מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

הצעה מגונה (1): פה קבור הכלב

ב-25 בפברואר ציינה הכנסת את יום זכויות בעלי החיים. לרגל המאורע החגיגי הקדיש "ידיעות אחרונות" את כפולת האמצע בעמודי החדשות שלו לחיות מחמד של הנבחרים. תחת הכותרת "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" הופיעו שמונה שרים וחברי כנסת, איש איש וכלבו או חתולו, ביניהם נפתלי בנט (עם הכלב קולה), ישראל כץ (עם הכלב צ'אבי), עמיר פרץ (עם הכלבים ג'ימי, דמקה, ביט ופיט) ושלי יחימוביץ' (עם הכלבה לונה). אף אחד מהאישים ומבעלי החיים המכובדים האלה לא קיבל את התמונה המרכזית והבולטת. מי שזכה לכך (ר' צילום) הוא חבר הכנסת איתן כבל, שתמונתו עם דידי, חתולת הרחוב המקסימה שאימץ, שובצה בסמוך לכותרת והייתה גדולה פי שניים או יותר מכל תמונה אחרת. כבל גם צולם מקרוב הרבה יותר בהשוואה לאחרים. היקף ראשו עמד על 14 ס"מ, גם הוא פי שניים ומעלה מכל מצולם אחר.

מי נגד מי
דידי כבל והבעלים מקבלים הבלטה בלב כפולת האמצע של "ידיעות". מיאו, חתולה
העובדה שתמונתו (וראשו) של כבל זכו להבלטה הגדולה ביותר, למרות שבין המצטלמים היו שלושה שרים בהווה ויושבת ראש אופוזיציה לשעבר (וחוץ מזה, ומבלי לפגוע ברגשותיה של דידי כבל: אסתי, החתולה הפרסית של תמר זנדברג, הרבה יותר שובת לב) לא עוררה בשעתו שום תשומת לב. רק בדיעבד התברר כי באותם ימים ממש עבד כבל במרץ על הצעת החוק שתתפרסם ברעש גדול שלושה שבועות מאוחר יותר – הצעה בעייתית שנועדה למנוע הפצת עיתונים בחינם ועל ידי כך לפגוע ב"ישראל היום". צירוף מקרים? נשאיר את השאלה הזו פתוחה.

שלום איתן כבל, מה שלום דידי?
"דידי?".

כן.
"דידי החתולה שלי?".

היא ולא אחרת. רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין העובדה שדידי ואתה קיבלתם את התמונה הכי גדולה ב"ידיעות" לבין הצעת החוק שיזמת?
"אני מקווה שאתה צוחק עם השאלה הזו. זה מביך, נו בחייך. לא חשבתי על זה אפילו. אני מניח שזה בגלל שאני ראש השדולה למען בעלי החיים בכנסת".

טוב לדעת. אבל אולי תספר איך נולדה הצעת החוק שיזמת והאם גורם בכיר כלשהו ב"ידיעות" דיבר איתך לפני כן?
"לא, לא. תשמע, אני אשמח לדבר איתך, אבל עשה לי טובה – דבר איתי אחרי החג. אני פשוט עסוק כרגע. אני אשמח לדבר, באהבה ובשמחה, עם כל מי שמבקש לשוחח איתי בעניינים האלה. אני רק יכול להגיד לך דבר אחד: תמיד אפשר לעשות גוגל ולראות כמה פעמים איתן כבל הופיע ב'ידיעות'".

האמת שבמקרה של "ידיעות" דווקא אי אפשר לעשות גוגל.
"אה, בסדר. לא משנה. בכל זאת אפשר לראות שאני לא בדיוק קיבלתי שם יחס יוצא דופן. מדובר בעניין שאני נאבק עליו והוא עקרוני מבחינתי". 

הצעה מגונה (2): ציפור הנפש של ביבי

עוד נשוב לכבל וליחסיו עם "ידיעות". בינתיים, בצדה השני של העיר, הצליח "ישראל היום" לשבור את שיאי האינטגריטי של עצמו כשהקדיש ביום שישי האחרון את הכותרת הראשית (!) לסקר שלפיו 76 אחוזים מהציבור מתנגדים להצעת החוק הפוגעת ב"ישראל היום". כמובן, גם הפעם 13 מתוך 13 (כלומר 100 אחוז) מהאזרחים שהופיעו בפינת הסטטיסטיקה המדעית "משאל עם" הביעו מורת רוח מהצעת החוק. הקמפיין נמשך לאורך כל השבוע האחרון, למעט יום שני, יום הזיכרון, שבו עסק העיתון במלחמות עצובות יותר שהתחוללו במדינת ישראל.

בניגוד למרבית הפרסומים (כולל אלה ב"ישראל היום") שלפיהם שישה חברי כנסת חתמו על הצעת החוק, בפועל צירפו אליה את שמם לא פחות מתשעה נבחרים: איתן כבל (עבודה), רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו), איילת שקד (הבית היהודי), יואל רזבוזוב (יש עתיד), אלעזר שטרן (התנועה), אילן גילאון (מרצ), אריאל אטיאס, יצחק וקנין ויצחק כהן (ש"ס). מכיוון שכבל, יוזם ההצעה, דחה את שיחתנו ביומיים, לא נותר אלא לעבור לדמות המסקרנת הבאה ברשימה. דמות שהכירה בעבר היטב ומקרוב את שיטת "אנשי שלומנו" של "ידיעות אחרונות".

ח"כ אריאל אטיאס, לשעבר שר התקשורת, מי פנה אליך בנוגע להצעת החוק המבקשת למנוע הפצת עיתונים בחינם?
"מי שפנה אליי הוא איתן כבל. הוא אמר לי: 'יש הצעת חוק, תקרא אותה. מה אתה אומר עליה?'. אמרתי: 'סבבה'. זה נושא שמסתובב כבר כמה שנים בכנסת, עוד מתקופת הממשלה הקודמת. בסך הכול, הצעת החוק לא באה להגביל את 'ישראל היום', אלא נועדה ליצור כללי משחק אחידים ולא מוטים לטובת אדם שיש לו כמויות כסף בלתי מוגבלות ושלא גר בארץ".

אז למה אף אחד מש"ס לא הצטרף להצעות החוק הקודמות בנושא הזה?
"כי היינו בקואליציה, ובזמנו ראש הממשלה הטיל את מלוא כובד משקלו כדי שהקואליציה לא תתעסק בעניין הזה. זו הייתה בשבילו ציפור הנפש. היום אנחנו משוחררים מהמחויבויות שהיו לנו בעבר, וכשאיתן כבל פנה אליי בעניין הזה חשבתי שזה דבר נכון".

השר אטיאס: ביקורת משני הצדדים. ארכיון (צילום: חדשות 2)
אריאל אטיאס. "חופש עיתונות ו'ישראל היום'? זו בדיחה להגיד את זה" | צילום: חדשות 2
יש קשר כלשהו בין גורמים מסוימים ב"ידיעות" לבין הצעת החוק?
"אני לא יודע, וזה לא מאוד מעניין אותי למי זה קשור. אני יודע רק אם זה דבר שנכון או לא נכון לעשות ואם אני מאמין בזה או לא. כשמחלקים בחינם, אז המשמעות היא שבעצם לא מדובר בחופש עיתונות. חופש עיתונות ו'ישראל היום' זה לא דבר שהולך ביחד. זו הרי בדיחה להגיד את זה".

מה בעצם הבעיה שלך עם המתכונת הקיימת של "ישראל היום"?
"יש פה אדם ששם כמויות גדולות של כסף שמאפשרות לעיתון להיות מופץ בחינם, ובכך פוגע בכלי התקשורת אחרים ובפרנסתם של עיתונאים. בנוסף, ב'ישראל היום' אין אג'נדה של מדיניות. יש אג'נדה של איש. העיתון אפילו לא בעד הליכוד. הוא בעד ביבי. גם הליכודניקים חוטפים שם, ומי שלא עם נתניהו בקושי מקבל שם שורה. ש"ס בכלל חוטפת שם על ימין ועל שמאל שנים מאז שהעיתון הזה הוקם".

אז בגלל זה אתם נגד "ישראל היום"?
"זה לא השיקול. השיקול המרכזי הוא האם יש כאן כללי משחק הוגנים או לא. לשלדון אדלסון יש מספיק כסף כדי לגבות שלושה שקלים ולהמשיך לתמוך בעיתון, ואני מאמין שאם החוק יעבור הוא ימשיך לעשות את זה. הוא לא יסגור את 'ישראל היום'. אל תטעה".

אבל מן הסתם ידעת שבעצם החתימה על הצעת החוק הזו אתה פותח חזית מול "ישראל היום".
"מה זאת אומרת פותח חזית? 'ישראל היום' אף פעם לא היה לא איתי ולא נגדי. 'ישראל היום' כתב עליי פעם אינץ'? הוא היה פעם לטובתי, שאני פותח מולו חזית? אין חזית. מעולם לא היה לי קשר עם 'ישראל היום'. מהיום שבו הוא נפתח לא התראיינתי שם, וגם הם לא פנו אליי. לא מדובר רק בי. זה עיתון שמעולם לא ראה בש"ס אפילו כתובת לגיטימית לקבל תגובה על משהו. הרי מה אנחנו רואים? מוצר שנועד רק לשמר את כוחו של בנימין נתניהו.  לא של הליכוד, לא של הימין, לא של ש"ס, לא של מי שמזוהה עם הימין. שום דבר".

אריה דרעי דיבר איתך על הצעת החוק?
"אני דיברתי איתו. אמרתי לו שיש דבר כזה ואני חושב שצריך לתמוך בזה. אז הוא אמר לי שאם אני מאמין בזה שאני אלך על זה".

אבל הוא עצמו לא חתם על ההצעה.
"הוא לא חתם, אני חושב שאף ראש מפלגה לא חתם".

מתי בפעם אחרונה ביקרת במערכת "ידיעות"?
"לפני הרבה זמן. לא זוכר להגיד לך. אני לא קליינט שלהם. אתה יכול לדפדף בעיתונים ולראות שאני לא בן יקיר שם. אם אתה חותר בשאלותיך לכך שיש לי עניינים אישיים שבגללם חתמתי על הצעת החוק – אתה טועה. אגב, בכל בניין הכנסת, חוץ מביבי בעצמו, אין לדעתי אף אחד שאוהב את הדבר הזה שנקרא 'ישראל היום' במתכונתו הנוכחית. ואני מדבר עם הרבה אנשים".

אז למה לא כל חברי הכנסת חתמו על הצעת החוק?
"כי יש לא מעט חברי כנסת שאומרים לעצמם: בשביל מה אני צריך להסתבך עם 'ישראל היום' ולהתעמת עם ביבי?".

לפני חודשיים עשה ynet פרויקט מיוחד במלאות שנה לממשלה, והזמין אותך לדבר מול המצלמה, יחד עם רוב חברי הכנסת החתומים על הצעת החוק. זה היה סוג של צ'ופר?
"אין שום קשר בין הדברים, בדיוק כמו שאין שום קשר לעובדה שעל הצעת החוק הזו חתומים שלושה חברי כנסת מש"ס, יצחק וקנין ויצחק כהן, ולמרות זאת מדברים תמיד רק איתי". 

הצעה מגונה (3): מסתבך והולך

קריאתו של אריאל אטיאס לא נפלה על אוזניים ערלות. מיהרתי להתקשר לחברו לסיעה, ח"כ יצחק כהן, החתום אף הוא על הצעת החוק.

חבר הכנסת יצחק כהן, מי פנה אליך לחתום על הצעת החוק המבקשת לאסור חלוקת עיתונים בחינם?
"אין לי מושג, אין לי מושג. לא אני מטפל בזה. מי עוד חוץ ממני חתום שם מתנועת ש"ס?".

אריאל אטיאס ויצחק וקנין.
"לא, גם יצחק וקנין לא טוב. תפנה לאריאל, הוא מנהל את זה".

אריאל אטיאס גייס אותך ואת וקנין להצעת החוק?
"לא, לא. על כל פנים אני לא מהיוזמים".

אז מה, פשוט חתמת על מה שקיבלת?
"לא, עזוב".

אני פשוט מנסה להבין מי פנה אליך בקשר להצעת החוק הזו.
"אני לא זוכר. לא זוכר. על כל פנים, אני מבין שזה מתחיל להיות בעייתי, אז מאוד ייתכן שאני אמשוך את החתימה שלי".

סגן השר כהן, ארכיון (צילום: כיכר השבת)
יצחק כהן. "אני מבין שזה מתחיל להיות בעייתי, אז מאוד ייתכן שאני אמשוך את החתימה שלי" | צילום: כיכר השבת
למה? זה אמנם מאוד בעייתי מבחינת "ישראל היום", אבל זה ממש לא בעייתי מבחינת "ידיעות אחרונות". השאלה היא עם מי אתה פחות פוחד להסתבך.
"אני לא פוחד מאף אחד".

טוב, תרשה לי בכל מקרה לעדכן אותך שכרגע אתה קצת מסובך עם "ישראל היום". אבל אם אתה מתכוון למשוך את החתימה אני אשמח לדעת ממך ולעדכן את "ידיעות", כדי שתוכל להסתבך גם איתם.
"בסדר, לא משנה. אני לא רוצה להיכנס לזה. לא לזה ולא לזה".

אז לכתוב שאתה מסיר את החתימה?
"לא, לא. אל תכתוב כלום".

למה? כי אולי לא תסיר את החתימה?
"לא, אני קרוב לוודאי אסיר אותה. מכיוון שאני לא היוזם אז אני אוותר. הבנת?".

אני חושב שהבנתי.   
"מאיפה אמרת שאתה? מאתר mako".

כן.
"לא מ'ישראל היום' ולא מ'ידיעות'?".

לא.
"אתר mako שייך לערוץ 10?".

לא. ל"קשת" בערוץ 2. אגב, דרעי דיבר איתך על הצעת החוק הזו?
"לא". 

הצעה מגונה (4): כבל מאריך

יום העצמאות חלף, וכתשורה לחג קיבל איתן כבל מ"ישראל היום", מיד למחרת, כותרת ראשית קטלנית ושני עמודים ששחטו אותו בעקבות הצעת החוק שיזם (הצעה שקשה לי שלא להתנגד לה, כפי שכבר ציינתי כאן וכאן). עיתוי מושלם לחזור אליו לשיחה קצרה.

איתן כבל, איך הצעת החוק הזו נולדה והאם גורמים ב"ידיעות אחרונות" דיברו איתך לפני שהגשת אותה?
"נו, באמת. גם לכם העיתונאים צריך להיות איזשהו גבול. סליחה, אני שואל אותך אם חשבת על משהו לבד? לא מיני ולא מקצתי. אתה צריך לעקוב אחרי פעילותי, האמירות שלי וההתבטאויות שלי כדי להבין שאין לי קשר עם 'ידיעות'. לפני שנה, כשהם צנזרו את התחקיר על עופר עיני, אני יצאתי נגדם בשצף קצף".

כן, אבל אתה יודע. דברים משתנים. מי מ״ידיעות״ דיבר איתך?
"למה שדברים ישתנו? הם לא השתנו. נוני לא דיבר איתי, הוא לא פנה אליי, לא ביקש ממני. לא היה, לא נברא, לא בן בנו של נברא. בכלל אין לי קשר איתו. גם כאשר מרינה סולודקין זיכרונה לברכה הובילה הצעת חוק דומה לזו, עמדתי לצדה".

יש חברי כנסת שפנית אליהם לחתום על הצעת החוק הזו וסירבו?
"אני יכול לומר לך שעשיתי עבודת שטח".

באיזה אופן?
"לא יצאתי לדרך לפני שדיברתי עם אביגדור ליברמן. זו לא הצעת חוק שיכולתי להעביר אותה סתם כך, למרות שאני חושב שהיא הכי נכונה בעולם".

מתי דיברת עם ליברמן?
"כשקראתי שהוא תוקף את 'ישראל היום' וקורא להם פראבדה".

אז יכול להיות שגורמים ב"ידיעות" דיברו איתך באמצעות ליברמן?
"לא, מה אתה מבלבל את המוח. נו, בחייאת רבאק. מאיפה הם יודעים בכלל שפניתי לליברמן? מה, עוקבים אחריי? לא צריך להגזים".

ויכול להיות שהיה נוח שדווקא אתה תוביל את הצעת החוק בגלל שהיית פחות מזוהה מאחרים עם מועדון המיוחסים של "ידיעות אחרונות"?
"אני לא מזוהה עם 'ידיעות אחרונות' ולא עם אף כלי תקשורת. אני מזוהה בעבודתי".

מי ניסח את הצעת החוק? מתי התחלת לעבוד עליה?
"אני עובד על הצעת החוק הזו וחושב עליה כבר כמה שנים. עוד מהקדנציה הקודמת. אבל כל הזמן אמרתי לעצמי: מה אני צריך להעלות את זה? הרי אין לזה היתכנות. רק אחרי שליברמן כינה את 'ישראל היום' פרבדה העברתי הילוך והתחלתי לטפל בזה".

אין תמונה
איתן כבל. "בחייאת רבאק. מאיפה הם יודעים בכלל שפניתי לליברמן? מה, עוקבים אחריי?"
למה?
"כי המחשבה הייתה שאם יש לי את ליברמן אז יש כבר במה להתחיל. לפני כן לא היה לי עניין להתעמת, כי ידעתי ש'ישראל היום' יתקיפו אותי. תשמע, הם הרי נוהגים בהיסטריה מטורפת".

אתה אישית דיברת עם כל חברי הכנסת שחתומים על הצעת החוק?
"בוודאי".

וכל מי שפנית אליו הסכים לחתום על הצעת החוק או שהיו כאלה שסירבו?
"קודם כל, תסלח לי, אני לא אמור לספר לך את כל מה שעשיתי. למרות שאין פה איזשהו סוד צבאי. אבל אני הרי מבין את השאלות שלך. אתה מנסה לגרום לכך שיבינו כאילו מישהו כיוון אותי. איך אומרים, אני חבר כנסת אבל לא סתום. לא מעניין אותי, וזה גם לא תפקידי לבדוק, למה אמרו לי כן או לא. אני פניתי כי ידעתי שיש על בסיס מה לפנות".

אז היו חברי כנסת שפנית אליהם ואמרו לא.
"כן, בוודאי".

מי הם?
"עזוב, זה עניינם".

בשביל מה היית צריך לפתוח חזית מול "ישראל היום"?
"אני עושה את מה שאני מאמין בו. בשביל זה נבחרנו ואלה התחומים שאני עוסק בהם",

ומה לגבי כל הצ'ופרים שקיבלת לאחרונה ב"ידיעות"? יש להם קשר להצעת החוק?
"נו, באמת. זה מביך. בחייאת רבאק, אני גם חבר כנסת. מה, אצלכם כל מה שמשודר זה בקונספירציה? החוקים שאני העברתי הם עניין של מה בכך? בכל זאת עשיתי איזה דבר או שניים. אף אחד ב'ידיעות' לא עשה לי טובה. אתה הופך אותי לאיזה כלי ריק. אתה לא היית רוצה שאני אתייחס אליך ככלי ריק. אתה מבין מה קורה פה עכשיו?  לפי השאלות שלך אני צריך לעזוב את הארץ, כי 'ישראל היום' יצר מלחמה, וכל דבר שיאמרו, יגידו שזה בגלל משהו. נו,  באמת".

בתור מי שהתעמת גם עם "ידיעות" וגם עם "ישראל היום". עם מי מהם פחות עדיף להסתבך?
"אתה יודע מה, אביב, עדיף ללכת עם האמת שלך. בשביל זה אני שליח ציבור".

ובכל זאת, מתי בפעם האחרונה ביקרת במערכת "ידיעות"?
"אחרי הסיפור שבו נגנז התחקיר על עופר עיני. קבעתי אז פגישה עם עורך העיתון. באתי לטעון בפניו על ההתנהגות הלא ראויה לטעמי. שזה לגיטימי. ועשיתי את זה לא במסתרים, ולא במחשכים, ולא באיזה בונקר". 

הצעה מגונה (5): רוברט גם וגם

מבין תשעת חברי הכנסת החתומים על הצעת החוק, רק אחד הוא חבר רשימת "הליכוד ביתנו". רוברט אילטוב הגיש הצעת חוק שאם תתקבל תגרום נזק רב למי שעומד בראש הרשימה שלו, כלומר לראש הממשלה בנימין נתניהו. איך בדיוק זה מסתדר? זה גם מה שאני שאלתי את אילטוב בעבר, אבל הוא קצת נעלב מכך שהשוויתי אותו למרינה סולודקין.

אילטוב יוצא דופן בעוד מובן: הוא היחיד מבין תשעת החותמים שהופיע השבוע בפרויקט החגיגי אשר פורסם בגיליון יום העצמאות של "ישראל היום". במסגרת הפרויקט הצטלמו 18 חברי כנסת עם הדגל התלוי בביתם וסיפרו על תחושותיהם לגביו. אילטוב היה אחד מהם, ועוד אפילו מבלי שהודבקה לטקסט שלו הערת מערכת עוקצנית כמו זו שהופיעה בזמנו לצד הטור שפרסם נפתלי בנט ב"ישראל היום".

מי נגד מי
רוברט אילטוב מצ'ופר ב"ישראל היום". אירוע נדיר, ועוד בלי הערת המערכת העוקצנית שקיבל בנט
רוברט אילטוב, מי פנה אליך בנוגע להצעת החוק?
"אני פשוט בחו"ל עכשיו, ולא יכול לדבר".

האם ליברמן דיבר איתך עליה? כי איתן כבל אמר לי שהוא דיבר עם ליברמן לפני שהתחיל להריץ את הצעת החוק.
"אז תדבר עם איתן כבל. מה אתה פונה אליי?". 

בין השאר כדי לדעת איך אתה מסביר את זה שלמרות שאתה חתום על הצעת חוק שפוגעת ב"ישראל היום", הופעת בפרויקט שלהם ליום העצמאות?
"אני אתקשר אליך כשאחזור מחו"ל". 

הצעה מגונה (6): עיתון? פמפלט

אילן גילאון, חבר סיעת מרצ, רחוק 180 מעלות מאילטוב, איש "ישראל ביתנו" של ליברמן. "אני לא מחובר לשום ריב בתוך התקשורת", מצהיר גילאון. "הבעיה שלי באה מכיוון אחר לגמרי. זה חוק נגד התחזות. לא יכול להיות שמניפסט פוליטי מופץ במסווה של עיתון. אנשים חושבים שהם קוראים עיתון, כשבעצם מה שהם קוראים הוא פמפלט תעמולה".

בקיצור, זו הצעה שכוונתה לפגוע ב"ישראל היום".
"אבל אף אחד לא רוצה לסגור את העיתון הזה. אני לא מבין על מה הרעש. בסך הכול אנחנו אומרים שאם אתה מוציא עיתון פרינט תמכור אותו בכסף. וזה עוד בלי לדבר על הנזקים שהעיתון הזה עשה לעיתונים אחרים".

כשאיתן כבל פנה אליך, לא התעניינת האם הצעת החוק נולדה בעקבות אינטראקציה כלשהי עם גורמים ב"ידיעות אחרונות"?
"כל דבר נולד מאינטראקציה כלשהי, אבל אני ניגש לגופו של עניין בצורה הכי ישרה שאפשר. במקרה של 'ישראל היום' צריך לפתור את העניין. זה סוג של רגולציה מבחינתי. אני לא צריך לרדת לעומקם של דברים כדי לברר מה המניע. אם אני אחפש על כל דבר מה המניע אנחנו לא נגיע לשום מקום. תמיד יש איזה מניע. אף פעם לא קורה משהו מסיבה אחת בלבד".

אם היית צריך להמר: היית אומר שאיתן כבל חשב על ההצעה הזו לבד, ניסח אותה לבד וגייס לה תומכים לבד, או שגם בעלי אינטרסים היו מעורבים בעסק?
"בחיים לא. מה זאת אומרת? אני מכיר את איתן כבל איזה שעתיים, והוא לא בא בכלל מכיוון כזה. אני לא חושד באיתן. בעיניי איתן הוא אדם הגון וישר, ואין לו מניעים פסולים".

כבל שיתף אותך מראש שהוא דיבר עם אביגדור ליברמן וקיבל את ברכתו, לפני שהוא התחיל לקדם את הצעת החוק?
"לא ידוע לי על זה. אני יכול להגיד לך שאילו ליברמן היה מציע לי לחתום על הצעת חוק שלו, אז הייתי חושב ומתלבט. ואילו הוא היה מגיש לי את אותו נוסח של הצעת חוק שחתמתי עליה, הייתי קורא את זה שלוש פעמים. אצל איתן קראתי רק פעמיים".

אין תמונה
אילן גילאון. "אנשים חושבים שהם קוראים עיתון, כשבעצם מה שהם קוראים הוא פמפלט תעמולה"
ארבעה חברי הכנסת הנוספים החתומים על הצעת החוק – אלעזר שטרן, איילת שקד, יואל רזבוזוב ויצחק וקנין – לא השיבו לטלפונים החוזרים ונשנים שלי וקיבלו שאלות בכתב. רזבוזוב מסר בתגובה: "מי שפנה אליי הוא חבר הכנסת איתן כבל וחתמתי על הצעת החוק כלשונה. לא ידוע לי על זיקה בין גורמים ב'ידיעות אחרונות' להצעת החוק. לא היו איתי בקשר מ'ידיעות אחרונות' בנושא זה. הקשר היחיד שיש לי לעיתון זה נעשה כאשר הודעות לעיתונות יוצאות מלשכתי, והן מופנות לכתבים כפי שנשלחות לכל כתבי מערכות התקשורת האחרות".

לשאלתי האם חש בשבועות האחרונים כי הוא נהנה מסיקור חיובי ב"ידיעות" ו/או סובל מסיקור שלילי ב"ישראל היום" השיב רזבוזוב בשלילה, וציין כי "אין בתקופה זו כל הבדל מבחינת הסיקור התקשורתי כלפיי, בכלי התקשורת כולם". לשאלה האם אינו רואה בעייתיות בכך שהצעת החוק הינה ספציפית ונועדה לפגוע אך ורק ב"ישראל היום" השיב רזבוזוב: "זוהי השערה של כותב השאלה בלבד והיא איננה נכונה מבסיסה (בין היתר, גם נתוני סקר TGI לחודשים יולי–דצמבר 2013 מראים זאת). אין בכוונת הצעת החוק לפגוע בגוף תקשורת זה או אחר". לבסוף הכחיש רזבוזוב כי ראש מפלגתו, יאיר לפיד, היה מעורב באיזשהו אופן בחתימתו של רזבוזוב על הצעת החוק.

חברת הכנסת איילת שקד מסרה בתגובה: "אף אחד מ'ידיעות' או מכל עיתון אחר לא דיבר איתי על הצעת החוק". חברי הכנסת אלעזר שטרן ויצחק וקנין נמנעו מלהגיב. 

הצעה מגונה (7): גונן גינת ממחזר

גונן גינת, עורך מוסף "ישראל השבוע" בעיתון "ישראל היום", הוא שוחר איכות סביבה. את יכולת המיחזור שלו כבר הכרנו כאן, בעת שעשה שימוש באותה בדיחה לא פחות משלוש פעמים. זהו לא המקרה היחיד שבו גינת מיחזר את עצמו. הנה דוגמה נוספת, הנוגעת למלחמת העיתונים:

גונן גינת, 3 בספטמבר 2012: "כאשר 'ישראל היום' החל את דרכו לפני כחמש שנים, החליטו ב'ידיעות אחרונות' שההצלחה שלנו היא בגלל ה'חינם'. הרי לא יכול להיות שהישראלים אינם אוהבים את העיתון שלהם. לפיכך, החליטו גם ב'ידיעות' להוציא עיתון חינם. קראו לו '24 דקות'. הייתה זו יצירת מופת עיתונאית כמו שרק ב'עיתון שהייתה לו מדינה' יודעים לעשות: יומון שהכותרות שלו עסקו בשאלות הרות גורל מהסוג של כמה סי-סי הוסיפה כוכבת מדורי רכילות לחזה שלה ואיזה כוכב טראש ריאליטי נצפה בחוף הים עם אחת שאינה חברתו".

גונן גינת, 8 בפברואר 2013: "כאשר 'ישראל היום' החל להופיע ושבר את הגישה של 'ידיעות אחרונות' שהיא: 'אנחנו נגיד לכם איך לחשוב', החליטו גם הם להוציא עיתון חינם. מאז נשכחה יצירת המופת הזו. קראו לה '24 דקות', והכותרות הראשיות עסקו בעניינים גורליים מהסוג של כמה סי-סי של סיליקון הזריקה דוגמנית אחת לחזה שלה, איזה סלבריטאי התחכך ועם מי באיזו מסעדה, ומי המתמודדת מ'הישרדות' שמשתזפת בים בלי חלק עליון".

גונן גינת, 9 בינואר 2014: "בתחילת דרכו של העיתון שאותו אתם קוראים, ניסו גם אנשי 'ידיעות אחרונות' להוציא חינמון. קראו לו '24 דקות'. זה היה עיתון שהציב אתגר אינטלקטואלי בפני הקוראים: הכותרות הראשיות שלו עסקו בנושאים מורכבים כמו כמה סי-סי של סיליקון הזריקה לחזה דוגמנית אחת, היכן בילתה בלילה האחרון ועם מי דוגמנית אחרת, ועם שתה קפה שחקן טלנובלות סוג דל"ת".

גונן גינת, 29 באפריל 2014: "בתחילת דרכו של 'ישראל היום' ניסו גם אנשי 'ידיעות אחרונות' להוציא עיתון חינמי. קראו לו '24 דקות', והיה זה מוצר מעמיק למדי: הכותרות הראשיות שלו עסקו בנושאים הרי גורל כמו כמה סיליקון הזריקה דוגמנית מסוימת לחזה, ומי נראה עם מי באיזו מסיבה".

גונן גינת, מתי להערכתך תהיה הפעם החמישית שבה נשמע ממך את הסיפור על החינמון "24 דקות" והדוגמנית עם הסיליקון בחזה?
"אני לא רוצה לדבר איתך. לא רוצה לשמוע אותך. עוף לי מהעיניים ותפסיק להטריד. אתה מטרידן". 

מותר להשפיע או אסור להשפיע? זו השאלה

האם חיוני למנוע מעיתונאים להשפיע על שופטים כל עוד ההליך הפלילי לא הסתיים? או שמא עיתונאים יכולים לקרוא לבית המשפט כיצד לנהוג, גם אם התיק עדיין תלוי ועומד? אם שואלים את עיתונאי "גלובס", מתי גולן, התשובה היא א'. לעומת זאת, אם שואלים את בעל הטור הוותיק גולן מתי, התשובה היא ב'.  

אחד החוקים שכלי התקשורת מרבים להפר ושרשויות החוק בישראל אינן אוכפות כלל הוא עיקרון הסוביודיצה. סעיף 71א' של חוק בתי המשפט, שהמציאות הפכה אותו לאות מתה, קובע כי "לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט, במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו". תת סעיף ב' לאותו חוק קובע כי איסור זה חל "עד למועד סיום ההליכים".

העיתונאים, כאמור, מתעלמים לחלוטין מעיקרון הסוביודיצה. אחד המעטים, אם לא היחיד, שחרד לחוק זה ולאורך השנים הרבה להזכיר אותו, תוך שהוא נוזף באחרים שהפרו אותו, הוא מתי גולן. דוגמאות? ממש לא חסרות. "מי שזוכר שכלי תקשורת כלשהו הובא לאחרונה לדין על הפרת החוק הזה, שלא יטרח אפילו לקום. וזאת, למרות שאמצעי התקשורת מלאים כל יום בפרסומים משפיעים", כתב גולן לפני שבע שנים, תחת הכותרת "סוביודיצה עכשיו!", והתריע כי "המצב הזה יימשך כל עוד לא יוגשו כתבי אישום נגד אמצעי התקשורת. הם, מרצונם, לא יפסיקו – בגלל התחרות, בגלל הרייטינג, בגלל המסחריות – ובגלל שרשויות החוק לא מעזים לגעת בהם".

גם בשנים שלאחר מכן הרבה גולן למתוח ביקורת על כל מי שהפר לדעתו את עיקרון הסוביודיצה. כך, למשל, בפברואר 2011, בעקבות ראיון עם פרקליט המדינה דאז, משה לדור, במוסף "הארץ", כתב גולן כי "הפרקליטות הייתה צריכה להזכיר ללדור שבדברים שאמר יש חשד לעבירה על חוק הסוביודיצה, האוסר פרסומים בזמן משפט המכוונים להשפיע על בית המשפט". בינואר האחרון יצא גולן נגד שידור תחקיר "עובדה" על שמעון קופר, המואשם ברצח שתי נשותיו, וכתב כי "ברגע שהושגה המטרה של העמדה לדין, צריכה התקשורת לזוז הצידה ולאפשר לשופטים ולציבור לקבוע את עמדתם ללא השפעה של גופים לא שיפוטיים".

עד כאן מתי גולן, וכעת נעבור לגולן מתי: בשבוע שעבר, לאחר שלב הטיעונים לעונש  במשפט הולילנד, פרסם גולן מאמר ובו תהה כיצד השופט, דוד רוזן, ינהג במקרה זה (עיקרון הסוביודיצה עדיין חל במשפט אולמרט, מכיוון שההליך המשפטי טרם הסתיים. אמנם כבר ניתנה הכרעת דין, אולם גזר הדין צפוי להינתן רק ביום שלישי הקרוב ובכל מקרה לנאשמים שמורה זכות הערעור). "המורשעים הם אנשי צמרת, ובראשם כמובן ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט", כתב גולן באותו טור. "אם לאחר עשרות שנות קיום המדינה, עדיין מובאים אנשי שררה ושלטון אל בית המשפט, כנראה שצריך להחמיר בעונשים. הם עצמם אמנם לא שימשו דוגמה בהתנהגותם, לכן בית המשפט צריך לעשות זאת במסגרת הענשתם".

מתי גולן על הממשלה החדשה (תמונת AVI: חדשות)
מתי גולן. "אני לא אהיה אידיוט הכפר היחיד שיקיים את עיקרון הסוביודיצה" | תמונת AVI: חדשות
מתי גולן, האם כאשר קראת לבית המשפט להחמיר בעונשם של מורשעי הולילנד לא הפרת את עיקרון הסוביודיצה?
"לא יודע. מה, אתה נורמלי? תגיד, אתה רואה מה דן מרגלית עושה? הרי הוא כתב עשרות מאמרים נגד אולמרט. מה, אתה שואל ברצינות? ".

אני שואל ברצינות, משום שאתה עצמך במשך שנים הרבית למתוח ביקורת נוקבת על עיתונאים המנסים להשפיע על בית המשפט בעת שהתיק עדיין מתנהל, והנה אתה עצמך עושה אותו דבר ממש.
"אני כבר כתבתי בעבר שדי, אין סוביודיצה, גמרנו. נכון, אני חושב שצריך לקיים את העיקרון הזה, אבל לא מקיימים, ואני לא אהיה אידיוט הכפר היחיד שיקיים אותו. הרי אפילו הפרקליטות לא מקיימת אותו. על מה אתה מדבר? העניין של הסוביודיצה קיים בחוק, אבל לא קיים בפועל, ואני חושב שזה לא טוב ולא בסדר שהיום יש פריצות גמורה בעניין הסוביודיצה, אבל כבר אמרתי שאם כולם לא מקיימים את החוק הזה אני לא יכול להיות שוטה הכפר". 

50 אלף פעם ראשונה, 50 אלף פעם שנייה. נמכר

מוקדם עדיין לדעת איך ייראה "מעריב" תחת הנהגתו החדשה של אלי עזור, אבל מי שהיה זקוק לעוד הוכחה שמעטים טרחו לדפדף בו בחודשים האחרונים (וזה כולל גם עיתונאים), יכול היה לקבל אותה בשבוע שעבר.

ביום רביעי שעבר פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה בולטת במיוחד, שתפסה יותר מחצי עמוד. הכתב, תלם יהב, דיווח כי למרות הזינוק במספר העניים, המדינה שכרה משרד יחסי ציבור חיצוני שידברר את פעילות הוועדה למלחמה בעוני תמורת שכר של 50 אלף שקלים (למעלה). אלא שאת אותה ידיעה ממש פרסם יובל גורן ב"מעריב" וב-nrg שלושה חודשים וחצי קודם לכן (למטה). גורן אף הזכיר כי משרד יחסי הציבור שמשרד הרווחה שכר את שירותיו הוא "דבי תקשורת", פרט שמשום מה נעלם מהאייטם שהופיע ב"ידיעות". יומיים אחרי גורן פרסמה כרמית ספיר-ויץ ב"מעריב" טור דעה בנושא.

מי נגד מי
האייטם ב"ידיעות" (למעלה) והאייטם שפורסם שלושה חודשים וחצי לפניו ב-nrg. מצאו את ההבדלים
תלם יהב, העובדה שפרסמת אייטם שכבר הופיע ב"מעריב" מצביעה על חוסר תשומת לב, או על כך שאתם לא סופרים את העיתון הזה?
"אני מבקש שתפנה למערכת".

ולמה לא הזכרתם שמדובר במשרד יחסי הציבור "דבי תקשורת"?
"אביב, תפנה בבקשה למערכת. תודה".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

מי שגר בבית זכוכית וכו' וכו'

רק חודש חלף מאז ההתנגשות החזיתית של "דה מרקר" עם "ידיעות אחרונות", ומתברר שהמפץ הגדול הביא אחריו רעידות משנה. אחת מהן נרשמה לפני שבועיים, כאשר איתן אבריאל חבט בסבר פלוצקר משום שזה המעיט בחשיבות בעיית יוקר המחיה. רעידה נוספת התרחשה השבוע:

ביום חמישי פרסמו אורה קורן ונתי טוקר אייטם על חברות המזון שמשקיעות מיליוני שקלים בשיתוף פעולה עם "ידיעות אחרונות" כדי לשפר את הדימוי הציבורי שלהן. בין השאר הוזכר באייטם המוסף "על הדבש ועל הקרמבו", ש"ידיעות" הפיץ ביום העצמאות ושנכללו בו כתבות שהחמיאו לחברות גדולות. "ידיעות", בתגובתו לאייטם, לא נשאר חייב ותהה כיצד חמקה מעיתונאי "דה מרקר" העובדה כי חברת "סילבר ליין" היא זו שהעניקה חסות למגזין "הארץ" ליום העצמאות. "מוזר לנו שמי שמכר אפילו את שם העיתון שלו (למוסף קוראים 'תוצרת הארץ') מעז להלין על 'ידיעות אחרונות' שהפיץ לקוראיו שורה של מוספים מושקעים ומלאים בחומר עיתונאי אמיתי ואיכותי", נאמר בתגובה.

באורח נדיר, ואולי בגלל לשון התגובה, העדיף "דה מרקר" לשמור אצלו את זכות המילה האחרונה. בתגובה לתגובת "ידיעות" מסר מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, כי "הפקת מוסף פרסומי אפשרית בתנאי שהיא בהתאם לכללי האתיקה של מועצת העיתונות, ואנו משתדלים להקפיד על כללים אלה. לפי הכללים, אין להעסיק עיתונאים בעבודה עיתונאית שמטרתה מוכתבת מראש ומהווה שירות לגורם מסחרי, ובקבוצת 'הארץ' עיתונאים אינם מועסקים בכתיבת חומר פרסומי".

נאה דורש, ללא ספק. האם גם נאה מקיים?

מי נגד מי
המוסף של "דה מרקר". שבעה מבכירי "פסגות" פרסמו טורים והצטרפו לצוות כתבי העיתון
תגובתו של שוקן הזכירה לי את המכתב שכתבתי לאיתן אבריאל לפני כמעט שנה. הנושא היה "מוסף השקעות מיוחד" של "דה מרקר", שבו התברר כי למרות מצבה הכלכלי הקשה של עיתונות הפרינט – ל"דה מרקר" נוספו, לרגל המוסף, לא פחות משבעה כותבים חדשים, כולם נושאי תפקידים בכירים בבית ההשקעות "פסגות". שבעת הכותבים הללו הצטרפו ללא פחות מ-14 כתבי "דה מרקר", שגם הכתבות והמאמרים שלהם הופיעו באותו המוסף ממש. בניגוד לנהוג בכתבות מהסוג של  ג. יפית וגד בירון – המאמרים של אנשי "פסגות" לא נבדלו במראם ובצורתם מעמודי המערכת של המוסף, למעט העובדה כי בראש כל עמוד כזה הופיע באותיות קטנות למדי המשפט "תוכן שיווקי מבית פסגות". בעמוד השער לא הופיע זכר למילים "מוסף מסחרי". האם כל הקוראים שדפדפו ב"מוסף ההשקעות" הזה באמת יכלו להבין ש"פסגות" שילמה כדי לפרסם בו את המאמרים של בכיריה? האמת שלא.

עמוס שוקן מסר בתגובה: "גם בעיתון כותבים לעיתים אנליסטים של חברות ניהול כסף, בצידם של העיתונאים, אני לא רואה הבדל מהותי בין העיתון לבין המוסף שהזכרת. סוגיית ההשקעות היא סוגיה שהעיתונאים עוסקים בה כל הזמן, ואני לא רואה מניעה ממוסף מערכתי כזה, שאמנם יש לו מפרסם אחד, אז מה? אבל הן העיתונאים והן הכותבים החיצוניים עושים בו מה שהם עושים בעיתון הרגיל, וברור שהעיתונאים כותבים את מה שהם חושבים לנכון".

ובכן, רזי, קבל עוד מידע שגוי

לכל אדם כוכב יש בשמים, כוכב המתגלה עם רדת יום. השקפתי לעת לילה לעבר השמים המעוננים בדרום חולון וניסיתי לאתר את הכוכב שלי, אבל צלצול טלפון מפתיע קטע את השרעפים. על הקו היה הקונספירטור.

"נו, הורביץ", הוא שאל בדחיפות יחסית. "איך התרשמת מהזיקוקים שנורו השנה בעיר באפור כהה שבה נגזר עליך להתגורר?".

"מעולים מתמיד", אמרתי בהתלהבות. "נדמה לי שאפשר לומר בביטחון מלא שמוטי התותח לא התקמצן השנה על כספי הארנונה שלנו".

"איזה מוטי התותח?", תהה הקונספירטור. "מוטי גילת?".

"מוטי גילת בהחלט תותח, אבל איך הוא קשור לזיקוקים ולארנונה?", התפלאתי. "אמנם גם הוא גדל בחולון, אבל התכוונתי כמובן למוטי ששון, ראש העירייה הוותיק והאהוב שלנו".

"זה כל כך פרובינציאלי להחמיא לראש העיר", נאנח הקונספירטור. "לא נורא. לרגל החג שחלף, תרשה לי להעניק לך זיקוקון אישי".

"כולי אוזן", פקחתי עיניים.

"זה בעניין הדס", הטעים הקונספירטור.

"הדס להב?", שאלתי בציפייה דרוכה.

"התנכלת לה מספיק, הורביץ, ועוד על לא עוול בכפה", פסק הקונספירטור. "אני מתכוון להדס שטייף, שגם לחייה כבר ירדת די והותר, אבל במקרה שלה, לאור הנסיבות, חוששני שלא תהיה לך ברירה אלא להמשיך עוד קצת. יצא לך במקרה לשמוע את הדיווח שלה ברביעי בבוקר אצל רזי ברקאי על תיק סילבן שלום?".

"איזו שאלה", אמרתי בהתלהבות.

"שאלה שאני מצפה לקבל עליה תשובה מתישהו", אמר הקונספירטור בחוסר סבלנות.

"כן", עניתי בקול רפה. "הקשבתי לדיווח של הדס".

"יופי, הורביץ", הפשיר הקונספירטור. "ולמרות זאת, כמה לא מפתיע, שום בונבוניירה אדומה לא נדלקה לך, ושוב אני צריך להאכיל אותך בכפית".

"למה בכפית?", שאלתי בקול נוגה. ״ולמה שלא תפרט כבר?".

"איך אני יכול לסרב, כשאתה מבקש כל כך יפה", אמר הקונספירטור בקול קטיפתי. "ביום רביעי בשעה רבע לעשר, הדס דיווחה אצל רזי שהתיק של סילבן בעניינה של מ' אמנם ייסגר בגלל ההתיישנות, אבל ציינה שביחס לעדויות של הנשים האחרות התיק יישאר פתוח כדי לראות אם יצופו עוד דברים. היא גם הוסיפה בנחרצות שהמשטרה לא ממליצה לסגור את התיק, כי הוא נחשב לתיק חי ודברים יכולים להשתנות עם הזמן".

"נו, אז?", הרמתי גבה. "נשמע כמו דיווח אקטואלי".

"בהחלט", המשיך הקונספירטור. "אלא שכעבור שעה ורבע בלבד פורסם באופן מוסמך ורשמי שהיועץ המשפטי לממשלה סגר את התיק, לאחר שהמשטרה, בניגוד לדיווח של הדס, המליצה לסגור אותו. מה משתמע מזה, הורביץ?".

"שמדובר בצירוף מקרים?", ניסיתי.

"אני לא מאמין שאתה שוב מוציא מפיך את צמד המילים המשוקץ הזה", זעם הקונספירטור. "אם זה באמת צירוף מקרים, איך אתה מסביר את הדיווח הבלעדי של הדס מ-27 במרץ, במבזק החדשות של השעה שתיים בצהרים?".

"למה שאני אזכור דיווחים ששודרו לפני חודש וחצי?", שאלתי בתימהון.

"אז אני אזכיר לך", אמר הקונספירטור בקול מדוד. "את מבזק חדשות השעה שתיים באותו יום פתח שיבל, קריין גלי צה"ל האהוב עליי, במילים הבאות: 'פרשת סילבן שלום – פרסום ראשון. למשטרה הגיעו תלונות נוספות', ואז השידור עבר להדס".

"נו, ומה הדס אמרה?", שאלתי בציפייה.

"סוף סוף שאלה במקום, הורביץ", החמיא הקונספירטור בדרכו. "הדס הוסיפה: 'היום נפרסם כי בידי המשטרה כמה תלונות נוספות נגד השר. אחת מהן לפחות היא תלונה חדשה'. כעבור שעתיים, במבזק השעה ארבע, התלונות כבר הפכו לעדויות, ושיבל אמר: 'במשטרה מאשרים שהגיעו לידיהם עדויות נוספות של נשים שעל פי החשד נפגעו מינית על ידי השר. כתבתנו הדס שטייף מוסרת כי אחת מהן צפויה להתגבש לכדי תלונה כבר היום'. אתה כבר יכול לנחש בשלב הזה מה קרה בהמשך, הורביץ?".

"אני מעדיף שאתה תספר לי", כססתי ציפורניים. "המתח הורג אותי".

"אז ככה, הורביץ", אמר הקונספירטור בשביעות רצון. "חלף יום, חלפו יומיים, עבר חודש וחצי, ובניגוד למה שהדס הבטיחה שום עדות של אף אישה לא התגבשה לכדי תלונה. או כמו שהדס אוהבת לומר מדי פעם בפינת הפלילים היומית שלה: לא מיני ולא מקצתי. מה תגיד על זה, הורביץ? גם כאן מדובר בצירוף מקרים?".

"לא מן הנמנע שיתכן שלא", נאלצתי להודות.

"אז למה שלא תעשה פעם אחת בחיים שלך עבודה עיתונאית, תתקשר להדס, ותשאל אותה איך היא מסבירה את הפדיחות?", הוסיף הקונספירטור וטרק.

לא הייתה ברירה. התקשרתי להדס, והיא לא ענתה. סימסתי לה, והיא שיגרה לי בתגובה את המסר המסתורי הבא: "מנועה בשלב זה. המבין יבין. ממליצה שתבדוק עם הגורמים הרלוונטיים". שיתפתי את הקונספירטור בפרטים.

"מעניין", הוא פיהק. "אבל עכשיו, כשכבר נחשפת למידע מוטעה, אני מצפה שתטפל לאלתר בסיפור של קלרשו".

"איזה קלרשו?", התבלבלתי.

"נו, הורביץ, על איזה קלרשו אני כבר יכול לדבר?", אמר הקונספירטור בחוסר סבלנות. "ברור שאך ורק על אנדריי קלרשו, מוותיקי במאי הטלוויזיה בישראל, שמת בשבוע שעבר בדמי ימיו והוא בן 92 בלבד".

"מה 92?", שאלתי בהפתעה.

"מה כמה?", השיב הקונספירטור בשאלה.

״עצוב״, הפטרתי.

"בהחלט עצוב", הסכים הקונספירטור. "עצוב שרק באתר שאתה מועסק בו התעקשו משום מה לציין, ועוד בכותרת, שקלרשו היה במאי 'הגששים', בעוד שבפועל הוא ביים רק את תכנית הטלוויזיה שבה חגגו בר מצווה לגשש החיוור, וששודרה מבנייני האומה בשנת 76'. למרות זאת, אגב, שמו הרומני המשובח של קלרשו בהחלט זכה לאזכור באחד המערכונים הידועים שלהם".

"טוב לדעת", אמרתי.

"מה טוב לדעת, הורביץ?", אמר הקונספירטור. "אני דורש שתגיד לי עכשיו ומיד איך אתה הולך לטפל בטעות החמורה הזו".

"בשמחה", אמרתי בעצב. "אני פשוט אציין שמדובר בטעות ואקווה שהבוסים הנפלאים והמושלמים שלי, אורי ואיתי, לא יפטרו אותי".

"חנפן היית וחנפן נשארת", אמר הקונספירטור שנייה לפני שטרק. "ואל תקווה יותר מדי, שמא תתאכזב".

ואם כבר אכזבות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

בתגובה לאיזכור הדס שטייף באייטם של הקונספירטור נמסר מגל"צ: "בנקודת הזמן המדוברת, הפרטים שהעביר להדס שטייף גורם משטרתי המכיר את פרטי החקירה, הצביעו על כך כי הנשים נתנו את הסכמתן להפוך את עדותן לכדי תלונה. אולם בסופו של יום, ולמרות דברי המקור המשטרתי, עדותן של הנשים לא הסתיימה בהגשת תלונה. באשר לשידור המוזכר מיום רביעי האחרון, הרי שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע על סיום בדיקת המשטרה, הן מטעמי התיישנות המקרה והן מכיוון שהנשים האמורות בחרו שלא לתרגם את עדותן במשטרה לכדי תלונה. הדיווח הראשוני בגל"צ אתמול התייחס להבחנה בין עבירה שחלה עליה התיישנות, כפי שקרה במקרה האחרון, ולטענות נוספות שלגביהן אמנם לא הוגשה תלונה, אך אם וכאשר עמדתן של הנשים תשתנה המשטרה כן תקיים בדיקה לגביהן.

"מראשיתו של המקרה הקפדנו לטפל בו במקצועיות ובאחריות הנדרשת, ולראיה ההחלטה המאוד לא ברורה מאליה לשלוח את המתלוננת הראשונה לשתי בדיקות פוליגרף בשני מקומות שונים תוך חשיפת הממצאים במלואם. כמו כן, ראוי לציין את משך הזמן הארוך שבו הכתבת הדס שטייף יחד עם הנהלת התחנה, המתינו עם הפרסום על מנת לברר עד כמה שניתן את מלוא הפרטים ביחס לטענות, זאת על מנת שחלילה לא ייפגע מי מהגורמים ששמם עלה במקרה. העבודה הזהירה והאחראית שהפגנו בטרם פרסמנו את המקרה, גבתה מאתנו מחיר מקצועי ואף איבדנו את הראשוניות שבפרסום המקרה, על אף שידוע שהמתלוננת העניקה ראיון רק לכתבת גל"צ". 

מי תקף את האקסית של דן שילון?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר