דברים בשם אומרם: נחום ברנע VS נוני מוזס
אתחיל מהסוף: לאחר שהמשטרה אמרה את שלה בתיק 1000 ובתיק 2000 אין מנוס מהסקת מסקנות. על ראש הממשלה להשעות את עצמו עד שהיועץ המשפטי לממשלה יקבל את החלטותיו בנוגע לכתבי האישום. על מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס לוותר באותו פרק זמן על סמכויותיו כעורך אחראי. זוהי דעתי האישית, כמובן. אין ב"ידיעות אחרונות" דעה קולקטיבית מוכתבת מלמעלה. כבודו של מוזס יקר בעיניי. גם הישגיו, כישוריו ותרומתו לעוצמתה של התקשורת החופשית בישראל. ליבי לו ברמה האישית. אני מאחל לו שהעננה תסור מעליו במהירות. אבל עיתון, כל עיתון, חשוב מעיתונאיו וחשוב מבעליו.
(חתן פרס ישראל ובכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, לאחר המלצת המשטרה להעמיד לדין את המו"ל נוני מוזס על הצעת שוחד, 14.2.2018)
מוזס לא הגיב עד כה לברנע, ובוודאי שלא הודיע בפומבי על המשך צעדיו.
כתבנו שרון עידן, מה הכותרת שלך?
כמה טוב שיש בנמצא לפחות עיתונאי רציני אחד, עם מקורות מעולים, שידע להעריך בכישרון בזמן אמת מה יעלה בגורל תיקי 1000 ו-2000, והרבה לצייץ על כך לעוקביו המסורים. לא מדובר בגיא פלג או במשה נוסבאום מחברת החדשות. גם לא בברוך קרא או בדורון הרמן מחדשות עשר. הנה 7 מציוציו של שרון עידן, הכתב לענייני פלילים ב"כאן 11" וברשת ב' (לא נגענו):
איך זה נגמר בינתיים – כולם יודעים: גם בתיק 1000 וגם בתיק 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. אגב, בניגוד לציוץ האחרון של עידן, "מערכת היחסים השוחדית" (כפי שניסחה המשטרה בהודעתה) נמצאה בין נתניהו למילצ'ן, אך לא בין נתניהו לפאקר.
שרון עידן, תרצה אולי להעריך מה יעלה בגורלם של שני התיקים הללו בהמשך?
"אתה מדבר על ציוצים מלפני שנה, כאשר בתיק היו ראיות של לפני שנה; אם אינך מבין מה קורה בחקירה של שנה נוספת, אנחנו בפברואר 18׳, אז אני מאחל לך רק אושר, טוב ושמחה. מהרגע הראשון דובר על כך שזה יוביל להמלצות. ביומן הצהריים של רשת ב׳ לפני מספר חודשים הייתי הראשון שהצהיר שזה גם מגיע לשוחד בתיק 1000. מוזמן לבדוק עם המגישה, אסתי פרז. מעדיף להיות בצד שמסקר ועושה, ולא בצד שאחרי שנה כותב ביקורות על אלה שעושים״.
להערכתי אנחנו מתכנסים לבחירות בעונה כלשהי.
הציטוט (1): "אם אתה שואל אותי, אנחנו צריכים להתכוונן לבחירות באזור החורף הבא, פברואר 2019, עוד שנה" (עמית סגל לדני קושמרו, "המהדורה המרכזית", 13.2.2018).
הציטוט (2): "מבחינת נתניהו החל הקרב הפוליטי שלו. הוא יעבור את זה בחודשים הקרובים. להערכתי אנחנו מתכנסים לבחירות אי שם בסתיו הקרוב" (עמית סגל לדוריה למפל בהמשך אותו ערב, "לילה טוב ישראל", 13.2.2018).
עמית סגל, יש לך במקרה גם איזושהי הערכה בנוגע לבחירות באביב הבא?
"הכוונה כמובן להכרזה על הקדמת הבחירות בסתיו כך שתיערכנה בפברואר".
שמעון ריקלין ונדב אייל מציגים: הקרב על הביטקוין
האם ועד כמה ראוי שאיש תקשורת מפורסם, מערוץ עם אחוזי צפייה מעטים, ינצל את חשבון הטוויטר הפופולרי שלו כדי לשדל את 65,866 עוקביו לאורך שנים להשקיע במטבע וירטואלי וספקולטיבי עם סיכון גבוה? תשפטו בעצמכם:
ב-30 בנובמבר 2013, לפני ארבע שנים, חודשיים, שבועיים ויום (אבל מי סופר), כשערך הביטקוין עמד על 1,112 דולר, העלה שמעון ריקלין בדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא:
מאז אותו יום ועד דצמבר האחרון ערך הביטקוין הלך ונסק, ובהתאמה גם הפוסטים והציוצים של ריקלין בנושא הלכו ותפסו תאוצה. הנה שבע דוגמאות:
לפני כמעט חודשיים, ב-19 בדצמבר 2017, כשהביטקוין טיפס לערך בלתי נתפס של 17,345 דולר למטבע בודד, הפגיז ריקלין בציוץ נוסף:
ב-8 בינואר 2018, כשערך הביטקוין טיפה'לה ירד ועמד על 14,930 דולר, הספיק ריקלין גם לצייץ ברכה לכספומט הביטקוין הראשון שנחנך בירושלים. אלא שבחודש שלאחר מכן נחתך שווי המטבע ביותר מחצי – וריקלין גזר על עצמו דממת אלחוט. בשני שעבר, 5 בפברואר 2018, כשערך המטבע הידרדר ל-6,950 דולר בלבד, נזכר עורך החוץ של חדשות עשר, נדב איל, כי מזמן לא שמע מריקלין בנושא, ובין השניים התפתח דיאלוג הציוצים הבא (לא נגענו):
נדב איל: "ריקלין, אני חש שאתה לא מעדכן מספיק על הביטקוין".
שמעון ריקלין: "נדב, כשזה היה פחות מאלפיים ואמרת לא להשקיע וזה נסק לעשרים אלף דולר לא אמרתי לך מילה. קצת קלאסה".
נדב איל: "ריקלין אין קטע כזה, וחבל להכפיש. הכי קרוב הוא הפינה שעשיתי ב'לונדון וקירשנבאום' לפני שנים כאשר הביטקוין היה שווה 50 דולר. מקווה שהשקעת אז. לא משתמש בטוויטר או בשידור כדי להמליץ על חשיפה למטבעות או מניות".
שמעון ריקלין: "שום הכפשה. כך היה. שנתערב שאתה הגבת כאן בזמנו על הביטקוין והמלצת לנהוג בזהירות כשרק התחיל לטפס ואילו אני התלהבתי?".
נדב איל: "אמרתי לא להשקיע? באמת למה סתם. זהירות אמרתי גם כשהייתי העיתונאי הראשון פה שעסק בזה. ספגת רבע עקיצה והגבת בבדותא. מודה שבהחלט חשבתי (כאשר הערך היה כמעט 3,000 דולר) שזה מסוכן ואחרי שזה טיפס פי 6 מאז זה נחת בחזרה ל-6,800 דולר. נותן לכולם להחליט אם זה ספקולנטי בתנודות כאלה. ואגב לא היית מכפיל כי הנזילות של הביטקוין בעייתית וקשה לממש. כעיקרון לא חושב שזה בריא להמליץ למכור או לקנות דברים בטוויטר".
שמעון ריקלין, תרצה להגיב?
"אין לי מניות או משהו דומה באיגוד הביטקוין העולמי ואין לי שום רווח אם מישהו יקנה או לא. אני פשוט מתלהב מהטכנולוגיה החדשה. לכן אין לי מושג על מה האייטם פה. אם המחשבה שלי שהביטקוין נושא בשורה חדשה והטכנולוגיה שלו, הבלוקצ'יין, תשנה את העולם זו בעיה, אז מודה באשמה. וחוזר על דבריי: ואף על פי כן נוע ינוע".
שאלה של כותרת
מי אשם יותר בכך שאין כל תזוזה במשא ומתן על הסכם שלום? האם ישראל או הפלסטינים? תלוי, כמובן, את מי שואלים. ביום ראשון האחרון, לאחר סופ"ש שבו עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, שוב התגאה בצדק בעוד ראיון בלעדי עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, פירסם העיתון את הכותרת הבולטת הבאה:
באותו יום פירסם אתר "הארץ" פולו-אפ לראיון של המתחרים, ובחר להעניק לו דווקא את הכותרת הבאה:
מי מהעיתונים דייק יותר? מתברר ששניהם. הכול שאלה על מה שמים דגש. ב"ישראל היום" בחרו להפנות בכותרת אצבע מאשימה לפלסטינים, והצניעו את דבריו של טראמפ על אחריותה של ישראל למצב וגם על השפעתן הרעה של ההתנחלויות. ב"הארץ" בחרו הפוך. הנה דבריו המלאים של נשיא ארה"ב, כפי שהופיעו באותיות הקטנות של הריאיון עם ביסמוט:
דברים בשם אומרם: מה זה אומר לגבי שאר הדברים בספר של בן כספית? אין לי מושג
איך מצאתי את עצמי בוקר אחד בביוגרפיה על בנימין נתניהו? פוסט פתוח ולא שגרתי עבורי, ממני לעיתונאי בן כספית:
אני לא מכיר את בן כספית. מעולם לא נפגשנו, מעולם לא שוחחנו, אפילו לא טלפונית. מעולם גם לא הוזמנתי להתראיין אצלו – לא בתכניות שהוא מנחה ובוודאי לא סביב כתיבת הספר החדש.
התלבטתי לא מעט עם הפוסט הזה. מה אני צריך את זה, למה לי להיכנס לזה, זו התעסקות בקטנות, ובעיקר – זה לכאורה פוגע באינטרס האישי והמקצועי שלי. לא לכאורה, בטוח. ובכל זאת.
טרם קראתי את הספר. אבל פרק אחד מתוכו שפורסם בסופ"ש ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet כחלק מקידום המכירות, לא נותן לי מנוח. בפשטות, שתי עובדות שנכתבו בו אודותיי אינן נכונות ועושות עוול למי שהקרדיט מגיע לו. הנה הדברים:
"כמו תמיד, ביבי החזיק את הקלפים החשובים שלו קרוב לחזה. מקלוקלין לא הגיע למטה הבחירות הרשמי באור יהודה, אלא עבד ממשרד מאולתר במעון ראש הממשלה. שם נתניהו היה מוקף באנשי אמונו: שרה, הבן הבכור יאיר והצוות האסטרטגי הקרוב: מומו פילבר, מקלוקלין, מנהל הקמפיין אהרן שביב, מנהל מטה ההסברה ניר חפץ, האחראי על קמפיין הדיגיטל צוריאל שרון והאסטרטג אבי לרנר. למעט החבורה הזאת, ביבי לא סמך על איש. במרס 2015 בנימין נתניהו היה איש בודד מאוד..".
בן, הכול טוב ויפה וכתוב גם בצורה סוחפת ודרמטית, אבל:
מעולם לא ניהלתי את קמפיין הדיגיטל של נתניהו, לא בתקופת הבחירות ולא בתקופה שלאחריה. הדברים נאמרו לא פעם ולא פעמיים בכתבות עומק ובראיונות בערוצים השונים. הקרדיט בעניין הזה שייך לצמד חברים, מוכשרים בזכות עצמם, יונתן אוריך וטופז לוק. אני שמח לפרגן להם בכל במה אפשרית. זה שלהם בזכות ולא בחסד.
משרד מאולתר בבלפור? מעולם לא דרכה כף רגלי במעון ראש הממשלה. ושלא יהיה ספק: הייתי שמח להיות שם עם החבורה המצומצמת הזו. מי לא בעצם. עם רובם שיתפתי פעולה גם בקמפיינים אחרים בארץ ובחו"ל. אבל האמת הפשוטה היא, שהמפגש הכי "אינטימי" שלי עם נתניהו היה עם 150 אנשי מטה מסביב בהרמת כוסית בכפר המכבייה לאחר הבחירות. דיסקרטי משהו.
"טוב שם משמן טוב" אמר שלמה. אני מסתפק בקרדיט על האחריות האדירה שקיבלתי בניהול התוכן של קמפיין המסרונים, עם שליטה על המסרים שהגיעו לכמעט 980,000 מצביעים, וההשפעה הדרמטית של המכונה הזו על השעות האחרונות של הקמפיין. לא מוכן לקחת קרדיט על מה שלא שלי...
... את הנעשה אין להשיב. הספר כבר יצא לאור, הוא מן הסתם יודפס באלפי עותקים אם לא מעבר לכך, וילווה את הקוראים הסקרנים עוד שנים רבות. אבל האמת צריכה שתיאמר.
מה זה אומר לגבי שאר הדברים בספר? אין לי מושג. באמת שאין לי. אני גם לא רוצה להיכנס לזה. מיותר לציין שהדברים נכתבו על דעת עצמי. אף אחד מהגורמים שעלולים להיפגע מהתיאור בספר לא פנה אלי. והאמת והשלום אהבו.
(מתוך פוסט של צוריאל שרון, מנהל תוכן הסלולר של קמפיין הליכוד)
בן כספית, תרצה להגיב?
"כן, אביב. גם אני קראתי את הפוסט המרגש הזה ואפילו תכננתי להרים טלפון למי שכתב אותו, להתנצל מעומק הלב, להציע פיצוי נדיב, לבקש מחילה. שהרי לקחתי אדם חף מפשע ושדרגתי אותו, על לא עוול בכפו. הוא לא היה בבלפור! זאת ועוד: במקום לתת לו את הקרדיט המדויק 'מנהל תוכן הסלולר של קמפיין הליכוד', כיניתי אותו בעזות מצח 'האחראי על קמפיין הדיגיטל של קמפיין הליכוד'. לא שאני יודע מה ההבדלים בין שני התארים הללו. אבל אז, אביב, עשיתי מה שאתה לא השכלת לעשות. מה עשיתי? גוגל, זה מה שעשיתי. מה שעלה כשמקישים את שמו של 'מנהל תוכן הסלולר', שאינו 'האחראי על קמפיין הדיגיטל', זה פיצ'ר מרתק של עיתונאי בשם עמית סגל, בחברת החדשות, תחת הכותרת "כך ניצח נתניהו את הבחירות". צפה בכתבה הזו, אביב. המרואיין המרכזי שבה, שמפטפט את עצמו לדעת לאורכה ורוחבה, הוא ידידנו מקמפיין הסלולר, או הדיגיטל, או להיפך. כן, האיש הזה, שמצטנע עכשיו וטוען שבסך הכול רצה לחזור הביתה בשלום, מספר אצל סגל על מעלליו, גבורותיו, תעלוליו ושאר שטיקיו, שהובילו לניצחון הסוחף של נתניהו ב-2015.
"נסכם זאת כך: הוא לא היה דיגיטל, אלא סלולר. ובניגוד למה שכתבתי, הוא לא היה בבלפור, אבל כן רץ לטלוויזיה. נשארה רק התהייה מה עקץ אותו עכשיו, שרץ לתבוע את עלבונו ותוך כדי כך לשבור שיא גינס ולהיות הישראלי הראשון שהתלונן על כך ששודרג. וחוץ מזה, המהדורה החמישית כבר בחנויות".
הציטוט מול המציאות: מיהו יהודי
הציטוט: "היזם היהודי, ששואף לאייש את המאדים, אמר לאחר השיגור ההיסטורי: 'הייתי בטוח שלא נצליח'" (כותרת משנה של "ישראל היום" לאייטם של אילן גטניו על חברת SpaceX של אילון מאסק ששיגרה טיל למאדים).
המציאות: אילון מאסק אינו יהודי, אלא בן למשפחה נוצרית.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
גל גדות, מאחורייך
היילכו שניים בלתי אם נועדו?
אודיה רוזנק היא בוגרת מוכשרת של בית הספר ליצירה קולנועית סם שפיגל. "מי שחלמה", סרט הביכורים המבטיח של רוזנק, הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון בחיפה ובהקרנת סרטי הגמר של מחזור כ"ד בסינמטק תל אביב. במהדורת החדשות של "כאן" הקדישו בעבר כתבה קטנה לסרט ולרוזנק.
עיון ברולר גילה במפתיע כי עקיבא נוביק, הכתב בכנסת של חדשות עשר, מככב פעמיים: פעם אחת ברשימת עוזרי ההפקה ופעם נוספת ברשימת הניצבים. בתום חיפוש מדוקדק נמצאה הסצנה, בת 15 שניות תמימות, שבה נוביק יושב שתי שורות מאחורי אחת משתי גיבורות הסרט, יעל שרוני, ומפגין כישורי משחק אילמים שעוד ידובר בהם מעט מאוד:
נוביק, אגב, הוא לא העיתונאי היחיד שמופיע בסרט. מי שזכה לגלם בו תפקיד משמעותי הרבה יותר הוא ישי שנרב, מגיש "נכון להבוקר" בגל"צ, שמתעמת בסרט מול שרוני על חניית נכים. המלהק שגייס את שנרב לתפקיד האלמותי הוא לא אחר מנוביק, כמובן, הפעם בשבתו כעוזר הפקה:
עקיבא נוביק, מה עדיף – טלוויזיה או קולנוע?
"רגע, תן להתאושש מהסקופ המטלטל".
ישי שנרב, איך תסכם?
"מקווה שהצופים התאוששו מכישורי המשחק שלי. איחולי רפואה שלמה לכולם".
אני פה בגלל אשתי
אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ, אבל בחורף הטלפון מצלצל. על הקו, כרגיל, הקונספירטור.
"תגיד הורביץ, אתה בעד משיכת יתר?", הוא התעניין.
"לא כל כך", מיהרתי להסתייג. "באופן אישי אני משתדל להימנע מכך ולחסוך לעצמי צרות עם הבנק".
"מי דיבר על בנקים?", נבח הקונספירטור. "התכוונתי לתחום התקשורת. בתור עורך זוטר לשעבר: האם אתה בעד לתת לכתבה את הכותרת 'משיכת יתר', או דווקא מתנגד לכך?".
"נדמה לי שזה תלוי בהקשר", גמגמתי. "במה עוסקת הכתבה?".
"מה חשוב עכשיו ההקשר ובמה עוסקת הכתבה?", התפרץ הקונספירטור. "הנה, קבל כתבה של אמיר שואן, שפורסמה באוקטובר 2017 ב'7 ימים', על הזוג הסולידי בר בן סעדון ויובל מוצפי שמואשם בשוד בנקים וזכה לכינוי 'בוני וקלייד'. מה הכותרת לכתבה הזו, הורביץ? תקריא לי אותה בבקשה:".
"משיכת יתר", הקראתי בקול רם.
"טוב מאוד", נהם הקונספירטור. "עכשיו קבל כתבה של אותו אמיר שואן, שפורסמה בינואר 2018 ב'7 ימים', כשהפעם הנושא הוא גברים נכלוליים שנוהגים לבצע תרגילי עוקץ רומנטיים לנשים ישראליות. ומה הכותרת לכתבה הזו? בבקשה תקריא לי גם אותה:".
"משיכת יתר", הקראתי בקול נכאים.
"אתה רואה שלא חשוב ההקשר?", צהל הקונספירטור. "אתה חייב להודות ש'משיכת יתר' היא כותרת גנרית, שיכולה להתאים לעשרות כתבות".
"אל תגזים", התעצבנתי. "ראשית, ב'7 ימים' המודפס, בניגוד לאפליקציה, הכתבה על זוג השודדים קיבלה את הכותרת 'כפשע ביניהם', שהיא שונה בתכלית. שנית, אם גדי בלום התותח, עורך '7 ימים', הוא זה שהחליט שהכותרת 'משיכת יתר' הכי מתאימה לכל אחת משתי הכתבות האלה – מי אתה בכלל שתערער על כך?!".
"מה אתה סח, הורביץ", התפעם הקונספירטור.
"מה שאתה שומע", הכרזתי. "של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על שיקוליו המקצועיים הטהורים של גדי, שעמל ללא לאות על המוסף הנפלא הזה מדי שבוע!".
"בסדר, למה אתה מתנפל עליי ככה?", התגונן הקונספירטור. "מה בסך הכול אמרתי?".
"אמרת יותר מדי", קטעתי אותו.
"בסדר, אני מרים ידיים", הוא אמר במתק שפתיים. " יש לי רק שאלה קטנה. אפשר?".
"בזריזות", דרשתי.
"בהחלט", הטעים הקונספירטור. "תגיד לי בבקשה: יכול להיות שקיים קשר כלשהו, ולו קלוש, בין זה שאתה מהלל ומשבח ככה את גדי ואת השיקולים העריכתיים שלו, לבין העובדה שבמוסף '7 ימים' הקרוב מתפרסמת כתבה של צור שיזף על משלחת הומניטרית של רופאים ישראלים לפפואה גינאה החדשה? לא יכולתי שלא לשים לב לכך שאשתך, ד"ר איילת זלוטוגורסקי, שהשתתפה במשלחת, זכתה לקבל בכתבה הזו את התמונה הכי גדולה. הנה, שולח לך אותה:".
"נו, קיבלת?", וידא הקונספירטור. "מה אתה אומר, הורביץ? יש קשר?".
"בוא נאמר שמדובר בסך הכול צירוף מקרים", הרהרתי בקול רם.
"תתבייש לך", נבח הקונספירטור לפני שניתק. "ושלא תחשוב לרגע ששכחתי איך לפני ארבע שנים דחפת גם את התמונה של סבתא שלך ל'ידיעות'".
ואם כבר סיפורי סבתות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-makoמתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".