לא תאמינו מי המשורר האלמוני שכותב ב"הארץ"
לפני ארבעה שבועות החלה להתפרסם פינה שבועית חדשה בעמוד המאמרים האחורי של "הארץ" בימי שישי. מדובר בשיר אחד לשבוע, פרי עטו של כותב אנונימי, שחותם בשם העט "אלתר-מן". לכל אחד מהשירים מוצמד איור של ערן וולקובסקי, ששימש במשך שנים רבות העורך הגרפי הראשי של "הארץ", וזכה השבוע בפרס דוש לקריקטורה. גם וולקובסקי לא חתם בעיתון על האיורים לשירים בשמו המפורש אלא הסתפק בצירוף "עוו". הנה שיר לדוגמה:
מי מסתתר מאחורי הפסבדונים? מדובר בלא אחר מאשר חנוך מרמרי, לשעבר העורך המיתולוגי של "הארץ" (ומייסד "העיר") ובתפקידו האחרון ראש אגף תרבות וחינוך בספרייה הלאומית. זקני הרשתות החברתיות אולי זוכרים כי לפני שש שנים החל מרמרי להעלות מדי שבוע בדף הפייסבוק שלו את הפוסט "שיר ליום רביעי", והתמיד בכך במשך כשנה וחצי. אחד משוחרי השירים בזמנו היה חברו הטוב וולקובסקי, שהגיב בהתפעלות:
חנוך מרמרי, למה החלטת להשתמש בשם עט?
"אין לי תשובה מבריקה על זה, אבל חשבתי שיהיה נחמד לא להיות חתום על כל דבר. כבר הייתי חתום על הכול ואני יכול לנוח מזה. חוץ מזה חשבתי שאם יהיה לי שם עט אהיה מעט פטור מהנגזרות החברתיות של פרסום השירים תחת שמי המלא. תראה, לא הצגתי את זה כסוד או כחידה שאנשים יתאבדו כדי לחשוף אותה. זה איזושהי ניסיון לפורמט שמעניין לבדוק אותו, ולכן חשבתי שיהיה גם מעניין להופיע בשם כזה ולא בשם אחר. את השירים בפייסבוק כתבתי בזמנו כדי לחוש את הרשת, וזה תבע המון משאבים נפשיים לראות מי מגיבים ואיך מגיבים ולספור מי אמר מה. זה קצת הסיט את תשומת הלב מהעניין עצמו. עכשיו אני שוב שולח יונים לרוח. מי שיאהב יאהב, ומי שלא – לא".
מה מקור הפסבדונים "אלתר-מן"? הומאז' לאלתרמן? "איש זקן"? גם וגם?
"מה שתבחר. אני לא מנסה להיות פרשן של עצמי. זה מוקדם מדי".
רביב דרוקר VS "ידיעות אחרונות"
תשע שנים, לא פחות, נמשכה מתיחות מבורכת בין "ידיעות" לבין רביב דרוקר, אשר תחילתה בכתבה שפורסמה ב"7 לילות" באוגוסט 2008 ונשאה את הכותרת "חפיף דרוקר". לפני כמה חודשים, בעיקר אחרי הריאיון שהעניק דרוקר לאותו "7 לילות", נדמה היה כי מערכת היחסים מתחילה להפשיר ולשקוע לשגרה משעממת ונטולת אייטמים, אך פרשן ערוץ 10 בהחלט הוכיח השבוע שיש סוף לכל שולם מסתמן. העילה הפעם: הריאיון של שוש מולא ועופר פטרסבורג במוסף "7 ימים" עם סטס מיסז'ניקוב, רגע לפני שהוא נכנס לבית הסוהר. הנה קרב הציוצים שהתפתח בשישי בין דרוקר לבין ישות הטוויטר העצבנית משהו "ידיעות אחרונות" (לא נגענו):
רביב דרוקר: "איזה ריאיון מחבק ב'ידיעות'. טירוף. כאילו סטס כתב אותו. 'טעות בשיקול דעת'? אולי כפה על פקידי משרד התיירות לתת מיליון שקלים למיזם שלא עמד בכללים? לא מעמתים אותו עם אזכורים נוספים בתיק 'ישראל ביתנו' ששמו עולה בהם (דקה לשמונה), לא עם החברה שקדמה ליולי רוט ושגם בעניינה עסק שר התיירות. והחיבוק הכי גדול, כרגיל ב'ידיעות', לאיווט ליברמן. הוא מסכן, ניסו להפוך את סטס לעד מדינה נגדו, 'חשת שליברמן מגבה אותך?'.
"הנה דוגמה לגיבוי: סטס סיפר לחוקריו שהלקוח היחידי שלו בעת החקירה זה JNF בריטניה, שמשלמים לו 40 אלף שקל בחשבונית לחודש. JNF בריטניה זה שמואל חייק, ושמואל חייק הוא איש קרוב מאוד לאיווט ליברמן, שמסייע לו בצורות שונות שנים ארוכות. הנה שאלה ש'ידיעות' לא שאלו: האם איווט השיג לך את הלקוח הזה? מה בדיוק עשית עבור JNF בריטניה? והאם זו לא דרכו של ליברמן לוודא שלא תהפוך חלילה לעד מדינה. 'ידיעות' גם כותבים שהחשדות נגדו התפרסמו אחרי עזיבתו. איזה קשקוש. התחקיר על סטס, שעליו מבוסס כתב האישום, התפרסם במרץ 2011, שנים לפני שהוא פרש. 'ידיעות' גם כותבים את טענת סטס שלא הגיע לאירוע במדריד לכבודו (כשהוא משאיר עשרות אורחים מכובדים המומים) בגלל 'ריב שהיה לי עם השגריר'. למה העיתונאים לא התקשרו לשגריר? היו מגלים שזה מצוץ מהאצבע".
"ידיעות אחרונות": "1. חבל שאתה טועה ומטעה. תקרא שוב את הכתבה. יש בה ביקורת רבה על סטס והוא מעומת עם מרבית החשדות הקשים נגדו. 2. צריך גם לזכור שכל הסיפורים הצבעוניים על אלכוהול וקוקאין בכלל לא נכנסו לכתב האישום. ולמרות זאת הם מופיעים בהרחבה בכתבה והוא נשאל עליהם שוב ושוב. ואפילו משיב ולא מתחמק. 3. סטס גם מעומת עם הפרשיות המביכות סביב ישראל ביתנו ונשאל על ליברמן. בניגוד לפרשנותך, דווקא הסיפור על כך שהוצע לו להיות עד מדינה נגד ליברמן מאיר באור בעייתי את ליברמן, שכן אם יש עד מדינה – סימן שיש גם חשדות כבדים.
"4. מטבע הדברים, כאשר אדם עומד בפני כניסה לכלא, ובריאיון מקיף הוא מכה על חטא (ולא מתחמק מאחריותו) הדבר ההגון הוא לא להתנפל עליו בחמת זעם קדוש. 5. והכי חשוב: מהציוצים שלך נשמט הגילוי הנאות: גם אני, גם תכניתי 'המקור' וגם עמיתיי לערוץ עשר רדפנו אחרי סטס והתחננו שוב ושוב לריאיון. אבל הפסדנו ל'ידיעות אחרונות' וחמור מכך, לגיא פלג ולמתחרים הישירים מערוץ 2. ולכן אני לא באמת יכול להיות אובייקטיבי ביחס לריאיון שהפסדתי".
רביב דרוקר: "הישות העצבנית משהו שוב באיזה אי יווני? אף אחד לא התחנן. למעשה, פנו אלינו. הופתענו מאוד כי אנחנו אלו שעשינו את התחקיר. ברור שרצינו והבהרנו שאנחנו מעוניינים ובוודאי שלא הופתענו שבחרו בכם. גם אני במקומו הייתי בוחר באכסניה מפנקת כמו שלכם ולא ב'מקור'".
"ידיעות אחרונות": "'פנו אליכם'. ממש. ככה זה עובד. הרי כולנו מתחרים זה בזה על תחקירים, סיפורים וראיונות בלעדיים. למפסיד הכי קל להסביר לעצמו ולעולם שהוא הפסיד מטעמי אג'נדה. אבל אם זה מה שמניח את דעתו של הבוס שלך, שהתקשר לזעוף ולנזוף מדוע הריאיון הגיע ל'ידיעות אחרונות' ולערוץ 2, לא נקלקל לך את התזה".
רביב דרוקר: "אני מסביר. פנו אלינו. אנחנו רצינו. חוזר, אם לא הובן – רצינו. הוא בחר בכם ולא בנו. התברר מהריאיון העלוב הזה שהוא בחר נכון".
באותו ערב שודר ב"אולפן שישי" ריאיון של גיא פלג עם מיסז'ניקוב. למחרת סיכם עמית סגל (שכמו דרוקר פירסם גם הוא בעבר תחקיר על מיסז'ניקוב) בציוץ הבא:
מה שטוב זה שבכל מקרה נוכל להגיד: אמרנו לכם
מה באמת התרחש במהלך עדותו של המיליארדר ג'יימס פאקר בפרשת תיק 1000? האם פאקר חיזק את החשדות נגד נתניהו, או שמא עדותו לא תרמה לחוקרים כמעט דבר? מוקדם לדעת, אבל דבר אחד די בטוח: בבוא היום, אם וכאשר תמלילי העדויות ייחשפו, יוכלו בחדשות ערוץ עשר להתגאות – בכל מקרה – בכך שידעו בזמן אמת מה התחולל בשיחה בין פאקר לבין חוקרי המשטרה. למה בכל מקרה? מפני שבתוך שמונה ימים הם שידרו שני דיווחים הפוכים בתכלית.
בחמישי לפני שבועיים, 30 בנובמבר, יום לאחר שפורסם דבר עדותו של פאקר, הביא הכתב לענייני משפט של ערוץ 10, אביעד גליקמן, כותרת חדשה הנוגעת לפרשה. "גורמי אכיפה בכירים שאנחנו משוחחים איתם היום אומרים לנו את הדברים הבאים: העדות של פאקר חיזקה את החשדות למרמה והפרת אמונים של נתניהו בתיק 1000, אמירה מאוד דרמטית ומשמעותית, כי פאקר נחשב עד מאוד משמעותי", דיווח גליקמן במהדורה המרכזית. "אם העדות שלו מחזקת אז באמת נתניהו בבעיה".
לעומת זאת, בשישי האחרון, 8 בדצמבר, ציטטה איילה חסון בתכניתה "שישי" לא פחות מ"גורם אכיפה בכיר מאוד" שאמר כי "עדותו של פאקר לא שינתה מאומה, והייתה לה תרומה קלושה לחקירה".
בחדשות עשר נמנעו מלהגיב.
הפוך שלדי, הפוך: הפגנה ברוטשילד? מצטערים, יש עוצר יציאות בקואליציה
כמו בשבוע שעבר, גם במוצאי השבת האחרונה נערכה הפגנת ענק נגד השחיתות בשדרות רוטשילד בתל אביב. למחרת, בראשון, כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות":
כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "הארץ":
כך נראתה הכותרת הראשית של "מעריב":
רק עיתון אחד – הפתעה הפתעה – לא התייחס להפגנה בעמודו הראשון. בעמוד 15, לעומת זאת, הופיעה ב"ישראל היום" הכותרת הבאה:
ב"ישראל היום נמנעו מלהגיב.
המנוי אינו זמין (7): עין אחת צוכה עין אחת בוחקת
די הרבה זמן לא נדרשנו לפינתנו המנג'סת ובעלת השם הארוך: "עיתונאים, עורכים ויחצ"נים שמנסים להשיג דרך קבוצות ווטסאפ מספרי טלפון של אנשים שנפטרו". אחרי עקיבא נוביק (שביקש את הטלפון של אסתר שטרייט-וורצל ז"ל אך גילה שהיא אינה זמינה), ואחרי נתי עטר (שביקש את הטלפון של אמנון ליפקין-שחק ז"ל ושל פרופ' זאב סגל ז"ל אך גילה שהם מנועים מלדבר), ואחרי רותם טוני (שביקשה את הטלפון של יוסי שריד ז"ל אך גילתה שהוא אינו נגיש), ואחרי ענבר טויזר (שביקשה את הטלפון של ישראל פוליאקוב ז"ל אך גילתה שהוא כבר לא איתנו), ואחרי שלהבת חסדיאל (שביקשה את הטלפון של הרב אריה בינה ז"ל אך גילתה שאין באפשרותו לשוחח), זכינו השבוע לשתי בקשות חדשות. הראשונה שייכת לאשת התוכן טלי רייכל, שביקשה בקבוצת הוואטסאפ "מספר הכוכבים 1" את הטלפון הבא:
טלי רייכל, זה בקשר לרובינגר.
"לא שזה רלוונטי, אבל אישה מבוגרת, שהייתה עיתונאית בעבר, היא זו שביקשה ממני להשיג את הטלפון".
הפדיחה השנייה היא של עמית שאטו, שאחרי שירות בלשכת מפקד גל"צ, וקדנציה קצרה במערכת "הרדאר" של ערוץ עשר, הצטרפה בשבוע שעבר למערכת "ערב טוב" עם גיא פינס. השבוע היא ביקשה בקבוצת הוואטסאפ "מספר הכוכבים 1ב'" את הטלפון הבא:
עמית שאטו, איך הגעת מגברי בנאי לשייקה אופיר?
"האמת שחיפשתי את המספר של שייקה לוי, בגלל מופע האיחוד שלו ושל גברי עם דמותו של פולי בהולוגרמה, ובטעות, בגלל הלחץ, כתבתי שייקה אופיר".
יותר יפני מיפני
רבים מאיתנו מביאים את העבודה הביתה, אבל מיכאל האוזר-טוב, כתב גל"צ בכנסת, הגדיל השבוע לעשות והביא את הבית לעבודה. תשמעו סיפורונצ'יק:
בלילה שבין שני לשלישי, אחרי שהמשבר הקואליציוני סביב חוק המרכולים נפתר, פתח נתניהו שולחן במזנון הכנסת וניהל "שיחת חולין" (כהגדרתו) עם כתבים. בשלב מסוים בשיחה (שתועדה על ידי כתב רשת ב' בכנסת, מיכאל שמש) חזה נתניהו כי בתוך שנים אחדות ישראל תעבור את יפן בתמ"ג. חמש דקות ו-20 שניות לאחר מכן, לאחר שהשיחה נדדה למחוזות אחרים, שאל נתניהו את הכתבים אם יש להם עוד שאלות. בשלב הזה הפתיע האוזר-טוב עם שאלה לא כל כך קשורה (החל מדקה 16:00, למי שרוצה לצפות), שאחריה התפתח בינו לבין נתניהו הדיאלוג הבא (לא נגענו):
האוזר-טוב: "ראש הממשלה, הזכרת מקודם את יפן. איך מערכת היחסים שלך עם שינזו אבה?".
נתניהו: "מצוינת".
האוזר-טוב: "כן? כי קשה לדבר עם היפנים".
נתניהו: "למה?".
האוזר-טוב: "כי זה עולם אחר. זו תרבות אחרת".
נתניהו: "אולי הם חושבים אותו דבר עלינו, חשבת על זה?".
האוזר-טוב, חייל בסדיר בגל"צ (שהיה בכנסת ללא מדים) הוא בנו של צבי האוזר, לשעבר מזכיר ממשלת נתניהו. האוזר האב סיים את תפקידו בלשכת רה"מ כשנה לאחר שהוא ושני בכירים נוספים חשפו את פרשת נתן אשל (וננזפו על ידי נתניהו). כיום האוזר הוא עורך דין פרטי, המנהל קשרים עסקיים ענפים עם יפן ונפגש שם גם עם ראשי המדינה (בזמנו הפנוי, גילוי נאות, הוא חבר בדירקטוריון "קשת"). הנה שניים מתוך שלל ציוצים בחשבון הטוויטר שלו:
מיכאל האוזר-טוב, יכול להיות שהשאלה שלך לנתניהו הושפעה טיפ-טיפה מהעיסוקים של אבא?
"ממליץ לחכות לליל הקריאה השנייה והשלישית על חוק המרכולים – כבר הצטיידתי בעוד עשרות שאלות נוספות על יפן. בכל אופן, אני מתקשה לראות איך השאלה ששאלתי יכולה להשפיע, לטובה או לרעה, על עסקיו של כל אדם שהוא".
רוגל אלפר ואורי משגב VS חיים לוינסון ואנשיל פפר
למחרת הפגישה הלילית של נתניהו עם הכתבים במזנון הכנסת, פירסם אורי משגב פוסט חדש ב"משגב לעם", הבלוג הפופולרי שלו באתר "הארץ". "יש גם עוד דרך ארוכה לעשות בתחום ההתנהלות הסימבולית", כתב. "כך למשל נראו אמש שתי ח"כיות של המחנה הציוני, איילת נחמיאס-ורבין ולאה פדידה, כשהן חולקות דקות ארוכות שולחן במזנון הכנסת עם בנימין נתניהו, מביטות בו בעיניים מצועפות ושותות בצמא את דבריו. ככה נותנים לגיטימציה לראש ממשלה מושחת ומשחית, שמנסה למוטט את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק במדינה". הכתב הפוליטי של "הארץ", חיים לוינסון, הגיב בציוץ שהוביל לקרבות טוויטר מדממים בתוך הנגמ"ש של "הארץ":
חיים לוינסון: "ראיתי שאורי משגב תקף את הח"כיות ורבין ופדידה על השיחה במזנון. זה כל כך מבאס אותי שאני לא יכול לספר לכם מה היה עם משגב בשיחה של אבי גבאי במערכת 'הארץ'... לגופו של עניין, משגב מסלף. ורבין ופדידה לא הצעיפו ולא שתו. דנו והתווכחו איתו באג'נדה הכלכלית, שבו והזכירו את מי שקטר ההיי-טק זונח".
רוגל אלפר: "תגיד לי, חיים, מאיפה היצר הלא קולגיאלי שלך ללכלך בטוויטר על עמיתיך בעיתון, בעיקר כאלה שיש להם הרבה יותר קוראים ממך? גם אני הייתי בפגישה עם גבאי. לא היה שם כלום עם משגב. אולי תעשה את המעשה המקצועי הנכון, ותגיב למשגב באיזה מאמר פרי עטך בעיתון? לא מכובד יותר?".
חיים לוינסון: "תודה על העצה רוגל. אתחיל את הקריירה שלי כקולגה בעיתון עם עצה קטנה – לא בועטים בגופה של ישיש שעוד לא התקררה, גם אם הפרובוקציה תביא לך יותר קוראים ממשגב".
רוגל אלפר: "כתוב מאמר תגובה בעיתון. למה לא? ואענה לך שם, במאמר משלי. אתה אגב מבין שמה שאתה אומר על כתיבתי אתה אומר גם על העורך הראשי שמאשר אותה ונותן לה במה, כן?".
חיים לוינסון: "מה זה משנה מאמר בעיתון או ציוץ בטוויטר? לא צריך להטריח את הציבור על כל הגיג".
רוגל אלפר: "השקפה מעניינת על ערך עמוד הדעות של 'הארץ' והבמה המקצועית שהעיתון מספק, כולל ערכאת העריכה החיונית לכל עיתונאי. אתה בעצם אומר שאין הבדל מהותי בין ציוץ למאמר ושאין לך צורך בשירותי העריכה של עורכינו, שמוצאים לנכון לפרסם את משגב ואותי. אתה טועה כמובן אבל טוב לדעת. אתה בכל אופן בז פה בפומבי לשיקול דעתם של עורכי העיתון ומתעלם לחלוטין מהעובדה שמשגב ואני לא מפרסמים בעיתון מה שבא לנו – אלא אך ורק מה שלדעתם ראוי לפרסום. משגב כותב בעיתון את המאמר הבכיר בעמוד הדעות. כמו יואל מרקוס בעבר. ואתה? מי אתה שתזלזל בו כך? אולי הכתיבה שלך מטריחה קוראים, שלנו לא".
אנשיל פפר: "מחפש דרך להגדיר את חוסר היכולת של רוגל להבחין בין יצירת פרובוקציות לשם סחיטת קליקים, שהוא ומשגב מתמחים בו, לבין כתיבה עיתונאית מהותית של מרקוס בשעתו ושל חיים כיום. אולי פרימיטיביות?".
חיים לוינסון: "המחשבה שיש מעמד עליון של אנשים, עורכי העיתון, שיש לכבד את שיקול דעתם בכל עת ללא פקפוק – הפשיזם בהתגלמותו".
רוגל אלפר: "מותר לך כמובן להתווכח איתם ולנהל איתם דיון מקצועי מפרה – אבל כן, עליך לכבד את שיקול דעתם ובעיקר את סמכותם המקצועית בכל עת. אתה עובד בארגון היררכי. וכשאתה מזלזל כך בבוטות בעמיתיך – אתה מזלזל בסמכותם המקצועית של עורכיך, זה ברור. למה שלא תיכנס למשרדו של אלוף בן, הבוס שלך (אני מניח שאתה מכבד אותו, כן?) ותשאל אותו מה דעתו על כתיבתי העיתונאית? ואז חזור אליי. כנס גם אל אלון עידן. וליסה פרץ. ואורי מרק. דבר איתם".
אורי משגב: "שנים שדרך ארץ לא קודמת אצלך לתורה, גם קולגיאליות בסיסית לא. עכשיו עברת מהטרלה לשקרים, לצד חנופה למושאי הסיקור שלך? אולי אתה נבוך מכך שלצד פדידה ונחמיאס-ורבין צולמת גם אתה שם במזנון, תולה בנתניהו מבט מחויך ומעריץ של גרופי? העיקר שארגנת מרד כתבים נגד גבאי. ממש אנילביץ'".
חיים לוינסון: "נו משגב, למה שלא תספר מה שאלת את גבאי בסוף הפגישה, וגם תפרט על הציעוף שלך בעיניים והצמא ששתית את דבריו?".
אורי משגב: "רק כי יש לי כבוד לעיתון שאני עובד בו, לעורכיו ולכלליו – וזה היה מפגש שהוגדר מראש כאוף רקורד. בדיוק כמו המפגש עם איילת שקד כמה ימים קודם לכן. את שניהם שאלתי שאלות מקצועיות שסקרנו אותי והקשבתי בעניין לדבריהם. בזאת תם הטקס, חייב לחזור לכתוב".
חיים לוינסון: "ולגופו של עניין, אכן 'צולמתי שם במזנון' ואכן תליתי בנתניהו 'מבט מחויך' ואני גאה בזה. בניגוד אליך, אני מסוגל לתקשר עם אנשים מכל המפלגות ומכל הזרמים. ולעניין ה'גרופי' – אני מציע שתעקוב אחרי אלפי ציוציי, מאמריי וכתבותיי בנושא נתניהו".
אורי משגב: "ודבר אחרון לפני החזרה למדיניות ההתעלמות מגמדים כמוך – של נעליך לפני שאתה עוקץ פובליציסט ענק וקולגה אמיתי כמו רוגל בשביל לקושש פה כמה לייקים. אם כי הצעתו שתכתוב מאמר תגובה אינה ממש ריאלית, לאור התקדים המביך ההוא במדור הדעות".
אנשיל פפר: "כשמבקר הטלוויזיה של העיתון הטוב ביותר בישראל בוחר למקד את הטור שלו בתיאור מנהיג של ציבור שלם בישראל 'כגדול הפרימיטיבים' יש בכך גסות רוח, חוסר תחכום, בורות ויהירות שבעיקר פוגעים בעיתון ובעיתונאים הרציניים הרבים שעובדים בו".
הציטוט מול המציאות: מה זה כבר מיליארד ביני לבינך?
הציטוט: ביום שני פרסם mako את הכותרת הבאה:
המציאות: משה יוסף, המממן לכאורה, הוא איש עסקים. מיליארדר? ממש לא.
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?
"בוא ניתן למשטרה למצות את החקירה, למה כבר לקפוץ למסקנות?".
עניין של מזל
יש בובות שקוראים להן צילי, בובות שקוראים להן גילי, יש שולה ויש אסתי ורק אצלי הטלפון דמם השבוע. אז טלפנתי לקונספירטור. לקח זמן עד שענה, כשברקע קולות רמים מהפסטיגל.
"אני בחופשת חנוכה, הורביץ", הוא נבח. "מה אתה רוצה?".
"אין לך בונבוניירה השבוע?", וידאתי.
"לא ממש", הפטיר הקונספירטור. "תגיד, באיזה מזל נולדת?".
"אני? מזל טלה", הופתעתי. "למה אתה שואל?".
"חבל שלא מזל אהרוני", הוא הפטיר.
"מה, יש גם מזל כזה? לא שמעתי עליו", השתוממתי.
"אל תהיה דביל, הורביץ", נזף הקונספירטור. "אני מדבר על האסטרולוגית הנודעת מזל אהרוני, שכותבת את ההורוסקופ היומי במוסף '24 שעות'. אילו טרחת לקרוא את התחזית היומית שלה, אולי לא היית צריך לקושש אחרי בונבוניירות. הנה, שולח לך:".
"נו, מבחין במשהו חריג?", התעניין הקונספירטור.
"בוודאי", צהלתי. "מזל טלה, המזל שבו נולדתי, הוא היחיד שמופיע פעמים. בפעם הראשונה אני נדרש להקדיש זמן לשיחה עם בני משפחתי, ובפעם השנייה אני מתבקש להפגין ביטחון עצמי גבוה".
"נכון", אישר הקונספירטור
"איזה יופי", מלמלתי בהתרגשות. "אתה רוצה להגיד לי שכל זה מיועד רק בשבילי?".
"היית מת, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "אתה רוצה להגיד לי שאתה לא יודע באיזה תאריך נולד הבוס הגדול של 'ידיעות'?".
"לא ממש", מלמלתי.
"1 באפריל", אמר הקונספירטור.
"1 באפריל?", השתוממתי. "מה זה, שקר כלשהו? אתה עובד עליי?".
"ממש לא, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "נוני נולד ב-1 באפריל, מה שעושה אותו לחלוטין בן מזל טלה, ומה שיכול להסביר את העובדה שמזל אהרוני פינקה אותו בתחזית כפולה. אני מציע לך להפסיק לחשוב שכל העולם סובב סביבך. יאללה, חייב לחזור לפסטיגל. סטטיק ובן-אל תיכף עולים לבמה".
ואם כבר מזלות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור משבוע שעבר: פרשת ליאור שליין - פרטים חדשים
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק