים את המחודש? "יש לי יש לי", אומר התסריטאי הראשי, "לא מחדשים. עושים סרט בשוטף, כמו פרק בסדרת טלוויזיה".

אני לא יודע אם התסריטאי באמת דפק חיקוי של אסף אשתר, אבל כנראה שהסצנה דנן מבוססת לפחות באופן רופף על סיפור אמיתי – וכזה שלא נגמר טוב. סרט בשוטף נשמע כמו גישה הגיונית, אבל בשוטף זה אח של גנרי. של סתם סרט. אז טעות, טועים, טעינו, וככה יצא שקיבלנו את "ספקטר" של ג'יימס בונד. אבל מה התירוץ של "סטארטרק: אל האינסוף"?

ספקטרק

אי אפשר היה לטעות באשר לכוונות מאחורי "ספקטר", ואי אפשר שלא לתהות מי ממפיקי "סטארטרק" ראה את הקטסטרופה ההיא ואמר "כזה, תעשו לי כזה". אבל אשמים בצד, לא רק הגישה דומה אלא גם התוצאה: "אל האינסוף" עייף, כבד, משולל הומור ונטול ברק. סרט נע. זה בולט במיוחד על רקע שני הסרטים הראשונים בסדרה המאותחלת, שלא רק המציאו אותה מחדש אלא במובנים רבים הפכו אותה על הראש. אני לא מתכוון רק ליציאות ממזריות בכתיבה, כמו חילוף התפקידים בין ספוק לקירק בסרט השני (כלומר, חילוף בהשוואה לסרט השני המקורי, "זעמו של קאן"); ג'יי ג'יי אברמס לקח סדרת סרטים שתמיד הייתה קצת מבאסת והזריק פאן טהור ל-DNA שלה. עשה אותה יותר "סטאר וורז" מ"סטארטרק".

אברמס כמפיק עדיין מעורב ב"אל האינסוף", אבל אברמס כבמאי הלך לפרנצ'ייז המתחרה ועשה "סטאר וורז" של ממש, ונדמה שהפאן הלך איתו ל"הכוח מתעורר". וזה אולי החטא הכי גדול של ג'סטין לין, במאי "אל האינסוף": מילא אם היה יוצא לו סרט "סטארטרק" עדכני גנרי. מה שיצא לו זה "סטארטרק" גנרי של פעם, של ימי לאונרד נימוי והחייזרים שידעת שהם חייזרים כי היו להם מצחים מוזרים.

הסיפור ממחיש את הבעיה: האנטרפרייז מתחילה את מסעה השלישי לספירה החדשה בבסיס בשם יורקטאון, אוטופיית חלל מעשה ידי אדם וחייזר ידידותי. אלא שהאוטופיה והספינה מוצאות את עצמן תחת מתקפה לא מוכרת – נחיל של דבורי חלל יהיה הגדרה די מדויקת – שמסתיימת בהתרסקות רבתי של האנטרפרייז על כוכב לכת חייזרי. בשלב הזה אנחנו למדים שהמתקפה המדוברת היא עבודה של ברנש בעל מניעים לא ברורים בשם קראל (אידריס אלבה), מכירים את הדמות החדשה המשמעותית היחידה שיש לסרט להציע (סופיה בוטלה בתפקיד ג'יילה, אסירה של קראל וקיק-אסית ברמות הארלי קוויניות), ובעצם זהו. "סטארטרק: אל האינסוף" הוא בקושי-סיפור עם בקושי-התרחשויות.

מהירות על-חלש

העובדה ש"אל האינסוף" באמת מזכיר פרק מסדרת טלוויזיה – ספציפית מ"מסע בין כוכבים: הדור הבא" – אינה בעיה בפני עצמה. גם לא המינימליזם העלילתי. שני המרכיבים האלה, הכמו-טלוויזיה והאין-סיפור, היו בדיוק מה שהפך את "השופט דראד" (הרימייק! לא המקור עם סטאלון!) לחוויית צפייה משובחת ומזוקקת, נטולת כל הטררם המיותר הזה של פיתוח דמויות. אלא ש"אל האינסוף" על 122 דקותיו הוא הכל חוץ ממזוקק, והכי גרוע זה שהוא כל כך מפוהק.

בהקשר הזה נדמה שהכתיבה זלגה אל המשחק: למעט בוטלה, שמביאה לכאן את האנרגיות המגניבות שהפגינה גם ב"קינגסמן: השירות החשאי", כל חברי הקאסט הקבוע נראים כאילו הם שוב כאן רק כי הסוכן שלהם לא הצליח לשחרר אותם מהחוזה. ואגב קאסט, "סטארטרק: אל האינסוף" הוא רקוויאם מבאס במיוחד הן לנימוי שמת בשנה שעברה ומקבל כאן אזכור של כבוד והן לאנטון ילצין (צ'כוב) שהלך לעולמו לפני חודשיים בנסיבות מסתוריות. אני מקווה שאחד מארבעת הסרטים האחרים שהוא הספיק להשלים לפני מותו יהיו גלעד קצת יותר ראוי לשחקן הסימפטי הזה שמת הקיץ בגיל 27.

אין תמונה
היא דווקא בסדר. בוטלה

אין כלום מעבר לאינסוף הזה

אני רוצה לסייג כמה מדבריי. ראשית, בנוגע לאין-סיפור, אציין שחשיפת המניעים של קראל הופכת אותו באחת מנבל סטנדרטי לדמות מרתקת. אלא שהחשיפה הזאת באה בערך עשר דקות לפני כותרות הסיום, ולך תבין את המהלך התסריטאי הזה – מה ההיגיון, לשכנע אותנו בדיעבד שהשעמום הזה היה בעצם משהו מעניין עם דיליי?

הסתייגות שנייה: בואו לא נשאיר בצד את האשמים. סיימון פג, באופן שנראה מתבקש מאז הפרק הראשון בסדרה המחודשת, ממלא כאן לא רק את התפקיד הקבוע של סקוטי אלא גם את משבצת התסריטאי הראשי. פג, יחד עם שותפו לכתיבה אדגר רייט, הוא האחראי-למחצה להברקות כמו "שוטרים לוהטים" ו"מת על מתים"; האיש הוא בדיוק סוג הגיק המודע לעצמו שהיה צריך להעיף את סטארטרק אל האינסוף הקומי, ואני רואה בחומרה רבה את העובדה שהוא שותף לכלומיות הזאת.

ובנוגע לבמאי ג'סטין לין: שמע, הביאו אותך כי אתה הבחור שביים את פרקים 3-6 בסדרת "מהיר ועצבני". מילא שיצא לך סתם סרט, אבל זה שגם האקשן גנרי – מצלמות שרועדות ללא הרף או סיבה, קאטים כל כך מהירים שזה פחות עריכה ויותר המייקינג אוף של סלט ערבי - זה כבר פשוט מוזר.

הסתייגות אחרונה: זה לא נורא כמו שאני גורם לזה להישמע. "סטארטרק: אל האינסוף" הוא לא סרט רע במיוחד, אלא סרט סתמי במיוחד, וכנראה שהאכזבה שלי ממנו נובעת בעיקר מהחיבה שלי לשני הסרטים הקודמים. עם זאת, יש משהו אקסטרה-מבאס בסרט שכל הזמן גורם לך לתחושה שתכף יישמע בו המשפט "קירק, ג'יימס קירק", ואז ייכנס וויליאם שטנר.