השבוע הושקה תוכנית הורות חדשה אצלנו בקשת 12, "מבחן ההורים הגדול", ואני מודה שחיכיתי לצפות בה וללמוד על הורים נוספים והאופן שבו הם מחנכים את ילדיהם. בא לי לזעוק: מי מלמד אותנו להיות אמא ואבא??? מי, מי, מי? למה לומדים מתמטיקה ואנגלית ולא לומדים להיות הורים? למה אין באף מקום בעולם שיעורים של ממש שיכינו אותנו להיות הורים?
אני לא מאמינה בתחרות של מי החינוך הטוב ביותר, באיזה בית יש חינוך מוצלח יותר, מי האמא הכי טובה ואיזה אבא הוא המשקיע ביותר. אני מאמינה באמונה בילדים. ואני אסביר.
בטח יצא לכם לשמוע את המשפט: "מספיק מבוגר אחד שמאמין בילד". אז זו אני. אני מאמינה באמונה ובתקווה לילדים שלי, אני מאמינה בהם ובהחלטות שלהם, אני מאמינה בהגשמת החלומות שלהם - גם אם הם נשמעים מופרכים ורחוקים מהמציאות. בכל בוקר אני מנשקת ומחבקת כל אחד מהילדים שלי לפני שהם יוצאים לעוד בוקר שגרתי ואני לוחשת להם באוזן: "אני מאמינה בך". אתם לא מבינים מה זה עושה לילד, מה זה עושה לילדה. איזה חיוך ענק אני מקבלת לפני שכל אחד מהם יוצא ליומו הארוך.
בכלל, התוכנית היומית של הילדים שלי היא חלק משגרת הנשימות שלי. אני מעורבת בכל מה שעובר עליהם, מקשיבה, מייעצת, מחבקת, מסבירה ובסוף נותנת להם לבחור לבד. כי בסוף היום הם יסתמכו על החושים שלהם וצריך להתחיל מאיפשהו. וגם אם יום אחד הם יפלו, הם יקומו ויתחילו מחדש, כי אמא תמיד מאמינה בהם ושום דבר הוא לא סוף העולם.
על אף המחסור בלימודי הורות, אני מכבדת כל אמא ואבא על החינוך של ילדיהם, כי אני מאמינה שלכל בית יש את מסלול החמצן שלו. אז אין רישיון להיות הורים, אבל הורות זה נושא רחב ועמוק וכיף לי לצפות בדני פרידלנדר ועינת נתן מייעצים, מקשיבים ומכוונים עוד אמא ואבא כדי להיות הורים טובים יותר ומכילים יותר.
החיבור בין הרבדים השונים הוא מעניין, בואו נלמד.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל