לכתוב על רונאלדו זה לכתוב על אגדה, חד משמעית, ויש לי זכות קטנה לכתוב עליו מקרוב לאחר היכרות אישית ומקצועית. ככה פשוט, פנים מול פנים, על אותה ספה אפורה, ריח הבושם ("קריד") שלו לא ישכח לעולם.

אגדה אגדה, האופי המדהים שלו ילווה אותי לנצח בכל פעם שאני רואה אותו בטלוויזיה או קוראת עליו בכל מדור אפשרי. עכשיו קחו אחורה, תנשמו, תחייכו ותקראו עד הסוף על האיש והאגדה.

לפני שלוש שנים, כפרזנטורית של הוט מובייל, נפלה בחלקי הזכות לצלם פרסומת עם כריסטיאנו רונאלדו. בפרסומת הראשונה אייל ברקוביץ' ואנוכי שיתפנו פעולה עם הכוכב הגדול, בפרסומת השנייה הצטלמתי איתו לבד.

היה שם חדר גדול עם פלייסטיישן, מלא בקבוקי מים, פסטה אדומה וחזה עוף, פירות חתוכים, ספה אחת נוחה ורונאלדו אחד, שישב במשך שעה וחיכה שהצוות הענק שמלווה אותו יודיע לו שהכל מוכן ושהוא יכול להגיע לסט. כן, התרגשתי לפגוש אותו, אבל לא יצאתי מגדרי כי בסוף בואו, כולנו בשר ודם. אני הגעתי מדימונה והוא מפורטוגל. לימים התברר שאנחנו אפילו סוג של משפחה כי עכשיו גם לי יש אזרחות פורטוגלית.

הוא נכנס לסט עם כל הגובה והגוף המושלם, לבוש בג'ינס שחור וחולצה שחורה, נעלי ספורט ובושם חזק שריחף מעל כל הסטודיו. "רונאלדו", אמרתי לו, "בוא כפרה, שב על הספה". הוא חייך ושאל מה זה כפרה. הסברתי לו שזה כל המילים הטובות במילה אחת, הוא התגלגל מצחוק וככה שברתי את הקרח ושחררתי אותו. 

הצוות שלו נתן לנו 7 דקות, הוא נהנה ונשאר שעתיים. לימדתי אותו את משפט המחץ שלי "מה ששלך שלך" והוא חייך, זרם, היה סבלני וכייפי ובקרוב אני אפגוש אותו שוב. אתם בטח תשמעו על זה.

ולמה אני מציינת את הפרומו האישי שלי? כי העוול שנעשה לו במנצ'סטר יונייטד הוא מקנאה נטו. רונאלדו מקצוען, ספורטאי בנשמה, מכונת משומנת, הגיל אצלו רלוונטי רק לתעודת הזהות, נותן 500 אחוז על המגרש! מחאתי לו כפיים בראיון האחרון שבו הוא שפך את ליבו, הסכמתי איתו שאנשים פשוט לא יודעים לכבד סמלים לקראת סוף הקריירה. 

ואז הגיע המונדיאל וכל העיניים נשואות לחתיך על חלל כריסטיאנו רונאלדו. אני מייחלת שהוא יזכה בגביע העולם ולו רק בשבילו, כדי להרגיע את הנפש. וגם אם לא, מי שלא מבין שכולנו זכינו לראות בדור הזה אותו ואת מסי, לא מבין כדורגל.

תרימו לסמל, כי מה ששלו שלו.

אופירה
אמא של אמלי, אריאל ואיל