מי נגד מי
מי נגד מי. טור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ

עיתון לאנשים מתחשבנים

השבתת "הארץ", עוד רגע שפל במצבה של העיתונות המודפסת, היא סיפור עצוב. קדמו לה לא מעט סימנים מקדימים: בעיית מנהיגות גם בהנהלה וגם במערכת; הערכת חסר שגויה מצד ההנהלה לכוחו של ועד העובדים; אובדן האמון של העובדים במנכ"ל העיתון, רמי גז; נתק בין המנכ"ל לבין סגן מו"ל "הארץ" והבוס של "דה מרקר", גיא רולניק; יחסים מורכבים עד מעורערים בין המו"ל עמוס שוקן לסגנו רולניק; שורת מינויים כושלים בהנהלה; מחלוקות מקצועיות בצמרת, שהפכו למאבקי כוח והידרדרו למאבקי אגו.

גורמים בוועד העובדים ממקדים את עיקר הביקורת שלהם במנכ"ל העיתון, רמי גז. הם מונים את שמותיהם של לא פחות מארבעה סמנכ"לים, שרמי גז גרם להפסקת כהונתם אחרי תקופה קצרה, בארבע שנותיו כמנכ"ל: איל פאר, ישראל גולדשטיין, רוני זילברברג ואחיה פריד. כל הארבעה נהנו מתנאי פרישה מופלגים, בעלות כוללת של יותר משני מיליון שקל.

המו"ל עמוס שוקן, שנותן בינתיים גב לגז, נאות בלית ברירה לשתף את העובדים בחלק מהנתונים הכספיים, בתקווה שהמצב הקשה יגרום להם להסכים לפיטורים ההמוניים. והמצב אכן קשה. אם לפני כחמש שנים, הוערך הרווח השנתי של "הארץ" בכ-20 מיליון שקלים, הרי שההפסד הצפוי בשנת 2012 מוערך ביותר מ-50 מיליון שקלים. אם לפני חמש שנים התקרב מספר המנויים ב"הארץ" לסביבות ה-70 אלף, הרי שמאז נרשמה ירידה כואבת של יותר מ-25 אחוז.

שוקן במצוקה. בימים האחרונים הוא זימן לפגישה אישית דמות עיתונאית שמזוהה עם "הארץ", וביקש ממנה להפחית 50 אחוז משכרה החודשי. 50 אחוז. זו לא הייתה דרישה, ולא נלווה לה איום בפיטורים. בשלב הזה מדובר – עדיין – בבקשה. שוקן נמנע מלהישען כלכלית על שותפו השנוי במחלוקת, ליאוניד נבזלין, שיכול להזרים ל"הארץ", לאלתר, את כל הכסף הדרוש לפתרון המשבר, בתמורה להגדלת אחזקותיו. בינתיים. דגש על בינתיים.

עיתון הארץ (צילום: חדשות 2)
הארץ. פעם הוא אפילו הרוויח כסף | צילום: חדשות 2

הארץ בצרות: חפש את האינטרס

הרבה מאוד משפטים נכתבו בימים ובשבועות האחרונים על מצבה המידרדר של העיתונות הכתובה בישראל. אחת המילים שחזרו על עצמן הרבה היא "סולידריות". זו אכן קיימת, לפחות בין חלק מהעיתונאים. בין העיתונים, לעומת זאת, ללא יוצא מכלל, קיימים בעיקר אינטרסים.

זה בא לידי ביטוי גם באופן הסיקור של השבתת "הארץ", בהשוואה לטיפול התקשורתי ב"מעריב". שביתת עיתונאי "הארץ" נדחקה היום ב"ידיעות" לשורה האחרונה של כותרת המשנה ולשולי ידיעה שעסקה בעיקרה בהפגנת עובדי "מעריב" מול ביתו של נתניהו. בהפגנות קודמות של עובדי "מעריב" נמנע "ידיעות" מלפרסם תצלומים של שלטים עם קריאות אישיות נגד נוחי דנקנר. ההפגנה אתמול מול ביבי העניקה הזדמנות מצוינת לפרסם תמונה של שלט נגד – הפתעה, הפתעה – "ישראל היום". להשבתת "הארץ" הוקדשו 87 מלים בלבד.

"ישראל היום", המקיים קשרים עסקיים עם קבוצת "הארץ", הקדיש היום לשביתת הקולגות בדיוק 64 מילים. יותר ממחצית מהן היו תגובתו של המו"ל, עמוס שוקן. לעומת זאת, סיקור מצבו המתדרדר של "מעריב" – שעיתונאיו הבכירים (בעיקר בן כספית ובן דרור ימיני), כתבו לא פעם נגד "החינמון של שלדון אדלסון" – הובלט הרבה יותר.

נותרנו עם "הארץ" ו"מעריב". לגבי הראשון: נותר רק להתאכזב מהעובדה שעיתון אשר הקדיש אלפי מילים לקריסתו של "מעריב" (עם קורטוב של שמחה לאיד) לא מצא לנכון לדווח אתמול בעמודיו - ולו במילה אחת - על המתרחש בביתו שלו. לגבי השני: נותר רק לתהות כיצד עמוד השער של "מעריב", שכל כולו הזדהות עם שביתת עובדי "הארץ" - היה נראה היום אילו הפירמידה של דנקנר הייתה נשארת יציבה והוא עצמו (שרכש את העיתון מלכתחילה כדי להילחם בשוקן) עדיין היה הבוס ברחוב קרליבך.

געגועים לאחרי החגים

עוד חג אחד ודי. מוספי החגים השנה היו פחות מוצלחים מבשנים האחרונות. רק ל"מעריב" יש נסיבות מקלות. מוספי "ידיעות אחרונות" בלטו לטובה, גם מבחינת ההשקעה וגם מבחינת התוצאה. המוסף המנצח: גיליון ראש השנה של "ידיעות". המוסף הגבוה: חקר המוח, "הארץ" בסוכות. הכתבה המפתיעה: יהודה משי-זהב ובנו הגולנצ'יק ("ידיעות"). הכתבה המיותרת: חוויותיהן יוצאות הדופן של שתי כוורניות ("ישראל היום"). הכתבה שהעובדות בה לא אומתו: הנהג של דדו ("ידיעות תל-אביב"). המרואיינת הממוחזרת: בר רפאלי ("ישראל היום"). המרואיינת השחוקה: ג' יפית ("מעריב"). המרואיינת המשומשת: שרי גבעתי (מעריב"). המרואיין החבוט: אדם ("ישראל היום").

ראיון עם נחום ברנע (תמונת AVI: עובדה)
ברנע. חייב לשאול את השאלות גם לגבי העיתון שבו הוא עובד | תמונת AVI: עובדה

מוטי גילת VS נחום ברנע VS מוטי גילת

שבוע בלבד לאחר שמרדכי גילת תקף במדורו ב"ישראל היום" את בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, הגיע תורו של ברנע להשיב אש. בעוד גילת היה ישיר, מפורש וחזיתי, ברנע העדיף מענה עדין ומרומז.

תקציר הפרקים הקודמים: בגיליון ערב ראש השנה של "ידיעות" ראיין ברנע את יאיר לפיד, פוליטיקאי המקבל מ"ידיעות" שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש תמורת הטור השבועי שהוא מפרסם ב"7 ימים". פסגת לפיד-ברנע ספגה לא מעט ביקורות, בין השאר מגילת. במסגרת קטע שהוקדש לאיחולים לשנה החדשה, איחל גילת: "שיאיר לפיד לא ירואיין כראש מפלגה חדשה בעיתון הבית שלו ועל ידי אחד מעיתונאי הבית. שיגיע לראיון מקצועי עם מי שישאל אותו שאלות קשות באמת".

ברנע לא נשאר חייב. בשישי האחרון הקדיש את רוב טורו השבועי ב"ידיעות" לניתוח מצבה של העיתונות בישראל. הקדשה חמה במיוחד הוא ייחד לגילת, שעד לפני חמש שנים היה חברו למערכת "ידיעות", ועזב בטריקת דלת. "בבוא היום יתיישב חוקר על הגיליונות של המוצר הזה", תיאר ברנע את "ישראל היום", "וישווה את כתביו של אחד, שהיה כתב חוקר חסר פשרות בעיתון אחר, למה שהוא כותב ומה שהוא לא כותב היום".

ברנע צודק. בעיתון שמשרת את ראש הממשלה, קשה עד בלתי אפשרי לפרסם תחקירים נגד השילטון – תחקירים שיטלטלו את המדינה – כמו רבים מהתחקירים המצוינים שעליהם חתום גילת ב-32 שנותיו הפוריות ב"ידיעות אחרונות".

אריה דרעי (תמונת AVI: mako)
אריה דרעי. פעם הוא זכה להרבה פחות כותרות מפרגנות | תמונת AVI: mako

אלא שאותו חוקר תקשורת שמזכיר ברנע, יוכל באותה הזדמנות להשוות בין האופן חסר הפשרות שבו טיפל פעם עיתון מסוים בפוליטיקאי מסוים למה שאותו עיתון כותב ומה שהוא לא כותב היום על אותו פוליטיקאי. לעיתון המסוים קוראים "ידיעות". לפוליטיקאי המסוים קוראים אריה דרעי.

"דרעי חוזר" – הכריזה הכותרת הראשית בגיליון ערב סוכות של "ידיעות אחרונות", ואילו הכותרת בשער המוסף היתה: "אריה שוב שואג". דרעי, כך מתברר, "סולח לכולם", ואפילו מואיל בטובו למחול לפרקליטות ולמערכת המשפט. "אין לי היום חשבון עם אף אחד מהם", הוא מצהיר בראיון. "לא באופן כללי, כמסגרת, ולא באופן אישי כלפי אף אחד. היו לי טענות, אבל מחלתי על הכול". תודה באמת.

פרשת דרעי היא הפרשה הפלילית החמורה ביותר בתולדות הפוליטיקה בישראל (לפחות כל עוד שפרשת הולילנד לא תסתיים בהרשעת אולמרט). מי שחשף אותה ביוני 90' - וליווה אותה במשך עשר שנים באינספור כתבות, עד כניסתו של דרעי לכלא בגין שוחד - היה מרדכי גילת, בכיר תחקירני "ידיעות אחרונות".

אגב, כאשר החלו התחקירים להתפרסם פנה דרעי ללא אחר מאשר נחום ברנע, וביקש ממנו להעביר לגילת את ההצעה הבאה: דרעי ידליף לגילת מידע בנושאים שונים, ובתמורה גילת יפסיק לפרסם עליו תחקירים. ביום עיון שהתקיים לפני חמש שנים באוניברסיטת תל אביב סיפר ברנע על הפנייה המפתיעה ואמר שהשיב לדרעי כי הוא מעריך שגילת לא יסכים להצעה.

פרשת דרעי היא אחד ההישגים העיתונאיים החשובים והמהדהדים בתולדות "ידיעות אחרונות". עיתונים אוהבים בדרך כלל לשוב ולהתבשם בשיאים כאלה. בין אם על ידי צילום מוקטן של כותרות התחקירים מפעם, ובין אם בפרסום מסגרת נפרדת עם תזכורת לחשיפה שהובילה את שר הפנים לשעבר לכלא. שום דבר מאלה לא היה בראיון האחרון עם דרעי ב"ידיעות". שאלות חלביות וכותרות מפרגנות דווקא כן.

אירוע חדשות ערוץ 2 - יאיר לפיד (צילום: אלעד דיין)
יאיר לפיד. אם כבר ראיון - למה לעיתון בית? | צילום: אלעד דיין

יאיר לפיד? דילמה

אותו ברנע התראיין אתמול לקרן נויבך בתכניתה "סדר יום" ב"קול ישראל", ואמר בין היתר: "אני חושב שהעיתון לא היה צריך להמשיך ולפרסם את טוריו של יאיר לפיד... יש בעיה בהחלטה הזו של העיתון ואותי היא מצערת".

נויבך שאלה האם הוא חש בנוח לערוך את הראיון החגיגי עם לפיד. תשובת ברנע: "אני לא אומר לך שלא הייתה לנו דילמה. הייתה לנו דילמה, נתנו לה ביטוי באותו ראיון ואני לא חושב שהיה ראיון רך. גם לא יצאתי ממנו בהרגשה שאני צריך להיות חסיד של המפלגה הזו של לפיד, אבל חשבנו שיש מקום לעשות את זה, אולי שגינו. אני שוגה לא מעט, ואם יש כאן שגיאה היא נעשית בתום לב בלי שום אינטרס - לא בלפיד ולא ברשימתו".

ואם כבר תום לב, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

כתבו לאביב הורביץ