לפני שנה בדיוק הציע פרופסור ניסים קלדרון לזמרת והיוצרת שילה פרבר לקחת חלק בפרויקט "שירהפלוס", המפגיש בין יוצרים צעירים לבין שירה. פרבר בחרה במשורר האהוב עליה, נתן אלתרמן, ובהופעתה המשותפת עם הצ'לנית מאיה בלזיצמן בחרה להתמקד בשירי האהבה שלו. מה שהחל כהופעה חד פעמית, הפך עד מהרה לסדרת הופעות המתקיימות אחת לחודש בקפה תיאטרון הקאמרי, בהן מגישה פרבר אינטרפרטציה חדשה מרגשת ומרעננת לשירי האהבה הנצחיים של אחד מגדולי משוררינו.
בעקבות הצלחת המופע החליטה פרבר להקליט את הביצועים, והתוצאה היא אלבום חדש, מלא באהבה גדולה לשיריו של אלתרמן, ובאהבה שנדמה שאין מי שמיטיב לנסח אותה בעברית ממנו, בהפקה מוזיקלית של פרבר וליליאן שוץ.
חוה אלברשטיין, שבמהלך הקריירה העשירה שלה ביצעה רבים משיריו של אלתרמן, נענתה להזמנתה של פרבר ומבצעת עימה ועם בלזיצמן את השיר "בכל לזאת יש בה משהו", בחיבור המשלב בין קולותיהן של השלוש ויוצר שרשרת המחברת בין שירה לרוק ובין הומור לאהבת אדם.
פרופסור קלדרון כותב על האלבום: "נתן אלתרמן חדר לנו, הישראלים, אל מתחת לעור. מאה שנים אחרי שנולד וארבעים שנה אחרי שנפטר ממשיך אלתרמן להיות אהוב, ומצוטט, וחי בתוכנו. אפשר להיות ישראלי בלי שאלתרמן זורם בדמך, אבל לא כדאי .למה לוותר על הרבה כל כך? למה להבין את עצמנו מעט כל כך? למה להרגיש את העברית שלנו בלי העברית המדויקת, והמסויטת, והאלגנטית, של אלתרמן?
שילה פרבר לא מוותרת על השפע שיש לאלתרמן, ולמלחיניו, להציע גם לה. היא לוקחת אותם אליה, ומשמיעה אותם כפי שרק היא שומעת אותם. מאיה בלזיצמן מוסיפה לאלבום את מגע הצ 'לו שלה, וגם את קול השירה שלה וחוה אלברשטיין מצטרפת אליהן לשיר אחד כדי להזכיר לנו שהאצילות, וגם החיוך של המוזיקה הישראלית עוברים מדור לדור".