מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע בתקשורת | עיצוב: סטודיו mako
שי ניצן VS תחקיר "יומן"

בשבוע שעבר הודיע פרקליט המדינה על סגירת תיק החקירה בפרשת גל בק ועל החלטתו לפיה הנהגת הפוגעת לא תועמד לדין. בכך בא הקץ לסיפור כואב, שהתפוצץ ברעש גדול בתחקיר של איילה חסון ושל יפעת גליק אשר שודר לפני כחצי שנה ב"יומן" של ערוץ 1. גל בק נדרס למוות ביולי 2005, בהיותו בן 16, בעת שפנה עם הקטנוע שלו שמאלה משדרות קק"ל לכיוון רחוב חיים לבנון בתל אביב. הוא נפגע ממכונית שחצתה את הצומת והתנגשה בו בעוצמה.

כעבור שלושה ימים הגישה חסון, ובצדק, תלונה נגד שי ניצן לנציבות הביקורת בפרקליטות. הסיבה: פרקליט המדינה הכליל בדו"ח פיסקה שהיא בגדר תיאוריית קונספירציה רכילותית, וזאת מבלי לבקש קודם את התייחסותה. ואף על פי כן, ממצאי הדו"ח של ניצן מעלים סימני שאלה בנוגע לטיבו של חומר חשוב שהיה עוגן מרכזי אשר עליו התבסס תחקיר "יומן". רק לפני ארבעה חודשים, בתכנית "אנשים" לסיכום שנת תשע"ה שערכתי, הוזכרה הכתבה על פרשת גל בק כתחקיר הבולט של ערוץ 1 בשנה החולפת. האם זו הייתה אמת לשעתה?

גולת הכותרת של התחקיר על פרשת גל בק הייתה הקלטת וידאו שנעשתה במצלמה נסתרת. רוני ביקובסקי, חבר של בני משפחת בק, הגיע לפיצוצייה של אושרת אלקובי, שהייתה עדה לתאונה, שוחח איתה ממושכות וצילם אותה ללא ידיעתה. בעת חקירתה במשטרה, מיד לאחר התאונה, הייתה אלקובי העדה היחידה שאמרה כי הנהגת שפגעה בגל בק חצתה את הצומת באור ירוק. אלא שבצילומים של ביקובסקי, כפי ששודרו ב"יומן", נראתה אלקובי אומרת דברים הפוכים לעדותה במשטרה. הנה קטע מההקלטה ששודרה בתחקיר:

אלקובי: "ראיתי את המכה, בטח שראיתי... היא דפקה מהירות מלמטה והעיפה אותו ברמה... נו הנה, נהיו לי צמרמורות... היא עברה באדום, ראו שהיא נסעה באדום... אור מלא, היה ירוק מלא".

ביקובסקי: "לילד?".

אלקובי: "לילד".

ביקובסקי: "והיא באדום גם?".

אלקובי: "והיא הייתה באדום מלא... כן, אדום מלא".

ביקובסקי: "את זוכרת שאמרת במשטרה בעדות שהיא עברה באדום?".

אלקובי: "כן".

ביקובסקי: "כן".

אלקובי: "במאה אחוז".

ביקובסקי: "במאה אחוז".

בהמשך הדגישה הכתבת, יפעת גליק, כי "במשך שעה וחצי חוזרת אושרת על הגרסה האמיתית של נסיבות התאונה לפני עשר שנים". אלא שאותה הקלטה ממש נמסרה גם לפרקליט המדינה. בדו"ח שפרסם שי ניצן נאמר כי השיחה בין השניים ארכה 38 דקות (ולא שעה וחצי כפי שצוין ב"יומן"), אבל לא זה העניין המהותי. חשובה יותר העובדה שבשיחה המוקלטת אמרה אלקובי משפטים נוספים, שלא שודרו ב"יומן", ושמעלים ספק בנוגע לקביעה הנחרצת של גליק כי הדברים שאמרה אלקובי מול המצלמה הנסתרת הם אכן "הגרסה האמיתית של נסיבות התאונה". הנה, למשל, חילופי הדברים הבאים מתוך אותה הקלטה במצלמה נסתרת, שלא הוכנסו לכתבה:

אלקובי: "באתי מכיוון… עמדתי שם ב… לא זוכרת אם היא באה מלמטה או מלמעלה".

ביקובסקי: "הוא מאיפה בא? מה זה למעלה למטה?".

אלקובי: "היא באה מלמטה למעלה… לא זוכרת אם הייתי לידה או שבאתי מלמעלה".

ביקובסקי: "תנסי. היא באה מקק"ל לאיזה כיוון?".

אלקובי: "ממערב למזרח אם אני לא טועה… או שזה היה הפוך…".

"ניכר מהתמליל כי לאורך כל שיחתם דובב רוני את אלקובי ולא אחת אף הכניס מילים לפיה, הגם שכבר בראשית שיחתם שבה אלקובי וציינה בפניו כי אינה זוכרת את פרטי התאונה", קבע פרקליט המדינה בהתייחסו להקלטה במצלמה הנסתרת. "בהמשך, חזרה אמנם אלקובי מספר פעמים על כך שהחשודה היא שעברה באדום, אך בד בבד ציינה בלי משים גם עובדות שלא מתיישבות עם טענה זו". כדוגמה לטענתו, הביא ניצן מאותה הקלטה גם את חילופי הדברים הבאים:

אלקובי: "היא עברה באדום, אם אני לא טועה. אם אני זוכרת טוב... לא זוכרת בדיוק מה היה".

ביקובסקי: "אבל את זוכרת שהיא עברה באדום זה הקטע".

אלקובי: "זה היה לפני הרבה זמן… היא עברה באדום ואני בדיוק עמדתי ברמזור".

גם החלק הזה, שבו אלקובי מסייגת את קביעתה שלה עצמה כי הנהגת עברה באור אדום, לא הוכנס לכתבה. "אין מחלוקת כיום כי לאלקובי ולמנוח היה רמזור משותף", כתב פרקליט המדינה. "לכן המשפט 'היא עברה באדום' והמשכו 'אני בדיוק עמדתי ברמזור', אינם מתיישבים זה עם זה, שכן אם אלקובי עמדה ברמזור, הרי שהאור בו היה אדום, ומכאן שהחשודה (הנהגת הפוגעת – א.ה.) חצתה את הצומת באור ירוק או צהוב, ולא באדום".

מי נגד מי 167
אושרת אלקובי ב"יומן". "לא זוכרת אם היא באה מלמטה או מלמעלה"
לבסוף הביא ניצן שיחה נוספת מההקלטה, שגם היא לא הוכנסה לכתבה ב"יומן":

ביקובסקי: "ואז הוא פנה שמאלה והיא באה באדום ותפסה אותו באמצע הצומת".

אלקובי: "ולנו היה עוד אדום, לא היה ירוק. עמדנו אנחנו ראינו הכול…"

ובהמשך:

ביקובסקי: "אדום מלא עברה?".

אלקובי: "אדום מלא".

"גם המשפט 'ולנו היה עוד אדום, לא היה ירוק. עמדנו… ראינו הכול', אותו אמרה אלקובי בצורה חופשית וטבעית, לא עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה המנוח החל בנסיעה באור ירוק", קבע ניצן בדו"ח. "אלקובי מתארת סיטואציה לפיה הרמזור בכיוון נסיעתה ונסיעת המנוח היה אדום". לסיכום קובע פרקליט המדינה: "במהלך שיחתה עם רוני, אלקובי לא הייתה ממוקדת, עקבית או קוהרנטית ואף התקשתה לזכור את פרטי התאונה. הגם שאישרה את דבריו של רוני, כי החשודה היא שחצתה את הצומת באדום, בעוד המנוח החל בנסיעה באור ירוק, הרי שבמקביל סתרה זאת, עת ציינה כי בעת התאונה הרמזור בכיוון נסיעתה, ומשכך גם בכיוון נסיעת המנוח, היה אדום. לא מן הנמנע כי כפי שהסבירה בהודעתה שנגבתה זמן מה לאחר מכן, הייתה מבולבלת ועייפה ולכן טעתה".

איילה חסון, תרצי להגיב?

"כל הניסיון של הפרקליטות לשרבב אותי לדו"ח באופן שקרי, אשר אין לו דבר וחצי דבר עם נסיבות המקרה ועם נסיבות הטיוח (וזו הרי אמורה להיות תמצית הדו"ח), הוא ניסיון להסיט מהם את האש. הציבור לא קיבל תשובה רצינית ואמיתית, גם בדו"ח הזה, מה קרה לפני עשר שנים, מי טייח את החקירה, איך קורה שהמשטרה ממליצה להגיש כתב אישום והפרקליטות סוגרת את התיק אחרי שבועיים בנימוק המזעזע שהיה צריך להחזיר את רישיון הנהיגה לנהגת הדורסת, שנהגה אז במהירות מופרזת על פי קביעת המשטרה. שום דבר לא יחפה על כך שבית החולים איכילוב קבע שהיא הייתה שיכורה, וגם לא קיבלנו מענה לאן נעלמה בדיקת הדם הזו מהתיק, בין אם היא קבילה או לא קבילה בבית המשפט".

יפעת גליק, מה תגובתך?

"מצרה על כך שבמקום להסיק מסקנות לגבי אופן פעולותיה בזמן אמת – חרף המלצת משטרת ישראל – הפרקליטות בוחרת לנסות ולזרות חול בעיני הציבור תוך השתלחות בתחקיר עיתונאי. מדובר באחת מהפרשיות החמורות והחשובות של שנת 2015, שהעלתה שאלות קשות לעניין אופן ההתנהלות בתיק תאונת הדרכים של הנער גל בק ז"ל בפרט ובתיקי תאונות דרכים בכלל. אני עומדת מאחורי תחקיר זה ואמשיך להכין תחקירים עיתונאיים ללא מורא".

 

דברים בשם אומרם (1): מאמר נחות של כתב צר עין

"אחד היתרונות של החיים בארץ הוא שרשרת היכרויות קצרה וצפופה. כולנו מכירים את כולנו. הסיפור הבא מובא כאן לצורך הדגמה וכמחווה ליוסי שריד ז"ל. יוסי נהג להתקשר אליי כמעט כל שבוע, לפטפט קצת, להביע דאגה מגלי השנאה הלאומנית, להתעדכן על אירוע בטחוני או משפטי כלשהו. ביום מותו טילפן בשעה 11:16 לפני הצהריים וביקש שלא אשיב לאיזשהו מאמר נחות של כתב צר עין, שנהג לכתוב נגדו ובאותו יום כתב נגדי".

(אמנון אברמוביץ, "ידיעות אחרונות", 24.1.2016).

קלמן ליבסקינד נמנע מלהגיב.

 

קפיטליסט במשרד, סוציאליסט בטוויטר

אילן שילוח חובש שני כובעים.

בכובעו האחד הוא עומד כבר 20 שנה בראש קבוצת מקאן, משרד הפרסום הגדול בישראל (לשעבר "קשר בראל"). תחת הכובע הזה, הוא אחראי לקמפיינים של גופי ענק רבים במשק, ביניהם בנק לאומי, תנובה, אסם, פז ועוד ועוד. שילוח מתאמץ להשיג ולשמר לקוחות כבדים, ומגלגל תחת ידיו תקציבי פרסום משמעותיים, בהיקף מצטבר של מאות מיליוני שקלים בשנה. עד כאן שילוח הפרסומאי.

אבל אילן שילוח חובש כובע נוסף. בכובעו השני הוא בעל חשבון טוויטר חד כתער, מומלץ ופופולרי, עם 10,140 עוקבים. תחת הכובע הזה, אחראי אותו שילוח ממש לציוצים לוחמניים נגד הפירמידות במשק, נגד הסתאבותן של החברות הגדולות ונגד חזירותם של הטייקונים הממונפים שמועלים באמון הציבור ופוגעים בפרנסתם של עובדים.

איך כובעו האחד של שילוח מסתדר עם כובעו האחר? הישארו עימנו.

הנה דוגמה זכורה מלפני שנתיים, כאשר שילוח הירבה לצייץ נגד חברת החשמל. "חברת החשמל מפרסמת את עובדיה והיו"ר שלה שהם גיבורי ישראל במקום להבין שהם עושקי ישראל. יפתח רון-טל בתשדיר פתטי חושב שהוא בצבא", צייץ שילוח באחת הפעמים, אלא שאז התברר כי חברת החשמל היא לקוח של מקאן. בעקבות הציוצים הביקורתיים של יו"ר מקאן, הפסיקה חברת החשמל לזמן מה את התקשרותה עם משרדו. "לא ידעתי שמקאן עובדים במודעות סטטוטוריות עם חברת החשמל, כי איני נוהג להתבטא נגד לקוחות של מקאן", צייץ אז שילוח בתגובה. ואם לנסות לתמצת את ההסבר הזה לסלוגן ארוך ובלתי קליט (בשבתי כתת-קופירייטר כושל): אם אתה לקוח של מקאן, בטוויטר של שילוח אתה מוגן.

נחזור להווה: בין לקוחות מקאן בולטת חברת "מגה". קריסתה של רשת המזון, ובעקבות זאת התפוצצות פרשות הבונוס השמן שקיבל היו"ר אביגדור קפלן ותשלומי העתק שהועברו לרות שטרית, עוררו אצל בעל טור תקשורת משועמם ציפייה דרוכה למשחק דרבי מסקרן. האם שילוח הסוציאליסט מהטוויטר (שהיטיב להשתלח בדנקנר, זיסר ושות') יקרא תגר על שילוח הקפיטליסט ממקאן (שקיבל מ"מגה" תקציבי פרסום גדולים)? לפני שנשיב לשאלה, הבה ניזכר בעשרה ציוצים מהעבר שבהם לא היסס יו"ר מקאן להביע את דעתו הנחרצת והבוטה על בעלי הון ממונפים לעייפה ו/או מנהלים בכירים שחולבים חברות, שומטים חובות ומנותקים מהעם:

מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (1). כישלון חרוץ
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (2). מעלו באמון
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (3). לציבור לא יישאר
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (4). חייבים 180 מיליארד
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (5). כולם בהסדר חוב
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (6). מי עושק מורשה
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (7). דיקטטורות אי.די.בי
מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (8). טייקונים בלירה

מי נגד מי 167
אילן שילוח מצייץ (9). מריחת זמן

קראתם? הזדהיתם? אז זהו, שבניגוד לדוגמאות שלמעלה, הרי שבמקרה של "מגה" ו/או רותי שטרית ו/או אביגדור קפלן ו/או דודי ויסמן, לא צייץ שילוח אפילו מילה.

אילן שילוח, תרצה להגיב?

"חשוב מאוד שלכל אזרח תהיה הזכות והחובה להביע את עמדותיו, כחלק מהיותנו דמוקרטיה, מבלי לחשוש למקום עבודתו או פרנסתו. אני רואה את עצמי אזרח מעורב שמביע את דעותיו מבלי לחשוש לפרנסתו. מעורבותי אינה מפריעה למקאן להיות סוכנות הפרסום המובילה והטובה בישראל".

 

קרבות מבית: שי ניב VS חגי גולן

ביום חמישי שעבר – למחרת הפרסומים בחדשות 2 ובחדשות 10 על תשלומי העתק בסך 300 אלף שקל לחודש שקיבלה אשת יחסי הציבור רות שטרית מרשת "מגה" הקורסת – נחלץ עורך "גלובס", חגי גולן, לטובת שטרית. הוא עשה זאת כמה שעות אחרי ששטרית העניקה לירון דקל ועמית סגל בגלי צה"ל את הציטוט הבלתי נשכח הבא: "אם הייתי גבר אף אחד לא היה מדבר איתי על גובה השכר. אם הייתי פחות יפה אף אחד לא היה מצייץ".

גולן התייחס לנושא בטור אישי בתכנית "איפה הכסף", עם ענת דוידוב, ב"רדיו ללא הפסקה". "תרשי לי, רותי, להעריך שגם אם היית גבר ואפילו אם היית פחות יפה, היינו מצייצים לא פחות, בעיקר מתוך קנאה ולאו דווקא מתוך דאגה לעובדים ברשת 'מגה'", אמר גולן. "האמת היא שמה שצריך לקומם הרבה יותר מהמיליונים שעשתה רותי שטרית על חשבון הרשת הכושלת, אלה המיליארדים שנחלבו מרשת מגה לטובת בעלי המניות למעלה, תאגידים בשליטתם של שרגא בירן, דודי ויסמן והקיבוצים... הקיבוצים ושאר בעלי המניות מעדיפים שהאש תוסת לעבר רותי שטרית עם ה-300 אלף שקל בחודש, כי הם יודעים ששם בתקשורת, שמכירה ועובדת מול רותי שטרית כבר שנים, הם כמעט חברים, בתקשורת הזו הם ימצאו אוזן קשבת הרבה יותר ל-300 אלף שקל מאשר למיליארדים האבודים שנחלבו מהרשת לאורך שנים, ואותם אלה שחלבו מסרבים עכשיו להחזיר".

למחרת, בשישי, גילתה גם אורלי וילנאי בתכנית הבוקר "אורלי וגיא" הבנה מסוימת לטענותיה של שטרית. "היא אישה נורא מצליחה ואתה מתעלם מזה, ולאנשים כואב לראות אישה מצליחה", אמרה וילנאי לגיא מרוז. זמן קצר אחר כך העלה שי ניב, כתב הבריאות של "גלובס" וממקימי ארגון העיתונאים, את שני הציוצים הבאים:

מי נגד מי 167
שי ניב נגד חגי גולן (1). לא מפתיע

מי נגד מי 167
שי ניב נגד חגי גולן (2). אפילו מביך

מה יש לומר? אמנם חברי מערכת "הארץ"/"דה מרקר" הרגילו אותנו השנה להתכתשויות בין כתבת כלכלית לבין המו"ל ו/או לקטילות חוזרות ונשנות של סגן המו"ל על ידי מבקר הטלוויזיה, אבל ב"גלובס" הסיטואציה המשמחת פחות רווחת.

חגי גולן, תרצה להגיב?

"לא".

 

דברים בשם אומרם (2): לא מצאתם עיתונאי ערבי אחד במשרד שלכם?

יפה מצדכם, "גלובס", שבחרתם באח היקר שלי, המשורר רועי חסן, ובאח היקר השני, מאור זגורי, למקום השישי במאה האנשים המשפיעים על התקשורת הישראלית, יסעדהום אלתנין, כפרה עליהם.

אבל למה לתרגם לערבית תרגום שגוי ומפדח? "אני יהודי ערביה"?

אם זה בקטע חתרני מגדרי אז סחה על החתרנות, אבל אני כמעט בטוחה שזאת אינה כוונת המשורר.

אז מה, לא מצאתם עיתונאי ערבי אחד במשרד שלכם לוודא שהתרגום נכון? אפילו גוגל טרנסלייט היה מתרגם את זה נכון, ואם את גוגל טרנסלייט אתם לא מכירים יכלתם לפנות אליי, הייתי מתרגמת לכם תמורת תשלום ושולחת לכם קבלה, שתזדכו.

בתמונה יהודים ערבים ומשפיעים.

(חנין מג'אדלה בדף הפייסבוק שלה, 27.1.2016)

מי נגד מי 167
גיליון "מאה המשפיעים בתקשורת". מה כתוב בכותרת?

וכך הגיב למג'אדלה בפייסבוק עורך מוסף "100 המשפיעים בתקשורת", לי-אור אברבך: "חנין היקרה, לא הבנת. למעשה היה פה רעיון תת קרקעי כפול. רצינו להראות את עומקו של הדיכוי. כמגזין בתקשורת הנשלטת בידי גברים יהודים לבנים, ביקשנו להעביר מסר על הנאורות המזויפת של ימינו. כיצד השיח על פלורליזם וריבוי דעות, בין אם של ערבים, מזרחים או נשים, אינו אלא אוריינטליזם מהזן הנמוך ביותר, המבלבל בין כל אלה שהם אינם ההגמוניה. למראית עין מבקש לחגוג קבלה, אך למעשה כובש, ומדכא. לא היה בכותרת דבר, מלבד קריאה נואשת להסרת המסכה. סתם. רציתי לעשות כותרת מהלב ויצאתי סתוווום רצח. אני אוכל את עצמי כבר יומיים. סליחה סליחה". בתגובה כתבה מג'אדלה: "סלחתי לך".

 

הציטוט מול המציאות: עסק ביש עם כריש

הציטוט (1): "חברים שלי יצאו לריצה היום אחר הצהרים בחוף הנכים בהרצליה. הם לא מאמינים. הם מסתכלים על החוף ורואים את התמונות האלה. הם רואים כריש, זו בעצם כרישה..." (דני רופ מציג סרטון במהדורה המרכזית של חדשות 10, רגע לפני התחזית, 14.1.2016).

המציאות (1): ד"ר עדי ברש, חוקרת כרישים באוניברסיטת חיפה, זו הייתה בעצם כרישה?

"לא. זה היה כריש זכר, צעיר יחסית".



הציטוט (2): "... והם מסתכלים והם רואים בעצם שסביבה יש את הצאצאים שלה ממש על קו החוף, והם ניגשים אליה. אסף לופו מושך אותה מאחורה, אורי וייסר פותח לה את הפה באומץ, מוציא לה מהפה חתיכת ברזל מאוד גדולה, כנראה נכנס לה לתוך הפה הקרס של הדייגים... הם לוקחים אותה ומחזירים אותה חזרה יחד עם הצאצאים שלה ללב ים..." (דני רופ ממשיך לעדכן).

המציאות (2): ד"ר עדי ברש, יכול להיות שהיו לצדו של הכריש צאצאים כלשהם?

"לא. אלה דגי נווט שתמיד שוחים לצד כריש. הם מאוד יפים. דגים עם פסים שמלווים כרישים גדולים, לא יודעים למה. אצל כרישים אין טיפול הורי, כך שאף כריש או כרישה לא יסתובבו עם הצאצאים שלהם. ברגע שכרישים נולדים כל אחד מהם הוא לעצמו".

 

הציטוט (3): "הצילו אותה, הצילו אותה. היא נראית בסדר. היא נראית בסדר" (דני רופ מרגיע את טלי מורנו באותה מהדורה).

המציאות (3): לא היא. הוא. וגם לא כל כך בסדר. כעבור יומיים נמצא הכריש בחוף כשהוא ללא רוח חיים.

 

48 שעות אחרי הדיאלוג המוסמך עם טלי מורנו, אולי לאור ההצלחה, הציג רופ סרטון נוסף של הכריש, הפעם לאושרת קוטלר, והוסיף לדווח:

 

הציטוט (4): "חברים שלי... ראו כריש, בעצם כרישה נקבה בים. הם היו אמיצים מאוד. הוציאו את הקרס מהפה שלה, ממש באומץ רב, ושחררו אותה למים, חזרה עם הצאצאים שלה" (דני רופ משחזר את הסיפור ב"המגזין" עם אושרת קוטלר, רגע לפני התחזית, 16.1.2016).

המציאות (4): לא כרישה. כריש. לא צאצאים. דגים. אבל מה שיותר מהותי: באותו בוקר, לפחות 12 שעות לפני הדיווח האופטימי והמחויך של רופ, גווייתו של הכריש, למרבה הצער, כבר הייתה מוטלת בחוף הרצליה.

מי נגד מי 167
הסרטון המרגש של דני רופ. " מקצועי הוא לא מאתר כרישים או וטרינר"

הציטוט (5): "תאמיני לי סתם אגדות. יש את הכריש הענק הזה, העמלץ הכחול, שטורף אנשים ב... אני לא יודע איפה, אבל רוב הכרישים אם לא עושים להם כלום הם לא עושים כלום" (דני רופ מסכם את האירוע ומרגיע את אושרת קוטלר בנוגע לכריש בהרצליה, "המגזין" 16.1.2016).

המציאות (5): חוקרת הכרישים, ד"ר עדי ברש, איזה סוג כריש ביקר בחוף הרצליה?

"עמלץ כחול".

אוי ואבוי. והוא באמת ענק כמו שדני רופ אמר?

"לא, בכלל לא. הוא לא כזה גדול. אלה כרישים שהאורך שלהם הוא בדרך כלל בין שלושה למקסימום ארבעה מטר. 'כריש ענק' זה השם הרשמי של כריש אחר, basking shark, שהאורך שלו יכול להגיע עד תשעה מטר, הוא הכריש השני בגודלו ונמצא גם בים התיכון".

לפחות העמלץ הכחול מסוכן לבני אדם? דני רופ אמר שהוא טורף אנשים.

"התשובה היא לא. הוא לא שוחה באזורים של בני אדם ולא מתקרב לבני אדם. ספציפית, הכריש הזה נפגע כנראה, והיה כל כך חלש, עד שהוא נסחף בלי שליטה לעבר החוף. כרישים מהסוג הזה נמצאים בדרך כלל רחוק מאוד מהחוף, ובעיקרון הם לא מתקיפים. אין איתם שום בעיה".

דני רופ, תרצה להגיב?

"קיבלתי את הסרטון מחבריי אורי וייסר ואסף לופו. הם סיפרו לי את הסיפור ואמרו שנדמה להם שזו כרישה כי היו מסביבה שני קטנים. הם הוציאו לכריש/כרישה את הקרס מהפה באומץ רב ושחררו אותה לים בתקווה שהוא/היא ישרוד. למחרת נפלט לחוף ללא ידיעתי כריש. ולמחרת עוד אחד. לפי הגודל, השני שנפלט זה הכריש המדובר. אני קיבלתי את התמונה כמה ימים אחר כך. מקצועי הוא לא מאתר כרישים או וטרינר. אמרתי לאושרת שזה לא כמו הכרישים הענקיים בסרטים, ורוב הכרישים לא מסוכנים כלל אלמלא מפריעים להם, ולא כמו שאתה ציטטת או הבנת.

"איזה כיף לך שהמדינה טובעת בבעיות ויש כל כך הרבה מה לעסוק בו אתה מתעסק בשאלה אם זה כריש או כרישה, אם היו לה צאצאים או דגי נווט, אם אמרתי ענק או קטן ואם הוא חי או  מת. במקומך הייתי מנסה להתעסק באיך הרבה פעמים 'מחסלים' לאנשים את החיים בידיעות עיתונאיות לא נכונות או מוגזמות, ויש כאלה שגם מתאבדים אחר כך בגלל זה לצערי, ואיך ממהרים לצאת באישומים ופרסומים על אנשים מוקדם מדי וכך גומרים אותם. משעשע אותי שיש לך זמן להתעסק בכרישים והאם זה זכר או נקבה. אין ספק, תחקיר עיתונאי נוקב ומעמיק".

 

מה עובר על מתי גולן?

ביום שני התחולל ב"גלובס" אירוע בסדר גודל כמעט היסטורי: העיתונאי מתי גולן נחלץ לטובתה של אילנה דיין. זה קרה יום אחרי שפעילת תעאיוש, מיכל פלג, תקפה את דיין במאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "ואיך תחיי עם מצפונך", בעקבות שידור הכתבה המדוברת ב"עובדה" על פעיל השמאל עזרא נאווי. "מאמרה של מיכל פלג לא היה ראוי, לכשעצמו, להתייחסות", כתב גולן. "אלא שהוא מבטא טרנד דוחה: התנפלות בוטה של השמאל הקיצוני על דיין ועל חופש הביטוי".

כדי להבין את גודל ההישג של פלג (לגרום ללא אחר מאשר מתי גולן לצדד בפרהסיה בשנואת נפשו אילנה דיין), מצאתי לא פחות מ-23 מאמרים קודמים של גולן שבהם הוא מתח ביקורת חריפה על מגישת "עובדה" ו/או על תכניתה הוותיקה. עוד דקה נשוב.

מתי גולן, הכול בסדר?

"בסדר, כן. בסדר גמור".

אתה מרגיש טוב?

"מרגיש מצוין".

אני שואל כי די נדהמתי לקרוא את המאמר שבו תמכת באילנה דיין.

"למה?".

כי עד היום כתבת נגדה לא פחות מ-23 פעמים. מה השתנה?

"כלום לא השתנה. אני כותב לגופו של עניין בכל דבר, ולא רק לגבי אילנה. היה עם אילנה את פרשת סרן ר', שאני חשבתי שהיא התנהגה בפרשה הזו בצורה מחפירה, וכך כתבתי. גם בעניין הזה, של פרשת עזרא נאווי, כתבתי את מה שחשבתי. פשוט מאוד. תשמע, אני לא מכיר את אילנה דיין, אני בחיים לא החלפתי איתה עשר מילים אני חושב. אין לי איתה שום דבר. באמת שכל הגישה שלי אליה היא לחלוטין עניינית".

 

תגידו לה שיש, בחור שמתחזה

וכעת הפוגה קצרה לצורכי סוגה עילית: האם דודו אהרון הגיב סוף סוף למתקפות הפומביות של אמו החד פעמית, ציפורה, על חברתו שיר רוזנבלום? ביום רביעי האחרון פורסמה ב-mako (אלא איפה?) הכותרת המעולה הבאה, של יפעת הללי-אברהם:

מי נגד מי 167
הכותרת של mako על דודו אהרון שהתבררה כלא נכונה. הפרופיל היה מזויף

"חיכינו כל כך יפה וזה סוף סוף קרה – בפעם הראשונה מאז מתפוצצת הפרשה דודו פוצה את פיו ואומר את שעל לבו", נכתב בכותרת המשנה. "בסטטוס פייסבוק הוא כתב דברים קשים על בגידה, אך טרם ניתן לקבוע למי התכוון – לאמו, בת זוגו או למנהלו האישי".

האייטם המשובח אף זכה להודעת פוש. אלא שעד מהרה התברר כי אהרון לא התכוון לאף אחד. הסטטוס הקצרצר ("הדבר הכי נורא בבגידה, הוא שהיא אף פעם לא באה מהאויבים שלך") הופיע בפרופיל מזויף, ובמילים אחרות: דודו אהרון האורגינל מעולם לא כתב את הדברים שצוטטו. עד מהרה הוסר האייטם מהאתר בבושת פנים.

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, תרצה להגיב?

"אני מקווה שברור לך שעשינו את זה רק כדי שתוכל לשים בטיזר תמונה של דודו אהרון ולגרוף כמה קליקים שישפרו את הממוצע העגום שלך מהתקופה האחרונה".  

 

דברים בשם אומרם (3): רותי שטרית? ב"מעריב" ידעו ולא פרסמו

אין דבר יותר פתטי מלכתוב על בלעדית שלא פרסמת ופורסמה במקום אחר מאוחר יותר, ובטח כשזה קרה לפני 12 שנה (!). ובכן, סיפור שהיה:

בשנת 2004 הייתי כתב שוק ההון ב"nrg מעריב". באותו זמן היה סכסוך מתוקשר בין מתיו ברונפמן לדודי ויסמן שהיו שותפים אז באלון – החברה ששולטת גם ברבוע-כחול ("מגה"). ככל שהסכסוך היה מתוקשר, הסיבה לסכסוך בין שני הטייקונים לא הייתה ידועה ורבו הניחושים. מקור אמין מסר לי את הסיבה:

ברונפמן לא היה מרוצה מהסכומים העודפים שאלון שילמה לרותי שטרית, מי שהייתה מקורבת לדודי ויסמן.

התקשרתי לויסמן וביקשתי תגובה. ודוק: לא ביקשתי לכתוב על הרקע לקרבה בינו לבין אשת היח"צ, אלא רק להצביע על חוסר הנחת שיש בקבוצת השותפים מתנאי ההעסקה הנדיבים שהיא זכתה להם באותו זמן. ויסמן רתח מזעם, השתולל, איים לחסל אותי והבטיח לדבר עם נמרודי כדי לסכל את הידיעה.

הבטיח וקיים, ולא עברו חמש דקות מאותה שיחה לפני שרון לשם (עורך בכיר ב'מעריב' באותה תקופה) הורה לי לרדת מזה. לגיטימי שעורך מורה לכתב לרדת מסיפור כלשהו, אלא שבמקרה הזה לשם לא שאל, לא בירר ולא ניסה לתהות על היכולת להגן על הידיעה בפני דיבה – הוא פשוט נתן הוראה לרדת מזה וזהו.

לא התרגשתי כי לא היו לי ציפיות וידעתי שאני עובד ב'מעריב', (דאא...), מקום שבו אתה לא מתעסק עם מפרסמים גדולים ובטח שלא עם מפרסם גדול כמו רשת השיווק "מגה" ותחנות הדלק "דור אלון".

כמה חודשים מאוחר יותר תנאי ההעסקה הנדיבים של שטרית והקרבה שלה לויסמן קיבלו ביטוי – גם אם מעודן יחסית וכזה שלא כלל סכומים מפורשים – בעיתון אחר. ניחשתם נכון – "דה מרקר", פברואר 2005. אני מחבב את כל העיתונים, אך למרבה הצער, זה היחיד שבאופן יחסי לא דופק חשבון לאף אחד. אמנם "מגה" לא היו מפרסמים גדולים בעיתון הזה, אבל הוא הוכיח את עצמו גם מול מפרסמים שכן, כמו בנק הפועלים. מאוחר יותר גם אני עבדתי בעיתון הזה. ומה נהיה מ"nrg מעריב"? כמו הצרות של "מגה".

(עומר שרביט, לשעבר כתב nrg, בדף הפייסבוק שלו, 23.1.2016)

 

דברים בשם אומרם (4): רותי שטרית? ב-ynet ידעו ולא פרסמו

ב-2004 הייתי הכתב הכלכלי בטמקא, והגיע למערכת אי-מייל (מה"אי-מייל האדום") שאמר: "תבדקו מה עושים שישה מיליון שקל בדרך מדודי ויסמן למאיר שטרית". רחרוח מהיר מאוד גילה לי ש"דור אלון" ו"מגה" – החברות שבשליטה של ויסמן – משלמות למשרד יחסי הציבור של רות שטרית – אשתו של – ריטיינר של מאות אלפי שקלים בחודש, הרבה מעל המקובל גם בשוק הטייקונים והחברות הגדולות.

הלכתי עם הסיפור למי שהיה העורך שלי, גבי קסלר, וקיבלתי ממנו את התשובה הבלתי מפתיעה: "חחחח... סיפור טוב. ואתה חושב שמישהו כאן ייתן לנו לפרסם את זה"? בסוף הסיפור פורסם ב"דה מרקר".

אה, כן, והוא פורסם גם בטמקא, השבוע, באיחור אופנתי קל של 12 שנה וקריסה של רשת שיווק.

באיזשהו מובן שמחתי לגלות שאותו דבר בדיוק קרה גם לעומר שרביט מ-nrg.

(תני גולדשטיין, לשעבר כתב ynet, מגיב לפוסט של שרביט, 23.1.2016)

 

מניין הימים: איפה הבונוס? (6)

חלפו כבר 49 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א לרגל העובדה המשמחת שהאתר השנוי במחלוקת עבר סוף סוף לרווחיות. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל.

 

כלי כלי? כלי שרת

הנמלה, הנמלה, בת לעם כל כך מופלא, שירו לה, רונו לה, לנמלה, המהמתי לעצמי את שיר הילדים הנושן של לאה לופנפלד, כשהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"מה קורה, הורביץ?", הוא צהל, "או שאולי מוטב שאקרא לך נמלה. אמרו לך פעם שאתה כלי?".

"אני? כלי?", גמגמתי.

"לא סתם כלי", אישר הקונספירטור. "כלי-כלי".

"מה אתה סח", הסמקתי. "אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה משותפת, אני מאושר סוף סוף לשמוע שזה מה שאתה חושב עליי. ספר לי עוד ואל תחסוך פרטים: איך העובדה שאני כלי-כלי מתבטאת לדעתך בעבודתי השוטפת כבעל טור?".

"זה די פשוט", הגיב הקונספירטור, "אתה כלי של 'קשת'. כלומר כלי שרת. כלומר כלי שרת נרצע".

"אז למה אמרת שאני כלי-כלי?", נפגעתי.

"כי פעם היית כלי משחית ועכשיו אתה כלי שרת. ואם לסכם: היית כלי ונשארת כלי", גיחך הקונספירטור.

"למה אתה אומר את זה?", שאלתי במפגיע.

"זה לא אני", השיב הקונספירטור. "זה מה שכתבו עליך בעיתון. אני שולח לך בווטסאפ את המלים המדויקות מתוך רשימת המשפיעים השנתית של 'גלובס', שפורסמה יום שלישי".

מי נגד מי 167
"גלובס" חושף. נמלה עמלה

"אז מה, הורביץ, איך זה להוות 'כלי אסטרטגי משמעותי עבור קשת'?", שאל הקונספירטור.

"מה זה בעצם אומר?", שאלתי בקול נכאים.

"זה אומר שאתה נמלה, הורביץ. נמלה שהבוסים שלה חושבים שהיא לא ראויה לבונוס", נבח הקונספירטור.

"מה עם הבונוס, באמת?", התעניינתי.

"תשכח מהבונוס", המליץ הקונספירטור. "כל עוד תמשיך להקריץ אייטמים קטנוניים על מקום העבודה שלך, מדוע שהבוסים יתנו לך בונוס? למה, לעזאזל, היה כל כך דחוף לך לעסוק השבוע דווקא בפרסום המביש של האייטם הבדוי על דודו אהרון? זה באמת היה הכרחי? אין לך שום דבר אחר, שאתה יכול לכתוב על האתר שמעסיק אותך?".

"דווקא יש לי", אמרתי. "אני יכול לכתוב על ההתנצלות החיננית בפני גדי סוקניק. הנה, שולח לך תמונה".

מי נגד מי 167
mako מתנצל בפני גדי סוקניק. עוגמת נפש

"אין לך תקנה, הורביץ", סינן הקונספירטור. "מה בנוגע לאתרים אחרים? איך זה שלא כתבת שום דבר על 'וואלה!', למשל?".

"דווקא ניסיתי", אמרתי. "רציתי לפרסם אייטם עוקצני על זה שאבי אשכנזי לא נתן קרדיט לכרמלה מנשה, אבל עד שהספקתי לצלם את המסך, כבר הוסיפו את הקרדיט, לשמחתה של כרמלה ולצערי. אבל אם כבר קרדיטים, אולי כדאי שאכתוב דווקא על גלעד טוקטלי שלנו ועל העוול החמור שעשו לו במערכת 'עובדה'? איך יכול להיות שלמרות שגלעד הוא עובד ותיק ומסור, במערכת החליטו משום מה להוריד לו באופן חד צדדי את הקרדיט בתוכנית עם התחקיר על עזרא נאווי?".

"שלא תעז, הורביץ", התרה בי הקונספירטור. "אתה נכנס פה לשדה מוקשים בלי להבין בכלל את הסיפור, וגם ממש לא דחוף לך לקבל מאילנה שיחת טלפון מפתיעה בבוקר שישי יפה וזיווני. יותר טוב שתתמקד באתרים המתחרים. מה עם  ynet למשל? עליהם אתה לא רוצה לכתוב? על מי אתה שומר שם, הורביץ?".

"על ראש נקי בעיקר. דווקא רציתי. כל השבוע חיפשתי ובדקתי. צילמתי המון מסכי ynet".

"נו?", נדנד הקונספירטור. "ובתור נמלה עמלנית מצאת משהו בעל ערך?".

"האמת שלא", גמגמתי.

"חבל שהחמצת את החשיפה הבלעדית ב-ynet של המחבל המסוכן לברון ג'יימס. לא רק שהוא חיבל בקריירה של חברי הטוב דיוויד, מתברר שלברון הזה גם רצח חפים מפשע בדיזנגוף", צהל הקונספירטור. "קבל תמונה".

מי נגד מי 167
ynet מפציץ. לברון הוא המחבל

"נו, באמת", אמרתי, "זו בסך הכול תקלה טכנית זעירה, או לכל היותר צירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

 

לכל כתבות המגזין

הטור של שבוע שעבר: חבר לעת צרה

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר