חוק שימור הספין
מה ההבדל בין הצעת חוק רצינית ובת קיימא לבין הצעת חוק תקשורתית שספק אם תצלח את שלב הגימיק ו/או הספין? חבר הכנסת מיקי רוזנטל נתן בהן פעם סימנים: לדבריו יש "הצעת חוק" ("עבודת חקיקה רצינית ומשמעותית בכנסת, שמשפיעה על חיינו"), יש "הצהרת חוק" ("הצעה שמלכתחילה נועדה רק לקדם דיון בסוגיה מסוימת במקרה הטוב, או סתם לייצר כותרת למציע במקרה הפחות טוב"), ויש "סערת חוק" ("לא מדובר בהצעות חוק, אלא בייצור פרובוקציה תקשורתית"). למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו? בגלל כמה דיווחים בשבועות האחרונים של דפנה ליאל, הכתבת בכנסת של חדשות ערוץ 2.
ביום רביעי, 21 ביוני, נפתחה המהדורה המרכזית של חדשות 2 בדיווח של דפנה ליאל על הצעת חוק שנועדה לסייע ליאיר כץ, בנו של השר חיים כץ, החשוד בשחיתות. "חבר הכנסת איציק שמולי הגיש לאחרונה הצעת חוק שהפתיעה לא מעט גורמים וגם זוכה לשיתוף פעולה פעיל ואקטיבי של יו"ר הקואליציה, דוד ביטן", מסרה ליאל. "החוק הזה נועד לאסור על מעסיקים בחברות ממשלתיות להשעות עובדים שחשודים בפלילים, בעיקר בעבירות שחיתות, עד שיוגש כתב אישום נגדם". גם בדיווח וגם בציוץ שהעלתה באותו ערב תהתה ליאל האם לא מדובר ב"חוק לטובת הבן של חיים כץ והתעשייה האווירית". בזמן שידור האייטם הופיעה על המסך הגדול באולפן הכותרת: "החוק לעזרת הבן של כץ".
כעבור יומיים משך שמולי את שמו מהצעת החוק, ולעת עתה היא נאספה אל אבותיה. ומה בנוגע לבנו של חיים כץ? זמן קצר לאחר הדיווח של ליאל העלה שמולי את הציוץ הנחרץ הבא:
ביום חמישי, 22 ביוני, דיווחה ליאל במהדורה המרכזית על הצעת חוק חדשה של ח"כ אורי מקלב, להעלות את מספר חברי הכנסת מ-120 ל-140 לפחות.
אלא שמאז חלפו שבועיים תמימים, והצעת החוק אפילו לא הונחה על שולחן הכנסת. האם היא תוגש מתישהו? לא מן הנמנע. האם היא תתממש? מן הנמנע. הנה מה שצייץ אריק בנדר, כתב הכנסת הוותיק של "מעריב", בתגובה לאייטם של ליאל:
והנה מה שצייץ על כך גדעון אלון, כתב הכנסת הוותיק לא פחות של "ישראל היום":
יהודה מנדלוביץ', הדובר של אורי מקלב, מה קורה עם הצעת החוק הזו?
"היא בשלב של חתימות חברי כנסת. אני אגיד לך יותר מזה: אחרי שהצעת החוק הזו פורסמה, הרבה חברי כנסת רצו להצטרף אליה. לכן כרגע היא בשלב שבו מחתימים עליה חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. אני מאמין שיסיימו את ההחתמות בתוך שבוע או שבוע וחצי, ואז ההצעה תוגש למזכירות הכנסת. תכלס, זו הצעת חוק חשובה".
ביום שני, 26 ביוני, פתחה ליאל את המהדורה המרכזית בדיווח על מכתב ששלחו ח"כים חרדים למנכ"לית משרד התחבורה, בדרישה לשלול היתרים שניתנו לקווי תחבורה מסוימים לפעול לפני צאת השבת. "זה כמובן רק יעד ביניים בדרך לתחנה המרכזית, שהיא ביטול כלל התחבורה הציבורית בשבת", הזהירה ליאל באייטם שזכה לכותרת "הקרב על השבת", וגם לציוץ דרמטי של חדשות 2 שתהה "האם המשבר הפוליטי הבא בפתח?".
אלא שכעבור כשעה התברר שלא קרב ולא נעליים. המשבר הדרמטי, שנולד בשמונה בערב, נפח את נשמתו בשעה תשע:
ביום רביעי, 28 ביוני, דיווחה ליאל על "הצעת חוק יוצאת דופן", שתעלה כבר השבוע לוועדת השרים לחקיקה, ולפיה המדינה תממן את הפריימריז של המועמדים השונים במפלגות השונות באופן מלא. "מדובר בעלות של עשרות מיליוני שקלים", הוסיפה. "לפי ההצעה של ח"כ דודי אמסלם מהליכוד מי שייבחר בסופו של דבר לכנסת לא יצטרך להחזיר את הכסף הזה – שיהיה מעין מענק, ומי שלא יצליח להיבחר יצטרף להחזיר – כלומר, זו תהיה הלוואה".
למרות שבכתובית לאייטם נאמר כי זו "הצעת חוק חדשה" – מדובר בהצעה שהונחה על שולחן הכנסת כבר לפני חמישה חודשים, ב-30 בינואר, וגם היא, סביר מאוד להניח, לא תגיע לכלל מימוש. איך יודעים? פשוט מאוד: ליאל עצמה הסבירה כאן כי "על פי ההערכות, למרות התמיכה בליכוד, יהיה לאמסלם קשה להעביר את החוק, זאת משום שגם במפלגתו של שר האוצר כחלון אין פריימריז, כך שאין לו תמריץ לקדם את ההצעה". קצת חבל שלא ציינה זאת גם בדיווח במהדורה המרכזית. כעבור ארבעה ימים שיגרה ליאל את הציוץ הבא, שמקטין אפילו עוד יותר את סיכויי המימוש של הצעת החוק:
מחדשות 2 נמסר בתגובה: "הטענות מופרכות לחלוטין. איציק שמולי משך את שמו בעקבות הפרסום. לא היה לו כל עניין שהעניין יתפרסם. כמובן שהחוק חל רטרואקטיבית, כמו כל חקיקה מקלה, וזו גם הסיבה שהוא משך ידו מהחוק. החקיקה גם חשפה את העובדה ששמולי קידם חקיקה של ההסתדרות מבלי להכיר את פרטיה. לגבי חוק 140 חברי כנסת: כבר בדיווח הובהר שזה חלק מקמפיין ציבורי שנועד להביא בסופו של דבר להרחבת הכנסת וזוכה לתמיכה רחבה במשכן. מן הסתם הצעות חוק מצביעות על הלך הרוח ומעוררות דיון ציבורי, וחשיבותן לא רק בשאלה האם יעברו את הקריאה השלישית. כבר בדיווחים נאמר בדיוק מהם סיכויי ההצעה לעבור.
"לגבי משבר הרכבת: העובדה שראש הממשלה פירסם את ההודעה על כך שלא ייענה לדרישת חברי הכנסת החרדים לעצור את התחבורה הציבורית בשבת הייתה בעקבות ובתגובה לפרסום, כך שהטענה שלך תמוהה לחלוטין. והחוק של דודי אמסלם יזכה השבוע, באופן חריג, לדיון חוזר בוועדת שרים לחקיקה, לאחר שהשרים דרשו מאיילת שקד לקדמו בוועדה. בעינינו אין דבר חשוב יותר מליידע את הציבור שבכך עוסקים נבחריו, בהקצאת מאות מיליונים לקמפיין הבחירות שלהם, ואף ממשיכים להילחם על כך. אנו גאים בעבודה עיתונאית שמרימה את המסך על מהלכים רבים, ושללא הזרקור הציבורי היו מקודמים במחשכים. חבל שלא הובאו באייטם עוד עשרות הצעות חוק שדווחו בחדשות 2 ועברו בכנסת או נמצאות לקראת אישור".
עד כאן תגובת חדשות 2. מה הסיכוי שהצעות החוק הללו יעברו? בדיוק בשביל זה נולד הביטוי הרב שימושי "ימים יגידו". אלא שבמקרה של ליאל – הימים כבר אמרו. לפני שמונה חודשים ושלושה ימים (אבל מי סופר) הוצגו כאן כמה וכמה הצעות חוק פופוליסטיות, שעליהן דיווחה. ההצעות, שלא במפתיע, לא צלחו את שלב הגימיק ו/או הספין (אל תפספסו את הנזיפונת של ח"כ מיקי רוזנטל בתגובה להצעת החוק האחרונה):
הצהרת בלפור (26): יגאל סרנה נזהר בצוננין
הבלפוריסט טילפן מוקדם בבוקר. "תדע לך שהבוס מאוד מרוצה, הורביץ", הוא עידכן.
על שום מה?
"גם על שום כך שיגאל הפקיד סוף סוף את הצ'קים, אבל גם על שום כך שמסתמן לכאורה שבעקבות פסק הדין הברור והנחרץ נגדו, יגאל התחיל להפיק לקחים".
אתה מתכוון, חלילה, לכך שמאז פסיקת בית המשפט יגאל הפסיק לפרסם את הטור השבועי ב"ידיעות"? אני חושש, לצערי, שזה בכלל לא היה ביוזמתו. אתה מוזמן להתעדכן אצל איתמר ב"ז ב"העין השביעית".
"הפסקת פרסום הטור בהחלט הייתה הפתעה נעימה נוספת מבחינת הבוס, אבל לא התכוונתי להפקת הלקחים מהצד של 'ידיעות', אלא להפקת הלקחים מצידו של יגאל".
אתה רוצה להגיד לי שגם יגאל הפיק לקחים מכל הפרשה הזו?
"בהחלט".
האמת שלא ממש התרשמתי ככה. למרות פסק הדין, יגאל משתדל, כמיטב יכולתו, לחזור על הדיבה. הנה, רק בשלישי האחרון הוא הגיב לפוסט של ענת באלינט, והתעקש על כך שהשורה הבעייתית בפוסט השיירה "לא הייתה רכילות אלא פלצות". אלה היו המילים שלו.
"אתה יודע מה ההבדל העיקרי בינינו, הורביץ?".
מה?
"אני מדווח אחרי שבדקתי את הסיטואציה באופן מוסמך, בעוד שאתה מבלבל את המוח בלי בסיס עובדתי. תקרא למשל את הציוץ הזה של אורן חזן:"
אכן ציוץ מעודן. אבל רגע, איך אורן חזן קשור עכשיו לכל העניין?
"אל תהיה נודניק. קצת סבלנות ותבין. כמו שאתה בטח מנחש, ליגאל היה מה להגיד על הציוץ הזה של אורן. שים לב לפוסט המושחז שהוא העלה ביום ראשון, ואז למילה שהוא מיהר להוסיף שתי דקות אחר כך. לא מן הנמנע שיגאל התעשת, והעדיף שלא להעניק לאורן את האפשרות להגיש נגדו עוד תביעת דיבה".
הרושם שלי שונה לחלוטין. בהכירי את יגאל, יתכן שהוא ביקש לתבל את היצירה שלו בקורט של סרקזם או בנופך של אירוניה. ואם הוספת המילה "לכאורה" יכולה, באותה הזדמנות, להגן עליו מפני תביעה של אורן – אדרבה ואדרבה.
"אז איך אתה מסביר את העובדה המפתיעה שכעבור זמן קצר יגאל מחק את הפוסט לגמרי?".
אני מעריך שבאות בחשבון שלוש אפשרויות. הראשונה, שמדובר בצירוף מקרים. השנייה, שמי שנכווה ברותחין – מוטב לו שייזהר בצוננין. והשלישית – שיגאל בחר להחיל גם על יצירתו הספרותית בפייסבוק סטנדרטיים עיתונאיים מסוימים.
"לכאורה, הורביץ, לכאורה", תיקן הבלפוריסט וניתק.
מיקי רוזנטל VS יואב יצחק
מה משותף לעיתונאי לשעבר וחבר הכנסת מיקי רוזנטל ולעיתונאי והבעלים של אתר News1, יואב יצחק? הדדיות בקשר. בינואר 2012 קבע בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות כי האתר של יצחק עבר על שני סעיפים של תקנון האתיקה כשפירסם אייטם של אמיר זוהר על רוזנטל כשנה קודם לכן. יצחק סירב אז להתייצב בפני בית הדין של מועצת העיתונות, כי כפר בסמכותו לדון בתלונה, בנימוק שהוא אינו חבר באגודת העיתונאים. באוגוסט 2015 הגיש רוזנטל נגד יצחק תביעת לשון הרע (שעדיין מתנהלת) בשל שורה של פרסומים נגדו.
השבוע התלהט הסכסוך מחדש. זה קרה מיד לאחר שיצחק פירסם באתרו כי רביב דרוקר ומיקי רוזנטל, שהגיש בעבר את "המקור" עם דרוקר, הפסידו בתביעת לשון הרע שהגיש נגדם ניצב (בדימוס) יעקב בורובסקי, לשעבר יועצו של מבקר המדינה לענייני שחיתות. הכתבה, ששודרה ב"המקור" בינואר 2012, טענה כי בורובסקי "עבר צד" והחל לפעול כמאכער בכמה משרדי ממשלה. בורובסקי טען בתביעתו כי דבריו לתחקירן "המקור", שהוקלטו ללא ידיעתו, עוותו באופן מגמתי, ואף האשים כי רונאל פישר שימש כמתווך להעברת כספים מגורמים פרטיים לידיהם של דרוקר ורוזנטל, בתמורה לפרסום או אי פרסום של כתבות ותחקירים.
ביום שני האחרון דיווח יצחק כי בהסדר הגישור בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין, חזרו שני הצדדים מהדברים הפוגעניים שאמרו זה כלפי זה. יצחק אף הוסיף כי בין הצדדים ישנו גם "מכתב הבנות" הכולל התנצלות מפורשת בפני בורובסקי, שלא הוגש לבית המשפט, ונספח סודי, שגם הוא לא הוגש לבית המשפט, שבו מתחייב ערוץ 10 להסיר את הכתבה מאתר נענע 10 (נכון למועד כתיבת שורות אלה הכתבה עדיין מופיעה באתר). העימות בין יצחק לרוזנטל החל מיד לאחר שיצחק צייץ קישור לאייטם החדש (לא נגענו):
יואב יצחק: "ערוץ 10 רוזנטל ודרוקר הפסידו בתביעת בורובסקי; נאלצו להתקפל – הכתבה המשמיצה הוסרה מרשת האינטרנט".
מיקי רוזנטל: "גם בעניין הזה ניפגש בבית משפט יואב. אתה כל כך בור. זו בכלל לא הייתה כתבה שלי, ומלבד זאת אם היית עיתונאי הגון היית מפרסם גילוי נאות שתבעתי אותך".
מיקי רוזנטל: "תבעתי את יואב יצחק על כזבים אחרים. גם הפרסום הזה יתווסף".
יואב יצחק: "מיקי היקר. מדוע אתה מאיים? רוץ לבית משפט. זה המקום לברר טיב יחסיך עם רונאל פישר. אגב: אתה מוזמן להגיב על הדיווח ב-News1".
מיקי רוזנטל: "אני לא מאיים. אני מבטיח. לא אגרר לשיח הביבים שלך. ניפגש בבית המשפט. אגב, מה עם החקירה של אבי גבאי? יש עוד שקרים בדרך?".
יואב יצחק: לשאלתך, מיקי: הידיעה על אבי גבאי לא הייתה מדויקת. פרסמנו ידיעה חדשה שהעמידה דברים במקומם. אנחנו אנשי אמת, ולא נמנעים מלתקן כשצריך. מיקי היקר: לא כתבה שלך? לא הגשת אותה כשותף בתכנית 'המקור' יחד עם דרוקר? הרי נתבעת וגם הסכמת להסדר הכולל התנצלות. במי אתה מנסה לשטות? אני מתבייש בך, מיקי. חבר כנסת שממשיך לשקר. אפילו דרוקר לקח אחריות. ואילו אתה לא מכבד את חתימתך על ההסדר שהוגש גם בשמך לבית המשפט".
מיקי רוזנטל: "טול קורה מבין עיניך. שוב אתה משקר. לא חתמתי על שום מסמך. אתה מתחזה לעיתונאי וחצי מדבריך כזבים בלתי נכונים או חצאי אמיתות".
יואב יצחק: "לא חתמת? באת כוחך עו"ד עיינה נוימן חתמה גם בשמך (כמו גם בשם דרוקר וערוץ 10) והגישה לבית המשפט יחד עם בא כוח התובע. זה לא אתה? בושה".
מיקי רוזנטל: "הציוצים לא יועילו. תנסה לטעון עניינית בבית משפט. כולם כבר מכירים את כזביך ואת הצביעות שלך: בבוקר אתה מתחנף אליי ואחר הצהריים מתבייש. עיתונאי צבוע: בתחילה הוא מתחנף אליי ומבקש טובות. כשאני לא נענה להפצרותיו – תוקף אותי".
יואב יצחק: "זה נקרא להתחנף? זה נקרא להיות ענייני. הוגן. ולתת ביטוי ב-News1 לכל גורם. כולל לחבר כנסת כמוך, שמנסה לסתום פיות של אחרים".
רביב דרוקר, תרצה להגיב?
"בורובסקי תבע מאיתנו חצי מיליון שקל. הוא לא קיבל דבר. לא התנצלנו ולא חזרנו בנו ממילה שנאמרה בתחקיר, וכאמור, הכתבה נמצאת באתר האינטרנט נגישה לכל אחד. נדמה לי שזה מוכיח כמה רחוקה האמת, כרגיל, מדברי ההבל של המתחזה לעיתונאי, יואב יצחק".
יואב יצחק, מה תוסיף?
"מיקי רוזנטל עושה שימוש לרעה הן במעמדו כחבר כנסת והן בבית המשפט בניסיון לעצור פרסומים אודותיו. הוא מציג עצמו כאיש ישר דרך ונטול פניות. רוזנטל לא ישיג את מטרתו, שכן המציאות שונה. ההתחסדות אינה עובדת. אנחנו ב-News1 נעמוד על חשיפת דמותו האמיתית. חבל שהוא מפרש את הזמנתי אליו לפרסם מאמרים כהתחנפות. אנחנו מתנהלים באופן מקצועי וענייני – וגם עכשיו ונוכח היותו איש ציבור אני מזמין אותו (כמו גם אישי ציבור אחרים ובהם חברי כנסת) לפרסם מאמרים ב-News1; ועוד יותר, מוזר לי שהוא מפר כללים בסיסיים: אדם המכבד עצמו, לא מפרסם פניות אליו בווטסאפ, כמו שאני לא מפרסם פניותיו ו/או תגובותיו אליי בדוא"ל או בווטסאפ.
"ובאשר לדרוקר: נדמה לי שאחרי עשרות שנות של עבודה עיתונאית והישגים גדולים, כולל הקמת כלי תקשורת (News1) – לא אחד כדרוקר, שרלטן וכזבן, יוכל להמעיט בהישגיי, גם אם יתאמץ. בניגוד לטענותיהם, דרוקר ורוזנטל התנצלו חזרו בהם מהכפשותיהם נגד בורובסקי; ערוץ 10 התחייב, וזה מחייב גם את דרוקר, להסיר את הפרסום המכפיש. ההסכם בינם לבין בורובסקי שהוגש לבית המשפט (הכולל מסמך גלוי שהוגש, ומכתב הבנות ונספח סודי שלא הוגשו לבית המשפט), קיבל תוקף של פסק דין. העובדה שהם לא מכבדים הסכמים היא חמורה – אך זה כבר עניינו של התובע בורובסקי לענות בו".
יונתן בן-ארצי VS עמית סגל
ואם כבר ויכוחים בטוויטר: פרסונות נוספות שמחו להשתלב בשבוע שעבר בכסאח המתמשך (הפרטים המלאים כאן) בין הכתב הפוליטי של חדשות 2, עמית סגל, לבין פרסומאי העל, אילן שילוח, ואשתו שירה מרגלית. תקציר הפרקים הקודמים: שילוח, כזכור, צייץ את דעתו בנוגע לפרשת שאול אלוביץ', סגל יצא נגדו, מרגלית הצטרפה וההתכתשות נמשכה. אלא שהיה לה גם ענף צדדי, בדמותו של יונתן בן-ארצי, נכדו של ראש הממשלה המנוח, שמיהר לתקוף את סגל (לא נגענו):
אילן שילוח: "שווה להמתין לגרסת אלוביץ' ולא להיות ניזונים רק מגרסת הרשות. מניח שהרבה מהספינים יתפוגגו".
עמית סגל: "לאן נעלם הלוחם בשחיתות, אביר האזרח הקטן, מתנגד הטייקונים? ככה זה כשהכסף של יס זורם לכיסך. שמור אותנו מהצדקנים והצבועים, עם השאר נסתדר בעצמנו".
יונתן בן-ארצי: "כתבת לבד או ששרה הכתיבה? כתב חצר לא אמין".
כעבור ארבע שעות ו-38 דקות שיגר בן-ארצי ציוץ נוסף:
יונתן בן-ארצי: "עמית סגל חסם אותי. הפסקנו לשתוק לכם, מסיתי ביבי".
מולי הלפמן (פרסומאי): "בן של מחבל יהודי חוסם בטוויטר נכד של ראש ממשלה שנרצח".
עמית סגל, תרצה להגיב?
"לא חושב".
טיל נגד רפעטיל
איזו פעולת תגמול יכול לבצע עורך מקומון כשהוא מגלה לצערו כי מפורסם שבו חשק העדיף להתראיין במקום אחר? תשמעו סיפורונצ'יק:
לפני שבועיים, בעקבות טענותיה של חני נחמיאס כי דבריה סולפו ב"ידיעות", נזכר רן הר-נבו, לשעבר כתב בעיתון "תל אביב" ומי שהפך בהמשך לסטארט-אפיסט ועשה אקזיט נוצץ, במקרה נושן מתחילת המילניום. ניר חפץ, לימים ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה וכיום יועץ אסטרטגי, שימש באותה עת העורך הראשי של רשת "ידיעות תקשורת". וזה הזיכרון שצייץ הר-נבו: "פעם, כשעבדתי בעיתון תל אביב, כתבת שאלה את ג'ימי טורק: 'אז אתה ערבי המחמד שלנו, ג'ימי?'. ענה לה: לא. בשישי על השער: 'טורק: אני לא ערבי המחמד שלכם!'. זו התרבות ב'ידיעות אחרונות', למדתי אחר כך. אם אתה עורך, את הטקסט אתה יכול ללוש קצת לפני שאתה שם אותו בתנור. שייצא פריך".
כעבור זמן קצר תרם צח שפיצן – עד לאחרונה עיתונאי "ידיעות", כיום כתב בתאגיד השידור "כאן", ולנצח עידן שגיב מהסרט "מבצע סבתא" – מקצה תיקונים לפרשה שהעלה הר-נבו. "ראשית כל זו לא כתבת, אלא אני", צייץ. "שנית, העניין היה שטורק, שנבחר כסגן ראש עיר ערבי ראשון, רץ ל'7 ימים' להתראיין. אז ניר חפץ אמר לי: לך לטורק ושאל אותו אם הוא ערבי מחמד. הוא יענה לך לא, ונעשה מזה כותרת עם תמונות שער שלו שצילמנו לפני כמה שבועות. שיעור בעיתונות לא כל כך טובה". בתגובה צייץ הר-נבו: "לא זכרתי וסחתיין על האומץ איש! שיעור בלא עיתונות".
הכתבה שעליה מדובר פורסמה בעיתון "תל אביב" באוגוסט 2002, וכך נכתבה בה הפיסקה שהובילה לכותרת המוזמנת על טורק: "רק שאלה אחת הצליחה להרגיז אותו: במידה שתיבחר, האם אתה חושב שזה יהיה כדי לנפנף בדגל של 'הנה, גם ערבי יכול להגיע רחוק בתל אביב?'. 'אני לא עלה התאנה של אף אחד', ענה. 'ולא ערבי המחמד שלכם'".
ניר חפץ, תרצה להגיב?
"לא".
הקרב על הוויזה
ביום שלישי האחרון פירסם הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, כותרת שזכתה לתשבוחות העצמיות "חשיפה" ו"בלעדי".
בתגובה העלתה טל שלו, הכתבת הפוליטית של "וואלה!", את הציוץ הסרקסטי הבא, שאליו הצמידה אייטם שפרסמה עוד בינואר האחרון.
לפני חודשיים, במאי האחרון, עידכנה שלו על התקדמות המגעים ואף שוחחה בנושא עם שרת המשפטים, איילת שקד. על פי הדיווח שלה, ובניגוד לידיעה של צזנה, האמריקאים דרשו לקבל את מאגר טביעות האצבע של המשטרה, כלומר של אנשים שנחשדו בפלילים, ולא את המאגר הביומטרי של כלל תושבי ישראל. "לא בלעדי ולא חשיפה", צייץ חיים לוינסון בתגובה לציוץ של צזנה. "פורסם כמה פעמים ואף שמעתי במו אוזניי את איילת שקד מדברת על זה ברדיו. ציפי חוטובלי עשתה עליך סיבוב". צזנה, מצידו, לא נשאר חייב וצייץ בחזרה כי "לי דווקא נראה ששקד עשתה כאן סיבוב על טל שלו ודומיה. כי המפתח אצלה וגם הכישלון אצלה. וכן, בלעדי. שם פורסמה ידיעה חלקית וחסרה מתקופת הממשל הקודם". שלא כמו באייטם של שלו, צזנה ציטט גורם רשמי (חוטובלי) אומרת במפורש שהמכשול הוא סביב המאגר הביומטרי, ואף הביא מפי גורם מדיני את שלוש הסיבות שבגללן ישראל אינה נכללת ברשימת המדינות שאין להן צורך בוויזה: דרישת האמריקאים לקבל גישה למאגר, שיעור גבוה של ישראלים שהאמריקאים סירבו להכניס לארה"ב, ובקשה אמריקאית להקל את כניסתם של פלסטינים אזרחי ארה"ב דרך נתב"ג. כך או אחרת, די ברור שסגנית השר חוטובלי מגלה עניין מקצועי בסוגיית הוויזה, שמניבה לה כותרות כאלה ואחרות, כמו למשל הכותרת הזו, שפורסמה בדיוק לפני שנתיים, ביולי 2015 (וכמובן שכלום לא קרה מאז):
שלמה צזנה, תרצה להגיב?
"לא, תודה"
שני מינוסים ל-pplus
לא מאוד שכיח ששני כלי תקשורת שונים, מאותה קבוצה, יפרסמו באותם נושאים הרי גורל דיווחים הפוכים ושונים לחלוטין. ובכל זאת – זה מה שקרה לאחרונה, ועוד פעמיים (!) במדורי הרכילות של קבוצת "ידיעות": תחילה אתר pplus פירסם אייטם ויראלי, וזמן קצר לאחר מכן הפריך אותו צחי קומה ב"העלוקה" של "ידיעות". נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
ביום חמישי האחרון דיווח pplus, באייטם לא חתום, מיד אחרי יפעת הללי-אברהם ב-mako, כי בן אל תבורי וחברתו, אורטל עמר, הפרידו כוחות:
אלא שכעבור שלושה ימים, בראשון, עידכן קומה ב"העלוקה" כי אין מה לדאוג, הזוגיות שרירה וקיימת:
זה לא היה המקרה היחיד. לפני שבועיים, מיד אחרי גיא פינס, מיהר יוני פרוים מ-pplus, לעשות פולו-אפ על פרידתם של אנה ארונוב ואסף גרניט:
אלא שכעבור יומיים הביא קומה ב"העלוקה" של "ידיעות" את הפרטים ההפוכים והנכונים:
ב-pplus נמנעו מלהגיב.
סיגריה? זה מגעיל אותי, או שלא
נמשיך עם סוגה עילית: ברביעי שעבר, לקראת הופעתה של בריטני ספירס בישראל, פרסמה ליהי עטר בכר ב"וואלה! סלבס" את רשימת הדרישות של הזמרת לקראת שהייתה בסוויטה המלכותית של מלון דן. "כל יושבי הקומה מוזמנים לפנות את החדרים, כי הזמרת מעוניינת שהקומה העליונה שבה היא תשהה, תהיה שקטה לחלוטין וללא ריח של עישון כלל. "איכסוש", כתבה בין השאר. כמובן שבעמותת אוויר נקי, הפועלת נגד עישון, שמחו לשתף את הדרישה הזו של הכוכבת בדף הפייסבוק שלהם.
ארבעה ימים חלפו, ספירס נחתה בארץ, וביום ראשון צולמה במרפסת הסוויטה כשהיא מקרבת סיגריה לפיה. בעמותת אוויר נקי החליטו לא לעבור לסדר היום על ההטעיה הבוטה. "בשבוע שעבר פרסמנו את הדרישות של בריטני ספירס, שכללו בין השאר דרישה שהקומה של הסוויטה שלה תהיה ללא עישון", נכתב בדף הפייסבוק של העמותה נגד עישון. "והנה כעת מסתבר שבריטני ספירס עדיין מעשנת, וגם מעשנת במרפסת הסוויטה. יש כמה אפשרויות: או שהכתבת ליהי עטר בכר, שהביאה את הידיעה על דרישות ספירס, באתר 'וואלה!', תיבלה את הידיעה שלה בדברים שלא היו ולא נבראו; או שהיא קיבלה ידיעות שלא היו ולא נבראו; או שהייתה אי הבנה וקצר בתקשורת בין כתבת 'וואלה!' למקורותיה, או שלבריטני ספירס יש דרישות מוזרות".
עורך "וואלה! סלבס", אדם סרור, מה דעתך על נזקי העישון?
"כנראה שבריטני מעדיפה עישון אקטיבי על פאסיבי".
בעיות כרוניות קשות
ולסיום הטרילוגיה: לא נקפח כמובן את אתר הבית. ביום שני הפגיז mako באייטם אנין במיוחד שקיבל, באופן טבעי, את הכותרת המעודנת הבאה:
"אחרי שמוחמד אל-וואהבי בן ה-33 גורש 17 פעמים משישה מסגדים שונים בשל הטלת גזים, שחרור נודים, הפלצה מוגזמת – תקראו לזה איך שאתם מעדיפים, השופט באיסלמבאד פסק: גזר דין מוות", נכתב באייטם המתורגם. "התובע טען: החוק ברור, עליו להיסקל למוות. עריפת ראש תהיה עונש קל מדי כי לא ייגרם לו מספיק סבל. השופט נחשב בעיני משפטנים כרחמן, מאחר והעניק לאשם בחירה האם למות באמצעות עריפת ראשו או שייסקל למוות. אל-וואהבי, שאף עורך דין לא היה מעוניין לייצג אותו במשפט, טען כי הוא סובל מבעיות כרוניות קשות במערכת העיכול והן שגורמות לו להפלצה הבלתי ניתנת לשליטה. כשגזר הדין נקבע, הוא קיבל על עצמו את העונש בהבנה, ואף ביקש שוב סליחה מאללה".
קצת אחרי mako הועלתה הידיעה הריחנית גם ב"וואלה!" ו-nrg, אבל אז התברר כי מדובר בסיפור מצוץ מהאצבע והוא הוסר מכל האתרים. האדם שבתמונה הוא קנדי בן 23 שנעצר לפני יותר משנה בחשד לרצח סטודנטית. עד מהרה התגלה גם המקור לפדיחה: אתר בשם World News Daily Report, שמכריז על עצמו במפורש (כאן, בפיסקה האחרונה) כי כל תכניו הם סאטיריים ובדיוניים, עשה שימוש בתמונה לצורך האגדה האורבנית שרקח.
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?
"קודם כל, גם בנפילות עדיף להיות ראשון מאשר שני או שלישי כמו המתחרים. חוץ מזה, אם תסתכל טוב באייטם תראה שהוא שייך לשורה של כתבות שחונכות מדור חדש ב-HIX שמוקדש לפייק ניוז שמופצים ברשת, ושבטח תאהב".
חוזה לך ברח
הגמדים מוצאים מקלט באגדות, צללים כהים פוסעים אט אט אל תוך הלילה, אבל בדיוק אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"שוב בגדת בי עם הבלפוריסט, הורביץ?", הוא רטן.
"אני לא אשם", התגוננתי. "זה הוא שטילפן אליי".
"זה לא תירוץ", נבח הקונספירטור. "לעולם אל תשאיר אותי בממתינה כשיש לי לינק בשבילך".
"איזה לינק?", התעניינתי.
קראת את מה שאריאנה כתבה בבלוג שלה באתר 'הארץ' אחרי שהתפרסמו תוצאות הפריימריז בעבודה? שולח לך".
"קראתי", עניתי. "אבל חוץ מטעות הגהה אחת לא מצאתי כלום".
"זה רק בגלל שאתה לא יודע מה לחפש, הורביץ", נזף הקונספירטור. "שים לב לסרטון ההימורים של עמית סגל ועודד בן-עמי, שהקולגה יאיר שרקי העלה לטוויטר, ושצולם שעות ספורות לפני שהתקבלו תוצאות הפריימריז:".
עמית סגל דווקא כן חוזה שהרצוג יובס:
אתמול בהפסקת הפרסומות @amit_segal ו@BenamiOded הסתכנו בהימורים באולפן. הבטחתי לעמית שאם הוא טועה אני מפרסם, ואם הוא צודק אני משמיד את התיעוד pic.twitter.com/RNIRpYZOom
— יאיר שרקי (@yaircherki) 4 ביולי 2017
"נו, צפית בסרטון?", התעניין הקונספירטור. "מה אתה אומר?".
"מה יש לומר כשאין מה להגיד?", השתוממתי.
"אל תיתמם, הורביץ", ירה הקונספירטור. "איך זה שאריאנה קובעת בנחרצות שהפרשנים לא חזו את האפשרות שהרצוג יודח כבר בסיבוב הראשון, כשלמעשה זה בדיוק מה שעמית חזה בסרטון?".
"פשוט מאוד", אמרתי. "לבלוג של אריאנה קוראים 'מזפזפת', כך שבהחלט יכול להיות שהיא בדיוק זפזפה כשעמית היטיב לראות את הנולד. וחוץ מזה, אריאנה היא גיבורת פייסבוק ולא אושיית טוויטר".
"הסבר קלוש ביותר", המהם הקונספירטור, "אפילו בסטנדרטים הנמוכים שלך".
ואם כבר סטנדרטים נמוכים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: איזה עב"ם התגלה בדרום תל אביב?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק