כמה כמה ביבי ושרה?
האם ועד כמה "ישראל היום", בעידן בועז ביסמוט, מנסה להרחיק את עצמו מבנימין ומשרה נתניהו? הסכיתו ושמעו.
45 ימים חלפו מאז 7 במאי 2017, היום שבו ביסמוט החל לערוך את "ישראל היום", ועד 21 ביוני 2017, יום רביעי האחרון. ב-39 הגיליונות שערך ביסמוט במהלך שישה וחצי שבועות של שכרון חושים פורסמו 48 תמונות של בנימין ו/או שרה נתניהו (ממוצע של 1.2 תמונות לגיליון). נשמע הרבה? אז זהו, שלא ממש. לשם השוואה, בתקופה המקבילה אשתקד, בין התאריכים 7 במאי ל-21 ביוני 2016, כאשר עמוס רגב משל בכיפה, הופיעו 37 גיליונות של "ישראל היום" שבהם פורסמו 113 תמונות של בנימין ו/או שרה נתניהו (ממוצע של 3 תמונות לגיליון, יותר מפי שניים).
הפער אפילו בולט אפילו יותר כשבוחנים את ההקשר שבו פורסמו הצילומים. 12 מהתמונות של בנימין ו/או שרה נתניהו, שהופיעו ב"ישראל היום" בתקופת ביסמוט פורסמו במסגרת אייטמים חיוביים. לשם השוואה, בתקופה המקבילה אשתקד, כשרגב ערך את "ישראל היום", 42 מהתמונות של בנימין ו/או שרה נתניהו פורסמו במסגרת אייטמים חיוביים (פי 3.5 יותר). שאר התמונות של בני הזוג, גם ב-2017 וגם ב-2016, פורסמו במסגרת אייטמים ניטראליים.
בשישי האחרון נרשם אירוע חריג למדי ב"ישראל היום": הכותרת הראשית, שקיבלה את החותמת "בלעדי", הוקדשה ליוזמת שר החינוך, נפתלי בנט, שלפיה יידרש רוב של 80 ח"כים לחלוקת ירושלים. בנט, שרק לפני שלוש שנים הרבה לתקוף את "ישראל היום", וחטף מהעיתון בחזרה, פונק הפעם בכותרת בולטת במיוחד, בכתבה רחבת יריעה שנפרשה על עמודים 2-3 ובשתי תמונות.
באותו יום, בצירוף מקרים, פרסמה קרולינה לנדסמן טור בעמוד המאמרים של "הארץ", שבו תהתה האם נוצר שבר אידיאולוגי בין נתניהו לבין פטרונו, שלדון אדלסון, שגרם לבעלים של "ישראל היום" לתור אחר יורש. "ייתכן שמתרחש תהליך מקביל בעיתון ובשלטון ששלדון הוא פטרונם: הפלת המלך נתניהו, וכל אנשי חצרו, וחיפוש אחר יורש עצר", כתבה לנדסמן (שעד לפני שש שנים, עולם קטן, עבדה בעצמה ב"ישראל היום"). "את מי ימליך אדלסון תחת נתניהו? מי, כמוהו, בשביל ישראל יהודית, מוכן להקריב את הדמוקרטיה הישראלית, כי 'זה לא כתוב בתנ"ך'? לו הייתי מהמרת בקזינו של אדלסון, את הז'יטונים שלי הייתי שמה על נפתלי בנט".
מבט ראשון בנתונים עשוי להצביע לכאורה על פוטנציאל לגיבוי סטטיסטי של ההימור של לנדסמן. בין 7 במאי ל-21 ביוני 2017 זכה בנט ל-5 תמונות בהקשר חיובי, ואפילו לא לתמונה אחת בהקשר שלילי (3 תמונות נוספות פורסמו בהקשר ניטראלי). לעומת זאת, בתקופה המקבילה ב-2016 קיבל בנט רק תמונה אחת בהקשר חיובי, ולא פחות מ-6 תמונות בהקשר שלילי (10 תמונות נוספות פורסמו בהקשר ניטראלי). אלא שדפדוף בגיליונות "ישראל היום" מלפני שנתיים מסבך את התמונה: בדומה להיום, גם בתקופה המקבילה ב-2015 פינק העיתון את בנט עם 6 תמונות בהקשר חיובי ואפילו לא תמונה אחת בהקשר שלילי (תמונה נוספת שלו הופיעה בהקשר ניטראלי). מסקנת ביניים: הכל שאלה של פוזיציה. שלא לומר: מה המצב עכשיו? אנחנו בעד בנט או נגד בנט?
וכעת לשלב הסיכומים. נכון לעכשיו, במידת הזהירות, מסתמן שקודקודי "ישראל היום" מצננים במעט את הקשר החם שמתקיים זה שנים בין העיתון לבין בנימין ושרה נתניהו. הדבר ניכר הן בצניחה הדרמטית של מספר התמונות שמקבלים ראש הממשלה ורעייתו, והן בהענקת כותרות בולטות וצילומים ליריביו הפוליטיים (ע"ע בנט). אלא שמכאן ועד להערכה כי "ישראל היום" יעביר את הז'יטונים מנתניהו לבנט עוד ארוכה הדרך. ראשית, מפני שאם זה היה הכיוון – מדוע לפטר את דן מרגלית ואת מרדכי גילת, היחידים שמתחו ביקורת על נתניהו מעל דפי העיתון? ושנית, מפני שגם כעת, במהלך 39 הגיליונות של העורך החדש ביסמוט, טרם פורסמה אף לא כותרת שלילית אחת נגד ראש הממשלה ו/או רעייתו.
אז למה בכל זאת "ישראל היום" עושה קולות של מי שמנסה להיחלץ מתדמית הביביתון? מבלי לפגוע חלילה במעמדו של הקונספירטור – קבלו השערה ספוקלטיבית שהעלה השבוע מקורב לנושא. בסוף ינואר התייצב מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, לעוד חקירה ארוכה בלהב 433. פרשן חדשות 2, אמנון אברמוביץ', הסב אז את תשומת הלב לכך שמוזס נכנס לחדר החקירות עם טרולי (כאן, החל מדקה 9:55). "נוני מוזס מספק עדויות, כתובות ומוקלטות, על כך שנתניהו עורך במשך שנים את 'ישראל היום'. עורך אותו ממש, נושא ונותן כבעלים", אמר אברמוביץ'. "לכן נחקרו ועוד ייחקרו אנשים בציר נתניהו-מערכת החינמון ובציר נתניהו-הנהלת החינמון". גם יואב יצחק מאתר news1 דיווח אז דברים דומים. שבוע וחצי לפני החקירה של מוזס עם הטרולי, העיד במשטרה עורך "ישראל היום" דאז, עמוס רגב. גם הבעלים, שלדון אדלסון, מסר בחודש שעבר את עדותו. עד כאן העובדות, וכעת לספקולציה: מכיוון שבצמרת "ישראל היום" יודעים מה המשטרה שאלה, ומכאן גם עשויים לשער מה ידוע לה ומה לא על הקשר שבין נתניהו לבין העיתון, פועלת המערכת כעת כדי להקטין ולעמעם את הקשר הזה. אולי כך, בבוא היום, אם וכאשר יגיעו חדשות רעות מכיוונו של היועץ המשפטי לממשלה, אפשר יהיה להציג את הטיפול המסור שקיבלו בני הזוג נתניהו בעידן עמוס רגב כאפיזודה שהייתה ואיננה. מה אומרים? לא אומרים.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
לדקל דרוש: צחי דבוש
האם מפקד גל"צ, ירון דקל, משלם בשלהי כהונתו את מחיר החזית שנפתחה לאחרונה בין התחנה הצבאית לבין צה"ל? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. תשמעו סיפורונצ'יק:
לפני חודש וחצי פרסמה נועה פרייס ב"וואלה! ברנז'ה" כי צחי דבוש, הכתב הצבאי השני וכתב גוש דן ב"ידיעות אחרונות", צפוי להחליף את טל לב-רם בתפקיד הכתב הצבאי של גל"צ. זמן קצר קודם לכן הודיע דקל ללב-רם כי ברצונו שיסיים את תפקידו, ונימק זאת בצורך ב"התרעננות".
ב-1 ביוני אמור היה דבוש להיכנס לנעליו של לב-רם, אבל עוד לפני כן התברר לדקל שהתהליך אינו פשוט: לב-רם נמצא בגל"צ בתקן של קצין בשירות קבע בדרגת רס"ן, ולכן כל ביטול ו/או שינוי בתנאי העסקתו מחייבים את אישור אכ"א, שבינתיים מבושש לבוא. לב-רם, בן 41, משמש בתפקיד הכתב הצבאי כבר תשע שנים, וצפוי להשתחרר מצה"ל בדצמבר הקרוב (כארבעה חודשים לאחר עזיבתו הממשמשת של דקל). בנוסף לרוח הגבית השקטה שהוא מקבל מגורמים באכ"א, גם בדובר צה"ל נמנעים לעת עתה מלהכיר בדבוש ככתב צבאי, בנימוק כי נכון לעכשיו יש בתחנה כתב הממלא את התפקיד. גורמים הקשורים לתחנה תהו השבוע מדוע דקל, שכבר נמצא עם רגל וחצי מחוץ לתחנה, ממשיך לנסות להחליף את הכתב הצבאי הנוכחי ולא מותיר את ההחלטה על כך למחליפו.
האם בצה"ל יאפשרו בקרוב לדקל לחולל את השינוי? לא ברור, אבל כאן המקום להזכיר שרק לפני נצח, כלומר עשרה ימים, תקף דובר צה"ל את גל"צ לאחר שאראל סג"ל פירסם כי להקת חיל החינוך לא ביצעה את המנון בית"ר בטקס הזיכרון לחללי אלטלנה, מכיוון שהדבר נאסר עליה. "מקומם לראות כיצד תחנת השידור של צבא ההגנה לישראל בוחרת לשדר שוב באותה תכנית חדשות מומצאות שלא נבדקות מתוך כוונה לפגוע בצה"ל, משרתיו וערכיו, ומבלי לבדוק את הנושא בטרם שידורו", הגיב אז צה"ל נגד גל"צ בחריפות יוצאת דופן. ייתכן, לפיכך, שגם ראש אכ"א (ודובר צה"ל הקודם), אלוף מוטי אלמוז, וגם דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, לא ייצאו מגדרם די לסייע לדקל במאווייו להחליף את הכתב הצבאי. "ירון דקל ניתק את גלי צה"ל מצה"ל", ניתח השבוע גורם הקשור לתחנה. "עד לא מזמן הצבא היה האבא של גלי צה"ל והמגן של גלי צה"ל. היום הרמטכ"ל, ראש אכ"א, דובר צה"ל וחלק מהאלופים – רואים בגל"צ בן עוין, ומתנערים מהתחנה מהמסד עד הטפחות". שורה תחתונה: לעת עתה לב-רם ממשיך בתפקידו כרגיל, ואילו דבוש, שכבר נמצא בתחנה, עוד לא קיבל את משרת הכתב הצבאי.
צחי דבוש, איך זה ייגמר?
"אני יכול להגיד לך שאני כבר בגל"צ כאזרח עובד צה"ל. מעבר לזה תפנה לדובר גל"צ, אודי ירושלמי".
טל לב-רם נמנע מלהגיב והפנה לדובר צה"ל, שם מסרו בתגובה: "דובר צה"ל לא אחראי על שיבוץ כתבים בכלי התקשורת השונים".
מגל"צ נמסר בתגובה: "רס"ן טל לב-רם מסיים את תפקידו ומשתחרר מצה"ל. על פי החלטת הצבא התפקיד יאוזרח, והעיתונאי צחי דבוש מיועד להחליפו".
מנדלבליט פתח בבדיקה? מדובר ביועץ ענייני, ישר ופרגמטי. מנדלבליט מתמהמה? משהו יסודי רקוב בממלכה שלו
הציטוט (1): " דבר אחד אני יודע בוודאות: מה שהשתנה בחודשים האחרונים, והשפיע באופן דרמטי על הנכונות לחקור, הוא השינוי הפרסונלי בצמרת מערכת אכיפת החוק. מינויו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שנתפס על ידי התקשורת (ואני בתוכה) כניצחון גדול של נתניהו, עשה את ההבדל. נתניהו רצה שנאמין שמנדלבליט הוא מועמד שלו ומטעמו, והיו רגעים שבהם האמנו לזה. אבל זה מעולם לא היה נכון. כמה ממכריו של מנדלבליט נשבעו לי לאורך כל אותה תקופה כי מדובר באיש ישר, שלא עובד אצל אף אחד אלא רק אצל האמת ושלטון החוק. בדיעבד, התברר שהם צדקו לגמרי... מנדלבליט, וזה כבר נכתב כאן, התגלה כיועץ משפטי לממשלה ענייני, ישר ופרגמטי. הוא איש ישר, אבל גם זהיר. הוא לא מני מזוז, ששחרר את כל הרסנים והבלמים והורה למשטרה להביא את ראשו של אהוד אולמרט, יעלה כמה שיעלה" (בן כספית לפני 11 חודשים, על התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית החשדות נגד בנימין נתניהו, "מעריב", 8.7.2016).
הציטוט (2): "כל הסימנים מעידים על כך שמשהו יסודי רקוב בממלכה של אביחי מנדלבליט. משהו שגורם להתמוססות מסכת החקירות נגד בנימין נתניהו, להשהיית כתב האישום התלוי מעל הגברת נתניהו (מעל שנה ממתינה המלצת המשטרה להחלטה), לעיכובים ולמגבלות שהטיל היועץ על חוקריו של ראש הממשלה לאורך חודשי החקירה השונים. מול אלה, הטיפול באהוד אולמרט, שכבר הורשע, נחבש בבית האסורים וריצה את רוב עונשו. כל זה קורה דקה לפני הדיון בבקשה לקיצור מאסרו של ראש הממשלה לשעבר בשליש. וכל זה בגלל ספר שאולמרט מעז לכתוב בעודו במאסר" (בן כספית לפני שבוע, על התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה בחקירות השונות של נתניהו, "מעריב", 16.6.2017).
בן כספית, אם וכאשר אביחי מנדלבליט יודיע על הגשת כתב אישום נגד שרה ו/או בנימין נתניהו הוא יחזור מבחינתך להיות ענייני, ישר ופרגמטי, או שעדיין יישאר משהו יסודי רקוב בממלכה שלו?
"הורביץ יקירי, לא יודע אם גילו לך פעם, אבל יש בעיתונות החוקרת עוד תחומים (שוליים) שהם לא מדידה השוואתית של אינצ'ים בין יומונים, או ספירה אובססיבית של תמונות שרה נתניהו על פי רבעונים. המקצוע שלנו הוא מעקב אחרי האירועים, ולאירועים יש טבע מוזר: הם משתנים ומתפתחים. לזכותו של מנדלבליט עומדת העובדה שהוא החליט לפתוח בבדיקה ואחר כך חקירה משטרתית נגד נתניהו, מה שקודמו לא עשה, וליתר דיוק, מה שקודמו ניסה למנוע בכל כוחותיו לאורך כל הקדנציה שלו. למרות שמנדלבליט עשה את זה לאט ובזהירות מופלגת, הוא חלץ סוג של פקק שעם שהיה תקוע בטבורה של מערכת האכיפה ועל זה הוא קיבל קרדיט מוצדק. מאז חלפה יותר משנה. מסכת האירועים שהתגלגלו בינתיים מעלים סימני שאלה כבדים סביב תפקודו והתנהלותו. השיא הגיע בפשיטה המופרכת על הוצאת 'ידיעות' בה הוחרם גם כתב יד של הספר שלי, אבל לא רק. מספיק שתעקוב אחר הפרסומים של גידי וייץ הקשורים בגרירת הרגליים של החקירות, עיכוב הגשת כתב האישום בתיק המעונות, וכו'. צר לי, הורביץ, אבל דעתי באשר לאירועים המתפתחים באזורנו עוד תשתנה אי אלו פעמים בעשורים הקרובים. תמשיך לעקוב. תודה".
ערוץ 20 מתבייש בשביל "הארץ" (אבל לא ממש רואה את הדבשת של עצמו)
במוצאי שבת החליט מי שהחליט בערוץ 20 לזרוע מעט פילוג בעם ולהפיץ קורט שנאת סמולנים. יום לאחר הפיגוע בשער שכם, העלה הערוץ את הציוץ הבא:
עד מהרה זכה הציוץ לתגובות רבות. "לפני כשנתיים ביקשתי לדעת מה הטרמינולוגיה הרצויה מבחינתם. האם חייל נרצח או נהרג", צייץ צ'יקו מנשה. "חד משמעית השיבו: חיילים נהרגים בקרב. לא נרצחים". כתב חדשות 2, עידו סולומון, תהה האם ערוץ 20 לא התכוון במקרה לשרת התרבות, מירי רגב, שהעלתה את הפוסט הבא:
בתכניתו בגל"צ ביום ראשון האחרון נדרש לסוגיה גם אראל סג"ל, שמגיש בערוץ 20 את התכנית "הפטריוטים". זאת לאחר שהמגיש לצידו, שמעון ריקלין, העדיף לכנות בשם "רצח" את הפיגוע שבו נהרגה הדס מלכא ז"ל. "היא נהרגה, ואני אגיד לך למה, כי היא לוחמת", תיקן סג"ל. "היא לוחמת אמיצה וגיבורה, וצריך להכיר בה כלוחמת אמיצה וגיבורה". ריקלין קיבל את התיקון. עכשיו נותר רק שסג"ל יעביר את המסר גם לצייצני ערוץ 20.
בפברואר 2016 נהרגה לוחמת מג"ב הדר כהן, גם היא בשער שכם. אז פירסם ערוץ 20, בין היתר, את הפיסקה הבאה:
דוברת ערוץ 20, אירית שגב, כתבתם "נהרגה" ולא "נרצחה" על הלוחמת הדר כהן. אתם מתביישים גם בשביל עצמכם או רק בשביל "הארץ"?
"אין תגובה".
איפה הקרדיט: פרסום ראשון? לא סביר
ואם כבר ערוץ 20: בשלישי שעבר פנתה דנה סומברג, מגישת התכנית "לפני כולם", לכתב המדיני של הערוץ, אלירן טל, שהתגאה ב"פרסום ראשון". טל הציג את עקרונות הבית הלבן שאמורים להוות בסיס למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. "מה מצוין במסמך העקרונות הזה? הסעיף הראשון מדבר על הצדדים שצריכים לחתור לשלום שישים קץ לסכסוך", ציין טל. "הסעיף השני מדבר על הסדרי הביטחון ועל רצון אמריקאי ליצור מעין גוש של מדינות – ישראל, הפלסטינים, כמובן גם ירדן ומדינות ערב המתונות – במאבק שלהם בשיתוף האמריקאים נגד האסלאם הקיצוני בראשות דאעש. סעיף נוסף מעניין מדבר על מחויבות של ישראל לרסן את הבנייה בשטחים, ובתמורה מדינות ערב יסכימו לנרמל את היחסים עם מדינת ישראל כבר בשלב המשא ומתן, עוד לפני שיש הסכם עם הפלסטינים".
אלא שיומיים תמימים לפני טל פירסם אורי סביר, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ומראשי המו"מ על הסכמי אוסלו, את אותם קווים מנחים של טראמפ באתר "אל מוניטור". "העיקרון הראשון יהיה חתירה לשלום שישים קץ לסכסוך בין שני הצדדים", פירט סביר. "עיקרון נוסף יוקדש לסידורי הביטחון והמלחמה בטרור, במיוחד לסוגיית ביטחונה של ישראל ולפירוז הנשק בצד הפלסטיני. הקווים המנחים יכללו גם תפקיד לירדן ולליגה הערבית, שיפקחו על הביטחון לאחר החתימה על הסכם קבע, בסיועה של ארצות הברית; בצד הישראלי, ריסון הבנייה בהתנחלויות במהלך המשא ומתן, ונורמליזציה של היחסים עם מדינות ערב במקביל למשא ומתן".
בכך לא הסתיים הדמיון בין שני האייטמים. בהמשך הדיווח שלו בערוץ 20 הדגיש טל כי ישראל תבקש להכניס למסמך העקרונות שני סעיפים עיקריים. "הסעיף הראשון מדבר על מניעת ההסתה לאלימות מטעם הרשות הפלסטינית, והנושא השני, כמובן הפסקת המימון, של הרשות הפלסטינית למחבלים ולבני משפחותיהם", אמר. אלא שגם סביר כתב על כך ב"אל מוניטור" יומיים לפני כן. "הבהרנו לשליח האמריקאי שישראל תעמוד על שני תנאים לפני שתסכים לחידוש המשא ומתן עם אבו מאזן: הפסקת ההסתה לאלימות וההתחייבות שלא להעביר כספים למחבלים ולבני משפחותיהם", ציטט סביר בכיר במשרד החוץ.
אורי סביר, תרצה להתייחס לאייטם בערוץ 20?
"לא, תודה".
אלירן טל, תרצה להגיב?
"לא מכיר את הפרסום של אורי סביר. כנראה ששנינו קיבלנו את המידע מאותו מקור".
בהחלט מקום ששווה להכיר (כלומר אל תעזו להגיע)
האם "אמאמה" היא סושייה גרועה המזלזלת בחוש הטעם של הסועדים ומגישה מנה שנראה כאילו נפלה לאקונומיקה? או שמא "אמאמה" היא אחת מ-24 מסעדות יחידות סגולה בארץ, שאפשר לאכול בהן סושי מצוין ויש בה קומבינציות משתלמות וקינוחים מושחתים? תלוי את מי שואלים: את "הארץ" או את "הארץ". מבולבלים? גם אנחנו.
בשישי האחרון פירסם מבקר המסעדות של "הארץ", שגיא כהן, ביקורת קטלנית על מסעדת "אמאמה". "מדובר במסעדה הוליסטית: אין ולו חוש אחד שהיא כושלת מלאתגר", תיאר במוסף "גלריה". "הראשון שהותקל היה חוש הראייה. העיצוב ב'אמאמה' הוא מהסוג שמכין את המקום מראש לבית הקפה שייפתח כאן אחרי שהיפנית תיסגר, ולמסעדה האיטלקית שתחליף אותו. האלמנט המרכזי בדקורציה הזו הוא מסך גדול המורכב מ-88 מסכים קטנים (מי שמחפש במספר הזה משמעויות נסתרות עושה זאת על אחריותו בלבד) שתמונות וכתוביות מתחלפות עליו ומפעם לפעם הוא מאיית באנגלית מלבבת BEN ZONA... את הכתובית טובת הטעם מלווה – כדי לא לקפח את חוש השמיעה – מוזיקה שאותה מנגן די־ג'יי. פעם ראשונה שאני רואה שמביאים די־ג'יי כדי להשמיע מוזיקת מעליות... ואז, גם חוש הריח זכה לתשומת לב משלו: במסעדה שררה עננת ריח קלילה אך יציבה של שמן שרוף... ואז הגיעה המנה הגרועה באמת. קוראים לה 'שיהו'... הגיעו שתי כנפיים שנראו כאילו נפלו לאקונומיקה ונמשו משם במהירות".
כעבור יומיים, בראשון, פרסמו רוני קשמין וליבי שפרלינג באתר "הארץ" כתבה תחת הכותרת "24 מקומות לאכול בהם סושי מצוין". מסעדת "אמאמה" הייתה אחת המומלצות. "האווירה פה משפחתית יותר והעיצוב יפני צבעוני ורועש, כמו גם המוסיקה החיה שמנגנים פה בערבים מעמדת די הג'יי", נכתב. "עוד בתפריט: קומבינציות משתלמות, סלטים, מרקים, מנות אטריות ואורז חמות וגם קוקטיילים וקינוחים מושחתים. לא קולינריה מופתית, אבל בהחלט מקום ששווה להכיר". כמה מהטוקבקיסטים, אגב, לא פספסו את הפער הקל בין שני האייטמים. "תתאמו עמדות חבר'ה", הגיב הגולש איל. "פה שגיא כותב עד כמה המסעדה גרועה, ובכתבה אחרת, שגם התפרסמה היום ב'הארץ', דורגה אותה המסעדה כאחת הטובות בארץ". גם אצל מגיב המכנה עצמו "קוקי סן" עלו תהיות. "זה רק אני רואה שהמסעדה הומלצה בכתבה נוספת שהתפרסמה היום ב'הארץ', על 24 המקומות הכי טובים לסושי?", שאל. "אולי תחליטו, מסעדה מעאפנה או מצוינת?".
מ"הארץ" נמסר בתגובה: "'הארץ' בעד פלורליזם מחשבתי".
הציטוט מול המציאות: אין חדש תחת השמש
הציטוט: "האם ארגון האומות המאוחדות, שמגנה את ישראל לא פעם בזירה הבינלאומית, מצא שיטת פעולה חדשה? על פי נתונים חדשים, שמתפרסמים כאן הבוקר לראשונה, באו"ם מגבשים 'רשימה שחורה' של עסקים ישראליים הפועלים בשטחי יהודה ושומרון ובמזרח ירושלים" (ליטל שמש, "ישראל היום", 19.6.2017).
המציאות: שיטת פעולה חדשה? נתונים שליטל שמש מפרסמת לראשונה? ובכן, הבה נתחיל:
ב-24 במרץ 2016 פרסמו ברק רביד וג'קי חורי ב"הארץ" את הכותרת הבאה:
באותו יום פירסם איתמר אייכנר ב-ynet את הכותרת הבאה:
במקביל ציטט גם "וואלה!" את סוכנויות הידיעות עם הכותרת הבאה:
שלא לדבר על שלמה צזנה, הכתב המדיני של "ישראל היום" – עיתונה של שמש – שפירסם באותו יום, ובאותו נושא, את הכותרת הבאה:
ליטל שמש, תרצי להגיב?
"אתה יכול לפנות ללירון הדוברת לתגובה. תודה".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
התחזית: סוער בחדר המיון
הלב יצא אל דני רופ לפני חמש שנים, כאשר תיאר בדף הפייסבוק שלו את נסיבות מותו של אביו בבית החולים איכילוב. רופ טען כי אביו נפטר כתוצאה משילוב של רשלנות רפואית, חוסר ניסיונם של רופאים מתמחים, אי הקפדה על היגיינה ויחס מזלזל מצד בית החולים. משפחתו אף הגישה תביעה משפטית, שהסתיימה בהסדר פשרה לפיו משרד הבריאות ישלם רבע מיליון שקל מבלי להודות באחריות למות האב. "בדיעבד הייתי צריך להפעיל את קשריי הרבה קודם, אולי עוד באשפוז הראשון, ואולי כך הייתי מונע את מותו של אבי", אמר רופ בשיחה עם ynet לאחר שהוגשה התביעה.
בשנים שחלפו מאז מות אביו הרבה רופ להתריע על מצב מערכת הבריאות. הפעם האחרונה הייתה בשבוע שעבר, כשהעלה פוסט על התלאות שעברה אמו תבדל"א בחדר המיון של בית החולים שיבא. תחילה פירסם את שם הרופאה האחראית, אחר כך מחק את שמה. "מיון תל השומר – כאוס", כתב רופ. "19:30 בערב. המוני אנשים ומעט רופאים, והרופאים – או מתמחים או סטאז'רים. את הבדיקות דווקא עשו מהר והבטיחו תשובה תוך שעה מקסימום שעה וחצי. בינתיים היא יושבת (לא שוכבת, אין מיטה) וניגשים כל מיני סטאז'רים ושואלים את אותן שאלות. רופא מומחה לא נמצא בסביבה. הרופאה המתמחה האחראית מתייחסת באגרסיביות לחולים ובני המשפחה שלהם. חסרת סבלנות (בטח לא ישנה 36 שעות כבוד השר ליצמן). כשמעזים לבקש תשובות קצת יותר באסרטיביות היא 'נובחת' ומאיימת לקרוא לביטחון. השעה 1:30 לפנות בוקר עכשיו. התשובה הקריטית של בדיקת הדם עדיין לא הגיעה. לפעמים עניין של חיים ומוות. אולי אמא שלי עכשיו באמצע התקף לב. אולי צריך צנתור דחוף שיציל אותה. זה באמת לא מעניין אף אחד".
בסוף הפוסט הארוך, שנכתב כמו תיאור של עד ראייה, ציין חזאי חדשות 10 באגביות כי "לא, אני לא הייתי שם. אשתי ליוותה את אמא שלי ועכשיו אח שלי שם. חשבתי שזה עניין של שעה שעתיים ותהיי תשובה והכל יהיה בסדר. עכשיו קרוב ל-2:00 לפנות בוקר. אין עם מי לדבר".
עד כאן רופ, אלא שלמחרת חלה תפנית מסוימת בעלילה. אנה ספקטור, אחות בחדר המיון של שיבא, העלתה לפייסבוק פוסט משלה. "אדון דני רופ בכלל לא היה שם, אבל אשתו הייתה וידעה יפה מאוד להשתמש בשמו, כי כנראה ציפתה לקבל יחס מועדף, אלוהים יודע למה", כתבה. "בפעם אחרונה שבדקתי אנחנו מתעדפים מטופלים לפי חומרת המקרה ולא לפי שם משפחה. דני רופ לא היה שם כשאמא שלו ואשתו נבחו על הצוות, והוא כמובן גם לא היה שם בסוף, כשאמא שלו ביקשה סליחה, כי היא כן ראתה כמה קשה עובד הצוות. דני רופ גם לא היה שם כשאשתו פנתה לאחות בשאלה על בדיקות הדם המדוברות וזו ישר התקשרה למעבדה לברר... אז דני היקר, איך כתבת? יחס משפיל ואגרסיבי אנחנו סופגים כל יום, תוקפנות? גם את זה קיבלנו מכם".
דני רופ, תרצה להגיב?
"כל מה שכתבתי בפוסט מדויק במאה אחוז. הדבר היחיד שטעיתי בו זה שפרסמתי את שמה של אותה רופאה במיון, שהתנהגה באגרסיביות, ולכן הסרתי את השם שלה שכשעה אחרי שהעליתי את הפוסט. אני רוצה להדגיש שפרסמתי רק את שמה הפרטי ולא פרסמתי קטע וידאו שהיה מראה למה התכוונתי. המטרה של הפוסט לא הייתה לפגוע ברופאה או בבית החולים שיבא (שבעבר היה לי ניסיון טוב מאד שם). המטרה הייתה דרך המקרה הלא נעים שעברה המשפחה שלי שם שוב להעלות לסדר היום שני נושאים: קריסת מערכת הבריאות ומצוקת הצוותים הרפואיים שקורסים תחת הנטל; ומן העבר השני – מחאה על כך שחלק מהרופאים עובדים ללא יחסי אנוש בסיסים וללא חמלה והבנה כלפי החולים ובני משפחותיהם (ר' דף הפייסבוק 'היוהרה הרגה את אמא').
"לצערי הרב חבריה והקולגות של אותה רופאה, בעזרת אגודת מרש"ם של הרופאים המתמחים (אגודה לה סייעתי רבות מאז מות אבי) יצאו בקמפיין אישי ואגרסיבי ולקחו את הדיון לכיוונים לא נכונים, כולל האשמה חמורה שאני מעודד אלימות נגד רופאים האשמה שבגינה אוכל, אם ארצה, לתבוע אותם דיבה. בנוסף חשוב להדגיש כי אותה האחות משקרת במצח נחושה, וזו עוד הוצאת דיבה חמורה. מעולם אשתי או אמי לא השתמשו בשמי כדי לקבל יחס מועדף. אמי מעולם לא הרימה קולה על הצוות, ועובדה שגם אני לא הגעתי לשם ולא עירבתי את הנהלת או דוברות בית החולים (דבר שאולי היה מונע את כל מה שקרה).
"בנוסף התברר בסוף שהייתה באמת בעיה במעבדה (נתון שלא מסרו למשפחה), ובדיקת הדם שנלקחה ב-20:10 לא הגיעה כלל למעבדה עד 23:30. התוצאות התקבלו ב-23:35, אבל הגיעו לאמא שלי בתיווך הרופאה בשעה 1:30. למה? אין הסברים. אין זמן להסביר לחולים. לצערי הרופאים והאחיות לקחו את זה לקיצוניות בפוסטים המתלהמים שלהם. בשיחות סגורות קיבלתי תגובות מאוד חיוביות על הפוסט והמשמעות שלו מרופאים מתמחים וצוותים רפואיים. אני בקשר עם הנהלת בית החולים, שמבינה גם אותי ועושה הכול כדי לשמוע ולנסות לשפר. ביקשתי גם לפגוש את אותה רופאה, כדי לשמוע אותה ולהשמיע לה בצורה חיובית וידידותית, להגיד לה שטעיתי רק שפרסמתי את שמה בפוסט (והסרתי מיד), ושאני מאוד בעד המערכת וכבר חמש שנים עושה הכול כדי להעלות לתודעה את המצב ולעזור. הרופאה מסרבת בתוקף להיפגש, אבל אגודת הרופאים בישראל ועוד גופים כן רוצים לשמוע מה יש לי לומר ואיך אוכל לסייע, ואת זה לא אפסיק לעשות, כמו שעשיתי בחמש השנים האחרונות בכל הזדמנות".
דברים בשם אומרם: שישה מי יודע?
כבר כמה זמן שאני חושדת שב"מצא את ההבדלים" של "7 ימים" חסר הבדל שישי מדי פעם. כלומר שהם סומכים על זה שגם חמישה נחשבים "פיתרון" אז הם מדי פעם לא טורחים בכלל לעשות שישה. במקרים כאלה אני יכולה לשבת שבת שלמה ולחפש את השישי ולא למצוא וזה מרתיח אותי. הנה החידה של השבת למשל. מישהו מצא שישה? יכול להיות שעובדים עלינו בעיניים???
(רחלי רוטנר בדף הפייסבוק שלה. 10.6.2017)
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "כמו תמיד, גם בחידה הזו יש שישה הבדלים. הקשה ביותר לזיהוי הוא בקובייה הימנית (המשקפיים קצת חתוכים)".
תרמתי במשרד
המצב גרוע, אני כבר עצבני, כשדמי כיס לשבוע עפים עד יום שני, ובנוסף לכל הצרות גם הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"קצת חבל לי עליך, הורביץ", הוא הפטיר בצער. "אני רואה שזה קרה לך אפילו יותר מהר משחשבתי".
"מה קרה לי?", נדרכתי.
"קרה לך בדיוק, אבל בדיוק, מה שיגאל סרנה הגדול ניבא בכישרון בשבוע שעבר בתגובה המוחצת שלו לעוד אייטם מיותר שכתבת עליו", הצליף הקונספירטור. "שלחת אליו זר פרחים של חרטה בסכום של 500 שקל".
"לא שלחתי שום זר פרחים בימים האחרונים, ובטח שלא ליגאל", אמרתי.
"אל תתחמק, הורביץ", אמר הקונספירטור, "יש לי הוכחה פורנזית שהוצאת מהכיס 500 שקל כדי לשמח את יגאל בשעתו הקשה. מה זה, אם לא זר מטאפורי מרהיב של פרחי חרטה? הנה, קבל:"
"זה לא מה שאתה חושב", גמגמתי.
"אל תהיה מגוחך, הורביץ", הקניט הקונספירטור. "העיקר שסוף סוף, אחרי שבמשך שנה מיררת את חייו של יגאל, הגעת סוף סוף למסקנה שמדובר בתביעת השתקה".
"ממש לא", הכחשתי. "אני ממשיך לעמוד על כך שיגאל חירטט בפוסט שלו, ואת זה לא רק אני אומר, אלא גם בית המשפט קבע. אני גם חושב שחבל שאחרי הפסיקה החד משמעית, יגאל ממשיך לחזור על החירטוט שלו גם בכל מיני ראיונות, כולל זה שהעניק לרינו צרור בגל"צ, ביום שלישי, אחרי שהצליח להשיג את יעד התרומה".
"אתה יודע מה, הורביץ, כבר מזמן הפסקתי להבין אותך", התפרץ הקונספירטור. "אם זה מה שאתה חושב – למה לעזאזל תרמת ליגאל 500 שקל? הרי רק ביום רביעי כתב מתי גולן ב"גלובס" שיגאל הוא בעצם בדיוק כמו נתניהו, מפני שהוא למד ממנו את מלאכת השנור כשהכניס את ידו לכיסיהם של אחרים כדי לשלם את הפיצויים שנגזרו עליו".
"מילה של מתי היא מילה", אמרתי.
"שלא לדבר על המאמר שפירסם עוזי בנזימן באותו יום באתר 'העין השביעית'", המשיך הקונספירטור. "איך עוזי כתב? אני מצטט לך: 'מוטב היה ליגאל סרנה שלא לחזור השבוע פעם נוספת על גרסתו בעניין סילוק בנימין נתניהו משיירת ראש הממשלה במצוות רעייתו – גרסה שהופרכה בפסק דין מוסמך של בית המשפט לאחר שסרנה לא הצליח להביא ראיות כדי להוכיחה; ומוטב היה לו לא כרך את שביעות רצונו מגיוס ההמונים המוצלח למימון הפיצוי שהטיל עליו בית המשפט בחזרה על האשמותיו העקרוניות נגד ראש הממשלה ורעייתו'".
"עוזי צודק", הגבתי. "כל מילה בסלע".
"נו באמת, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "אז אם אתה מסכים עם כל הטיעונים האלה שהועלו נגד יגאל, וגם הרבית לכתוב נגדו בעצמך – למה לכל הרוחות החלטת לתרום לו 500 שקל?".
"מה זאת אומרת למה?", התפלאתי. "אל תשכח שעד היום רק כתבתי נגד יגאל".
"נו?", דחק הקונספירטור. "וזה לא מספיק?".
"ממש לא", אמרתי. "מה זה כבר 500 שקל תמורת התשורה האישית המשמעותית שיגאל יעניק לי בתמורה".
"איזו תמורה?", שאל הקונספירטור.
"הזכות המרגשת להיפגש עם יגאל פנים אל פנים ולפרט בפניו בעל פה את כל מה שכתבתי", עניתי.
ואם כבר זכויות מרגשות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: מה יש ליונית לוי נגד שרה נתניהו?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק